מרואיין: Keith Fay סולן להקת Cruachan

פולק מטאל, כשמו כן הוא, צריך להכות שורש בפולק, במוזיקה העממית, בשביל לא להיות סתם מטאל. עם כל האהבה שלי אליהן, לפחות לחלקן, נראה שלהקות פופולריות כמו Ensiferum או Alestorm התחבבו על רבים בעזרת עודף דיסטורשן, רוח קרב ואולי כמה צווחות. עד כמה שכדאי להתעמק בהיסטוריה ובסיפורי עם, במוזיקה לא תמיד מצאתי מסר אמיתי. מכאן תחושת הפספוס כשמדברים על פולק מטאל בימינו – ההתמקדות בגימיקים כמו אקורדיון או Keytar מאפילה על הכיף הטהור בהופעות ועל השיפור המשמעותי של חלק מהלהקות ברמת הכתיבה (בהחלט יש גם כאלו – ע"ע Korpiklaani). רק יחידות סגולה מעטות, כ-Týr הפרואזית, שומרות על מינימליזם ראוי להערצה ומתמקדות בעיקר.

בימים כאלו, לא נותר לנו אלא לקחת צעד אחורה. לפני שנה וחצי בקושי ביקרה אצלנו Amorphis האגדית, עם השילוב שלה בין מעשיות סקנדינביות למלודיות שורשיות וממילא – קיים דמיון רב בין אלו הפיניות לאלו הרוסיות. האחרונות מצאו אחיזתן במוזיקה הישראלית של העשורים הראשונים למדינה ומכאן הזיקה של חלקנו לאלבומי מופת כמו Elegy. להקה אחרת שלא התאקלמה אצלנו באותה מידה (ובהחלט חבל מאוד) היא Skyclad האנגלית בראשות המוזיקאי המחונן Martin Walkyier. את אלו שלא יתעמקו, המוזיקה שלה יכולה להציף בעודף של עליזות, ציניות וחוכמת חיים קשים לעיכול.

הצעד המחשבתי הבא הוא לקפוץ לאירלנד, מעוז מוזיקת הפולק, שם Cruachan המקומית לקחה הכל לשלב הבא כבר לפני יותר מ-20 שנה ולמעשה הייתה מהראשונות שעשו כן. שמות שיריה משונים להגייה ומבוססים כולם על המיתולוגיה המקומית, אתרים בעלי חשיבות ודמויות מפתח. מאז אלבום הבכורה Tuatha Na Gael מ-1995 ועד האלבום השביעי המוקלט בימים אלו ממש, המטען של חברי הלהקה מבית מצא דרכו אל הבלאק מטאל, בהמשך אל המטאל המלודי בו שולבה גם סולנית – וחוזר חלילה. מוזיקה אירית אמיתית ומטאל קיצוני לכל דבר מוצאים את מקומם ביצירתה של להקה מכוננת זו שמיעטה להופיע לאורך שנות קיומה ונחבאה מעט אל הכלים.

לרגל ההופעה הקרובה בישראל, שוחחתי עם הסולן והחבר המייסד Keith Fay, ששמח לפרט מעט על הייחוד שבפולק מטאל האירי, ההיסטוריה של הלהקה, העתיד לבוא והביקור הקרוב בארץ. היה תענוג!

אהלן Keith! הבנתי ממך שאתם נכנסים ממש בקרוב להקלטות האלבום הבא שלכם. מה תוכל לספר לנו עליו?

אנחנו ממש עסוקים באולפן מזה מספר שבועות. זו הפעם הראשונה שאנחנו מקליטים יחד עם החברים החדשים (Eric Fletcher בבס, Mauro Frison בתופים ו-Kieran Ball בגיטרה). באלבום הקודם, Blood on the Black Robe, חזרנו – פחות או יותר – לשורשים הקיצוניים שלנו. הרגשנו שעולם הפולק מטאל די קופא על שמריו, עם יותר מדי שירי שתייה עליזים ושמחים כל הזמן. ניסינו להכניס לשם קצת אופל, קצת מציאותיות. אנחנו מאירלנד אחרי הכל ואצלנו מוזיקת פולק היא כוח תרבותי חזק. פשוט בא לנו להראות לעולם שמוזיקת פולק לא צריכה להיות כזו מבודחת אלא מלאה ברגשות. זה מה שאנחנו מנסים להכניס לשירים החדשים. מבחינת המוזיקה, יש יותר קטעי תזמורת. הייתי אומר שזה האלבום הכי חזק שלנו ואני ממש מתרגש לקראת צאתו. אנחנו מסתכלים אחורה ובניגוד ללהקות אחרות שאומרות שהן היו יכולות להתאמץ יותר באלבומי עבר שלהן, הפעם אנחנו בטוחים שהאלבום הזה יעיף הרבה אנשים. יש שם המון פולק וזה משהו שאנחנו לא מתכוונים להפסיק איתו. יש הרבה מטאל קיצוני וגם הרבה חלקים קליטים. אני מקווה שהאלבום ירשים אתכם.

האם נזכה לשמוע משהו ממנו בהופעה הקרובה בארץ?

כן, בהחלט. עדיין לא החלטנו במה לבחור, אבל כנראה ננגן שלושה או ארבעה מהם. אני אהיה כן איתך, אני די שונא כשלהקות מנגנות בהופעה שירים חדשים שלא שמעתי בחיים. לוקח זמן להיכנס לזה. מצד שני, זה יכול להיות די מלהיב אם זה באמת שיר טוב. למרות שהאלבום לא יצא, ננסה ונראה איך זה יילך.

האם היית אומר שהעבודה על האלבום החדש הושפעה יותר מלקחים שהופקו מהפעם הקודמת, או מהצטרפותם של החברים החדשים?

החבר'ה החדשים ללא ספק. אני עדיין הכותב העיקרי אבל הם היו מעורבים מאוד הפעם. Kieran כתב גם הוא חלק מהשירים וזה אך טבעי שהם יהיו מעורבים כולם. Mauro הוא המתופף הטוב ביותר שהיה ללהקה. מבלי לפגוע בכבודם של קודמיו, חשוב לציין שלאיכות הנגינה שלו יש השפעה גדולה עלינו ואת זה אני אומר אחרי יותר מעשרים שנה בלהקה. נכון יהיה לומר שההרכב החדש מרענן ויש הרבה דעות מגוונות. אני רגיל שבדרך כלל הולכים עם ההצעות שלי וזה חשוב ללהקה כשיש איתי עוד אנשים שיש להם דעות משלהם על מה שאני כותב. הרבה פעמים חשבתי שמשהו מבריק והם לא היו בראש שלי. אפשר לומר שהאלבום הקודם היה התחלה חדשה עבורנו. בשנה שעברה ניגנו ביותר פסטיבלים מבחמש השנים האחרונות גם יחד. התקופה הזו נהדרת וחיובית עבורנו.

ומה עשיתם באותן שנים בהן הפעילות הייתה מועטה יותר?

ניגנו כמה שיכולנו. הבעיה היא שיש לנו עבודות רגילות וזה ההבדל בינינו לבין להקות פולק מטאל אחרות – יש לנו קריירות משלנו. אנחנו לא יכוליםל להסתובב בועלם כל הזמן. כך היה שנה שעברה, קיבלנו הצעה להשתתף ב-Paganfest ארה"ב. זה חלום עבורנו לנגן עם כאלו להקות מובילות ולהיות בחזית הטור עם Turisas ואחרות. אנחנו מקווים לחזור לזה בשנה הבאה. מה שכן הספקנו לעשות הן הרבה הופעות ברוסיה, גם באוקראינה ובפסטיבלים שונים. אנחנו יחסית פופולרים במזרח אירופה. ניגנו ממש עכשיו בבמה הראשית בפסטיבל Brutal Assault הצ'כי – הפסטיבל הכי גדול שלנו עד כה. השנה האחרונה הייתה העסוקה ביותר שלנו מזה זמן מה… זמנים טובים! עכשיו אנחנו טסים לישראל, להקת המטאל האירית הראשונה שעושה זאת!

Blood on the Black Robe, מ-2011, היה האלבום הראשון שלכם מזה מספר שנים ללא סולנית, עקב עזיבתה של Karen. מדוע החלטתם לחזור לשורשים ולא לנסות לגייס מישהי חדשה?

כשעשינו את האלבום הראשון Tuatha Na Gael ב-1995, היינו די פורצי דרך. חוץ מ-Skyclad לא הייתה להקה שעשתה משהו כזה בכלל. היום אני בקושי זוכר שהקלטתי את האלבום הזה… במרוצת השנים הוא הגיע למעמד קאלט ואני גאה בזה מאוד. זה הכיוון שהיינו צריכים להמשיך בו אבל כשהתפרקנו לשנה ב-1998 בערך, חזרנו ולא בדיוק ידענו מה אנחנו רוצים לעשות. עשינו את The Middle Kingdom ואת Folklore שהיו פחות או יותר Heavy Metal, יש בהם שירים טובים אבל מאז עברו מים מתחת לגשר והיום אפשר להסתכל על זה אחרת. Karen ביקשה לעזוב אחרי The Morrigan's Call, זה לא נכפה עליה. ראיתי בכך הזדמנות לחזור ולהמשיך מאותו מקום שעזבנו ב-1995. התזמון היה נהדר ולקחתי את זה לכיוון הקיצוני. חזרתי להיות סולן בדיוק כמו כשהייתי צעיר יותר. זה הביא אותנו לאן שאנחנו היום – חזרנו לשורשים.

The Morrigan's Call (מ-2006) הוא דווקא האלבום המועדף עליי של הלהקה. מה תוכל לספר לנו על תהליך היצירה שלנו או ההשראה שקיבלת בתהליך הכתיבה?

אני שמח שאתה אומר את זה. The Morrigan's Call היה נקודת מפנה בשבילנו, כשהחלטנו לחזור לכיוון הקיצוני. היינו מיואשים לחלוטין מ-Pagan בגלל הבעיות עם חברת התקליטים, האולפן שלא ידע להכיל את הכלים המסורתיים ולתת להם את היחס הראוי ובאופן כללי האלבום הזה זוכה לכבוד מסוים אבל הוא נשמע נורא וכך הייתה החוויה. התחלנו לפקפק בעצמנו בזמנו ורצינו לתפוס ממנו מרחק ככל הניתן. כשהקיצוניות התחילה לחזור אלינו ההתפתחות הייתה טבעית וכאן גם הייתה ההזדמנות האחרונה לשלב בין זה לביצועים הנהדרים של Karen. כשהיא עזבה שנתיים אחר כך, היה מתבקש ללכת צעד אחד נוסף קדימה, עם Blood on the Black Robe. דבר אחד שאני מתחרט לגביו ב-The Morrigan's Call הוא שיבוצו של "Shelob" כשיר ראשון ולא אחרון. לאורך השנים אמרו לי הרבה שבהתחשב ברושם שהיה לאנשים עלינו באותו זמן, הם הופתעו לשמוע כזה שיר ישר על ההתחלה ואולי זה באמת היה יותר מדי.

ברוח דומה, בשנה הבאה אכן ימלאו 20 שנה לצאת האלבום הראשון. האם חשבת שהלהקה תהיה כה פופולרית אחרי כל השנים האלו?

ממש לא. כתבתי את השירים האלו כשהייתי בן 15-16. מה לעזאזל ילד בגיל הזה מבין… כתבתי מה שהכרתי ואז הבלאק הנורווגי היה חזק. אהבתי גם מוזיקת פולק מקומית והחלטתי שאולי כדאי להדביק את שניהם יחד. זה מדהים להסתכל אחורה ולראות ויכוחים על האם האלבום הראשון שלנו הוא גם אלבום הפולק מטאל הראשון. חלק אומרים שכן, יש ספר באיטליה שקראתי את זה בו, חלק אומרים שלא. עצם הוויכוח נותן לי תחושה נהדרת ואני גאה מאוד בהישגים שלנו. אולי באמת שווה לציין 20 שנה ליציאת האלבום, מה שלא עשינו ביחס להקמת הלהקה כי בדיוק קידמנו את Blood on the Black Robe שיצא באותה תקופה. אנחנו גם מתמקדים בלהיות רעננים ולא להזכיר שאנחנו בעסק כל כך הרבה זמן… אולי צריך, זה בכל זאת האלבום הראשון שלנו והוא חשוב להרבה אנשים ולסצינה. קשה להאמין שכתבתי את השירים האלו כשהייתי ילד.

מה עדיין מעניק לך את הרצון ליצור ולחדש, מבחינה אישית ואמנותית כאחד?

שאלה טובה. היו לנו עליות ומורדות – לייבלים פשטו רגל, אמרו שהאלבום נוראי והם לא משלמות, להקות אחרות היו נשברות מזמן. הגענו לבתי משפט. חוץ מהלהקה יש לי שני ילדים ודברים אחרים על הראש וזה לא שאנחנו מרוויחים פה יותר מדי כסף. זה לא מה שאנחנו מחפשים, אלא את אהבת המוזיקה, את ההערכה ליצירה שלנו. זה מה שמחזיק אותנו. בטח ראית אותי אומר את זה בראיונות קודמים אבל אני באמת מקבל צמרמורת כשאני עולה לבמה ורואה כמה פרצופים פה ושם שרים יחד איתי. אין מילים לתאר זאת. אם כתבתי את המילים בלילה גשום תוך כדי צפייה בטלוויזיה וזה באמת השפיע על משהו, זה מדהים בעיניי. נכון, זאת די קלישאה אבל אנחנו שם בשביל המעריצים. לראות אנשים מודים לנו זו הסיבה שאנחנו עדיין בעסק.

לאורך השנים שילבת ביצירת הלהקה כלי נגינה רבים, מתוף אירי ועד מגוון כלי מיתר, מתי למדת לנגן בכולם?

תמיד קוראים לי "רב-נגן" וזה משעשע אותי שזה מה שתמיד כתוב בחוברות האלבומים. מעולם לא לקחתי שיעורים בכלים הנוספים האלו ולמדתי לנגן בכולם בכוחות עצמי. כך גם בקלידים ובהתאם, באלבום החדש תשמעו הרבה קטעי פסנתר ויכול להיות שאנשים יהיו מופתעים ממני. כלי אחד שבחיים לא הצלחתי ללמוד לנגן בו הוא דווקא הכינור. אם אתה אוהב מוזיקה ונלהב מהגיוון אתה תמיד תרצה ללמוד ולהתפתח. זה המקום שאני מגיע ממנו.

סגנון הפולק מטאל חזק מאוד היום עם להקות ממקומות שונים ועם אג'נדות שונות. האם לכם וללהקות בסגנון הפולק האירי יש יתרון על פני אחרות, לדעתך?

לאירים יש יתרון בהקשר הזה ואוכל לתת גם את Eluveitie כדוגמא, אחת הלהקות האהובות עליי בסגנון כיום. הפולק אצלנו הוא בתקשורת, בטלוויזיה, בדם. אני רואה תחייה מחודשת של פולק מטאל בפרט ומוזיקת פולק בכלל בכל רחבי אירופה ואצלנו זה לא קורה כי המוזיקה הזו לא נעלמה מעולם. אנחנו שומעים גם מוזיקת פולק, גאים בזה ואי אפשר לקחת את זה מאיתנו כאירים. זו הסיבה שאנחנו משתמשים בזה גם במטאל שלנו. יש הרבה להקות סקנדינביות בסגנון אבל זה די מפתיע, כי לויקינגים מעולם לא הייתה מוזיקה משלהם ולכן אותן להקות הולכות לכיוון של "שאנטי" כי אין להן באמת מה לשאוב מהתרבות שלהן, מה שלאירים דווקא יש.

תן שם של אלבום מטאל אחד ואלבום אחר שאינו מטאל שהשפיעו עליך.

יש המון אבל אני ארצה להזכיר להקה אירית משנות השביעים שנקראת horslips. אז הם ניגנו רוק אבל זה היה כבד לאללה, ההורים חשבו שזה רעש. הם היו מוזיקאי פולק לכל דבר וניגנו בחשמלית והסטונס אהבו אותם ועזרו להם להקליט את האלבום הראשון. כל אלבום הראשון שלהם שווה אזכור. קח גם את הchieftains, להקה מסורתית, הם קיימים כבר מתחילת שנות השישים, מה שתמיד אהבתי הוא שיש להם כלים מסורתיים אבל עיבודים קלאסיים. זה מה שזה הזכיר לי וגם כל אלבום שווה האזנה, הם עבדו גם על פסקולים ועם סטינג ויו 2.

האם ישנם מקומות שטרם הגעת אליהם עם הלהקה והיית רוצה להופיע בהם?

בעיקר בארה"ב, כמו שהזכרתי קודם. לא היינו שם מעולם. המעריצים משם תמיד מציפים אותנו בפייסבוק ובמייל והיינו רוצים לעשות את זה בשבילם. שנה שעברה הרגשנו די מובסים בגלל שזה לא התאפר. הייתי רוצה לחזור גם לדרום אמריקה, כי סיבוב ההופעות האחרון שלנו שם כלל שלוש הופעות בלבד. נראה לי ששבועיים שם יהיו באמת פינוק. זה גם די מרגש שאנחנו מגיעים לישראל! ראיתי ש-Alestorm היו אצלכם ואני מקנא. ההצעה ההופעה הגיעה ישירות אלינו וישר הסכמנו.

מהו הזיכרון הכי טוב שלך מכל שנותיך בלהקה?

עבור הלהקה, הטור שהיה לפני 6 או 7 שנים הייתה חוויה אינטיסיבית מאוד. 12 הופעות אחת אחרי השנייה, לינה באוטובוס וכל הכרוך בכך. זאת הייתה חוויה מגבשת שתרמה מאוד למקצועיות שלנו. בחיים לא עשינו זאת לפני כן. אם להעיד על עצמי, ההופעה הראשונה שלנו מחוץ לאירלנד, ב-2002, שהייתה ברוסיה – היא החוויה המכוננת. חשבנו שאם כבר יוצאים מהאיזור שלנו, למה לא לעשות את זה בגדול?

מה תוכניותיך לביקור בישראל?

זה כנראה יהיה קצר, רק שני לילות. מכאן אליכם וחזרה הביתה. יכול להיות שנצליח להאריך בעוד לילה וליהנות קצת על החוף!

מילות סיכום לקהל הישראלי?

אנחנו בהחלט מחכים כבר להגיע ולנגן עבור כולכם. זכינו להרבה תמיכה במייל ובכלל מהמעריצים בישראל וזה באמת מרשים אותנו. אנשים כל כך שמחים שאנחנו מגיעים ובאמת שמענו שהרבה אמנים ביטלו הופעות אצלכם בזמן האחרון. אנחנו רוצים להגיע, ליהנות ולעשות את ההופעה הזאת בשבילכם!