נכנסים אל החלום – Nightwish

מרואיין: Tuomas Holopainen, קלידן ומנהיג להקת Nightwish

לאחר תהפוכות לא מעטות שעברה הלהקה לאורך השנים, Nightwish נכנסת לפוקוס בבשורה משמחת, אלבום קונספט חדש מעניין במיוחד. האלבום, שמנוגן בליווי תזמורת, משולב עם סרט בו יהיו מעורבים חברי הלהקה, ומתאים את עצמו אל שירי האלבום. באופן לא מסורתי, בחרה הלהקה לצעוד בדרך זו בעקבות שיקולים רבים, מחשבות והשראה טהורה. לפני שנכתיר את "Imaginareum" כהצלחה כשלון או משהו אי שם בתחום האפור, מוטב לשמוע מחברי הלהקה על הגורמים השותפים לדרכם הייחודית להמשיך ולהביע את עצמם בצורה האמנותית ביותר. ישבנו לדבר עם Tuomas Holopainen, קלידן, מנהיג והכותב העיקרי של הלהקה:
היי תומס. מה שלומך?

טוב מתמיד.

למה החלטת ש"Story Time" צריך להיות הסינגל הראשון באלבום החדש?

בימינו, כאשר בוחרים סינגל או שיר לשחרר, הדבר היחיד עליו צריכים לחשוב הוא השמעות רדיו, מפני שמכירות אלבומים פיזיות כבר פחות או יותר לא קיימות. ניסינו לחשוב על שיר שיהיה קליט וקצר מספיק להשמעה ברדיו, אבל ייצג את ההרגשה הכללית של כל האלבום בצורה הטובה ביותר. השיר הוא ללא ספק היה האפשרות הטובה ביותר למטרה כזו.

על מה השיר ואיזה תפקיד הוא ממלא בקונספט הכללי?

השיר מזמין את המאזין להיכנס בשעריו של ה-imaginaerum ולעלות על רכבת הרים אל פלאי האלבום. השיר עצמו מדבר פחות או יותר על כוחו של סיפור ועל האפקט שיוצרים סיפורים על המין האנושי.

תמונת האלבום מציגה ספר עתיק ושעון שעליו 13 שעות. מה הרעיון מאחורי זה?

פאניקה של הדקה האחרונה, מכיוון שנאלצנו להוציא את העטיפה לסינגל ממש ממש מהר. לא חשבנו עליה עד ליומיים לפני הדדליין, ופשוט היינו מוכרחים לחשוב על משהו. בבסיסו, לסינגל קוראים "זמן סיפור", לכן הבחירה המתבקשת תהיה ספר עליו מוטבעת ציפור בתור הגורם הויזואלי באלבום, בדומה לפנדולום באלבום הקודם. החלטנו לכלול את הציפור גם בעטיפה לסינגל הראשון ממנו.

באופן אישי, יש לך זמן לקרוא ספרים?

ברגע בו לא יהיה לי זמן לקרוא ספרים אתחיל לשקול מחדש את סגנון חיי. בהחלט יש לי זמן.

מתי התחלת לחשוב ולתכנן את האלבום וכיצד הרעיון לקונספט צץ ועלה?

נקודת ההתחלה ביצירת האלבום הייתה קיץ 2007. רק אז סיימנו להקליט את אלבומנו הקודם, ורצינו להתחיל לחשוב על הצעד הבא של הלהקה. התחלתי לחשוב מה יהיה ה"הוק" לאלבומים הבאים, מפני שאלבומים קודמים שלנו כבר הגיעו לרמה של קיצוניות בז'אנרים השונים והסאונד הלך והתעבה. חשבתי שנצטרך לחשוב על משהו חדש לחלוטין. כבר אז חשבתי שהסאונד של הלהקה היה קולנועי במשך שנים, ופסי קול לסרטים היו השראה אמיתית בשבילנו, וחשבנו: מדוע לא לעשות אלבום עם סרט אמיתי? זה משהו שמעולם לא נעשה במובן הזה, והיה נחמד בשבילנו לעשות משהו לגמרי חדשני.

האם אתה צריך להיות במצב רוח מיוחד על מנת להתחיל בתהליך היצירתי? האם זה משהו שאתה יכול לשלוט בו ולנווט אותו, או שההשראה זורמת במקרה?

הדבר החשוב ביותר הוא להרגיש. צריכים להיות במצב רוח מסוים כדי להיות מסוגלים ליצור. בין אם אתה עצוב מאוד מלנכולי, שמח, מאוהב, שונא, אתה פשוט צריך פורקן רגשי מבפנים כדי להיות מסוגל ליצור משהו. השראה ורעיונות יכולים לבוא בכל מקום. הם יכולים לבוא בכל זמן.

הפעם ידעתם בדיוק כיצד לעבוד עם קולה של אנט. האם זה הקל על הדרך בה דמיינת אותה שרה את השירים?

הדבר לא יצר הבדל גדול כפי שניתן היה לצפות. באופן טבעי, לאחר האלבום הקודם כולנו מכירים את הטווח הווקאלי שלה, אנו יודעים מה היא יכולה לעשות, מה החולשות שלה ומה הנקודות החזקות, אז כן קיים הבדל. ההבדל הגדול ביותר הוא שבאלבום הקודם היא עוד הייתה מעט חסרת ביטחון לגבי עצמה כחלק מהלהקה, לכן לא ראינו את הפוטנציאל המלא שלה מתממש ולא את הרב-גוניות שלה באלבום. אך כעת, לאחר 4 וחצי שנים בלהקה, היא יכולה להירגע כמו שאומרים ולהתרכז בשירה שלה ומה שהיא עושה טוב יותר מכל. היא בהחלט לקחה את ההופעה שלה לרמה הבאה באלבום הנוכחי.

האזנה לאלבום מרגישה כמו צפייה בסרט פנטזיה ללא תמונות. איך אתה מרגיש כאשר אתה מאזין לו?

זו בערך המחמאה הגדולה ביותר שמישהו יכול לתת לנו, לראות את המוזיקה כפי ששומעים אותה. זו המטרה של כתיבת השירים שלי מתחילת הדרך. אני רוצה ליצור משהו מאוד ויזואלי, ליצור סיפורים וחזיונות שהמאזין יכול לראות מול עיניו.

האלבום הנוכחי הוא האלבום המגוון ביותר של הלהקה עד כה, בו נראים סגנונות מוזיקה אחרים ונסיונות במספר כיוונים. האם זה משהו שהתפתח בצורה טבעית?

כן, זה התפתח בצורה טבעית. כאשר יוצרים אלבום רצוי לא לחשוב יותר מדי מראש, לא לתכנן את הסאונד הסופי, את האלמנטים והכיוונים אליהם צריכים ללכת, כמו לדוגמה לעשות אלבום עם תזמורת. פשוט רצוי לא לחשב זאת מראש. פשוט עדיף לא לחשב מראש. אני מתחיל ליצור את הסיפורים, לקבל את החזיונות, לקבל השראה ממשהו, ולהתחיל לחשוב על הדרך הטובה ביותר לתת לו חיים. באופן טבעי, אני תמיד רוצה לאתגר את עצמי ואת המאזינים ולא לחזור על אותו האלבום או אפילו אותו השיר פעמיים. אני מחפש ללא הרף אחר דרכים חדשות לספר את הסיפור שלי. באלבום הנוכחי, היו דברים רבים שמעולם לא עשינו לפני כן, כמו שימוש במקהלת ילדים והשימוש בכלי הקשה אתניים וכדומה.

"slow love slow" הוא שיר בלתי אופייני לאלבום. כיצד המוזיקה לחלק הספציפי הזה באלבום נוצרה?

בהתחלה היה לי חיזיון של בר ג'אז בעולם דמיוני, עם כל מיני דברים שקורים סביבי, והדימוי היה חזק מאוד. התחלתי לחשוב שזה יכול להיות שיר ג'אז בר ממש טוב עם קמצוץ דייויד לינץ'. תמיד מצאתי את הג'אז מרתק. זוהי מוזיקה בצורתה הטהורה ביותר. זהו רגש טהור. אני מרגיש שהיא דומה לאקסטרים בלאק מטאל בגלל שהסאונד כל כך ערום. הדבר שבאמת מרתק הוא האם היה לנו סיכוי להקליט שיר ג'אז טוב בעצמנו. התוצאה היא ככל הנראה ההפתעה הטובה ביותר בכל האלבום.

מרקו כתב שיר בשם "The Crow the Owl and the Dove". כיצד שילבת אותו בקונספט?

אני חושב ששמעתי את השיר לראשונה מאחורי הקלעים במוסקבה היכן שהופיעה הלהקה, ומייד ראיתי את הפוטנציאל הטמון בו. אהבתי אותו מהרגע הראשון. שאלתי את מרקו האם אוכל להשתמש בשיר לאלבום החדש של Nightwish. הוא הבטיח לתת אותו לנו, ושיחקתי מעט עם המלודיות והטמוספרה הסופית, ולאחר שקראתי ספר מאת דייויד ת'וריאו, משורר משנות המאה ה-10, הגיעה השראה למילות השיר. כך בעצם הוא נוצר. הוא מתאים לאלבום בצורה מושלמת. מבחינתי, מעט מצחיק שהמטאלי סט הכבד בלהקה סיים בתור הבחור עם השיר הכי פופי באלבום.

חלק גדול מהאלבום היה נגינת התזמורת שעשיתם עם לא אחר מפ. וויליאמס. אני מניחה שהיה זה אתגר לעבוד עם אדם כל כך נפלא, ועם כזו תזמורת ומקהלה.

עם הלהקה הזו אנו נוטים לחשוב על דברים רחוק מאוד קדימה, כמעט לכתוב מוזיקה. וויליאמס מקליט דמואים לא רעים… כשאנו נותנים לו את הדמואים שלנו, הוא כמו ג'נטלמן אנגלי אולד-סקול שנעים מאו לדבר איתו. אני מניח שגם הוא היה מוטרד מדברים לאורך הדרך. אני יכול לדמיין אותו מתהפך ער כל הלילה, ער וחושב על הכל וכותב וכותב וכותב המון דברים. לעבוד עם האנשים האלו בלונדון, המקהלה והתזמורת, גורם לי לראות מה זה להיות מקצועי באמת. התזמורת ניגנה גם בשביל סרטים רבים, בהם הם צריכים תזמון מדויק. התזמון המדויק עוזר להם להתאים את הקטעים הקלאסיים אל קטעי מוזיקה שמצויים במקורם ברוקנרול. כל האנשים עובדים במטרה לגרום לאלבום להיות טוב יותר.

האם עטיפת האלבום היא הזמנה לעולם פנטזיה דרכו המאזין יכול להימלט?

ניתן לחשוב כך, בהחלט. עטיפת האלבום אמורה לתת את המסגרת. היא עשויה מתמונות, אך התמונות האלו הן מה שממסגר את העולם ופותח אותנו למוזיקה. היינו רוצים, מן הסתם, להוריד אנשים למחילת הארנב ולהעיף אותם לחלל, וכל מה שבין לבין.

מה יחווה המאזין לאחר שייכנס בשער?

אני מקווה שדברים רבים. דבר אחד שלא הייתי רוצה שהמאזינים יחוו הוא שעמום. יש שפע של רגשות בשירים. דבר זה נכון גם לכלים בהם אנו ומוזיקאים אורחים מנגנים. יש סיכוי שאם תאזיני לאלבום במצב הרוח הנכון, תמצאי את עצמך צוחקת, בוכה, שונאת, אוהבת, ועוד.

אמרת בעבר שהאלבום הוא מסע אל עולם פלאים שהכרנו אך שכחנו מזמן. האם תוכל לספר לי עוד על אותו מקום קסום?

המקום הקסום הוא הדמיון האולטימטיבי של הילד הפנימי, מהזמן בו היינו מסוגלים להאמין בדברים שלא היו שם ולהפוך אותם לאמיתיים. זה מה שרצינו להשיג באלבום.