מרואיין: עידן ליברמן, סולן להקת Oceanic
צילום: אופיר אייב

רגע של כנות – מכיוון שזוהי משימת הראיון הראשונה שלי כאן במגזין Metalist, הייתי ממש לחוצה לקראת קיומו. אבל מה, אחרי שכבר יצרתי קשר עם עידן ליברמן, סולן להקת Oceanic הנוסקת, גיליתי אחלה בחור שדווקא ממש קל לדבר איתו. השיחה התגלגלה לכל נושא אפשרי החל מספרות ואומנות, דרך אינטרנט וטכנולוגיה, ועד ליוסי סאסי (Orphaned Land) שמפיק אותם, והחימום הקרוב ל-Pain Of Salvation ב-16 למרץ. התחלנו במבט וסקירה על הדבר הבסיסי שיש כיום לכל להקה – האתר שלה.

באתר שלנו, אם מסתכלים מימין רואים שיש לנו פייסבוק ויוטיוב ואינסטאגרם וסאונדקלאוד וכל הדברים המגניבים. אני אציין שוב את האינסטגרם, כי אנחנו משתדלים לתת דגש על הצד הויזואלי. אנחנו מעלים שם דברים שמשלימים את החוויה של המוזיקה. יש גם מיילינג-ליסט שהתחלנו להוציא החודש, שיצא כל חודש.

אתם מנסים לעשות את זה כמה שיותר חוויה על-חודשית שכזאת?

כן, כמה שיותר חוויה משלימה. היום קל לעשות את זה באיזשהי רמה – קשה לעשות את זה טוב. תראי, רוק נ' רול מאז ומעולם היה גם מדיום ויזואלי לא פחות מאשר מוזיקלי. אם הולכים אחורה אז קחי לדוגמה את אלביס, כל התנועות אגן שלו שנחשבו מגונות, הביטלס וכאלו… זה מאז ומעולם היה חלק בלתי נפרד. חשוב לי לקחת את זה ולהעביר את זה גם לעולם הדיגיטלי. היום פשוט יש עוד הרבה יותר ערוצים לעשות את זה. אם פעם היה לך רק טלוויזיה, רדיו ועטיפות של תקליטים, אז היום אמנם אין לך טלוויזיה אבל יש לך את פלאי האינטרנט.

אכן, פלאי האינטרנט. ואיך בעצם דווקא התמונות מהאינסטגראם קשורות למוזיקה?

העלינו שם כל מיני דברים שאני חושב שיעניינו את כל שמקשיב למוזיקה שלנו, או יותר נכון יעניינו גם, בכל זאת אלו כל מיני דברים משלימים למוזיקה. ככה לי נראה לפחות. אפשר לראות שם גם כל מיני סטיקרים שהוצאנו, שהאמת אנחנו מחלקים אותם בחינם – המחיר שם הוא רק בשביל לכסות את העלויות של הדואר. הם סוג-של סדרה, ומה שכתוב עליהם זה ציטוטים מספרים. אם זה יעניין מישהו לחפש ואשכרה לגלות מאיפה – אז נדע שהוא בעניינים.

וואו, מגניב! האמת שאני מסתכלת ולא מזהה אף אחד מהציטוטים, מאיפה הם?

אז ככה – "City Of Glass", שזה גם השם של האלבום שלנו, בעצם מבוסס על שם הספר של פול אוסטר, סופר אמריקאי דיי מוכר. City Of Glass הספר הוא בעצם מין נובלה בלשית קצרה שהגיבור בה יוצא לגלות איזשהו מסתורין בעיר. אני בעצם מתייחס לזה כסיפור אנטי-בלשי, כי הגיבור הוא לא איזה בלש שמתחיל מנקודה א' ומסיים בנקודה ב' – אלא הוא מתחיל בנקודה א' ואז לאט לאט מתחיל להיכנס אל תוך עצמו עד שהוא נעלם. הסיפור מערב המון שאלות של זהויות משתנות, שזה מאוד רלוונטי להיום ב-2013, שכולם מחזיקים בזהויות דיגיטליות. הפרופיל בפייסבוק של מישהו לא יהיה דומה לפורפיל שלו באינסטגראם, שלא יהיה דומה לפרופיל שלו בתעודת זהות. אני מרגיש שהיום אנחנו משתנים הרבה יותר מבעבר, אז זה הרגיש נכון לשלב את זה עם המוזיקה, ומכאן השם של האלבום. הסטיקרים האחרים הם פשוט דברים שמשלימים את זה.

הציטוטים על הסטיקרים הוכנסו גם כחלק מהמילים לשירים באלבום?

שאלה טובה… הציטוטים האלה מופיעים יותר בעקיפין. תראי, הסופרים האלו שציטטנו על הסטיקרים הם כאלו שאפשר לומר הרוויחו את הזכות להיות מטוצצים. יש כאן את אדגר אלן פו, הרמן מלוויל וכו'. לא שמנו את הציטוטים האלו בצורה ישירה, אבל הם כן נמצאים לפעמים בשינוי של מילה, או שיש איזו שורה שמייצגת את אותו הרעיון במילים אחרות. זה משהו שאני אוהב לעשות לא מעט בשירים כי זה מעניין אותי. אני בתור מאזין אוהב למצוא את הדברים האלו בשירים של להקות אחרות. לגלות איזה ספר הם קראו, לאיזה להקה הם הקשיבו, מאיפה זה הגיע ומה השפיע עליהם. אני אוהב את זה, אז מי שזה מעניין אותו ויחליט קצת להתעמק בליריקה ובקשר שלה למוזיקה, יוכל לגלות פה עולם שלם. זה שווה את ההשקעה. הלהקות שאני תמיד הכי אהבתי, ונראה לי גם חברי הלהקה האחרים, הן הלהקות שצריך יותר משמיעה אחת כדי להבין מה הם מנסים להגיד. לדעתי אם המוזיקה דורשת יותר הקשבות, אז כנראה היא יותר טובה, וזה הניסיון שלנו לבצע את הרעיון.

ומה עוד באספקט האומנותי? מי עיצב לכם את העטיפה?

את העטיפה עיצב לנו אדם נישמע, שגם עבד עם Orphaned Land ולהקות אחרות. את הצילומים עשה אופיר אייב והוא ואדם בעצם עבדו ביחד, כשאדם עשה את העריכה וכל הארט. את התמונה המפורסמת של Orphaned Land עם שלושת הדתות גם הם עשו, אותו הצוות. יש להם טאץ' מגניב, אני מאוד אוהב את מה שהם עושים ושמח שיצא לי לעבוד איתם.

אמרת שאתם מצטטים מספרים, אבל מי כותב אצלכם את המילים לשירים? זה אתה?

כן, זה אני. אבל אצלינו בדרך-כלל כתיבת המילים הן השלב האחרון, רק אחרי שהשיר עומד, או שלפחות המבנה שלו מוכן. אחרי שיש איזושהי מלודיה לשירה המילים פשוט נוצקות לתוך זה.

מגניב. ומעבר לספרים שאתה יכול להוציא מהם ציטוטים, מה עוד גורם לך לכתוב? הרי יש להקות מטאל שכותבות על gore ומלחמות, ויש אחרות שכותבות על סיפורים אפיים כאלו ואחרים וכו'. מה הדברים שמניעים אותך לכתוב?

אין ספק שיש פה קצת חוקי ז'אנר, למשל עם כל מיני להקות פאוור מטאל ששרות על דרקונים ודברים הירואים, או להקות שרוצות להישמע יותר אכזריות ומכניסות למילים דברים יותר "אישיו"-ים, אפשר לומר. כשאני כותב אפשר לומר שזה בערך אוטוביוגרפי, אבל לאו-דווקא. הרבה מהמילים הם לא דברים שקרו לי, למשל הסינגל השני שהוצאנו, A Scanner Darkly, מבוסס על סרט שמבוסס על ספר שנושא את אותו השם ונכתב ע"י סופר מד"ב בשם פיליפ ק. דיק, שאני מאוד אוהב. גם פה השיר מתעסק בשאלה של זהויות רבות ומשתנות בעולם דיגיטלי, למרות שאצלו ספציפית זה קשור גם לסמים [צוחק]. הרגשתי שגם אם הספר נכתב בשנות ה-70 הוא לא פחות רלוונטי להיום, ואולי אפילו יותר. אבל עדיין, זה לא שלקחתי את הספר ותירגמתי אותו אחד-לאחד למוזיקה, זה סוג של עיבוד שיתאים יותר למה שקורה בהווה.

אותו דבר לגבי הסינגל הראשון, South Of Heaven, שהוא פשוט סיפור גן-עדן מסופר מחדש. לקחנו את הסיפור הכי עתיק ביקום ושיחקנו קצת עם יחסי הכוחות והעלילה, בתקווה שהמשמעות תהיה שונה. זאת אומרת, למקור יש מיליון משמעויות, אבל ניסיתי ליצור כאן אחת חדשה. ומעבר לזה, השיר חולק שם עם שיר של Slayer, שהם להקה שאני מאוד אוהב, אז יש גם את המימד הזה. South Of Heaven שלנו קורץ לשני הכיוונים האלה. זה חלק מהעניין של השילוב בין הליריקה למוזיקה – המון פעמים אני נשען על דברים קיימים, כן קיים פה הרצון להשתייך לאסכולה של כותבים גדולים, ולא רק של ספרים, אלא גם כותבי שירים. זה משהו שאני מאוד מעריך אצל להקות אחרות, אבל זה משהו דיי נדיר, מאוד קשה לעשות את זה.

אז בעצם היית אומר שיש איזשהו נושא מגשר לשירים, גם אם זה לא אלבום קונספט? כי זה נשמע כאילו יש רעיון אחד להכל.

האמת שכן, יש משהו ששזור לאורך כל האלבום. המונח הטכני הוא theme, תמה. לא חשבתי על זה עד לאחרונה, אבל עכשיו בעקבות השיחה איתך אני חושב שכן, זה יהיה הכיוון. זה לא רק הנושא, יהיו באלבום גם סמלים שחוזרים על עצמם, למשל הים והאוקיינוס, אפרופו "Oceanic", שחוזרים על עצמם גם כקונספט של חיפוש ושינוי. אותו דבר לגבי הקונספט של עיר, למרות שהשם Oceanic מתקשר ישירות לטבע. תראי, אני גר בת"א כבר 3 שנים ולא יצא לי ללכת כל כך הרבה לים [צוחק], זה יותר העניין של הקונספט מאשר הדבר המוחשי.

האמת עכשיו שאמרת את זה, זה ישר מתקשר לי דווקא לים של בניינים וכבישים. אוקיינוס עירוני שכזה. הזכרת קודם כמה סופרי מד"ב אז התמונה שעולה לי לראש היא עיר עתידנית גדולה כזו, כמו שרואים בסרטים, שחולשת על עשרות קילומטרים.

בדיוק, בדיוק! זה חלק מהעניין שניסינו להעביר גם בארט של הסינגל וגם בתצלומי יח"צ שלנו. ניסינו להראות עיר בתהליכי השתנות – לא עיר גמורה ומפוארת, אבל גם לא עיר שבורה שנהרסה, אלא איפשהו באמצע. לא ברור אם היא בתהליכי הריסה או בתהליכי שיפור, אבל מה שבטוח היא משתנה. תראי, אני גר בפלורנטין ואני יכול להגיד לך שכל השכונה הזאת היא פאקינג אתר בניה אחד גדול, יש לי פה גם אתר בנייה מול הבית וזה מחרפן, אבל זה מה שיש – השילוב של הישן והחדש, שכל הזמן משתנה. אנחנו חיים בתוך יצור גדול שכל הזמן משתנה ואנחנו לא קולטים את זה, אבל זה מה שקורה. זה שוב פעם מחזיר אותי לכותרת של האלבום, ל-"City Of Glass". הספר עצמו נלקח מתוך טרילוגייה שנקראת "הטרילוגייה הניו-יורקית", ועלילת הספר מתרחשת בניו-יורק. גיבור הספר מבלה הרבה מהימים שלו בהליכה ברחובות של העיר, והסיבה שהוא עושה את זה היא כי ככה הוא מרגיש שהוא יכול לאבד את עצמו. ככה הוא מרגיש שהוא לא הוא, או במילים אחרות, מאפשר לו להשתנות. זו התמה של השינוי של האינדיבידואל בתוך היצור הזה שנקרא עיר. האלבום לא יהיה אלבום קונספט, עם התחלה, אמצע וסוף, אבל בהחלט תהיה בו תמה שחוזרת לאורכו. איזה נושא או שניים מרכזיים, ואני חושב שזה מגניב.

גם אני חושבת שזה מגניב. ואת התמה הזו של העיר כתבת על עיר ספציפית? ת"א, או העיר מהספר? או אולי אפילו פריז? אני רואה הרבה תמונות משם באינסטגראם שלכם.

הייתי בפריז, אז זה למה התמונות [צוחק]. אבל באינסטגראם הכוונה היא, בהצלחה או לא, זה כבר תלוי בפרשנים, להעביר את הרעיון של אותו קונספט. לא חשבתי על עיר ספציפית. אני חושב שרוב הערים, בעיקר בעולם המערבי, יתחילו בשלב מסויים להיות יותר ויותר דומות. זה כבר קורה עכשיו, אבל הארכיטקטורה מהמאות הקודמות כן תישאר. יהיה תמיד איזשהו הבדל בין ניו-יורק לפירנצה, לצורך העניין, אבל האוכלוסיה והפעילות שתהיה שם תלך ותהיה יותר זהה. כבר היום אנחנו רואים אוכלוסיות גדולות של מהגרים גם בלונדון, גם בפריז וגם בת"א, אז לצורך העניין לי ולך כמאזינים למטאל יהיה יותר במשותף עם מטאליסטים מלונדון, פריז וטוקיו, מאשר עם אנשים שחיים כאן בת"א 20 דקות מפה, אבל חיים בעולם תרבותי שונה משלנו. אז לא, לא כתבתי על עיר ספציפית, אלא יותר על כל הערים בבת-אחת. זה לא שאני מנסה למחוק את ההבדלים ביניהן, ההבדלים קיימים, אבל ככל שיעבור הזמן הן כולן יהפכו יותר דומות. למשל מישהו שיעבור מת"א לברלין, יש לו כמובן את הסיבות שלו, אבל אני לא חושב שהוא מחפש משהו אחר, אלא את אותו הדבר בצורה טובה. לא שונה, אלא טובה יותר. זה חיפוש אחר משהו מאוד חמקן, אבל אני חושב שלא משנה אחרי מה החיפוש הזה, זה לא יהיה בכפר או במדבר, אלא בעיר. אלו רעיונות שעדיין עוברים אצלי בישול ומחשבה, אני מקווה שזה יעבור כמו שצריך למוזיקה.

אתם עדיין נמצאים בתהליך של כתיבה והלחנה?

זה נכון. יש לא מעט דברים שהתבשלנו איתם, גם אני בתור כותב וגם הלהקה כלהקה, ואנחנו עדיין בתהליכים, אבל התוצאות שהשגנו רק הלכו והשתפרו, בטח בעקבות העבודה עם יוסי מ-Orphaned Land. בקצב הזה אני מקווה שלקראת סוף השנה האלבום כבר ייצא.

אז סוף 2013 זה הצפי שלך ליציאת City Of Glass?

כן, אני מקווה שלקראת החלק האחרון של השנה כבר יהיה לנו אלבום מלא. שני השירים שהוצאנו הם רק טעימה. אני מניח שהם ישארו אותו הדבר, אבל הם בהחלט רמז לבאות.

ואת שני השירים איפה אפשר לשמוע?

את שני השירים האלה איחדנו במה שאנחנו קוראים לו "סאמפלר", שאותו אנחנו מוכרים ב-BandCamp בעלות מאוד נמוכה, וגם עותקים פיזים למי שמעוניין. המטרה היא בעצם לעזור לנו לממן את האלבום המלא.

הזכרת את העבודה עם יוסי [סאסי] – איך היה לעבוד איתו? הרי הוא הגיטריסט של Orphaned Land, שלדעתי היא להקת המטאל הכי מצליחה שיצאה מישראל, הוא פצח עכשיו בקריירת סולו שנוסקת, איך זה לעבוד עם בן-אדם בסדר גודל כזה בתור המפיק שלכם?

האמת שדיי קל, כי הוא מותק של בנאדם [צוחק]. הוא אחלה בנאדם, וממש כיף לדבר איתו, הוא כמו 'אח גדול' בשבילינו במוזיקה. הוא הרי נמצא שם הרבה יותר זמן מאיתנו ומבין בכל השיט שהולך בתעשייה, הוא היה שם. הוא בגילו המקשיש כבר עבר הרבה בעניין, וזה כיף שיש מישהו להתייעץ איתו. מעבר לזה, אנחנו סיכמנו איתו על איזשהי דרך עבודה, הוא עשה איתנו כמה חזרות, והדבר הטוב הוא שהוא עבד בהן איתנו, לא נגדינו. הוא הקשיב למה שיש לנו לומר, ואם הוא חשב שצריך לשנות משהו אז הוא אמר, ואם הבאנו רעיון מגניב אז הוא אמר 'יאללה, מגניב, אני זורם איתכם'. הייתה פה עבודה שהפרתה את שני הצדדים. האמת זה יכול להיות חידון מעניין, נראה אם תצליחי לגלות – שיר אחד היה כמעט גמור והוא רק עשה בו איזה טוויסט קטן כדי שיהיה שלם, ואת השני הוא עזר לנו לבנות ממש מרמת הסקיצה. מעניין אם יהיה אפשר לזהות, אני לא מגלה. אני יכול להגיד שאני נורא מבסוט משני השירים. הם מספרים סיפור מההתחלה ועד הסוף, וזה אולי הדבר הכי חשוב שלמדתי מהעבודה עם יוסי, ועל זה אני מאוד מודה לו.

איך אתה מגדיר שיר שלם?

שיר זה סיפור. השיר צריך לספר לשומע סיפור, לא משנה אם זה שיר של דקה וחצי או רבע שעה, השיר צריך להתקדם. צריכים להיות לו התחלה, אמצע וסוף, או התחלה, כמה אמצעים וסוף. שיר אמור לקחת אותך לתוך איזשהו מסע, וזה לא מובן מאליו – שיר הוא יותר מכמה אקורדים מגניבים, או דאבל מגניב, זה יותר מזה. זה משהו שצריך להיות שלם. במובן הזה יוסי באמת עזר לנו הרבה. הוא היה אוזן קשבת, מישהו מנוסה שאפשר לסמוך עליו. נגיד אם פעם הייתי ממש מתבאס על איזה סולו שהיינו צריכים להוריד, עכשיו הוא כבר לא חסר לי. אני מרגיש שהדברים נמצאים איפה שהם צריכים להיות.

ובנושא אחר לגמרי – בתור להקה בתחילת דרכה, יש לכם איזשהם שיתופי פעולה עם אנשים אחרים?

יש לנו עכשיו שני שיתופי פעולה מגניבים. למשל, יוסי משתמש בשיר שלנו 'A Scanner Darkly' כפתיח בסיבוב ההופעות שלו. זה היה ממש מגניב לשמוע את המוזיקה שלנו ברידינג ולדעת שהשיר הולך להסתובב על במות אירופה עם Marty Friedman וכל אלה. השת"פ השני הוא עם הבסיסט (החדש) שלנו, אור לוביאניקר, שהוא בסיסט תותח ומוזיקאי מגניב בפני עצמו. הוא הצטרף ואנחנו מנגנים עכשיו ביחד.

איך באמת נבניתם בתור להקה? הכרתם אחד את השני מראש, או שלא?

הסיפור מלא דם, יזע, עמל ודמעות. הקלטתי דמואים מוקדמים, בערך ב-2007, שאגב, זמינים חינם ב-BandCamp שלנו, וזה פשוט אני עם שירה וגיטרה. חיפשתי בערך מיליון שנה אנשים עם אותו ראש, ובסופו של דבר מצאתי את עידן [חרט], הגיטריסט שלנו. הוא גיטריסט מגניב, ובין השאר יש לו אחריות גדולה לסאונד של Oceanic, לסאונד הפתוח הזה, המלא גלאם. שבוע אחרי זה הכרנו את המתופף שלנו [גל שוחט], שמסתבר שלעידן ולו היה בן-דוד משותף, אבל הם לא הכירו אחד את השני קודם! זה הזוי לחלוטין.

אתה בעצם ליקטת את כולם ללהקה.

סוג של, כן. אבל בכל זאת, נגיד הסיפור עם עידן, שדרך בן-דוד שלו הביא לנו את המתופף. והבסיסט… לכל להקה יש את הספוט המקולל שלה, החלפנו כבר בערך ארבעה בסיסטים. הראשון היה בחור ממש מגניב, אבל זה לא הסתדר מכל מיני סיבות. השני גם, אותו דבר. השלישי נסע לגרמניה ללמוד ווטרינריה. אנחנו עדיין בקשר, הוא חבר טוב שלי אבל מה לעשות שהוא בגרמניה. עם אור, הבסיסט הנוכחי, התחלנו לנגן לפני שנה וקצת, ואני יכול לזקוף לזכותו המון שינויים מוזיקליים חיוביים שעברנו בשנה הזאת.

צריך לאחל לו בהצלחה, שישבור את הקללה.

כן, שימשיך לנגן איתנו לפחות בעשור הקרוב. ואם, למשל, הוא ישבור משהו, אז שיהיה את הבוהן ברגל, שלא ימנע ממנו לנגן.

העיקר לא ביד! ותגיד, בתור זה שליקט את האנשים כדי ליצור את הלהקה, אתה חיפשת מראש אנשים שאוהבים את אותו סגנון מוזיקלי? עשיתם Progressive Metal כבר מההתחלה?

לא בדיוק. זה היה בין הקווים, אני לא יודע אם זה חיובי או שלילי. זאת אומרת, אני שומע המון דברים, והגיטריסט שומע המון דברים שלא בהכרח חופפים לשלי, ואותו כנ"ל לגבי המתופף והבסיסט. השירים המוקדמים יותר הם בסגנון של בית-פזמון-בית-פזמון, שזו צורה שאני מאוד אוהב ומעריך עד היום, אם היא עבדה ל-Nirvana או The Beatles, אין סיבה שהיא לא תמשיך לעבוד. זו שיטה שהוכיחה את עצמה. השירים שלנו עכשיו קצת שונים, כמו שאמרתי לדעתי שיר צריך לספר סיפור, אז אם השיר הוא בצורה של בית-פזמון, זה אומר שהסיפור הוא גם בצורת בית-פזמון, למשל כמו South Of Heaven. אבל השיר השני שלנו, A Scanner Darkly, המבנה הסיפורי שלו הוא קצת שונה – זה יותר כמו A-B-C-D-E-F שחוזר על עצמו פעמיים, שזה בכלל לא בית-פזמון. אבל זה בסדר, כי זה המבנה שנכון לו, כמו שהמבנה המסורתי יותר נכון ל-South Of Heaven. בעיקרון אני לא מתחייב רק ל-Progressive, כל ז'אנר שנעשה יתקבל אצלינו בברכה, פשוט מה שהכי חשוב לנו הוא להביא בשירים את הסיפור הכי טוב, מגניב ומעניין שאפשר. וכולם מוזמנים! המטאליסטים, הפרוגריסטים, הגראנג'יסטים, אנשי אלטרנטיב למיניהם, וגם כאלו של Dark 80's, אבל שישאירו את הליפסטיק בבית…

[צוחקת] אז אתה אומר שאתם מנסים להישאר ניטרלים?

לאו-דווקא, כי גם להישאר ניטרלי זה מוגבל למקום מסויים. אנחנו מנסים כמה שיותר לא להגביל את עצמינו. אנחנו פשוט עושים מוזיקה ומה שיוצא נופל לתוך ההגדרה של ה-Progressive, אבל שום דבר לא מחייב.

אז יש סיכוי שנשמע מכם מתישהו או אפילו בשאר השירים מהאלבום המלא דברים שונים לגמרי?

תראי, בכל מקרה מה שנעשה יהיה מלודי, והרבה תופים, דיסטורשנים ובלאגן, כי זה מה שאנחנו אוהבים. יכול להיות שתשמעי מידי פעם איזה גראול או דאבל-בס, שזה מה שאפשר לשמוע גם עכשיו, אבל אולי זה פשוט יבוא במינונים שונים בעתיד. בואי נגיד שאם אי פעם אני ארצה לעשות דברים כמו Horror Punk כמו Misfits אז זה יהיה בהרכב אחר [צוחק]. אבל נגיד שירת אלביס, כמו Glenn Danzig שנשמע כמו חצי אלביס חצי דרקולה (אני חולה עליו), אז לכי תדעי, אולי זה כן יכנס, יש מצב… חכו ותראו! אבל אני אשמור לי בינתיים כמה קלפים בשרוול.

אגב, יש לנו סיכוי לצפות בכם בלייב בזמן הקרוב?

הסתבר לנו לא מזמן שאנחנו הולכים לחמם את Pain Of Salvation ב-16 למרץ! מגיעות גם מידי פעם חדשות טובות. מעבר לזה היה לנו את הכבוד להופיע ב-ProgStage האחרון, שהיה אחד הדברים הכי מגניבים שקרו בסצנה לדעתי, והופענו שם בין להקות כמו The Flower King המצויינים, וגם Reign Of The Architect שהיו מצויינים גם, ככה היה לנו הכבוד להיות הסנדוויץ'.

הופעתם עם אותם שני השירים ששחררתם בסאמפלר?

כן, אותם שני השירים. גם יש תמונות מגניבות מההופעה בעמוד שלנו בפייסבוק (שאגב, צילם אופיר אייב). ומעבר לזה, יש לנו סוג-של כמה שיתופי פעולה עם כמה להקות של חברים מהאיזור, למשל: Lobotomy, Just About Time, Onoma, שהוציאו את האלבום הראשון שלהם לא מזמן, ועשינו ביחד מופע התרמה לקבוצת הרולר דרבי של ת"א, שזה בעצם סוג של ספורט בו חבורת בנות רוכבות על הסקייטים ונכנסות אחת בשנייה.

[צוחקת] בחיים לא שמעתי על דבר כזה!

זה ספורט דיי אגרסיבי, כולו מלא ב-Girl Power. אפשר לומר שזה הכי קרוב לפוטבול, אבל בלי כדור. חברה שלי היא בין המארגנות של הפרוייקט הזה, אז הלהקה שלנו ביחד עם הלהקות המקושרות, וגם The Day When I Saw The Light, כולנו ארגנו ערב התרמה. וזהו, כרגע חוץ מהחימום של Pain Of Salvation אנחנו בעיקר בתהליכים של עיבוד וכתיבה, ומקווים לחזור לעניינים סביבות אפריל, שאז אפשר יהיה לראות אותנו בלייב שוב.

זה ממש בקרוב כבר.

מדהים איך שהזמן טס… כבר 2013, מי היה מאמין!

ממתי אתם מקליטים בסטודיו? ומתי הקלטתם את שני השירים מהסאמפלר?

רק לפני חודשיים-שלושה האמת, ומאז אנחנו בונים גם את הנוכחות האינטרנטית שלנו (וגם בעזרתכם, אני שמח סוף סוף לשתף פעולה עם Metalist). את שני השירים שכבר יש לנו הקלטנו כבר לפני חצי שנה בערך, הם כבר הספיקו לעבור מיקסינג ומאסטרינג, וגם ארט, שלוקח הרבה זמן. את יודעת, כשהכל נעשה בהתנדבות ובתקציב נמוך אז הכל לוקח יותר זמן, אבל אנחנו מוכנים להיות סבלניים כדי להוציא את הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים.

איך אפשר לתרום? אני רואה שאפשר דרך האתר לקנות את הסאמפלר שלכם…

בהחלט, אפשר לקנות את הסאמפלר שלנו מהאתר ומ-BandCamp, ומקבלים איתו ביחד עוד שיר בונוס ואת כל הארט. יש גם את הדמואים המוקדמים שלנו שמוצעים בחינם, אז שמעוניין מוזמן לשמוע, ויש את הסטיקרים ב BandCamp, שגם הם בחינם – פשוט שלחו לי מייל ואני אשלח לכם כמה שאתם רוצים. זה בעיקר 'to spread the word', ככה אפשר לתרום הכי הרבה. תעקבו אחרינו ביוטיוב ובטוויטר.

אתם עובדים חזק על הנוכחות האינטרנטית כדי לממן את האלבום.

זה באופן חיצוני, ובאופן פנימי על עיבוד והלחנה. וגם כמובן שעוזר לתמוך בלהקות האחיות שלנו שהזכרתי קודם, שאנחנו משפתים איתן פעולה. ו… נקים פה סצנה אלטרנטיבית מגניבה!