מרואיין: Bjorn "Speed" Strid, סולן להקת Soilwork

כולם צריכים שינוי קצב מדי פעם. אם אתה עובד קשה על הפיכת היצירה שלך ליצירת אומנות אמיתית, מתישהו תמצא את עצמך צריך לשפר את כל אחד מצדדיה.

לי אישית קל מאד לראיין להקה כמו למשל Hate, לה אני מאזין יומם-וליל. אז כאשר נקראה בפניי ההזדמנות לראיין את Soilwork – היססתי. אני רחוק מלהיות חובב של Metalcore, אבל ראיתי ראיון עם מר Björn “Speed” Strid והוא נראה כמו בן אדם נחמד עם ראש טוב על הכתפיים אז ניגשתי לזה ישירות. אפשר לומר דברים רבים על Soilwork, אבל הם פשוט להקה שמשתנה בין אלבום לאלבום ועם גישה למוסיקה ולעבודה מוסיקלית, ביחד עם נוכחית חיה ואינטנסיבית שמעטות הן להקות ה-Metalcore שבעברן היו Melodeath (אני מסתכל ישר עליכם, In Flames) שמצליחות לשמר. חוץ מזה, אני די אוהב את השיר Spectrum Of Eternity אז…

היי Speed ! איך אתה מרגיש ?

אני מרגיש די טוב, קצת בלחץ כי הגשנו בקשה לויזה בארה"ב, כך שאנחנו ממתינים לפגישה בשגרירות בשטוקהולם. קר, מעולם לא שמתי לב שקר, אלא אם זה ממש מתחת לאפס, וגשום ואפור, אני שונא את זה. אם זה מתחת לאפס אבל לפחות בהיר, לא אכפת לי.

לפי דעתי כדאי שנתחיל מהדברים הישנים ונתקדם אל עבר כל מה שחדש, משום שברור שאנחנו רוצים לגשת אל ה-Living Infinite בפרטי פרטים, אבל זהו הראיון הראשון של Soilwork למגזין Metalist אז אני רוצה לתת הרבה תוכן לקוראים. אז, לשאלה שכל ראיון ראשון מתחיל איתה, איך הוקמה Soilwork ?

ובכן, הקמנו את הלהקה בזמנו ב-1996, האמת היא שאני טוען שזה היה כבר סוף 1995. בוא נאמר 1996, היה אז כיף. היינו סתם כמה חברים שנפגשו בתיכון, לא כל כך הכרנו זה את זה לפני כן. כולנו האזנו למטאל, ו-Peter Wichers, הגיטריסט המקורי שלנו, ניגש אליי יום אחד וראה שאני מטאליסט, היה לי ז'קט עור שחור עם ציורים של לוגואים של להקות Death Metal ועם שיער ארוך ושחור, תאמין או לא, הוא שאל אותי אם אני רוצה להצטרף אליו להרכב שהוא מקים ולהיות הסולן. הייתי אז גיטריסט בכלל, אבל אמרתי "היי, בוא ננסה!" התחלנו לכתוב דמואים ונתנו אותם לכמה אנשים שהכרנו מהסביבה, כמו Michael Ammott מ-Arch Enemy שבזמנו עבד אז בחנות התקליטים בעיר. הוא שלח את הדמואים לשני חברות תקליטים שונות, Municipal Records ו-War Music – ו-Municipal Records רצתה להחתים אותנו ראשונים, אז הלכנו על ההצעה שלהם והקלטנו את Steelbath Suicide ואת The Chainheart Machine עבור חברת התקליטים הזו, הצלחנו להגיע ליפן אפילו לפני האלבום השני שלנו.

הוצאנו שני אלבומים תחת חברת התקליטים הזו ואז חתמנו בחברת התקליטים Nuclear Blast והקלטנו את Predator's Portrait. השגנו גרעין מעריצים גדול, לא גדול מדי, אבל יציב אבל אז הקלטנו את Natural Born Chaos שהיה עבורנו נקודת התפנית. עשינו סיבוב הופעות בצפון אמריקה בפעם הראשונה, ואז עבור האלבום Figure Number Five, יצאנו לאוסטרליה בפעם הראשונה, ודברים התחילו לזוז, לאט אבל בטוח, קדימה ומעלה. אז התחלנו להקליט את Stabbing The Drama. Sworn To A Great Divide היה עוד שינוי עבורנו, כאשר Peter עזב את ההרכב בפעם הראשונה, הגיטריסט שאיתו התחלנו את הלהקה וכתב איתנו את כל האלבומים. אני לא חושב שזה היה אלבום רע, ההפקה של האלבום לא הכי טובה אבל עדיין יש בו כמה שירים ממש טובים, הרבה אנשים רואים באלבום הזה בתור הברווזון המכוער של קולקציית האלבום שלנו. אבל אז הצלחנו לשנות את דעתם עם The Panic Broadcast, אלבומנו הקודם, שרמז על משהו חדש, וזה מה שהבאנו עם The Living Infinite החדש. אז כן, זו הגרסה המקוצרת.

איך נכנסת למטאל באופן אישי ?

נראה לי בגיל 6-7, אני לא מדבר איתך עדיין על להקות כמו Bathory או משהו כזה, אבל הקשבנו המון ל-WASP במעון יום. המון שירים כמו Twisted Sister. כשהייתי בן 7, אימא שלי עצרה בתחנת דלק, ראיתי את הקסטה של Number Of The Beast וחשבתי לעצמי שזה נראה מגניב. ביקשתי ממנה לקנות לי אותה, והיא קנתה לי.

איזו הורות יוצאת מן הכלל!

שמנו את הקסטה במערכת באוטו ואז השתנו חיי. זה היה רגע עצום עבורי, אז, במהלך שנות ה-80, הקשבתי הרבה לסצינת הרוק הכבד, המון Maiden, המון שירי שנות ה-80 כמו Eurhythmics, ואימא שלי שמעה הרבה Bruce Springsteen באוטו, כשהתחלתי ללמוד בחטיבת הביניים נחשפתי למטאל קיצוני. אז קיבלתי את הכינוי שלי, Speed, בגלל חבר לספסל הלימודים, שהיה לו אוסף של להקות כמו Terrorizer, Entombed ו-Morbid Angel, הוא הגה את שמי "סטריד" במקום "סטראייד" ואז הוא התחיל לקרוא לי "ספיד". אני חושב שאז ממש נכנסתי למטאל, לא היו לי תוכניות להפוך לזמר מטאל, אבל זה היה ממש כיף להקשיב למוסיקה הזו אז הקמנו את הלהקה בתיכון.

עוד שאלה שמציקה לי הרבה זה שמעולם לא שמעתי אותך מדבר שבדית, האנגלית שלך עם מבטא אמריקאי מושלם, איך זה קרה ? האם מישהו בכלל מופתע מזה שאתה בעצם שבדי ?

אני לא יודע, סיבובי הופעות בלי ספק, מאז 2002 עשינו המון סיבובי הופעות בצפון אמריקה וגם אני נמצא לתקופה ממושכת מדי פעם בטורונטו, החברה שלי גרה שם, וכמובן המון ראיונות, זה אימון טוב בסופו של דבר. גרתי בעצמי שלוש שנים בטורונטו.

דבר נוסף – Soilwork היא להקה ותיקה למדי, ראיתם את הלהקות השבדיות מתפתחות והופכות לתופעה בין-לאומית, איך אתה מרגיש שהסצינה השתנתה ואיך זה משפיע על Soilwork ?

האמת היא שמאד הושפענו באופן חזק מ-At The Gates ו-In Flames כמו כן כל מיני להקות Black Metal כמו למשל Emperor או Dissection, הרבה מהן הן נורבגיות אבל עדיין הייתה להם השפעה חזקה עלינו. אז כן, זה בהחלט השפיע עלי באופן משמעותי ככותב, ובתחילת דרכנו ככותבים, רצינו לתפוס את כל זה ולערבב את זה עם עבודה קשה. אז גילינו את Strapping Young Lad – האלבום השלישי שלהם – שהיה כל כך מרענן ומשוגע ואטמוספרי שהיה לו השפעה חזקה עלינו. האלבומים של Devin כמו Infinity ו-Ocean Machine גם עזרו לעצב לי את הטעם, התחלנו לפתח את הצליל שלנו לכל אלבום בטוב טעם וכל זה היה די טבעי עבורנו. זה קרה להמון להקות בשנות ה-90. היה הרבה יותר לדבר על Death Metal שבדי בתחילת שנות ה-2000, מכיוון שכל להקה הייתה חלק מהסצינה. עכשיו לכל להקה יש את הצליל שלה. אני מאמין שהסצינה הרבה יותר מגוונת, יש הרבה להקות צעירות חדשות גם כן, ובתקווה אנחנו נשפיע על להקות באותה הדרך ונגרום להן לא להיתקע ולעשות את אותו האלבום שוב ושוב.

האם מטאל יותר מקובל על ידי המיינסטרים בשבדיה ?

אני חושב שהוא נהיה יותר ויותר מקובל, הרבה ילדים כיום מאזינים למטאל, אפילו ילדים שלא נראים כמו מטאליסטים. In Flames הם ממש ענקיים בשבדיה, והם בהחלט סללו את הדרך להמון להקות אחרות בסצינה השבדית. אני חושב שהמטאל מקובל בכל מיני סוגים של מדיה בשבדיה, דיברנו על זה בעבר. היו פעם הרבה להקות ובלי אף מאזינים, ועכשיו יש הרבה מעריצים ומאזינים, אז ההופעות הרבה יותר עמוסות ויש תחושה הרבה יותר טובה באוויר. לא בדיוק כמו בזמנו, כשכולם שילבו ידיים וכתבו את ההערות של מתי הלהקה שמופיעה מפשלת ומה לא בסדר בה. אני חושב שעכשיו זה הרבה יותר כיף.

איך אתה מרגיש שהתפתחתם כמוסיקאים אחרי כל השנים האלה ? לא רק שהשינוי מורגש בסצינה, אלא גם במוסיקה שלכם – איך הלהקה התפתחה למה שהיא עושה היום משורשי ה-Melodic Death Metal שלה ?

טוב אז בהתחלה הכול היה אודות אגרסיה ראשונית, בלי שום תוכנית, פשוט לשחרר הכול החוצה ובלי לחשוב על זה יותר מדי. אני חושב שזה מה שקורה, אתה פשוט מתחיל לחשוב על דברים, אתה לומד להכיר את עצמך, אתה זוכה לבטא את עצמך, ואתה נהיה יותר טוב בלחבר מילים לרגשות, וזה יוצא החוצה בצורה מוסיקלית גם כן. אני חושב שזה מה שקרה עם Soilwork. אני לא חושב שיכלנו להקליט את אותו האלבום פעמיים. אנשים החלו לחשוב שברגע שעשינו שירה נקייה אז התמסחרנו. לא רציתי להתמסחר, רציתי פשוט להיות פחות ופחות מוגבל בדרך שלי לבטא את עצמי כיוצר ומוסיקאי. אני חושב שהמעברים באים לי באופן הרבה יותר טבעי, כשאני זז בין צרחות לבין שירה נקייה, אז זה מרגיש לי יותר הגיוני, וזה מתבטא גם במוסיקה באופן כללי. אנחנו מסוגלים להצביע בדיוק על מה שאנחנו מנסים לומר ולכתוב את זה. אני חושב שעבדנו המון על כל נושא הדינאמיקה וזה היה מסע ארוך מאד על מנת למצוא את האיזון הטוב בין המלודיה והאינטנסיביות. האלבום האחרון הוא בהחלט הצהרה טובה בנושא זה.

מה הם האלבומים שאתה הכי אוהב במרוצת השנים ? מה האלבומים שאתה הכי גאה בהם?

The Chainheart Machine הוא יצירת המופת של ה-Thrash שלנו, הדרך בה ערבבנו בין התחושה של אזור המפרץ של סן פרנסיסקו עם Death Metal שבדי ו-Death Metal מלודי במיוחד אז זה האלבום הראשון שאני די גאה בו. אני ממש גאה בו, והוא בולט לטובה לדעתי. השני יהיה Natural Born Chaos בגלל שהוא נגע במשהו חדש והקדים את זמנו. הוא זכה לקצת מעמד של קאלט במרוצת השנים, ואני לא בטוח שבכלל היינו מודעים למה שעשינו באותו הזמן. האלבום הזה בהחלט השפיע על המון להקות, במיוחד בסצינת ה-Metalcore. שוב, אני אזכיר גם את האלבום החדש, שהוא בהחלט סימן של עידן חדש.

כמו כן – היכולות הווקאליות שלך מפורסמות בפני עצמן, איך אתה מחלק את הזמן שלך בנוגע אליהן ? איך אתה מוצא את האיזון בין שני הקצוות הסגנוניים ?

איך אני עושה את ההחלפה, אתה מתכוון ? זה לוקח המון אימון. שרתי והתאמנתי בהמון סגנונות שירה וזה נתן לי המון. המעברים כיום הרבה יותר טובים מכיוון שאני משתמש בהרבה יותר סגנונות שירה, הכול – משירה מלודית טבעית לשאגות נמוכות לשירה ממש רחבה מבחינת נשימה, מדי פעם משהו ממש עדין גם כן, וזה נהדר עבורי – להיות מסוגל לבטא את עצמי בכמה וכמה דרכים שונות. אתה יכול לשנות את התחושה המון בזכות זה.

אם היינו צריכים לתאר את המשמעות של Soilwork עבורך בחיים, מה זה היה ? כמה גדול החלק שהלהקה לוקחת לך בחייך האישיים ? כמה אתה בעצם לוקח מחייך ומביא ללהקה ?

כלום ! (צוחק) לא, אבל זה לוקח לי המון מהזמן שלי, אני גם חושב ש-Soilwork… אני חושב שאני שם בה המון מזמני ומהרגשות שלי אל תוך המוסיקה של Soilwork וזה מרגיש נהדר. להיות מסוגל לעזוב את העולם הזה ולהשאיר מאחוריך מורשת, הקול שלי עדיין יהיה כאן גם לאחר שאעזוב. זה גם מפחיד בצורה מסוימת. זה בהחלט משפיע על החיי האישיים וזה הפך להיות העבודה שלי, בעבר זה היה רק תחביב או תחום עניין, ולפעמים אתה צריך להלחם על מנת שלא לתת לכל העסק הזה להשפיע עליך לרעה.
אני מצליח להיות מפוקס מאד על התחום המוסיקלי מאשר על התחום העסקי, למרות שזה מן רוע הכרחי. כשאני חושב על מוסיקה – אני חושב על מלודיה, ואני חושב שזה חשוב במיוחד עבורי לעבוד על מלודיות שיישארו עם הלהקה לנצח, מה שאני חושב שכן הצלחנו להשיג, אז בהחלט מאד משמעותי עבורי.

עכשיו, בוא ונקפוץ לעתיד (תזרום, זו קריצה ל'בחזרה לעתיד'), אתה על הסף של שחרור אלבום ה-Melodic Death Metal הכפול הראשון מסוגו בעולם !

טוב, רצינו לעשות משהו גדול יותר, היינו צריכים להכין משהו יותר אפי. היינו צריכים את האתגר הזה, לא רצינו עוד אלבום עם 10-12 שירים. מכיוון שיש לנו כל כך הרבה כותבים נהדרים נוספים בלהקה הזו, אחרי ש-Peter עזב רצינו להוכיח שיש לנו עוד המון מה לומר. רצינו להכין משהו מאד מיוחד ומעניין, ולא נראה לי שיכולנו לכמת אותו באלבום אחד.

איך אתה מרגיש בנוגע ל-The Living Infinite ?

אני באמת מרגיש גאווה כלפיו, זה משהו שישאר להרבה זמן, בלי ספק, ותזכור שעברו בערך שנתיים וחצי מאז האלבום האחרון שלנו, אז הזמן הזה נוצל באופן פרודוקטיבי. אנחנו גאים בהפקה גם כן, היא נשמעת אורגאנית כמו שלהקה מנגנת, היא נאמנה לצורה שלפיה אנחנו נשמעים באמת, ועם זאת מכה באופן נחרץ ומפורטת להפליא, השירים בהחלט יקחו אותך למסע שישבר בדרכו עם חלקים אקוסטיים וכמה שירים שקטים יותר. יש כמובן כמה שירים אינטנסיביים יותר, ואני מאד גאה בכל זה. זה היה מאמץ להקתי. כל חבר להקה תרם בדרכו עם מילים ועם קטעים מוסיקליים. הזרימה ממש מעניינת והיא רחוקה מלשעמם אותי.

מה הם חלק מנושאי השירים באלבום ? מהי משמעות השם ?

הרעיון המרכזי הוא בעצם אודות שאלות קיומיות. לאחרונה יצא וקראתי ולמדתי אודות הדברים מהסוג הזה. אני מבין שזה מכלה את הזמן שלי בצורה ניכרת, ורציתי להגיע לסוג של הסכמה עם הנושאים האלה ולבטא זאת באמצעות מילות השירים, אודות קבלת העובדה שלא תמיד יש תשובות. לשאלות האלה בלי התשובה, זו דרכי להתמודד איתן.

אבל האם התהליך היה שונה מיצירה של כל אלבום אחר של Soilwork ?

עבר הרבה זמן מאז שכולנו התכנסנו ביחד בסטודיו ובנינו אלבום שלם מאפס. הקלטנו הרבה אלבומים בכמה וכמה אולפנים שונים. היה לנו חשוב לבלות ביחד, לבשל ביחד, ולבנות את האלבום החדש ביחד. ברור, שיצרנו כל כך הרבה שירים, היה עלינו להיות מאד מפוקסים במטרה, הרי היינו באמצע שום מקום, ולא היו לנו שום כיוונים.
האמת היא, שאני חייב לסיים בקרוב, וזה מסביר למה זה מרגיש קצת כמו תשובה מזורזת…

יש משהו שתרצה למסור למאזינים שלך בישראל לפני שנסיים ?

מעולם לא ניגנו בישראל אז זה משהו שנשמח לעשות. פעם אחת קבענו הופעה אבל בסוף זה לא קרה מאי אילו סיבות. בתקווה שבעתיד הקרוב, יש המון להקות מהז'אנר הזה שפועלות שם בישראל, אז זה בהחלט אפשרי, אז רק תזמינו אותנו.
|ENG|Soilwork Interview
By: Metalist NY Magazine
With: Bjorn "Speed" Strid

Everyone I guess needs a change of pace every once in a while. If you work at perfecting your art, and work very hard at it, at some point you’ll feel the drive to perfect all sides of it. It’s very easy for me to interview a band like say, Hate, who I listen to on a day in, day out basis. So when I had the opportunity to interview Soilwork, I was hesitant. I’m far from a Metalcore fan, but I saw interviews with Mr. Björn “Speed” Strid and he seemed like a nice fellow with a good head o n his shoulders so I went straight ahead. You can say a lot of things about Soilwork, but their really a band that changes between every album and album with a work ethic and live intensity that many of their Melodeath gone Metalcore buddies (looking straight at you In Flames…) fail to retain. Plus I kind of dug the song Spectrum of Eternity so…

B-Hello Speed! How are you?

Speed – I’m doing pretty good, a little bit stressed because we’re applying for a working visa in the U.S.A , so we’re waiting for the appointment in the embassy in Stockholm. It’s cold, I never really minded the cold, unless it’s nearly below zero, raining and gray, I hate that. If it’s below zero, or fairly bright, I don’t mind.

B- My opinion is that we should dig in from the old and into the new, because obviously we want to cover the Living Infinite in detail, but this is the first Soilwork interview for Metalist so I want to give a lot of content to the readers. So, for that question which is in every first interview, how did Soilwork form?

Speed – Well, we formed back in 96, well actually I claim in the end of 95. Lets say 96, it was a good time. We were just a bunch of friends that met in Highschool, we didn’t know each other before that. We were all listening to Metal and Peter Wichers, our original guitarist came up to me one day, and he saw I was a Metalhead, I had a black leather jacket with painted Death Metal logos with long black hair believe it or not, he asked if I wanted to join the band he started and do vocals. I was a guitarist but I was like, “hey, I’ll try!” We started writing demos and give them to local contacts, like Michael Ammott from Arch Enemy who was working in a record store in our home town. He sent the demo to two different record labels, Municipal Records and War Music. . Municipal records wanted to sign us first, so we went for that and then we recorded Steelbath Suicide and The Chainheart Machine for that label, we managed to come to Japan even before our second album. So we released two records on that label and then we signed onto Nuclear Blast and recorded A Predator’s Portrait. We got pretty, not very, big but steady fanbase but then we recorded Natural Born Chaos which was our turning point. We toured North America for the first time, then after for the album Figure Number Five, then we went to Australia for the first time, and things just kept on going up really, slowly but definitely going up. So then we started recording Stabbing the Drama, Sworn To a Great Divide was another change for us, then Peter jumped up again for the first time, the guitarist we started the band with and we wrote record together. I don’t think it was a bad album, the production on the album is not the best yet it has some really great songs, a lot of people see it as a grey duckling in our collection of albums. So we managed to turn them around with Panic Broadcast, our previous album, which was hinting on something new, that’s what we brought out with this new The Living Infinite. So yeah, that’s the short version.

B- how did you personally get into Meta
l?
Speed – At the age of 6-7 I think, I don’t really talk about Bathory or anything like that, but we listened to a lot of WASP at the daycare. A lot of songs like Twisted Sister. When I was 7, my mom and I stopped at a gas station, I saw the cassette for Number of the Beast and thought it looked really cool. I asked her to buy it for me, and she did, (great parenting!-Ben,)we put it in the car stereo and that’s where my life changed. That was a huge moment for me. Then during the 80’s I listened to the Hard Rock scene, a lot of Maiden,, a lot of 80’s pop like Eurythmics , and my mom was playing a lot of Bruce Springsteen in the car, when I started Junior High I got introduced to Extreme Metal. That’s when I got my nickname Speed, because of a friend in class, he had a collection of bands like Terrorizer, Entombed and Morbid Angel, he pronounced my last name “Streed” (note: Strid is pronounced with a shirt I not an EE) and he started calling me Speed. I think that’s when I really got into Metal, I didn’t really have any plans on becoming a Metal singer, but it was a huge kick listening to that kind of music so we formed the band in highs school.

B- Another question that bites my mind is that I’ve never heard you speak Swedish, your English is perfectly American accented, how so? Are people ever surprised you’re Swedish?

Speed – I don’t know, touring obviously, since 2002 we have toured a lot in North America I also live part time in Toronto, my gf lives there, and obviously doing interviews, that’s good practice as well. I have lived three years in Toronto myself as well.

B- Also, Soilwork is quite an old band, you’ve seen the Swedish band develop into an international phenomenon, how do you feel the scene has changed and how did it effect Soilwork?

Speed – I mean we had a pretty great impact on us with At The Gates and In Flames as well and kind of like the BM scene like Emperor and Dissection, a lot of them were Norwegian but it still had a impact on us. Yea, so that was definitely big for me as a songwriter and at the beginning of our writing, we wanted to capture that and mix in hard work. Then we discovered Strapping Young Lad, III the album was something really new so fresh so crazy and so atmospheric that had a big impact. Devin’s albums Infinity and Ocean Machine also helped form my taste, we developed our sound for each album in a pretty tasteful way and it’s been really natural for us,it happened for a lot of bands in the early 90’s. It was much easier speaking of Swedish DM in the beginning of the 2000’s, because each band was a part of a scene. Now each band has it’s own sound. I believe the scene is a lot more diverse, there are a lot of new young bands as well, hopefully we influence bands in that sense too to be able to not be stuck and make the same album all over again.

B- Is Metal more accepted in the Swedish mainstream?

Speed – I think it’s becoming really accepted a lot of kids today listen to Metal, even kids that don’t look like Metalheads. In Flames are really huge in Sweden, and they definitely guided the way for a lot of other bands in the Swedish scene. I think Metal is really accepted in all kinds of media in Sweden, we talked about it before. There were a lot of bands and no fans, now there’s really fans as well so the shows are a lot more packed and there’s a much better vibe. Not like back in the day when everyone was crossing their arms and making notes about the band onstage fucking up. I think now it’s a lot more fun.

B- how do you feel you’ve developed as a musician after all these years? Not only is the change noticeable in the scene, but also in your music- how did the band develop into what it is today from it’s MDM roots?

Speed – Well in the beginning it was about primal aggression, no plan, you let it all out and didn’t think too much. I guess that’s what happens, you start thinking a lot more, you get to know yourself, you get to express yourself, and you become better at putting words to emotions, and that comes out musically as well. I think that’s what happened with Soilwork I don’t think we could’ve ever recorded the same album twice. People might think as soon as we started to do clean vocals, we wanted to sell out. I didn’t want to sell out, I wanted to not be limited and be able to express myself, I feel that the transition are way more natural now between screaming vocals and clean vocals, so it makes more sense, that goes for the music as well. We’re able to pin point what we wanna say and really write it down, I think we’ve been working a lot with dynamics and it’s been a really long journey to be able to find a good balance between melody and intensity. This album is a really good statement about that.

B- What are some of your favorite albums from over the years? What are the albums you’re most proud of?

Speed – The Chainheart Machine was our Thrash masterpiece, and the way we mixed in Bay Area feeling to it mixed with Swedish DM and Melodic DM especially so that was kind of the first album I’m proud of. I’m proud of that one and it stands out. The second one would be Natural Born Chaos because it was touching something new and was ahead of it’s time. It received a little bit of a cult status a few years later, I don’t know if we were even aware of what we were doing. That album has definitely influenced a lot of bands, especially in the Metalcore scene. Again I’ll mention the new album, it’s definitely the mark of a new era.

B- also, your vocal capabilities are of some fame, how do you time yourself? How do balance between the two?

Speed – Well, how do I switch? It takes a lot of practice, a lot of touring I’ve been singing and practicing a lot of different types of vocal styles and that has given me a lot. The transitions are way better now because I use a lot of different voices, everything from natural melodic vocals to low screams to really breathy vocals, sometimes really mellow as well, it’s great for me to be able to express myself in many different ways. You can change the vibe a lot with that.

B- if you were to describe Soilwork’s meaning to you, in life, what would it be? How big of a part is the band of your life? How much do you draw on your life and bring into the band?

Speed – Nothing! Hahaha No but it’s taking up a lot of my time, I also think that, Soilwork , I believe I put so much of my time and emotion into it musically and it feels great. To be able to leave this world and leave a little bit of a legacy, my voice will still be here when I’m gone. And also scary in a way. It definitely effects my daily life and it has become my job, it used to be a hobby and an interest, sometimes you’ll need to fight to not let the whole business side effect you. I managed to be really focused on the music rather than the business, though it’s a necessary evil. I always think music, I’m thinking melodies, and I think that’s really important for me to make timeless melodies which I believe we have done, so it’s definitely a big of me.

B- Now, lets jump into the future (back to the future pun dudududdunununum) you’re on the brink of releasing one of the first Melodic Death double albums ever!

Speed – Well, we wanted to create something bigger, we needed to create something more epic. We needed that challenge, we didn’t want another album with 10-12 songs. Because we have so many other great songwriters in this band, after Peter quit we wanted to prove that we still have a lot to say. We wanted to create something more interesting and I don’t think we would have been able to fit it on one albums.

B- How do you feel about The Living Infinite?

Speed – I feel really proud about it, it’s something that will last for sure, and keep in mind that it’s almost been a two and a half years, so that’s been a productive time. We’re proud of the production as well, it sounds organic like a band playing, it sounds true to what we sound like, yet really hard hitting and very detailed, the songs will definitely take you on a journey and it breaks down in interesting parts with acoustic guitars and some mellow songs. There are also of course some really intense songs, and I’m most proud of that, it’s been a band effort. Every band member contributed with the songs and lyrics. The flow is really interesting it doesn’t really get boring to me.

B- what are some of the lyrical themes on the album? What’s the meaning of the name?

Speed – The general theme is about existential questions, I’ve been studying and thinking about those things. I feel it’s been occupying too much of my time, I wanted to come to terms with it and express that in the lyrics, finding acceptance to not always getting answers. You can’t really get an answer to those and that’s my way of dealing with it.

B- how was the experience different than making any other Soilwork album?

Speed – It’s been a while since we were all together in the studio building a whole album from scratch, we’ve been recording a lot of our albums in different studios. It was important for us to hang out , cook together, and build the album together. Obviously creating that many songs, we had to be really focused, we were located in the middle of nowhere, so we had no distractions.

(it’s a this point we had to wrap up as Speed’s time was up, so that’s why it might look a bit shortcut)

B- Any last words regarding Israeli fans before we hang up?!

Speed- We never played Israel so that’s something we would love to do, we were booked once and it didn’t happen for some reason. Hopefully in the near future, there’s a lot of bands from this genre going down there so it’s definitely possible, so please invite us.