כשהכל הופך אחד
מרואיינים: קובי פרחי ואורי זילכה – Orphaned Land
אורפנד לנד היא להקה שלא זקוקה להקדמה, כולכם מכירים אותם. חלוצי המטאל הים תיכוני, להקה שעובדת קצת יותר מ 20 שנה בתחום, אבל זכתה סוף סוף להכרה שמגיעה לה רק בשנים האחרונות. הסאונד שלהם הוא מגוון ומרשים. אורפנד לנד משלבים את המטאל עם אלמנטים מוזיקליים ממדינות כמו תימן, לוב, מרוקו ועוד. אורפנד לנד היום היא הלהקה המזוהה ביותר עם המטאל הישראלי ברחבי העולם, היא מחשיבה את טורקיה כבית השני שלה וחברי הלהקה רק מייחלים ליום בו יוכלו להופיע בסוריה, מצריים ועוד מדינות ערב שם יש להם קהל מעריצים לא קטן.
עבורי, אורפנד לנד היא הלהקה שהתחילה את פרק המטאל הזה בחיי.
אני זוכר בצורה די מוחשית את ההיכרות שלי איתם .זה היה בהופעה האחרונה של פרדייז לוסט בארץ, ערן, חבר טוב שלי אומר לי בתחילת ההופעה: " היי, זה קובי פרחי מאורפנד לנד", ואני עניתי לו, כמובן: "מי?" כשהגעתי הביתה כבר חיכה לי לינק ל"מבול" במייל, זו הייתה חוויה אדירה, מין בום של כיף בעומק הבטן, אותו בום שקרה לי כשפגשתי את המוזיקה של מטליקה בפעם הראשונה. ועכשיו אורפנד לנד משיקה אלבום חדש ב 25/06,השישי במספר. הלהקה מגדירה את האלבום כ "האלבום הטוב ביותר שלנו עד כה", ומכיוון שכבר שמעתי אותו (סקירה מקיפה תתפרסם בקרוב) אני חייב להסכים איתם, הביצועים שם מדויקים, הטקסטים כבדים וקודרים יותר. הסאונד של האלבום הזה הרבה יותר מלודי מקודמיו, אבל הטקסטים המבריקים שם מחליפים את הגראולים שאולי חסרו לכם. נפגשתי עם אורי זלכה (בסיסט הלהקה) ועם קובי פרחי (סולן) לראיון על האלבום החדש:
איך היה סיבוב ההופעות בדרום אמריקה?
קובי: אדיר. הופענו כבר בעבר במקסיקו (3 פעמים) ובברזיל (פעם אחת) אבל זה תמיד היה במסגרת פסטיבלים או עם עוד להקות, הפעם הביאו אותנו כלהקת הד ליין, המופע הראשי. הטור כלל 7 הופעות (4 בברזיל, אחת בפרו ו 2 בקולומביה) וזה היה נפלא לראות מאות אנשים בכל ערב באים במיוחד לראות אותנו. העובדה שיש לנו קהל במקומות כל כך רחוקים ממש רגשה אותנו וההופעות היו אדירות, קיבלנו מלא מתנות מהמעריצים – כוסות, דגלים, חולצות, קפה, צמידים, מדובר באנשים מאד חמים, דומים לנו, הישראלים. אנחנו כבר מתגעגעים ומחכים לחזור לשם שוב בתקווה שנה הבאה.
אורי: מבחינתי זה היה אחד הסיבובים המוצלחים מאז שהלהקה הוקמה, בעיקר בגלל הקהל.
מי בעיקר הגיע להופעות שלכם שם? ח'ברה מהקהילות היהודיות או קהל מטאל מקומי?
אורי: היו מעט חברה מהקהילות היהודיות ואפילו הגיעו מהשגרירויות הישראליות אבל הרוב כמובן היה קהל המטאל המקומי.
קובי: בפרו וגם בקולומביה היו כמה מוצ'ילרים ישראלים אבל לא יותר מדי, כמה בודדים. היו אנשים שהגיעו לפרו מבוליביה והיו אנשים שבאו במיוחד מפנמה להופעה בבוגוטה, קולומביה.
איך השפיעה עליכם הכניסה של חן ללהקה? מבחינת הסאונד, תהליך ההפקה של האלבום? ראיתי שהוא מעורב בעבודה עם לא מעט כלים.
קובי: קודם כל העזיבה של מתי היה רגע עצוב עבור כולנו. גדלנו יחד עם מתי והיינו ביחד יותר מ 20 שנה. חן זה סיפור קלאסי של מעריץ שכיום מנגן עם הלהקה של איידולי הילדות שלו,אני גדלתי עם אחיו הגדול של חן, אורן (שהיה הסולן גם של איטרנל גריי) והדבר המצחיק הוא שחן בעצם יותר קטן מאורפנד לנד (הוא בן 21, הלהקה בת 22) אני זוכר אותו עוד שהיה אפילו עם חיתולים . אבל בסופו של דבר, חן הוא אחד הנגנים היותר מוכשרים שהכרתי ואחד האנשים היותר טובים שפגשתי, הוא כולו אורפנד לנד, לא רק כנגן, אלא בנפש, בחשיבה, באישיות. באלבום החדש הוא מאד מאד דומיננטי, לא פחות מיוסי וזה אדיר, קשה לי לראות את אורפנד לנד בלעדיו, הוא רק בתחילת דרכו, הוא עוד יגיע רחוק מאד.
אורי: העובדה שחן חדש בלהקה ובעל מוטיבציה עזרה מאוד לתהליך הפרה-פרודקשיין של אלבום. התחלנו לכתוב את האלבום עוד שמתי היה בלהקה אבל התהליך היה איטי ונתקע באיזה שלב, כשחן נכנס לתמונה העברנו לו את כל החומר הכתוב ואני זוכר שאני וקובי היינו 24 שעות מתכתבים איתו בקשר לעיבודים. יש לנו שירים באלבום שעברו מעל 150 מיילים עד שהיינו מרוצים מהתוצאה .
ובכלל, איך השינוי הזה השפיע על הדינמיקה? אתם עכשיו הרכב עם שתי קבוצות גילאים,הזקנים יותר (יוסי, אורי וקובי) והצעירים יותר (מתן וחן).
קובי: זה בא לידי ביטוי בשני אופנים:
*זה משפיע זה מבחינת מעריצות למשל, הצעירים זוכים היום ליותר מחמאות בעוד אנחנו הזקנים הופכים אט אט, יותר ויותר, לעגלות.
*יש להם כושר, הם רצים במדרגות ואנחנו צריכים בלון חמצן.
מעבר לזה, המוטיבציה וה"דם החדש" שלהם רק נותן לנו דרייב.
אורי: השוני הזה בגילאים לא ממש מתבלט מבחינת הדינמיקה בלהקה, בסך הכל כולנו אחים והכי חשוב שתהיה כימיה ואני יכול לומר בלב שלם שההרגשה מדהימה ועובדה הבאנו את האלבום הכי טוב שעשינו בינתיים .
איך היום מתנהלת הלהקה, אתם מצליחים "לעבוד" רק באורפנדלנד? או שלכולם יש עדיין עבודה מלבד הלהקה?
קובי: מוזיקה זה עסק כפוי טובה. דוגמא קלאסית לאמרה "לא כל הנוצץ זהב הוא" אנחנו מרוויחים כסף מהלהקה, אבל המרחק בין מה שמרוויחים למה שהיה אמור להיות בעולם מתוקן, הוא עדיין גדול. בשורה התחתונה – יוקר המחיה בשנים האחרונות עלה כל כך דרסטית, שלא משנה כמה התקדמנו, יוקר המחייה התקדם יותר ובראייה כללית על המצב, הלכנו אחורה, ולא רק אנחנו, אני בטוח שכולם יודעים על מה אני מדבר.
אורי: חלק כן וחלק לא. אני עדיין בין לבין מנסה להשלים שעות במטאלשופ ושאר החברים עושים עוד דברים למשל מתן עושה חלטורות ומלמד תופים ועד כמה שידוע לי חן גם כן מתפקד כמורה לכמה תלמידים. בגדול השילוב של עבודה ולהקה זה לא דבר קל , זה כמו לעשות משמרות כפולות ומכופלות .
ובכלל, אנשים קונים את האלבומים ואת המרצ'נדייז מסביב או שעיקר ההכנסות מגיעות מהופעות?, אני רואה שאתם משקיעים מאוד בכל מני פריטי אספנים (הוצאות מיוחדות לאלבום, הדפסות על תקליטים לאספנים וכו')
קובי: אנחנו ידועים כלהקה שמשקיעה ומתקשרת עם הקהל שלה. ומצד שני אנחנו משתדלים לשחק את המשחק בהתאם למה שקורה היום בשוק, למשל, שוק ההורדות הוא גדול אבל תמיד יהיו מעריצים נאמנים, את האלבום החדש הוצאנו למכירה מוקדמת של עותקים חתומים בלעדית לאתר של אורפנד לנד, הוצאנו גם תקליט לבן בלעדית לאתר של הלהקה (כל העותקים נמכרו תוך יומיים) וכמות מטורפת של דיסקים הוזמנה רק מהאתר שלנו, וזה עוד לפני שהאלבום יצא להפצה כלל עולמית.
אורי: היום שוק הדיסקים לא להיט וזה לא סוד, אז רוב ההכנסות מגיעות בעיקר מהופעות ומכירת מארצ'נדייז. באופן כללי השוק היום חותר לכיווני הוצאות מיוחדות ומצומצמות לדוגמא התקליט שלנו יוצא ב-4 צבעים שונים. יש לאנשים אופציה לבחור או לאספנים לאסוף את כולם . אני עם אלה שאוספים את כולם .
בוא נדבר על האלבום החדש קצת, איך הייתה העבודה עליו? האלבום הוקלט בכמה וכמה לוקיישנים, איך זה עבד מבחינת הלהקה? נסעתם יחד כל פעם לאולפן אחר?
אורי: למרות שהעבודה על האלבום לקחה לנו מחצית הזמן לעומת הקודמים זה היה תהליך קשה ומסובך. בהתחלה עבדנו על החומרים עוד כשמתי היה בלהקה ואז כשחן נכנס לתמונה יוסי נסע להופעות עם הפרוייקט שלו. אז אני וקובי ניצלנו את הזמן הזה ביחד עם חן להפוך את כל החומר לשירים ולתת להם בשר ועור. תהליך ההקלטה היה ארוך ומסובך והתנהל ב-3 לוקיישנים. בארץ בטורקיה ובשבדיה . שלב ראשון היה הקלטת בוזוקי חלילים וגיטרות אקוסטיות. שלב שני קובי טס לצורך הקלטת הכינורות והקאנון בטורקיה ומשם כולנו מצאנו את עצמנו סגורים מעל חודש באולפני פאסינאיישן סטריט שבשבדיה, אולפן שידוע בעבודתו עם להקות כמו קטטוניה, אמון אמרת, ג'יימס לברי ועוד. אחרי שסיימנו להקליט תופים גיטרות באס ושירה חזרנו לארץ לצורך השלמות של מקהלה ופסנתר.כאן הסתיים שלב ההקלטות והתחיל שלב המיקסים שנערך גם כן בשבדיה.זה היה פרויקט ארוך ומסובך אבל התוצאה שווה כל תחנה ותחנה .
איך הייתה העבודה עם jens bogren ? הרגשתם שינוי משמעותי בסאונד בעקבות העבודה איתו, ועד כמה זה היה שונה מלעבוד עם סטיבן ווילסון?
אורי: סטיבן וילסון עשה רק את המיקסים כך שההקלטות היו בארץ. הסאונד באלבום הזה מבחינתי זה הטופ של הטופ ואני לא יודע איך אפשר להתעלות על זה. עוד בשלב שלפני המיקס והמאסטרינג זה היה ברמה כל כך גבוהה שכבר שם הייתי מסופק .יאנס ובכלל התרבות השבדית מנוסה עם עולם המטאל ו90% מהלהקות החזקות היום באות מהאזור הזה כך שאת העבודה הם יודעים לעשות .מהרגע הראשון שנכנסנו לאולפן היינו עם פה פעור. המקום , הציוד והיחס. הכל היה מקצועי כמו שרק ניסיון של שנים יכול להיות.
האלבום החדש לוקח כיוון קצת שונה מבחינת הצלילים, אתם עושים שימוש הרבה יותר אינטנסיבי בכלים אקזוטיים ולמגינת ליבם של חלק מהמעריצים, פחות דיסטורשנים, למה בעצם?
קובי: אני חושב שאחרי 22 שנות קריירה הרגשנו שיש לנו כבר דוקטורט בשירים מסובכים, והתחשק לנו לכתוב משהו טיפה יותר מפוקס. שירים יותר קצרים למשל, אני כמעט וירדתי מגראולים טוטאלית ספציפית לאלבום הזה כי רציתי לתת ביטוי ולשים שיאים חדשים לשירת הקלין שלי, ובגלל שהאלבום די טראגי, זה התאים לכל הסיפור. זה לא אומר שאני לא אוהב גראולים, אני מת על גראולים ואם באלבום הבא נהיה כועסים, יכול להיות שכולו יהיה גראולים! All Is One הוא אלבום מטאל, ומטאל מבחינתי זה מעבר לדיסטורשנים וגראולים, ודיסטורשנים לא חסר באלבום בכל מקרה. אנחנו תמיד מגוונים וכל שיר שלנו הוא עולם ומלואו – תסתכל על Orwarrior – יש לך שירים כמו Codeword: uprising ו New Jerusalem באותו אלבום. מישהו שלא מכיר אותנו יוכל להעלות על דעתו שזו אותה להקה? עושר זה שם המשחק שלנו, ומוזיקה טובה היא מוזיקה טובה, בכל צורה שהיא.
אורי: יש הרבה דיסטורשנים באלבום. נכון שהוא יותר מלודי ויותר מגובש מהקודמים אבל עדיין לא מדובר פה באלבום בלאדות, כל הכלים שהשתמשנו באלבום היו גם באלבומים הקודמים פשוט ההבדל הוא בהפקה. כשאנחנו באים לכתוב אלבום אין לנו מושג מה יצא בסוף ותמיד אנחנו מופתעים. האלבום הזה בא מהלב שלנו והוא משקף את מה שאנחנו היום בלי לחשוב על מיינסטרים או לא.
השימוש במקהלות וכלים מורכבים לא מקשים עליכם להעלות את השירים האלה בהופעה חיה? אתם שלמים עם שימוש בסמפלים ממוחשבים בהופעות חיות?
קובי: כולם עושים את זה. רוצה שמות? נייטוויש, אפיקה, טוריסאס, פאראדייז לוסט, קטטוניה, והרשימה לא נגמרת. אי אפשר מצד אחד לכתוב מוזיקה ממקום שחושב "איך זה יהיה בלייב" מצד שני אין שום דבר רע בפלייבק שתומך בכל מיני סאונדים. המציאות היא שבשביל לבצע את הכול על הבמה אנחנו נצטרך קבוע הרכב של 20 נגנים. עד שלא נהיה להקה בסדר גודל של איירון מיידן (מותר לחלום, לא?) אנחנו נאלץ להתפשר כמו שאר הלהקות בתחום.
אורי: כמו שקובי אמר, רוב הלהקות היום משתמשות בגיבוי של מחשב , אין מה לעשות, זה בלתי אפשרי להטיס להופעות בחו"ל 40 נגנים ואני בטוח שאין מפיק שהיה רוצה לשלם על הפקה כזאת. בארץ אנחנו משתדלים לעשות לייב כמה שאפשר והלוואי ויום אחד נוכל לעשות הכול גם מחוץ לארץ.
זה האלבום הראשון שאתם משלבים ידיים עם אומנים מקומיים שאינם מסצנת המטאל, מירה עוואד וקובי אפללו, איך הייתה העבודה והחיבור המוזיקלי איתם?
אורי: את האמת … שמעתי את השמות האלה לפני העבודה איתם ולא יצא לי להקשיב לחומרים שלהם, אחרי המפגש איתם יצא לי לחפור קצת ואני חייב לציין שהם פשוט אנשים מוכשרים בטירוף ומדהימים מבחינת אישיות .אני כל כך שמח שיצא לי לעבוד איתם. החיבור עם קובי אפללו היה כל כך מהיר וקל הרי ידוע שהוא מטאליסט לשעבר. עוד מהעבודה איתו להופעה בפסטיבל הפיוט בשנה שעברה ידענו שזה רומן מתמשך. באחת החזרות הוא הציע לנו שיכתוב לנו שיר וישר התלהבנו מהרעיון, מיותר לציין שאחרי ששמענו את השיר היינו בשמיים, הוספנו טקסט עמוק ביותר, עיבוד ואפילו חלק מהלחן והשת"פ הזה הוליד את אחד השירים החזקים שלנו אי פעם לדעתי – Let The Truce Be Known.
אגב מירה, מה עם שלומית לוי, היא לא מופיעה באלבום הזה, היא עדיין חלק מאורפנדלנד?
קובי: שלומית כרגע עזבה את הארץ עם משפחתה לניו ג'רזי כך ששיתוף הפעולה בינינו נקטע אבל אנחנו אוהבים אותה ומאחלים לה הצלחה, אני בטוח שאם נגיע לאזור ניו יורק מיד נעלה אותה לבמה אתנו.
Ya benaya , הוא שיר שמזוהה עם אהרון עמרם, זמר תימני שלא ממש מוכר מחוץ לשירה התימנית המסורתית, איך אתם מגיעים לקטעים כמו זה, ואיפה בדיוק אתם נפגשים עם השיר הזה?
קובי: קודם כל אנחנו נפגשים עם החומרים של אהרן עמרם עוד מימי המבול. שלומית עצמה מאד מושפעת מהיצירות שלו ולמשל בסוף של The Kiss Of Babylon כששלומית שרה את "אהבת הדסה", זה טקסט ולחן של אהרן עמרם, כנ"ל ב ORwarriOR למשל ב The Path Part 2, בפתיחת השיר שלומית שרה חלק משיר של עמרם בשם "צור מנתי" כך שאתה יכול לראות שאנחנו מתכתבים עם האמן הדגול הזה עוד משנת 2004. וכמובן שבכלל יש לנו זיקה וחיבה לפיוטים ומוזיקה תימנית "אסלית". בפסטיבל הפיוט חוברנו אל בניו של אהרן עמרם, שחר ואלרם. והחיבור אתם היה נפלא, אני זוכר שישבנו בבק סטייג' ואמרתי לשחר "חייבים לחדש שיר אחד של אבא, קומפלט" הדבר הוביל לסדרת מפגשים בינינו עד שמצאנו את השיר המושלם. ואנחנו שמחים שהרמנו דרגה את כל החיבור שלנו אל אהרן עמרם. אני בכלל בדעה שיותר אנשים צריכים להכיר את פאר היצירה של האיש המדהים הזה. אני כבר יכול לראות את החפלה שהולכת להיות בהופעות שלנו עם השיר הזה.
האם עצם העובדה שאמנים שהם יחסית מהמיינסטרים משתפים איתכם פעולה היא איזושהי פעולה שמטרה להגיע קצת יותר לעומק המיינסטרים?
קובי: החשיפה הרבה שקיבלנו בתקשורת הביאה אותנו לרמת הכרה גבוהה מאד, כולם שמעו עלינו בארץ ויודעים מי אנחנו. מעקרת הבית בבאר שבע עד לכל אמני המיינסטרים במדינה וכולם מפרגנים לנו על ההישגים. שלא לדבר על זה שתרמנו רבות לכך שיפסיקו לקשר מטאליסטים כבר לשחיטת חתולים או כת השטן, די כבר עם החרא הזה – הנה עובדה הישראלים הכי מפורסמים במדינות ערב הם לא פוליטיקאים, סופרים, או שמאלנים. הם מטאליסטים. ביצירה אנחנו מצדנו אף פעם לא מכרנו את עצמנו וזה גם לא יקרה, אנחנו לא נכתוב שיר במיוחד שיתאים ל, או ישמח את. אנחנו תמיד נלך אך ורק אחרי הלב.
אורי: ממש לא. כל מה שאנחנו עושים מגיע מהלב ואין שום תוכנית להגיע למיינסטרים אם נגיע למיינסטרים זה יהיה רק בזכות האמת שלנו ואינשאללה וישמיעו קצת מוזיקה כבדה ברדיו, מה רע?
באלבום יש לנו בעצם רק שיר אחד עם גראולים, Fail,למה חשבתם שגראולים לא ישתלבו עם רוח האלבום?
אורי: האמת… לא חשבנו שזה ישתלב בגלל שהאלבום כולו ממש מלודי ומרגש וזה הרגיש מוזר ולא נכון ההחלטה לשים את הגראולים הייתה ממש ברגע האחרון אחרי הרבה התלבטויות. אני יכול לומר בלב שלם שזה אחד השירים שאני הכי אוהב באלבום אז אני שמח שהחלטנו בסוף ללכת על זה .
קובי: מה שהוא אמר, ומה שאמרתי לפני כמה תשובות. אני מת על גראולים, לא התאים כאן ברוב השירים. אבל זה לא אומר שהרגנו את הגראולים טוטאלית. התחשק לנו ככה וזה מה שעשינו, לגבי העתיד שום דבר לא בטוח. Fail זה שיר כועס, והייתי ממש בקריזה שהתחלתי לכתוב אותו עם אלון מיאסניקוב. גראולים וקריזה תמיד הסתדרו טוב, ולכן בסוף החלטתי כן לתת פה את הגראול שלי. יצא אחלה לדעתי.
בוא נדבר קצת על הטקסטים, באופן כללי בטקסטים של אורפנד לנד יש איזושהי מחזוריות, טקסט שמופיע בשיר אחד חוזר על עצמו בשיר או באלבום אחר, יש אלמנטים חוזרים שמופיעים כמעט בכל האלבומים, למה בעצם?
קובי: יש מושג כזה, מוטיב חוזר, או מה שנקרא "להתכתב עם משהו אחר" ואנחנו מתים על זה שהשירים שלנו או האלבומים שלנו מתכתבים עם האלבומים הקודמים. אפשר לעשות מחקר שלם על הנושא הזה ולראות שעשינו את זה כבר עשרות פעמים. יום אחד נעשה מזה איזה חידון למעריצים או משהו. The Storm Still Rages Inside,למשל , זה משפט ומוטיב חוזר שקיים בכל אלבום של אורפנד לנד מאז ומעולם.להלחנה של השיר Freedom ובכלל חלק מהשיר Fail היה שותף סמי בכר המתופף המיתולוגי של הלהקה שהיה גם שותף לכתיבה של סהרה ואל נורא עלילה. כמו שאנחנו אוהבים להתכתב עם טקסטים ושירים מהעבר אנחנו גם אוהבים שכל מי שהיה חלק מהלהקה נשאר חלק ממנה באופן כלשהו, סמי הוא לא פחות מגאון.
על מה מדבר Simple man? הצלחתם לבלבל אותי.
קובי: זה שיר שכתבתי עם אלון מיאסניקוב על משהו שקורה לי בשנים האחרונות, זה התחיל מהבדיחה הידועה שאני דומה לישו. ועד כדי כך שהבדיחה הזאת לפעמים הופכת למשהו מפחיד. למשל: יש אנשים שבאמת חושבים שאני גלגול של ישו, באמת חושבים שאני אגאל את העולם, והייתי חייב להתייחס לזה ברצינות ולכתוב שאני בסה"כ איש פשוט מיפו, חייוואן פשוט שהולך עם כפכפים ומת על חומוס, אני לא הולך לגאול שום עולם ואני כולי קובי פרחי ולא ישו הנוצרי ולא רוצה שיעשו ממני משהו בסגנון שלו. יש בשיר מעין ביקורת על כך שאנשים הולכים בעיוורון אחרי כל אחד עם קצת כריזמה וזה משהו שאנחנו צריכים להוקיע מתוכנו, כל מיני תופעות עדר וכו'. כל הדברים האלה קיבלו ביטוי בשיר בצורה כמובן יותר פואטית מההסבר הערסי שלי פה, כשבסוף השיר השתמשתי שוב בבדיחה אותה אני אומר מעל לכל במה בעולם (חוץ מישראל או הודו בהן הנושא לא רלוונטי) – I swear I'm not Jesus Christ.
שמים, ששוחרר כסינגל מוקדם הוא שיר שכתב עבורכם פוליקר, אתם יודעים קצת על ההשראה לטקסט?, ואם אני לא טועה זה השיר הראשון שלכם שהוא לגמרי בעברית,למה הוא לא עבר תרגום?
קובי: הסיפור שלנו עם פוליקר הוא סיפור שמתחיל מיומה הראשון של הלהקה, עוד שקראו לנו Resurrection ורצינו להחליף את שם הלהקה לשם שיהיה פחות מטופש. אי אפשר לשכוח את הרגע ששינינו את שם הלהקה ואורי, שאז גר ממש מולי מעבר לכביש התקשר אליי ואמר לי "תגיע". הוא החזיק ביד שלו את "עיניים שלי" של פוליקר וכיוון אותי אל שיר בשם "רוחות מלחמה" שם בטקסט הופיעו צמד המילים "ארץ יתומה".
הקטע הנפלא ב"שמיים" הוא שלא מדובר בשיר שיהודה פוליקר שלף לנו מהמגירה ואמר לנו "הנה קחו…" מדובר בשיר שהוא כתב לנו במיוחד "קאסטום מייד" כשהוא חושב על אורפנד לנד ויוצק לטקסט את מה שהיא מייצגת ברמה של רעיון, טקסט, קונספט, זה לא מקרה שחדי העין והגרעין הקשה שלנו יוכל להבחין ולקשר את הטקסט של פוליקר לשירים של אורפנד לנד כמו:"וכשנדליק את השמיים מי לאש מי למים" – מתכתב עם The Storm Still Rages Inside מהמבול כששם מופיע הטקסט:The Lighning flashes tension's high
Bringing light to darkened skies
או אפילו עם השיר – Like Fire To Water .
"אל כיוון שאין לו סוף" – A Never Ending Way
"והמבול שעוד יגיע
בלי נביא שיודיע
ואין תיבה כאן בעולם"
פה זה כבר ממש רמז ברור, מה גם שכל קטעי המקהלה בלטינית הם מתוך פרשת המבול, בחלק מהמקרים אפילו טקסט זהה לזה שהשתמשנו בו בשיר "בניית התיבה", כל השיר הזה מאד מתכתב עם מבול בכללי.וכמובן החלק הכי כיפי בשיר – שהוא שוב התייחס למושג ארץ יתומה ויצק אותו לתוך הטקסט, יש עוד אבל אני חושב שהבנת את המסר, הקשר וכל ההתכתבות של השיר עם אורפנד לנד.
מי בלהקה כותב את הטקסטים? תוכלו קצת לספר על התהליך המשותף הזה?
אורי: באלבום הזה כל הרעיונות והקונספט הם של קובי, כמו שהיה גם ב ORwarriOR, הוא יושב עם אלון מיאסניקוב, חבר שלנו עוד מהתיכון – והם ביחד מעבירים את זה לשירים עם טקסטים מלאים.
Fail, הוא טקסט ארוך ומרשים, ויש שם לא מעט רמיזות לתחלואי החברה, ברור שאפשר למקם את הטקסט הזה על הרבה מדינות בעולם, אבל המשפט לקראת סופו של השיר עם הסיגר, צועק ביבי, הוא באמת מושא הביקורת בשיר הזה?
קובי: Fail הוא טקסט מלא בעצבים, אחד האהובים עליי, לילות שלמים של חוסר שינה חשבתי ותהיתי על הנושאים שבו. פוליטיקאים בכללי גורמים לי לפריחה וגם קסטרו מעשן סיגרים. כשישבנו על הטקסט אמרתי למיאסניקוב שיחשוב על הפוליטיקאים שמרגיזים אותו, במקרה הספציפי שלו זה ביבי ביג טיים, אבל אצלי זה בכללי על פוליטיקאים מל סוג ובכל מקום, לפני שנים התעוררתי לטיפשות ולפסיביות שלהם שקלטתי שאנחנו מצליחים לעשות יותר מהם, וללא תקציב או משרה, כולה מוזיקת מטאל מחורבנת. אנחנו הופענו בטורקיה 6 פעמים וזה במקביל לזה ששגריר ישראל גורש משם. אני לא מסתדר עם פוליטיקאים – הם אוהבים אותנו כשאנחנו על תקן כבשות טיפשות ותועות, כך הם יכולים לעבוד עלינו עם העיתון, הטלוויזיה ולשלוח אותנו למלחמות המפגרות שלהם. לשמחתי העולם מתעורר, ואנחנו לפני סדר עולמי חדש כנראה. כיום יש לאינדוידואל הרבה יותר כוח ומידע, ואני מקווה ומאמין שזה שינוי חיובי.
ובהמשך לשאלה הקודמת, אתם מקפידים בכל ראיון והתבטאות פומבית להדגיש שאתם לא לוקחים שום צד פוליטי, אלא מציירים את המציאות המורכבת שלנו בעוד די ברור (לי לפחות) שהטקסטים ממוקמים חזק שמאלה, למה בעצם לא להכיר בזה?
קובי: כי זה ממש לא נכון. שמאלנים די מביאים לי את העצבים בעיקר כי הם חיים באובססיה תמידית להתנגח בימין. וכנ"ל אנשים מהימין שכל הזמן עסוקים בלהיות ימנים בשיגעון. אני לא שייך לא לפה ולא לפה וזו האמת וכל אחד שיגיד לך אחרת משקר ולא יודע. אני בפירוש לא נוטה לשמאל כמו שאני לא נוטה לימין.
בוא תסביר לי רגע משהו – אם אני שמאלני למה יצאתי בפומבי על חרם האמנים בכללי ובפרט על חרם האמנים על אריאל? אפילו כתבתי מאמר בנושא למאקו ונכנסתי באימא של רוג'ר ווטרז האדיוט. זה לא נשמע לך עכשיו די ימני פתאום? אנשים נורא אוהבים להכניס דברים לתבנית, אבל האמת הפשוטה היא שאנחנו לא ימין או שמאל, אנחנו מוזיקאים וזה מעל לכל צד, זה אוניברסאלי.
אני באופן אישי לא מצביע בבחירות כי נכון לרגע זה לא מצאתי אלגוריתם שמגדיר את התפיסה שלנו לתוך פוליטיקאי, אולי אם היה קם פה איזה מהאטמה גאנדי, מרטין לותר קינג או מינימום מישהו בסגנון, היית שומע קול יותר ברור מהכיוון שלנו, כרגע אנחנו מרגישים שאנחנו עושים הרבה יותר מפוליטיקאים מימין או משמאל. אנחנו גאים מאד להיות ישראלים אבל לא ממש גאים במצב המדינה כיום או במנהיגים שהצמחנו בשנים האחרונות.
הופעת ההשקה של האלבום הולכת להיות ב 18.7 ברידינג, יש הפתעות מתוכננות שתוכלו לספר לנו ממש בסוד? אתם הולכים לנגן את כל האלבום החדש?
הולכים להופיע אתנו מספר אורחים, וננגן מלא שירים מכל האלבומים וגם מהחדש, ייתכן גם שנקרין את ההופעה באינטרנט למדינות ערב (כמו שעשינו בחנוכה) ואנחנו מצפים לכל הקהל שלנו – התגעגענו!! אמנם אנחנו מופיעים בכל העולם, אבל אין ולא יהיה כמו בבית!!