מחזירים את החשכה לתמונה – ראיון עם Adam Zaars מלהקת Tribulation
מרואיינים: Adam Zaars
עבור מי שהיה מעורה קצת באנדרגראונד בעשור האחרון, השם Tribulation אינו זר. מדובר במפלצת בלאק-דת' מטאל מרתקת בעלת זיקה בולטת למטאל מסורתי מחד, אך שופעת מקוריות ותחכום במידה שהופכת אותה לאחד השמות המרתקים ביותר במטאל העכשווי. הלהקה, שנולדה במקור תחת השם Hazard, החלה לבסס את מעמדה במחצית הקודמת של העשור הקודם עם האלבומים "The Horror" ו-"The Formulas of Death". כל זאת לצדם של הרכבים נוספים בהם חבריה לקחו חלק, דוגמת Stench, Corrupt ו-Enforcer. עם זאת, הפריצה האמיתית של Tribulation לתודעה של קהל המטאל העולמי ארעה דווקא השנה; כשלראשונה הפכה לשם דבר בתחומה עם אלבומה הטרי "The Children of The Night" שהיה התוצר הראשון מדריסת הרגל שלה בחברת התקליטים Century Media. במסגרת סיבובי ההופעות חוצי היבשות שלה, בשבת הבאה הלהקה תגיע לראשונה לישראל להופעה חד פעמית במועדון הגגארין לצד ענקית הבלאק מטאל Marduk. עבור מי שיהיה שם, תהיה זו הזדמנות לחזות בלהקה שנמצאת בדרך הנכונה להפוך לדבר החם הבא במטאל הקיצוני. לרגל המאורע כמו גם האלבום החדש שראה אור השנה, שוחחתי עם הגיטריסט Adam Zaars.
שלום Adam. מדבר רועי מ"מטאליסט". מה שלומך?
שלום. אני בסדר גמור, תודה לך. מה איתך?
מצוין. תודה. איך העניינים שם?
טוב. למען האמת, הרגע סיימתי ראיון ישראלי נוסף.
כן, שמעתי שאתה עסוק בעוד ראיונות הערב.
כן… שזה בסדר גמור.
כך אני מניח. אנחנו מקיימים את הראיון לקראת הופעתכם הקרבה לצדם של Marduk.
כן!
ובכן, שחררתם השנה אלבום בשם "The Children of The Night". Tribulation קיימת כבר ארבע עשרה שנים, עם קריירה שסובבת שלושה אלבומים מלאים ו-EP אחד – ויחד עם זאת, היה זה "The Children of The Night" שלכד את תשומת הלב של כולם, כיצד אתה מסביר זאת?
הסיבות לכך הן למעשה זה שאנחנו נמצאים בהמון סיבובי הופעות לאחרונה, והחתימה שלנו בחברת תקליטים גדולה יותר – Century Media, שבעיני עושים עבודה טובה בקידום האלבום. אני נוטה לקוות כי מדובר באלבום טוב, מאחר ונראה שאנשים אוהבים אותו.
בהחלט. למעשה, אני חושב שהייתם להקה מצוינת עוד מתחילת הדרך. הזכרת את Century Media – כיצד הגעתם אליהם מלכתחילה?
הם התוודעו אלינו כבר לפני זמן מה. באלבום השני היינו קרובים למדי לסגירת עסקה איתם, אך בשעתו החלטנו לדבוק בחברת תקליטים קטנה יותר בשם Invictus Productions, ו- The Ajna Offensive בתפוצה בארה"ב. הפעם החלטנו שאנחנו מוכנים לעבור הלאה לחברת תקליטים גדולה יותר, שתסייע לנו להגיע לקהל חדש ובמידה מסוימת גם בסיבובי הופעות, על אף שאינם סוכנות בוקינג. בסופו של דבר, הייתה להם את ההצעה הטובה ביותר, ואנחנו שמחים על כך שסיימנו איתם.
הם גם עשו עבודה טובה בלהביא אתכם לכותרות ולהפוך אתכם לאחת התגליות המוצלחות ביותר במטאל של 2015, לאחר תקופה ממושכת בה נחשבתם לשחקנים חזקים באנדרגראונד. תוכל לשפוך קצת אור על תהליך היצירה של "The Children of The Night"?
כן, אני יכול. זה היה שונה למדי מהאלבום הקודם "The Formulas of Death", מאחר ואז כשכתבנו אותו, בדיוק נפרדנו מהמתופף הקודם שלנו (Jakob Johansson) וחיינו באזורים שונים של המדינה לפני כן. בסופו של דבר זה נגמר בכך שאני כתבתי כמעט את כולו בכוחות עצמי, אך כשהיינו בשלבים הסופיים הצטרף אלינו מתופף חדש, Jakob Ljungberg שעדיין בלהקה. במקרה יצא בסופו של דבר שהתגוררנו באותה העיר – שטוקהולם. הייתי אומר שבנקודה הזאת הפכנו ללהקה מתוקנת יותר. כמו כן, לאחר שחרור האלבום השני התחלנו לצאת ליותר סיבובי הופעות, כך שבילינו זמן רב יותר יחד וקיימנו הרבה יותר חזרות. האלבום האחרון הוא יותר תוצר של מאמץ משותף של כלל הלהקה. אני כתבתי חמישה שירים, ו- Jonathan Hultén (הגיטריסט הנוסף) כתב חמישה שירים נוספים, אך פחות או יותר בכל שיר יצא ששיתפנו פעולה כשכלל הלהקה נוכחת בדרך זו או אחרת. יצא שכל אחד יכל לתרום את חלקו, ועל כן הייתה זו הלהקה Tribulation שיצרה את האלבום החדש ולא רק אני, מה שהיווה הקלה עבורי. אני חושב שזה יצא מאוד טוב, כשתרומתו של כל אחד ניכרת היטב.
אני מסכים. בנוסף, יצא לכם להשתפשף הרבה יותר בהופעות חיות – יוצא לי להתקל בלא מעט ידיעות על סיבובי ההופעות שלכם, שאותם ציינת קודם. תקן אותי אם אני טועה, אך זה לא משהו שהייתם מרבים בו לעתים קרובות בימים עברו.
לא, זה דיי נכון. יצא לנו לצאת לכמה סיבובי הופעות פה ושם ב-2009 ולאחר מכן ב-2011 – אך היה זה החל מ-2013 כשהתחלנו ממש לצאת להמון סיבובי הופעות ובמיוחד השנה, שראתה מאיתנו כבר שלושה סיבובי הופעות. יש לנו גם אחד נוסף שמתחיל כעת ועוד אחד בינואר. יש לנו כבר תאריכים משוריינים לפחות או יותר שנה שלמה, ואנחנו בדיוק באמצע שלה. עובדים קשה.
זה חשוב.
כל אלבום שלכם נבדל במידה מסוימת מקודמו, הכיוון שחתרתם אליו הפעם הוא אווירתי יותר בהשוואה לזה האגרסיבי יותר באלבומיכם הקודמים. האם הייתה זו התפתחות מודעת, או אלמנט בכתיבה שפשוט התווסף אליה במקרה?
ובכן, כשאתה מסתכל על זה בדיעבד, אנחנו יכולים לראות שזה היה דיי ברור מאליו שאנחנו משנים את הדרך בה הלכנו. כשהשינויים הללו מתרחשים, אנחנו משתדלים שלא לחשוב ולנתח יתר על המידה את מה שאנחנו עושים בצורה אקטיבית – כך שהייתי אומר שלא, זו לא הייתה החלטה מודעת, אלא משהו שפשוט התיישב לנו. השקענו מאמץ רב בלעורר תחושות, מאחר וזו הרגישה לנו כמו הדרך הנכונה לעשות זאת. זה היה מאוד טבעי עבורנו. אני מניח שלו היינו מנסים לקחת את זה בכל דרך אחרת, זה לא היה מניב תפוקה טובה באותה מידה. אני חושב שבכל דרך אחרת זה היה פשוט מזויף, שזה בדיוק מה שאנחנו לא עושים כעת – אנחנו פשוט מנסים באמת ובתמים לעקוב אחר הדרך שלנו לכל מקום אליו תוביל אותנו, אני מניח.
ציינת כי באלבום האחרון הייתם יותר להקה מאשר מוזיקאי בודד, אתה חושב שזה השפיע על האופן שבו נשמע התוצר הסופי?
אני מנחש שכן, לא באמת יצא לי לחשוב על זה, אך זה מוכרח להיות כך באיזושהי דרך – כי יש לך ארבעה אנשים שמגיעים עם רעיונות במקום אדם אחד או שניים – אז כן. באופן כללי, החזון שלנו ללהקה הוא תמיד במידה מסוימת אינסטינקט. אני חושב שאנחנו מתנהלים במעין תודעה קבוצתית כשזה מגיע ליצירה.
ניתן גם להבחין כי ישנו נוף צלילים עשיר במיוחד באלבום החדש.
כן, שמנו המון דגש על הסאונד בהקלטה; בחרנו את האולפן בו הקלטנו את התופים רק בגלל שהיה בו מספיק מרחב שהעניק להם סאונד עוצמתי. לאחר מכן המשכנו לאולפן אחר בכדי להקליט את הגיטרות, הבס והקולות, ומשם לאולפן נוסף שבו הקלטנו את הפסנתר והכלים הנוספים. רצינו מאוד לנגן בכל הכלים הללו הפעם בעצמנו – שאף אחד מהם לא יהיה ממוחשב. אני חושב שזה הוסיף לסאונד הכללי של האלבום. גם במקרה של הגיטרות והתופים – אנחנו אמנים משתמשים באפקטים על חלק גדול מהם, אך אנחנו עדיין רוצים שהגיטרות תשמענה כמו גיטרות; הצליל שאתה שומע הוא למעשה Gibson Marshall. באשר לתופים, הם נשמעים מאוד כמו תופים. אני באמת לא רואה אותנו הולכים בכיוון של טריגרים.
שהפך לפופולארי למדי בימינו.
אכן כן.
אתם למעשה התחלתם כלהקת ת'ראש מטאל מסורתי בשם Hazard, שבסופו של דבר הפכה ל-Tribulation. מה גרם לכם לנטוש את סגנון המוזיקה ההוא לטובת מעבר לכיוון של בלאק ודת' מטאל?
אני לא יודע, היינו בני חמש עשרה בזמנו, כך שזו הייתה איזושהי תחנה בגיל ההתבגרות שלנו. כשמסתכלים על Hazard, ניתן להבחין שהיא בסופו של דבר התפצלה לשתי להקות – אחת מהן היא Tribulation והשנייה היא להקת ההאבי מטאל Enforcer (שגם בה Adam ניגן בין השנים 2006 ל-2011, ר.ד.). זה המקום שבו היינו עם Hazard – היה בה גרעין של האבי מטאל, אך היה בה גם את האלמנט הקיצוני יותר. לקחנו את שני האלמנטים הללו לקיצון, כלומר להקת האבי מטאל ולהקת דת' מטאל במקום פשוט ת'ראש מטאל. לא החלטנו על כיוון חד משמעי ולכן דרכינו נפרדו. אני, Jonathan ו- Johannes Andersson (הבסיסט, שב-Tribulation מהווה גם סולן, ר.ד.) נשארנו בלהקה. רצינו לנגן מטאל קיצוני יותר, בעוד הזמר והמתופף של Enforcer (Olof Wikstrand ו-Jonas Wikstrand) שאפו לכיוון אחר. זו הייתה התוכנית שלנו אז ב-2004, כש-Enforcer עצמה לא באמת התחילה עד שנתיים לאחר מכן, אך בסופו של דבר זה סוג של נהפך לזה. אני עצמי ניגנתי ב-Enforcer בזמנו, כך שאני מאוד אוהב גם את הכיוון הזה.
אם כבר מדברים, אז המולדת שלכם, שוודיה, ידועה כמעצמת מטאל בפני עצמה, עם דגש על על השפעה מהותית בתחום מטאל הקיצוני בעיקר. מה אתה חושב על כך כיום?
אינני מאזין ליותר מדי להקות שוודיות שעדיין פעילות. אני מתכוון, יש לנו את Watain כמובן, ואת Nifelheim שעדיין מנגנים. אני אוהב את שתיהן, אם כי הלהקה השוודית האהובה עלי ביותר היא Dissection, והיא מן הסתם לא קיימת יותר. לא יודע, אני מניח ש- Yngwie Malmsteen עדיין מופיע…
אכן כן, אם כי אני מוכרח לציין שיצא לי לראות אותו גם כן בהופעה בישראל והוא דיי פישל. נראה היה שהוא התעסק יותר בתסרוקת, הביגוד ולהטוטי גיטרה מאשר ממש בנגינה. דיי מאכזב.
*צוחק* כן, לא ראיתי אותו בהופעה כבר מזה עשור, אני חושב. ישנם גם In Solitude שלצערי לא קיימים יותר, וגם אותם אהבתי. מעבר לאלו אני לא חושב שאני מאזין לעוד להקות שוודיות.
אם כן, להוציא את The Cure שלהם הענקתם מחווה נהדרת בגרסתכם הנפלאה לשיר "One Hundred Days", אילו עוד להקות ומוזיקאים השפיעו עליך?
הרבה מהם, כמובן. אני גם חושב שבמובנים רבים הלכנו אחורה בהשפעות שלנו באלבום הזה במידת מה. האלבום לא באמת מושפע כל כך מ-Morbid Angel למשל. היינו מושפעים יותר מ-Iron Maiden, Kiss, Rainbow ולהקות מעין אלו, למען האמת. זאת לצד להקות מעורפלות ומוזרות יותר כמו Monumentum האיטלקיים. בכנות, אני חושב שהשתדלנו שלא לייבא את ההשראה שלנו מיותר מדי להקות באלבום הזה.
לא בהכרח באלבום הספציפי הזה, אלא כמוזיקאי שהתבגר תוך כדי האזנה ללהקות רוק ומטאל.
אם כך הייתי אומר של-Iron Maiden הייתה ההשפעה החזקה ביותר עלי, וגם ל-Morbid Angel. במבט לאחור אלו שתי הלהקות הללו. כמו כן ישנם גם Kiss ושוב, Dissection.
חלק ממה שיפה בקאבר שלכם ל-"One Hundred Days" שהזכרתי קודם זה שהוא נשמע כמו גרסת האקסטרים מטאל לרוק הגותי הקלאסי. אני חושב שזה בין השאר מה שהופך אתכם לכה מיוחדים, כפי שאמרת – אתם מושפעים יותר מהשורשים שלכם, ממטאל מסורתי. פיתחתם את חתימת הסאונד הייחודית שלכם, כשאתם לא נשמעים כמו להקות אחרות שמנסות פשוט לחקות להקות ותיקות יותר. זהו משהו שניתן להבחין בו בכל אחד מהאלבומים שלכם.
אני שמח לשמוע את זה. זה מתחבר למה שאמרתי קודם – שבאלבום הזה לפחות, ניסינו לשאוב את ההשראה מעצמנו ומה שעשינו בעבר. פשוט, אתה יודע – מוזיקה באופן כללי, לאו דווקא להקות מסוימות. אפילו כמעט וניסינו להמנע מאף להאזין לכמה להקות, שזה חבל באופן אישי, אך אני יכול להעיד על עצמי שמדובר באיזושהי הקרבה שנאלצתי לעשות. לא להאזין לאלבומים חדשים בכדי שההשראה שלי לא תגיע מהם. אולי זה מטופש, אך אני שואף להיות אינדיבידואל. אני חושב שקל מאוד להתקע בטרנדים של ההווה, מה שבמקרים מסוימים יכול להיות דבר טוב, אך אנחנו לא להקה כזו. אנחנו משתדלים מאוד לחקוק את הנישה של עצמנו, ולכן היה עלינו פשוט לנסות ולהרחיק את עצמנו מההווה בדרכים מסוימות.
האם היה משהו שלמדת על עצמך כמוזיקאי בעקבות פעילותך ב-Tribulation?
למדתי שזה שינה אותי. אני חושב שהייתי אדם אחר אלמלא ניגנתי ב-Tribulation, או שאולי לא בהכרח אדם אחר, אך הייתי עושה דברים אחרים מאלו שאני עושה כיום.
הבה נשוחח על המופע הקרוב. מהיכן הגיע הרעיון של להופיע בישראל ביחד עם Marduk?
כרגיל, היה זה המתאם שלנו ששאל אותנו אם אנחנו מעוניינים לעשות זאת וכמובן שהשבנו בחיוב. זהו אחד הדברים שציפינו לעשות – לבוא ולנגן בישראל.
מה משך אתכם לישראל?
שזה לא בבית. זה היה אותו דבר ביחס ליפן, שגם אליה מאוד רצינו להגיע. זוהי טריטוריה חדשה עבורנו. אנחנו שואפים להגיע לכל מקום עם המוזיקה שלנו, כך שכמובן שעלינו להגיע גם לישראל. הייתי בישראל בעבר באופן אישי, ומאוד אהבתי את תל אביב וירושלים כשהגעתי אליהן, כך שרציתי לשוב מתישהו גם אם זה לא היה בכדי להופיע.
אז כעת יש לך את ההזדמנות לעשות את שני הדברים.
כן, בדיוק. לא יהיה לנו באמת הרבה זמן כשנגיע, אך יהיה לנו את הערב שלפני ההופעה בכדי לצאת לבלות. מצפה לכך בכל מקרה.
יש לך גם קשר כלשהו ל-Marduk? האם זו להקה שאתה מאזין לה, או פשוט שיתוף פעולה שהגיע על הדרך?
פשוט משהו שהגיע על הדרך. Marduk תמיד הייתה אחת מהלהקות הללו שמעולם לא התחלתי להאזין להן. יצא לי להאזין הרבה יותר ללהקה האחרת של Mortuus הסולן, העונה לשם Funeral Mist, שהיא למען האמת היוותה השראה מוזיקלית מהותית עבורנו. יצא לנו להפגש המון פעמים, אך אין לנו הרבה קשר ללהקה. זה בכל זאת מגניב להופיע איתם. הם חלק מהיסטוריית המטאל השוודי.
האם ישנן להקות מקומיות שאתה מכיר?
אני חושב שלא, למען האמת.
אני מניח שישנן כמה שאתה עשוי לאהוב.
אני בטוח.
ישנם למשל Sonne Adam, שגם חולקים עמכם חברת תקליטים, שהם להקת דת' מטאל מעולה.
כן, כמובן! שמעתי עליהם. אני חושב שהם הופיעו בשטוקהולם לפני כשנה או שנתיים.
"The Children of The Night", כפי שאמרת, לווה בסיבובי הופעות אינטנסיביים שחלקתם עם כמה מהלהקות המובחרות במטאל הקיצוני – דוגמת Paradise Lost, Melechesh, Cannibal Corpse ו-Behemoth אם למנות כמה מהן, כמו גם פסטיבלים ברחבי העולם. האם ישנן חוויות מהדרכים שתרצה לשתף?
ובכן, ישנן המון מהן. אני חושב שזה היה מתגמל לנגן עם רבות מהלהקות הללו. אף אחת מהן לא נמנתה על גיבורי הילדות שלנו, אך אני חושב שלמדנו לכבד כל אחת ואחת מהן. בעיקר, כמובן, את Cannibal Corpse ו-Behemoth מאחר והיינו בסיבוב הופעות מאסיבי איתם. אני חושב שמה שלקחנו מסיבוב ההופעות הזה היה החוויה המגניבה הזו, שבלראות כיצד תערובת מוזרה של להקות מצליחה להרים סיבוב הופעות יחדיו. אני מתכוון – שתיהן להקות מטאל קיצוני, אך אם אתה משווה את Behemoth ו-Cannibal Corpse על הבמה, זה מאוד שונה, ושני הדברים עובדים. זו הוכחה לכך שאתה יכול לדבוק בקטע שלך וזה יכול לעבוד. אצלם זה עובד בשל היותם מקצוענים. הם גם חבר'ה נחמדים – כולם. נשמח לצאת לסיבוב הופעות איתם שוב. אני חושב שזה מה שאני הבאתי עמי מסיבובי ההופעות הללו.
למען האמת, כל אלו גם הופיעו בישראל לא מזמן. אפילו יצא לי להעלות בזמנו בראיון עם Alex Webster (בסיסט Cannibal Corpse) את נושא סיבוב ההופעות המשותף שלכם.
באמת?
כן, זה היה קצת לפני ש-Cannibal Corpse הגיעו להופעה בישראל.
בעקבות ההצלחה של האלבום האחרון ושל הופעותיכם, האם ישנן תכניות עתידיות עבור Tribulation? האם כבר התחלתם לעבוד על חומר חדש, או שאתם מעדיפים כעת להשקיע את מירב זמנכם ומרצכם להופעות בלבד?
אנחנו תמיד כותבים מוזיקה מבלי לכוון לכך, כך שהתחלנו לערום כמה רעיונות, שאותם אנחנו שומרים בטלפון הסלולרי. עם זאת, טרם התחלנו לכתוב באופן פעיל עבור אלבום חדש. בנוסף לכך, עדיין יש לנו שנה של סיבובי הופעות. הדבר הבא שנעשה לאחר מכן הוא כמובן אלבום חדש, כך שיש לנו המון לעשות, אנחנו דיי עסוקים למעשה, *צוחק* שזה טוב.
כן, זה טוב. ובכן, אני מחכה בקוצר רוח להופעה שלכם, נתראה שם. אני גם מאוד נהנה מהמוזיקה שלכם כך שמשמח אותי לראות שאתם מצליחים במה שאתם עושים.
מהו המסר האחרון שלך עבור מי ששוקל להגיע למופע הקרוב?
אני אציע להם להגיע, *צוחק* מאחר ואני חושב שכל אחת מהלהקות תיתן הופעה מצוינת, ואני משוכנע כמובן שגם להקת החימום. כשנגיע לישראל זה יהיה לאחר סיבוב הופעות של שמונה שבועות – שישה מהם בארה"ב, ולאחרונה בדיוק חזרנו מיפן ובריטניה כך שנגיע מחוממים היטב וממולחים בסיבובי הופעות. יהיה מעולה. נתראה בדצמבר!