מרואיינים: Einar Soldberg

ביום רביעי ה 23.3 במועדון תמונע, להקת Leprous חוזרת לנגן בישראל בפעם השניה. אם אתם לא מכירים את Leprous, וגם אני לא הכרתי אותם עד לפני שבועיים, מדובר באחת להקות הפרוג מטאל היותר טובות שפועלות היום. הלהקה הצליחה למצוא סאונד וסגנון יחודיים בתוך ז'אנר שנוטה ליפול לקלישאות (שזה מצחיק בהתחשב בזה שמדובר בפרוגרסיב). עוד פרט מעניין הוא המערכת יחסים בין הלהקה לאיסהאן סולן Emperor. הלהקה היתה להקת הליווי שלו לאורך כמה שנים ואיסהאן תרם קולות והפקה לאלבומי הלהקה.

אז תפסתי את איינר, סולן ןקלידן הלהקה, בביתו שבנורווגיה לראיון קצר.

שלום איינר, מה שלומך?

מצוין תודה.

ביום רביעי אתם מופיעים פעם שנייה בישראל. מה אתה זוכר מהפעם הראשונה בארץ?

ב 2013 ניגנו בישראל בפסטיבל קטן עם עוד כמה להקות אחרות. בגלל איזו תקלה יצא שעלינו לנגן ממש מאוחר, באיזה 3 או 4 בבוקר. חלק קטן מהקהל כבר עזב אבל נשארו מספיק אנשים בקהל והוא היה ממש נהדר. נהנינו מאוד. הפעם זה יהיה שונה. רק אנחנו מנגנים ואנחנו מביאים את הציוד שלנו, אז אין כלכך מה שישתבש. אמנם אנחנו מביאים קצת פחות ציוד ממה שיש לנו בדרך כלל, כי בכל זאת אנחנו מגיעים לישראל בטיסה וזה יוצא יותר יקר מאשר פשוט לנסוע. אבל עדיין יהיה מופע מעולה.

אם מדברים על הופעות, פניתם לקהל בהצעה להשתתף במימון DVD של הופעה חיה. מדובר בהופעה רגילה מהטור הנוכחי שתצלמו או משהו מיוחד?

אנחנו שמים הרבה מאוד דגש ותושמת לב להופעות שלנו. התכנון הוא לקחת את הסט מהטור האחרון, אבל בשביל ה DVD הבאנו הרבה אורחים מיוחדים והרבה אפקטים. אז כמו הופעה מהטור, רק הרבה יותר הכל!

אתה יכול לרמוז איזה אורחים מיוחדים יהיו?

(צוחק) אתה תצטרך לחכות בסבלנות ל DVD.

למה בחרתם בדרך של מימון הקהל ולא לדוגמא לתת לחברת הפקה או תקליטים לממן את הכל?

תראה, הפקה מהסוג הזה היא מאוד יקרה. אפילו יותר יקרה מאלבום אולפן. צריך לשכור אנשי מקצוע להקלטה ולצילום, מקום להופעה ועוד המון ציוד צילום שיקר מאוד. אז זאת הפקה לא זולה בכלל, כך שלבד לא יכולנו לעשות את זה. אבל אנחנו מאוד רוצים לעשות את זה. אז חשבנו קודם כל לבדוק אם לקהל שלנו יש בכלל עניין בכזה מוצר. ובדרך הזאת, הקהל לא סתם נותן כסף, הוא ממש משתתף בהפקה ומשלם עבור מוצר שהוא מקבל בסוף. כרגע נשאר עוד חודש לגיוס ואנחנו כבר עברנו את שני שליש הדרך. אז אנחנו בהחלט הולכים לבצע את זה.

עברה כמעט שנה מאז שהוצאתם את האלבום האחרון The Congregation. שנה אחרי, במבט לאחור, איך אתה רואה את האלבום הזה?

האלבום הזה מאוד מייצג את מי שאנחנו היום ואת מי שאנחנו רוצים להיות. אני עדיין מאוד אוהב את האלבום הקודם, שגם דיי מייצג אותנו, אבל לא באתה מידה. כבר היינו בכיוון הנכון אבל עדיין יש שם קפיצות וחיפושים. האלבומים הראשונים כבר לא כלכך מייצגים אותנו היום. כל אומן מחפש את עצמו ולוקח, לקח לנו שנים למצוא את מי אנחנו אומנותית ומוסיקלית. ובאלבום הזה זה מרגיש שמצאנו. אבל לקח לא מעט שנים של חיפושים.

במה האלבום הזה שונה מהאלבום הקודם Coal?

ב The Congregation עשינו משהו חדש בכתיבה. למעשה עכשיו יוצא שאני כותב את רוב החומר. אז התחלתי מלכתוב הרבה סקיצות לשירים. אחר כך עשינו פשוט תהליך של בחירה בין הסקיצות לראות על מה אנחנו רוצים לעבוד. זה הרבה יותר קל ככה לדחוף לכיוון מסוים. באלבומים הקודמים פשוט כתבנו והקלטנו מה שיצא, אז האלבום הזה נעשה הרבה יותר בשליטה. עדיין היה הרבה מקום לשינויים ואילתורים, אבל זו דרך הרבה יותר טובה לעבודה.

למעשה המשכנו ככה גם לקראת האלבום הבא. בדיוק עכשיו סיימתי לכתוב 24 סקיצות חדשות. עוד 6 ונתחיל בתהליך הבחירה לאלבום הבא.

מבחינת הנושאים של הליריקה מה הנושאים ש The Congregation נוגע בהם?

בעיקר באותם המצבים שאתה נדחף על ידי החברה. אנחנו נוטים לחשוב שאנחנו חופשיים אבל בעצם קשה מאוד ללכת עם הלב. החברה דוחפת אותנו לכיוון מסוים ובאופיינו אנחנו followers. קשה מאוד ללכת נגד הזרם. קח כדוגמה להיות ידידותי לסביבה או לדאוג לזכויות האזרח של אנשים מכל העולם. החברה והעולם דוחפים לחיי חומרנות וצריכת יתר שמביאים ליצרנות יתר. וקשה מאוד ללכת בדרך שרצית בעולם שלנו. ובזה האלבום מתעסק החברה קהילה (The Congregation) כנגד האינדיבידואל.

איך האלבום התקבל אצל הקהל?

הוא התקבל מעולה. זה מרגיש שזה האלבום שהקהל הכי מגיב אליו מכול האלבומים שלנו. יש שירים שישר הפכו לאהובי הקהל.

איזה שירים?

Rewind ו The Price מהאלבום החדש ו The Valley מ Coal.

לפרוס ניגנה ושיתפה פעולה עם איסהאן ו Emperor במשך שנים. האם אתם עדיין מנגנים יחד?

הפסקנו לנגן עם איסהאן לפני כמה שנים. עוד יוצא לי מידי פעם כשהוא צריך נגן מחליף. אבל מצד אחד היה לו קשה להיות תלוי בלהקה שלמה שכשיש לנו התחייבות, כל הלהקה נעלמת לו. וגם מצד שני זה הפך להיות לא נוח. כיום המצב שאנחנו מופיעים יותר ממנו. אז לבטל הצעות לטור בשביל הופעה בודדת שלא, זה לא מסתדר טוב. בגלל זה איסהאן עבר לנגני סשן.

דווקא עם אמפרור עוד יוצא לי לנגן מידי פעם.

הסגנונות של איסהאן ולפרוס מאוד שונים. איך זה מרגיש לנגן איתו?

יותר טיבעי לי לנגן עם לפרוס, אבל זה לא רק עניין של סגנון. אני יותר זמר מקלידן, אז כשאני רק מנגן קלידן אני נהייה קצת חסר מנוחה.

לפרוס משויכים לפרוג מטאל, אבל אתם נשמעים שונה מאוד מהתבנית הרגילה של נגנים מאוד וירטואוזיים ושירים ארוכים מלאי סולואים, בסגנון דרים ת'יאטר. למה אתה חושב שאתם משויכים לקטגוריה?

אנחנו משווקים את עצמנו כפרוג מטאל. זה מאפשר לנו לעשות דברים אלטרנטיביים מחוץ לקופסא. לקהל הפרוג יש יותר סבלנות לדברים אחרים. אני חושב שההבדל הגדול הוא בהרגשה. רוב הלהקות בז'אנר עושות מוסיקה "נחמדה" יותר מאיתנו. זאת אומרת, פחות מלנכולית ואפלה. ואני מרגיש שמטאל צריך קצת מלנכוליה ואפלוליות. אבל לא ממש משנה לנו לאיזה סגנון משייכים אותנו.

אני לא חושב על ז'אנרים, זה יותר תפקיד של עיתונאים לקטלג. אני לא מוצא היגיון בלשבת ולהחליט מראש על סגנון ולהגביל את עצמך.

אתה חושב שיש לשאר סגנונות הפרוג השפעה על לפרוס? לדוגמה סאונד הגיטרות, עם הגיין הנמוך, זה משהו שמוצאים בפרוג של שנות השיבעים או בדג'נט.

אני מקשיב להרבה מאוד סגנונות אבל יותר לדברים אחרים לגמרי כמו רדיוהד ומאסיב אטאק מאשר למטאל ופרוג מטאל. כי בגלל שזה קרוב אליי סגנונית ישר אני מנתח את זה יותר מידי. עם דג'נט יש לי קצת בעיה שזה מאוד סטרילי, חסר לי קצת חיות. נכון שזה נשמע מעולה אבל חסר לזה משהו. מבחינתי יש רק להקה אחת, משוגע. יש גם להקות כמו טסראקט שהפכו את הסגנון לנגיש יותר ומצאו דרך יפה להתבטא בתוך הסגנון. אבל רוב הלהקות בז'אנר פשוט נשמעות כמו חיקוי למשוגע.

אז איך בכל זאת אתם מגיעים לסאונד שלכם?

בכל אלבום אני משקיעים כמה ימים בשביל למצוא את הסאונד של הכלים לאלבום הזה. אנחנו מחפשים משהו שייצג אותנו מצד אחד ומשתדלים שיהיה יחודי מצד שני.

מה אתם מתכננים לביקור הקרוב בישראל?

המופע יהיה שונה לגמרי. המופע הקודם היה לפני השחרור של Coal והפעם ננגן בעיקר משני האלבומים האחרונים, שמייצגים אותנו הרבה יותר טוב. מה שאומר שגם האוירה שתהיה היא שונה מאוד, כמו האלבומים.

לטייל תספיקו קצת?

פעם קודמת טיילנו קצת בתל אביב ומאוד נהנינו, אבל היינו קצרים בזמן אז לא יצא לנו להגיע לשאר המקומות כמו ירושלים. הפעם המצב קצת שונה. לחלקנו יש ילדים ומשפחות ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להישאר כמה שאנחנו רוצים, אחרת בחיים לא נצליח לראות אותם. אז אנחנו בדרך כלל חוזרים דיי מהר הביתה. אז כנראה שגם הפעם אני מאמין רק נטייל קצת קרוב.