30 שנה לפני שמיילי סיירוס רכבה בארוטיות מעושה על כדור הריסה בניסיון לנתץ את תדמיתה כזמרת טין פופ מתקתקה, התנדנד בחור גרמני בלונדיני על אותו אביזר, כדי לצקת תוכן ויזואלי לביטוי "Balls to the Wall". השנה היא 1983 ועל כדור ההריסה רכב אודו דירקשניידר, אז עדיין סולנה של להקת ההאבי מטאל הגרמנית ACCEPT. דירקשניידר, או כפי שהוא מכונה בקיצור בפיהם של רבים "אודו", הוא אחד מחלוצי הז'אנר, ומי שמאחוריו קריירה של עשרות שנים, שבמהלכן הוציא עשרות אלבומים, הן בשורות ACCEPT, והן בשורות ההרכב שנושא את שמו, U.D.O.. בראיון מיוחד למגזין "מטאליסט" לקראת הופעה חד-פעמית של U.D.O. ב-17 באפריל במועדון "Havana Club" שבתל-אביב, מספר אודו על המוזיקה ששמע בתחילת דרכו, על הצטרפות בנו להרכב לפני שנים מספר, וחושף מה הסוד שלו (אם בכלל) לשמירה על קולו הייחודי.
היי אודו, זה כבוד גדול לדבר איתך, אני נרגש מאוד. זה לא קל עבורי לסכם קריירה שנמשכת 5 עשורים, אבל אני חייב להתחיל מאיזושהי נקודה. תן לי לקחת אותך בחזרה לימי נעוריך במערב גרמניה. לאיזו מוזיקה הקשבת באותה עת?

"הקשבתי ל-Deep Purple, AC DC, Black Sabbath, Uriah Heep, ג'ימי הנדריקס, דברים כאלה".

ולאחר מכן, אתה עצמך הפכת מקור השראה לאחרים.

"כן, לא ידעתי זאת בזמנו כשהתחלנו עם ACCEPT, אבל הרבה אנשים אמרו לי לאחר מכן שקיבלו השראה מהמוזיקה של ACCEPT". הוא מוסיף: "זה טוב, אני מאוד גאה בכך".

אילו להקות אתה חושב שהמוזיקה שלך השפיעה במיוחד על הסאונד שלהן?

"יש הרבה, אבל אם להזכיר שם אחד, קאי הנסן, שהיה גיטריסט ב-Helloween, אמר לי פעם שכשהוא הקשיב לאלבום 'Breaker' (האלבום השלישי של ACCEPT – א.ע.), הוא קיבל השראה, והבין מה הדבר שהוא רוצה לעשות".

הזכרת את ACCEPT, ויש כמובן את U.D.O., The Scorpions, Kreator, Sodom, ו-Morgoth – כולן להקות גרמניות, שהייתה להן השפעה עצומה על להקות אחרות. מה לדעתך הופך את גרמניה למדינה כל כך חשובה באבולוציה של המטאל?

"במידה מסוימת, האבי מטאל, או איך שלא תקרא לזה, הגיע מאנגליה. Iron Maiden, Saxon, Judas Priest, אוזי אוזבורן, בלאק סבאת' – כל אלו הגיעו מאנגליה. כך שאני חושב שבהתחלה, אנחנו קיבלנו השראה מהלהקות האנגליות (צוחק). כמובן שיש לנו הרבה להקות מטאל בגרמניה, מאוד מוכרות, והיום הן נותנות השראה ללהקות אחרות. לכן, אי אפשר לומר שזאת רק גרמניה".

מה בכל זאת הופך לדעתך את המטאל הגרמני לכל כך ייחודי ולמקור השראה עבור אחרים?

"קשה לענות, אולי זה קשור לקצב שאנחנו עושים. קשה להסביר, אני לא יכול לומר לך". לאחר הפוגה קצרה הוא מוסיף בצחוק: "חייב להיות משהו".

אולי זו הבירה? האוויר?

"(צוחק) אני לא חושב".

יוצא לך להקשיב למוזיקה חדשה? אתה יכול להתייחס לדור החדש של המטאל?

"יש כל כך הרבה להקות עכשיו בסצנה, יותר מדי לדעתי (צוחק). כשאני בבית, אני לא מקשיב להאבי מטאל, אלא רק שם רדיו. עכשיו, כשבני בן ה-25 בלהקה, הוא מכיר את כל הלהקות החדשות, ואם יש משהו מעניין הוא אומר: 'היי אבא, אתה חייב לשמוע את הלהקה הזאת והזאת'. אבל אני ממש לא בעניין הזה של מי מפורסם כרגע". עם זאת, הוא מוסיף: "כרגע, בגרמניה, יש לנו את Powerwolf שהם מאוד מפורסמים, ולהקה נוספת שמצליחה כרגע בגרמניה היא Kissin' Dynamite. כך שתמיד יש להקות חדשות שמצליחות, והבן שלי הוא שדואג שאהיה מעודכן (צוחק)".

הזכרת את הבן שלך, סוון, שהצטרף ללהקה ב-2015. אתם מדברים על ריפים בארוחות משפחתיות?

"(צוחק) זו לא היה התכנון שלי לשים אותו מאחורי התופים ב-DIRKSCHNEIDER וב-U.D.O.. עשינו אודישנים להרבה מתופפים, ואז יום אחד, קרה דבר די מצחיק: הייתי צריך לעשות פרומושן בברלין, וסקסון ניגנו שם. הבן שלי החליף במשך כמה הופעות את המתופף של סקסון, שסבל מבעיות בריאותיות רציניות. אחר הצוהריים הלכתי לסאונד צ'ק, ודיברתי עם ביף (ביפורד, הסולן של סקסון – א.ע.), ואמרתי לו שאני מחפש מתופף חדש, והוא אמר לי: 'למה אתה מחפש כל כך רחוק? הכול כל כך קרוב, קח את הבן שלך'. זו הייתה עצה טובה, והוא עושה עבודה טובה עד עכשיו".

האם זה שינה את הדינמיקה בלהקה?

"לא ממש. כרגע יש לי הרכב מאוד צעיר. נגן הגיטרה החדש הוא בן 26, נגן הבס החדש בן 30, אנדריי (סמירנוב – א.ע.) הוא בן 35, הבן שלי הוא בן 25. אנשים צעירים נמצאים סביבי, זה דם חדש, וזה גם גורם לי להמשיך. אני מאוד שמח כרגע".

אני רוצה לדבר איתך על האלבום האחרון שלכם, "Steelfactory", שהוא נפלא דרך אגב. כשהקשבתי לאלבומים שיצאו לפניו – "Steelhammer" ו-"Decadent" – הייתה לי תחושה שהסאונד שלהם מודרני, לפעמים אפילו ניסיוני. "Steelfactory" לעומת זאת, נשמע כמו חזרה שלכם לשורשים. האם הרושם הזה נכון?

"כן, ב-'Steelhammer' וב- 'Decadent' עשינו הרבה חומר ניסיוני, וגם יותר מודרני. באלבום החדש, שגם היה הראשון מזה זמן רב, נכנסנו לחדר החזרות שלנו, והתחלנו להקליט פנים מול פנים. בעבר, כמעט הכול נעשה דרך האינטרנט, והגיטריסטים שלחו לינקים וכו'. ועכשיו, זה היה פנים מול פנים, וזה היה דבר טוב לעשות, וזה היה כמו בשנות ה-80. לכן, אני חושב שיש כאן חזרה לשורשים. אני מאוד שמח לגבי האלבום החדש".

השיר האחרון באלבום, "The Way", נשמע כמו ניסיון לסכם את הדרך שבה הלכת עד עכשיו. האם הוא נכתב גם בעקבות מותם בשנים האחרונות של מוזיקאים כמו דיוויד בואי ולמי קילמיסטר?

"לא, לא ממש. אין לשיר שום קשר לרוני ג'יימס דיו, ללמי או לדיוויד בואי. 'The Way' הוא יותר ביוגרפיה קטנה, של הדרך שלי. הדרך שעשיתי עד כה (צוחק)".

זו הפעם השנייה שאתם מגיעים לישראל. למה הקהל בישראל צריך לצפות?

"אני חושב שאנחנו נעשה את מה שאנחנו עושים כרגע בסיבוב ההופעות האירופי: אנחנו עושים שילוב של חומרים של U.D.O.. כמובן שאי אפשר לנגן הכול, הקלטתי 16 אלבומים עם U.D.O., אבל אנחנו מנסים לשלב, ובינתיים התגובות לסט ליסט באירופה הן טובות, והקהל בישראל יקבל שילוב יפה מאוד של חומרים של U.D.O.."

שאלה אחרונה לסיום לגבי הקול שלך. בשיר שלך שהזכרתי קודם, "The Way"', אתה אומר שהקול שלך מזדקן, אבל מבחינתי הוא נשמע מדהים ומלא אנרגיה. איך אתה שומר על הקול שלך, אתה מגרגר אבנים?

"בוא נאמר ככה: יש לי ממש מזל עם הקול שלי. אני לא עושה שום דבר מיוחד. הדבר היחיד שעשיתי היה להפסיק לעשן לפני 15 שנה, אבל כל השאר זה פשוט טבעי. אני אף פעם לא עושה חימום לפני שאני עולה לבמה, אני רק פותח את הפה ומתחיל. אני יכול לומר שאני מכיר הרבה קולגות בתעשייה, זמרים, שיש להם בעיות, אבל לי יש פשוט הרבה מזל עם הקול שלי. אני מקווה שהוא יימשך לעוד כמה שנים".

גם אני מקווה.