מניו ג'רזי לישראל – Overkill בראיון מיוחד לקראת ההופעה בארץ

מרואיין: Bobby "Blitz" Ellsworth סולן Overkill

Overkill היא אולי לא אחת מה Big Four במובן המסורתי של המושג – אבל בעיני רבים היא ללא ספק צריכה להיות שם. הלהקה הוותיקה שהתחילה דרכה ב 1983 בניו ג'רזי שבארה"ב אחראית לכמה מהשירים הגדולים של ז'אנר ה Thrash, עם קלאסיקות כמו Hello From The Gutter, Horrorscope וכמובן – Elimination, שיר שעומד לצד קלאסיקות אחרות בז'אנר דוגמת Angel Of Death ו Holy Wars למשל.

שלושת אלבומיה האחרונים של הלהקה החזירו אותה לתמונה ובגדול – כשהם זוכים לביקורות נלהבות מהמעריצים וגם למכירות גבוהות מאלו שהכירו במהלך הקריירה בת עשרות השנים שלהם – והם מגיעים לראשונה לישראל כשהם רכובים על גל ההצלחה הזו.

בעוד מספר ימים הלהקה תופיע כאן לראשונה – ותעשה הכול כדי להנציח את המוניטין שלה כאחת מלהקות ההופעות הטובות בעולם, זמן מצוין לשבת לדבר עם האדם, הסולן והאגדה – בובי "בליץ" אלסוורת':

דני!

היי בובי!

היי בן אדם מה שלומך?

אני בסדר מוכן לראיון?

כן בטח!

יאללה בוא נתחיל. אתם מתחילים בטור טיפה שונה בשבוע הבא. לא כל יום יוצא שלהקה אמריקאית מגיע בטור לישראל..

כן בנאדם זה לא קל, היו כל מיני דיבורים והזדמנויות בעבר אבל זה לא הסתדר עם הקפיצה בין המדינות. היו הצעות על הופעה בודדת שלא במסגרת טור. אבל הפעם אנחנו באים לצ'כיה ומשם לגרמניה ומגרמניה לישראל ואז מישראל לרומא ומרומא לספרד. זה קרה הפעם ואני חושב שחלק גדול מזה זה בזכות הסוכנות שלנו Headline, סוכנות Booking גרמנית שבעיקר בזכותם זה קרה. באנו אליהם ואמרנו להם שאנחנו רוצים שזה יקרה, זה אחד הדברים שאף פעם לא עשינו ואנחנו חייבים לעשות והם דאגו שזה יקרה.

איך בעצם אתה מתכונן לטורים? איך אתה שומר על הקול ועל השפיות בין כל הטורים?

אהבתי ששאלת על השפיות! תשמע בשביל לעשות מה שאנחנו עושים במשך 30 שנה אתה חייב להיות טיפה משוגע אבל שגעון הוא סוג של שפיות ואיפה שהוא ביניהם נמצאת האמת. האמת שאני לא מתכונן באופן מיוחד, היום למשל היה יום די עמוס עבורי. זה עסק לכל דבר ועניין מה שאנחנו עושים, אם זה להתכונן לטור או עניינים אישיים אחרים. אבל בשורה התחתונה העסקים כרגיל אתה יודע? זה הדרך לשרוד ככה 30 שנה. אתה לא דואג מזה, אתה מנסה להתרגש ולהנות מזה ולהסתכל על זה בצורה מהנה ולא כעל משהו מעיק.

מבחינתי הדרך להסתכל על זה היא "היי יש לי הזדמנות ליסוע מארה"ב לישראל ולהופיע בתל אביב בוא נקפוץ על ההזדמנות הזאת ובוא ננצל אותה עד הסוף" ואני חושב שבו קורה הקסם הזה שקורה בין להקות מטאל למעריצי מטאל כי בסופו של דבר כולנו רוצים להנות.

על הדרך ענית לי גם על השאלה הבאה על ישראל, אבל אם כבר העלנו את נושא ההופעה בארץ, יש בשנים האחרונות לא מעט תנועות וארגונים פוליטיים שקוראים לחרם על ישראל, מה דעתך על הנושא ועל השילוב של פוליטיקה ומוזיקה?

אתה יודע מה? אני לא חושב שאני מוסמך בכלל להחליט את מי צריך להחרים ומי לא. כשזה נוגע למוזיקה אחד הדברים שאני אישית תמיד אהבתי במוזיקה זה שזה לוקח אותי הרחק מהמציאות ומכל החרא הזה. הרעיון של זה זה שהיא שפה בפני עצמה שמנותקת משאר הדברים. אין בזה פוליטיקה, אין בזה דת אין בזה שום מודעות חברתית, זה מנתק אותנו מכל הדברים הללו ולוקח אותנו הרחק מזה. זאת הדעה שלי בנושא.

מעבר לזה כאמריקאי באופן אישי מבחינתי אם יש מקום שצריך לבקר בו במזרח התיכון זה ישראל. אני לא רואה מדוע לא לבקר אצלכם. ישראל חברה של ארה"ב מאז הקמתה ואנחנו בקשרים הדוקים איתכם. בשורה התחתונה, בשבילי Overkill הייתה מאז ומעולם אמצעי להתרחק מפוליטיקה והמציאות לכן התשובה לשאלה הזאת די פשוטה עבורי.

אני מסכים, זה חלק מהפואנטה של מוזיקה ומטאל בפרט

בדיוק! זאת שפה משותפת לכולנו. כשאני על הבמה בטוקיו בעזרת המוזיקה אני מדבר יפנית והם מדברים אנגלית, זה הכוח של המוזיקה וזה מה שיפה בה. היא מחברת בין כולם.

עברה שנה וקצת מאז האלבום האחרון שלכם, איך אתה מרגיש לגבי החומר כעת? האם אתה מרגיש שהשירים השתלבו בצורה טובה בסט שלכם ואתם שמחים על איך שהם משתלבים בהופעה?

זאת שאלה טובה. האלבום הזה עדיין טרי עבורי ואני לא כל כך יודע איפה הוא עומד מבחינת הדיסקוגרפיה כי אל תשכח שיש לו עוד 16 אחים ואחיות. אני לא יודע גם אם אני יכול להגיד כבר היום אם הוא אחד מהטובים שלנו אבל מה שבטוח זה שאנחנו במקום טוב מאוד מוזיקלית ובשיא שלנו וזה יהיה מטופש להתכחש לזה. שלושת האלבומים האחרונים הם סוג של אחים וחולקים את אותן אנרגיות מטורפות ואני חושב שחלק גדול מזה קשור לכך שעשינו אותם עם Ron Lipnicki. הבחור הזה הביא איתו ללהקה אנרגיות ועוצמה שלא היה לנו שנים, יש איתו המון אנרגיות מיוחדות שהוא הביא ללהקה. כשמדברים על הופעה חיה Ron הוא חלק גדול מהעניין. אז אני חושב שהאלבום עובד יפה בלייב ושזה בעיקר בזכות Ron ושני המקלות השמנים שלו.

אתם הגעתם מניו ג'רזי ואפילו כתבתם שיר על זה שהיה לפני שני אלבומים. האם אתם חושבים שהעובדה שהגעתם משם הבדיל אתכם משאר סצנת הת'ראש האמריקאית בשנות ה-80' ומכל הסצנה מה Bay Area בפרט?

ובכן ניו ג'רזי זה איפה שניו יורק זורקת את הזבל שלה ולא בחרנו להיוולד כאן(צוחקים) כשאתה חושב על זה מהזוית הזאת, אנחנו חבר'ה שהגיעו ממעמד הפועלים. אנשים באים לג'רזי כשהם עובדים בניו יורק ורוצים להקים משפחה ולקנות בית לגור בו ליד ועל הדרך שיהיה להם כמה איצטדיוני בייסבול ליד הבית. בגדול אבל ג'רזי היא המקום שבו מעמד הביניים שעבד בניו יורק גר, ככה זה היה תמיד. אני חושב שזה הולם את הלהקה ומה ש Overkill היו מאז ומעולם. אנחנו לא "הילדים העשירים" אלא ה Punks מהזבל(צוחק) אנחנו אלו שעולים על במה בשביל לתת עבודה. אני חושב שאם יש משהו שלמדנו מההורים שלנו זה "תעבוד כמה שרק תוכל ובסופו של דבר גם תהיה הכי מאושר שאתה יכול" זה ערך שספגנו מג'רזי ואנחנו מנסים להנחיל לילדים שלנו. זו אידיאלוגיה שנשארה פה מהימים שהאזור היה מורכב ממהגרים שעבדו קשה בשביל להתקיים. בסופו של דבר אני חושב שאנחנו עבדנו קשה יותר ונתנו את כל מה שהיה לנו וזה מה שהבדיל אותנו משאר הלהקות וייחד אותנו.

האמת שזה משהו שנשמע מכם היטב עד היום וזה חלק ממה שעושה אתכם. המילים שלכם מאז ומעולם לא היו סטנדרטיות לז'אנר או פשוטות לפירוש ולמעשה צריך לשמוע אתכם לא מעט בשביל להבין את נקודת המבט שלכם לגבי לא מעט דברים. האם תוכל לשפוך לנו אור על תהליך כתיבת השירים ועל המשמעות מאחורי המילים שלכם?

בהמשך למה שדיברנו מקודם בנוגע לפוליטיקה ועל תודעה אישית אז בסופו של דבר זה כן דברים שמעסיקים אותי ומרכיבים את האישיות שלי כבן אדם אבל אני לא אוהב לגשת לנושאים בצורה ישירה מדי. חלק מהשירים הכי אהובים עלי אי פעם, שעל חלקם גדלתי בתור ילד היו שירים שלא לגמרי הבנתי אותם עד הסוף ולמעשה נתתי להם משמעות משלי לפי מה שהבנתי מהמילים שלהם. Black Sabbath למשל זו דוגמה טובה, לא לגמרי הבנתי מה הם אומרים אבל אהבתי אותם מאוד וחשבתי שהם כל כך מרושעים ואז כשהסבירו לי סוף סוף על מה הם שרו הם נראו לי פתאום הרבה פחות מרושעים(צוחק) בסופו של דבר גיליתי שלחלקכם הייתה משמעות חיובית ודי אהבתי את זה בתור מאזין.

כשזה נוגע למילים שאני כותב אני תמיד מנסה להסתכל על הדברים מהזוית האישית שלי ומה שאני מנסה בעצם לעשות זה להסיר מעצמי את האשמה, אני מנסה להדגיש את הדברים הרעים והטעויות שאני עושה בתור בן אדם. אני מאמין שכשאני עושה את זה אני נהיה אדם קצת יותר טוב בסופו של התהליך. ברור לי שחלכם מופשטים ואף מגוחכים אבל איפה שהוא אנשים שמזדהים עם הדברים הללו מזהים את האשמה שבמילים. אם אתה בוחן את זה בצורה שטחית אז כן יש אחלה פזמונים, אבל כשמסתכלים על זה ברמה הרגשית ומבינים את כוונת המשורר אז אפשר לראות שם את הרצון שלי להתנקות מהחטאים והדברים הרעים שבי.

מצחיק שהזכרת את Black Sabbath מפני שהם גם חלק מהשאלה הבאה שלי. בדיעבד מה מחשבותיך על האלבום I Hear Black? מדובר באחד האלבומים השונים שלכם עם Vibe בלאק סאבת'י מובהק. איך אתה מרגיש לגבי האלבום הזה כיום?

יש לי חבר טוב מניו ג'רזי בשם Marc Roman שהוא עיתונאי מטאל ועשינו ראיון כשיצא האלבום בשנת 1993 והדבר הראשון שהוא אמר לי היה: "בובי, I Hear Black…Sabbath"

*צוחקים*

ברור לי שזה שהושפענו מהם כולנו מעריצים גדולים שלהם. אני חושב שזה היו זמנים נהדרים, אני יודע שזו מילה גסה בהקשר לתקופה אבל "התבגרנו מוזיקלית" זה היה אחרי ש D.D הבסיסט ואני כתבנו לבדנו את Horrorscope ולאחר ש Rob Cannavino ו Merritt Gant ניגנו בו ולא כתבו כלום הפעם הם לקחו חלק בתהליך הכתיבה של האלבום . הם היו צעירים מאיתנו ומחוברים יותר למה שקורה ובכתיבה שלהם הם תפסו חלק ממה שהלך אז מוזיקלי עם הגראנג' מסיאטל וזה מורגש באלבום.

אני חושב שזה אלבום Overkill חשוב כי הוא הציג משהו שתמיד היה בתוכנו גם אם לא הצגנו אותו עד הסוף באלבומי עבר. היה את זה גם ב Skullkrusher וב Horrorscope וגם Bitter Pill באלבום החדש מכיל את אותו Vibe בלאק סבאת'י בתוכו אבל לא באותה צורה. אני עדיין אוהב את האלבום הזה, חושב שיכולנו לעבוד עליו טיפה יותר אבל בפירוש אני מסכים עם המשפט I Hear Black Sabbath(צוחק)

האלבום האחרון שלכם קיבל תגובות טובות מאוד וגם מכר לא מעט, איך אתה מסביר את זה שאתם עדיין מוכרים אלבומים בימים טרופים אלו?

אני לא יודע…אני ממש לא יודע. אף פעם לא עשינו את זה בשביל מכירות…אוי חכה שניה.

(הראיון נעצר ובובי זורק למישהו שורה על "פיטר שמשתגע, תפטר מזה" ואז חוזר לראיון באלגנטיות שאני נשאר לתהות מה קרה שם)

אה סורי. הממ אני לא משייך מכירות לפופולריות בהכרח..הממ…אני חושב שכשלאדם מסוים יש רעיון שהוא מאמין בו והוא ממשיך ללכת איתו ולהמשיך איתו ולהיות נאמן אליו אז אנשים מכבדים את זה ותומכים בזה. זה מה שאנחנו עושים ב Overkill ואנחנו די נאמנים לעצמנו ואנחנו לא מנסים להכניס בסתר איזה להיט לרדיו או משהו כזה. אנחנו לא משלים את עצמנו שנהיה אי פעם להקת פופ-רוק ולא מנסים להיות כאלו. אנחנו מי שאנחנו וברור לנו מאוד מה הזהות שלנו. אני לא יכול לייחס את המכירות לשום דבר ספציפי..אולי שוב העניין של ניו ג'רזי והמנטליות עבודה הדי קשוחה ואינטנסיבית שלנו והעובדה שלמרות זאת אנחנו ממשיכים להנות מזה. אנחנו מעריכים כל מי שממשיך איתנו ותומך בלהקה הזו.

אני חושב שזה בעיקר כי כמו שאמרת, אנשים יודעים מי אתם ומה אתם. בנוסף יש במה שאתם עושים משהו די פשוט וטהור ואנרגטי במוזיקה שלכם ואני חושב שהקהל מעריך את הכנות שלכם במוזיקה ואת העובדה שברור לו לגמרי מה הוא הולך לקבל באלבום חדש שלכם והוא נהנה מזה.

כן, כמו שאמרתי כבר מעולם לא היה לנו בלהקה "משבר זהות" אנחנו יודעים מי אנחנו וברור לנו מה שאנחנו. אני זוכר שאני ו D.D ישבנו פעם לשיחה בסוף שנות ה-90' תחילת שנות ה 2000 ואני זוכר שדיברנו אז על האלבום החדש שיצא אז וישבנו באירופה בטור ושתינו קפה ושאלתי אותו "מה אתה חושב?" "מה אני חושב לגבי מה?" "מה יהיה באלבום הבא" "למה אתה מתכוון מה אני חושב מה אתה חושב שיהיה? אנחנו לא מתכוונים להמציא מחדש את הגלגל המז***ן אנחנו מי שאנחנו!*

*שנינו צוחקים שוב*

"אנחנו מי שאנחנו ומי שהיינו מאז שנת 89' ושתדע לך שאין דבר מסוכן משני אנשים שאין להם שום דבר להפסיד וזה אני ואתה" *בובי שוב צוחק ומדביק אותי לעוד התקף צחוק ביחד איתו* וזה נכון.

מזהיר מראש שזו שאלה כבדה. בהתחשב במצבה הנוכחי של תעשיית המוזיקה האם אתם מצליחים להשתלב בה? האם אתה מצליח להתקיים ממוזיקה? מה אתה עושה בשביל לשרוד?

תשמע שוב אחזור על מנטרת ג'רזי, אני חי ממוזיקה מאז שנת 1987 ובנוסף אנחנו גם המנהלים של עצמנו ושותפים וזה מקור ההכנסה העיקרי שלנו מאז 87' ומהכסף שעשינו מזה התחלנו גם עסקים אחרים. ל D.D למשל יש סטודיו משלו, גם ל Dave אני מייבא שוקולד ויש לי עוד עסקים שחלקם גם קשורים לטיול לתל אביב אבל למעשה זה הכל התחיל בגלל Overkill ומשם מימנו את שאר הדברים. פה אני שוב אזכיר את מנטליות ג'רזי שלנו ואת העובדה שאנחנו עובדים קשה ושהלהקה הזאת הייתה תמיד בשבילי הדבר העיקרי בחיים וזה נתן לי כל מה שיש לי אישית ומקצועית ואני שמח ודי משגשג מזה יחסית אבל רק בזכות הלהקה ואתיקת העבודה שלנו שדיברנו עליה מקודם.

עד מתי אתה רואה את עצמך ממשיך ועושה מוזיקה?

אוקיי זו השאלה הקשה באמת. אני תמיד אומר שהאלבום האחרון יהיה האחרון כי אחריו אתחיל לקבל קצבאות זקנה וביטוח לאומי(צוחק). אני לא יודע וזה בעיקר כי אני אדם שמרוכז בהווה וברגע וברור לי שלתכנן קדימה זה דבר חשוב בחיים. בלהקה עצמה בגלל זה אני זה שמתעסק בראיונות ובפרסום של הדברים ו D.D שיודע לתכנן יותר קדימה מתעסק בלוח הזמנים של הלהקה ובעוד עניינים שדורשים תכנון. למעשה אני לא יודע מתי אפרוש ואני גם חושב שלזרוק מספר של גיל לשם זה נגד הפילוסופיה שלי להתעסק בהווה וזה קצת להתעסק בעתיד הלא ידוע.

יש לכם תוכניות בילוי בישראל? כבר תיכננתם אם לקפוץ קודם לים המלח או לכנרת?

FUCK YEAH!

*שוב שנינו נקרעים מצחוק*

אנחנו לא נוסעים כל כך רחוק בשביל לשבת במלון ולשתות הייניקן(צוחק) זה לא הולך לקרות. תיכננו את היום שאחרי ההופעה שהטיסה בסוף היום ככה שנוכל לטייל בירושלים בבוקר. אתה יודע זה החלק הבאמת מגניב לגבי טורים וכנראה שזו הסיבה שאני והלהקה והצוות שלנו עדיין עושים את זה אחרי כל השנים הללו. זאת אומרת אם כבר אתה מגיע לכל המקומות הנפלאים הללו אז המקום האחרון שאתה רוצה להיות בו זה בתוך אוטובוס או מטוס…אנחנו הולכים לבלות ולהביא הביתה זכרונות חדשים להאחז בהם.

מה יהיה ב Setlist?

אנחנו הולכים לנגן מה שאנחנו מנגנים. אם ראית אותנו בהופעה אתה יודע למה לצפות. מבחינת חומר אנחנו הולכים לנגן הרבה חומר מהאלבום האחרון. אני חושב שהכי טוב לנגן את החומר מהאלבום כשזה עוד כמה שיותר טרי וככה הקהל זוכה לראות אותנו כשאנחנו במיטב שלנו. אתם הולכים לראות את המיטב שלנו, כמו שראו בטור האחרון בגרמניה וברוסיה.

תודה רבה רבה בובי היה לי כיף מאוד! מסר אחרון למעריצים בישראל?

נראה אתכם בשבוע הבא אנחנו מצפים לזה מאוד ואני בטוח שיהיה כיף כי אין כמו הפעם הראשונה!

תודה רבה על הראיון!

HORNS UP TEL AVIV!