מרואיינים: Jon Schaffer גיטריסט ומנהיג להקת Iced Eath ו Stu Block סולן ההרכב

את ההבי-מטאל המסורתי נהוג לקשר לרוב ל-Iron Maiden, Judas Priest ודומותיהן הבריטיות, אך לעתים יש נטייה לשכוח שרק כמה שנים מאוחר יותר, התפתחה לה סצינה אמריקאית פורה שהייתה כר גידול לכמה מהלהקות הבלתי-נשכחות בתולדות המטאל. אחת מהן, Iced Earth שתחגוג 30 שנים לפעילותה בשנה הבאה, שחררה לאורך השנים אינספור אלבומי מופת בסגנון מ-Night of the Stormrider, דרך Something Wicked This Way Comes האלמותי ועד Dystopia ששוחרר ב-2011.

בד בבד, נודעה הלהקה בחילופים התכופים בהרכב חבריה, ובאיש היחיד שהחזיק במושכות לאורך כל הדרך – הגיטריסט והכותב הראשי Jon Schaffer.

לכבוד האלבום החדש Plagues of Babylon והופעה היסטורית ראשונה בישראל, שוחחנו גם עם Schaffer עצמו וגם עם Stu Block – סולן הלהקה מזה שני אלבומים, מוזיקאי ותיק ואיש Into Eternity הקנדית בעברו. השיחות, שהיו ארוכות ומרתקות, חולקו לנוחיותכם לשני חלקים: הראשון עוסק בפעילות הלהקה בשנים האחרונות כולל שני אלבומים, הוצאת לייב וסיבוב הופעות ממושך, והחלק השני עוסק בחוויות אישיות, תעשיית המוזיקה, פרוייקטים נוספים, חברים ולהקות אהובות וכמובן – ההופעה בישראל. התוצאות לפניכם…

ברכות על האלבום החדש, Plagues of Babylon! מהן התגובות עליו עד כה?

Block: חיוביות מאוד, הן מצד כתבים והן מצד המעריצים. פשוט מצויין.

מהם השירים האהובים עליך באלבום?

Block: “Cthulhu”, “If I Could See You”“Democide”, “The Culling” הם כמה מהמועדפים עליי.

מהו הרעיון מאחורי שם האלבום?

Schaffer: לא הייתי אומר שיש קונספט, אולי רק לששת השירים הראשונים שיש להם נושא משותף, שמתחבר לעלילת ה-Something Wicked ארוכת השנים שלנו.

תוכל להרחיב על החיבור של האלבום החדש לכל נושא ה-Something Wicked, ובמה עוסקים יתר השירים?

Block: מדובר בזרם, מעמד חברתי שמטיל מגפה על האנשים כדי לשעבד אותם ולהשתמש בהם ככלי משחק בידיהם, על מנת להשיג עוד ועוד כוח ויעדים בתור הרשעים בסיפור. ששת השירים האחרים עומדים בפני עצמם ועוסקים בנושאים שונים: “The Culling” בסחיפת אנשים כעדר, בחלש ובחזק, “Cthulhu” בסיפור מאת H.P. Lovecraft שפחות או יותר מדבר בעד עצמו ו-“If I Could See You” הוא בלדה ש-Jon כתב לסבו. הרשימה נמשכת ונמשכת.

איך, לדעתכם, Plagues of Babylon נבדל מוזיקלית מאלבומים קודמים? האם תסכימו שהאווירה בו אפלה יותר, כפי שציינו ביקורות רבות?

Schaffer: הוא בהחלט אפל וכבד. הפזמונים ממש, ממש קליטים. לחלקם יש תחושה עצובה שכזו, אבל עדיין, הם ממש נדבקים לראש. אנחנו ממש נלהבים ממה שכתבנו.
Block: אלו מלודיות שונות, מילים שונות ושמות שונים לשירים! יש פה הרבה, ועדיין מדובר ב-Iced Earth. תמיד קשה להשוות ולכן זו משימה שאני מותיר למאזין. יש פה כיוון כללי די אפל, אבל כך היה גם ב-Dystopia. לא רצינו לכתוב את אותו האלבום. בעיקרון, יש אגרסיביות בשני האלבומים, אבל היא שונה.

האם תהליך הכתיבה של האלבום היה קל או קשה יותר הפעם? מצד אחד, גם הבסיסט וגם המתופף הוחלפו, אך מצד שני, זהו האלבום השני של Stu עם הלהקה.

Block: שום דבר לא באמת השתנה. אני חייב את האופן שבו תהליך הכתיבה מתרחש בפועל לכימיה שיש לי עם Jon. אנחנו עובדים טוב יחד ואני מרגיש מאוד בנוח אתו, כך שזה בסדר גמור.

מדוע בחרתם באמן הישראלי אלירן קנטור לעיצוב העטיפה, ומה תוכלו לספר לנו על העטיפה עצמה?

Block: הכרנו את העבודה שלו עם Testament ולהקות נוספות. הוא יצר עבורנו עבודה נהדרת, אחרי התכתבות של חודשים ארוכים עם Jon על כל פרט קטן, כשכולם התחברו בסופו של דבר למשהו מגניב.

Stu, מיהם הסולנים האהובים והמשפיעים עליך, ומדוע?

Block: שמע, לאורך השנים היו רבים שהניעו אותי לשיר. אם אתה מדבר על החשודים הקבועים, מי שתמיד היו שם הם Rob Halford, Bruce Dickinson, Ronnie James Dio. תמיד הייתי גם בעניין של Ralf Scheppers, Tim Owens – והרשימה נמשכת. בסצינה המקומית שגדלתי בה היו גם כמה גיבורים שתמיד הערכתי, אבל אף אחד לא באמת מכיר.

עבור המאזין, מתקבל הרושם שבאלבום החדש השתפרת גם מעבר ליכולות השירה ונעשית לחלק מהותי בלהקה. באיזו דרך הייתם אומרים שניכם שהלהקה השתנתה מאז צירופו של Stu?

Schaffer: עבדתי עם הרבה סולנים מוכשרים, שהיו שונים זה מזה – לכולם יש חולשות וחוזקות באישיותם. בעיקרון, יש הרבה יותר אחווה בלהקה עכשיו. מנקודת מבטי האישית, אי אפשר להסתדר בלי שתהיה כימיה בין החבר'ה – מבחינה אמנותית, קודם כל, אבל גם ברמה האישית. יש הרבה אהבה ונאמנות בינינו. המעריצים יכולים להבחין בכך גם בהופעות וגם כשהם מאזינים לאלבומים שלנו, מאחר ועכשיו כולנו מחוייבים לעבודה משותפת למען המטרות שלנו. זה היה השינוי הגדול ביותר, עבורי.

Block: הכימיה תמיד הייתה שם. ככל שמופיעים יותר קורים יותר דברים. זו מכונה משומנת, כלל-עולמית, והרבה דברים חיוביים קורים בדרכים.

Jon, שינוי זה בהרכב החברים בלהקה הוא אחד מני רבים שהתרחשו לאורך השנים. מנסיונך, מה היו הסיבות העיקריות לעזיבת חברים?

Schaffer: בימים הראשונים החוזים היו אכזריים ולא היה שום כסף בעסק הזה. הייתי היחיד שהצליח להחזיק עבודה במשרה מלאה בין סיבובי ההופעות, ולרוב החברים לא הייתה תחושת מחוייבות כזו. היו בעיות סמים, והיו גם כאלו שפשוט לא היו בנויים לזה – הם לא הבינו שהלהקה היא דרך חיים עד שיצאו לסיבוב הופעות וקלטו בעצמם כמה זה קשה. אני מסרב להרים ידיים מול כל הקשיים האלו. לא אתן לאף אחד להוריד אותי עד שארגיש שאין לי שום דבר לכתוב עליו יותר. יכול להיות שיבוא יום ו-Iced Earth תגיע אל סופה, אבל אני לא רואה את זה קורה מתישהו בקרוב.

האם ישנם חברים לשעבר שהיית מציין כמשפיעים במיוחד על ההיסטוריה של הלהקה?

Schaffer: אני יכול להזכיר את Randy Shawver, שהיה הגיטריסט בארבעת האלבומים הראשונים – הסגנון הייחודי שלו תרם לנו מאוד. Matt [Barlow, שירה] הצטרף וללא ספק עזר בפיתוח הסאונד שלנו ושלו. ב-Dark Saga יכולת לשמוע בפעם הראשונה למה הוא באמת מסוגל כסולן. כשבוחנים הכל במבט לאחור, אפשר לשמוע שכל אלבום ואלבום נשמעים לגמרי כמו Iced Earth.

Stu, ספר לנו איך למעשה הצטרפת ללהקה.

Block: הלהקה הקודמת שלי Into Eternity חלקה חברת תקליטים עם Iced Earth והופענו בעבר ביחד. לקחנו הפסקה, ובאחד מהימים שלי בעבודה, קיבלתי שיחה מ-Century Media ומסרו לי ש-Jon Schaffer רוצה לדבר איתי. שוחחנו, הוא הטיס אותי אליו – אני הייתי בקנדה, הוא בארה"ב – כתבנו שיר יחד והתקבלתי.

האם זה אחד מהשירים ב-Dystopia?

Block: כן, “End of Innocence” הוא השיר הראשון שכתבנו יחד, כש-“Dark City” ואחרים הגיעו מיד לאחר מכן.

כשמסתכלים על סיבוב ההופעות בן השנתיים שסיימתם רק לפני מספר חודשים, איך הייתם אומרים שהקהל הגיב ל-Dystopia?

Schaffer: בצורה פנטסטית. זה היה ה-דבר! התגובות בכל רחבי העולם היו נהדרות. ניגנו בכל כך הרבה מקומות: איסטנבול, מוסקבה, שנגחאי, אוסטרליה… והרבה מקומות חדשים.

בסיבוב ההופעות ההוא, הלבוש שלכם בהופעות עצמן עוצב במיוחד עבור הלהקה ע"י חברת Toxic Vision. בעיניכם, האם ההופעה החיצונית היא חלק חשוב מהופעת הבמה?

Schaffer: רציתי שניראה כמו כנופיה, שזה די מה שאנחנו, חבורת פיראטים מטיילים בעולם! הכנתי את הווסט שלי, שאיתו התחלנו. יצרנו קשר עם המעצבת וביקשנו משהו דומה, אבל… קיצוני יותר. היא פגעה בול! הבגדים נשלחו להופעה הראשונה שלנו בארה"ב עם Volbeat. הם בהחלט עזרו לנו להיראות שונים מרוב הלהקות בשוק כיום, תרמו לאחידות ולאופן שבו אנחנו נראים מולכם בהופעה. בסוף היום זה פשוט מגניב, אבל זה לא באמת היה חלק אינטגרלי ממה שניסינו להעביר עם Dystopia. באלבום הנוכחי יש לנו משהו שונה, אבל לא פחות חזק.

סיבוב ההופעות ההוא סוכם, פחות או יותר, בהוצאת הלייב הרשמית הראשונה שלכם – Live in Ancient Kourion – שצולמה בקפריסין. למה חיכיתם כל כך הרבה שנים עד ששחררתם הוצאה מסוג זה ביוזמתכם, בהתחשב בכך ש-Alive in Athens לא היה מתוכנן?

Schaffer: רצינו לצלם הופעה בסיבוב של Horror Show, שם כל הופעה נמשכה שלוש שעות עם סטים ענקיים של תפאורה, בכל רחבי אירופה. לרוע מזלנו, Century Media לא האמינו אז בפורמט של DVD. אני עדיין חושב שיש סיבה לכל דבר, והפעם מצאנו מקום היסטורי לצלם בו, משהו שלא רבים בתעשייה יכולים לומר שהם עשו.

והאם אתה מרוצה מהתוצאה הסופית? באיזה אופן הייתה זו הופעה יוצאת דופן של Iced Earth?

Schaffer: למדנו המון בתהליך העבודה ובפעם הבאה – בסיבוב ההופעות של האלבום הנוכחי, אני מניח – נעשה חלק מהדברים קצת אחרת. התוצאה הושפעה מאיפה שהיינו, כי קפריסין היא אי אחרי הכל… נאלצנו להתמודד עם הרבה קשיים כדי להפוך את התכנון למציאות. אני שמח עם מה שיצא בסופו של דבר, למרות שיכולנו להוציא משהו מקצועי יותר אם הצוות היה מספק את המצלמות שהיה מחוייב לספק לנו… אבל לא היה דבר שיכולנו לעשות בעניין. אני מרוצה למרות הדברים האלו שאני רואה עכשיו שיכולנו לשנות. זה היה תהליך למידה שסיכם את סיבוב ההופעות עבורנו, ולו רק בשל המקום שההופעה התקיימה בו. הקפריסאים הם עדת מעריצים מדהימה וכל מה שלמדנו שם הפך את החוויה למיוחדת.

לחלק ב' של הראיון