נרקבים באנגליה

מרואיין: Tim Carley, גיטריסט להקת The Rotted

לפני מספר שנים הרכב הגריינד-קור הבריטי Gorerotted שינה שמו The Rotted, החליף את מרבית חברי ההרכב, גייס מתופף ישראלי, והוציא את אחד מאלבומי הבכורה הברוטאלים ביותר שהוציאה להקת מטאל קיצוני – Get Dead Or Die Trying הגאוני. לפני שנתיים הוציא ההרכב EP שרובו גרסאות כיסוי ללהקות כמו Entombed, Mayhem, Motorhead ואחרות, ובסוף השנה שעברה הוציא ההרכב את אלבומו השני והמבריק Ad Nauseam, ששילב שוב גריינד קור עם דת' מטאל קלאסי, השפעות של בלאק מטאל והרבה גישה ועצבים של פאנק ישן. אחרי שהספיקו להופיע בארץ עם חבריהם מלהקת The Fading, ביקרו את משפחתו של המתופף הישראלי בארץ, ו Tim עצמו הספיק לפצוע אצבע באופן חמור, ישבתי לדבר איתו על אירועי השנה האחרונה ומה שבדרך באחד הראיונות היותר מעניינים שערכתי לאחרונה:
אהלן Tim! בוא נתחיל עם אירועים עדכניים – איך חגגת את ראש השנה החדשה באנגליה?

לקחתי את זה בקלות ונפגשתי עם כמה חברים וותיקים! חזרתי הביתה מלעבוד בסיבוב הופעות ב 24 לדצמבר לאחר חודשיים של הופעות, עבדתי עם הלהקות Evile, Napalm Death ו Lock Up. הופעתי גם עם The Rotted בימים שבהם לא עבדתי עם להקות אחרות, אז החיים שלי היו סביב מטאל במשך חודשיים רצופים – אחלה כיף!

אני מבין שיש לכם שורה של פסטיבלים מוכנה לקיץ הקרוב, איזה? מדובר בכאלה שכבר הופעתם בהם?

בינתיים הודענו רק על Summer Breeze בגרמניה ו Headbang Enschede בהולנד. כל השאר עדיין בעבודה. עשינו פסטיבלים גם עם The Rotted וגם כבר היינו ב Summer Breeze כשהיינו Gorerotted, כך שזו תהיה הפעם השלישית שלי ושל Ben ב Summer Breeze השנה.

לפני שנגיע לאלבום החדש – בוא נדבר על האצבע שדפקת לעצמך בתאונת עבודה – מה מצבה?

היא בין 50% ל 75% חזרה לעבודה. אני יכול להשתמש בה כדי לנגן (אחרי חצי שנה), אבל זה כאב בטירוף ויש בה כמה נקודות של נזק עצבי ושתלי עור שבהם אני לא מרגיש כלום. חברה שלי קנה לי את הספר של Tony Iommi כמתנה, היא רצתה שאקרא על מישהו שלו קרה משהו דומה. מה שקרה לו היה גרוע בהרבה ממה שקרה לי כך שאני מרגיש עצמי בר מזל שזה לא היה גרוע כמו התאונה שהוא עבר. זה היה מסלול ארוך וקשה להתרגל לזה, לעשות דברים כמו לנגן עם כפפה על האצבע. זה לא מנע ממני לעשות משהו, אני לא נותן לשום חרא לעמוד בדרכי לנגן את המוזיקה שאני אוהב. ניגנתי בעבר בסיבוב הופעות עם רגל שבורה כשאני על קביים, אני לא אבטל הופעות אלא אם כן אני מת!

אתה יכול להרחיב איך בדיוק קרתה שרשרת האירועים שהובילה לזה שדפקת לעצמך את האצבע?

הזזתי מזוודה כבדה ממשאית לרחוב, היא ברחה לי ונפלה בערך 6 ס"מ על האצבע שלי, המזוודה שקלה בערך 180 קילו והיא נתקעה בין החלק העליון שלה לבין החלק התחתון של המשאית. משכתי את היד שלי משם וזה קרע לי את האצבע. זה קרה ממש בשניה. הדבר שמנע ממני הרבה סיבוכים היה זה שהייתי קר רוח, הצלחתי לשטוף החוצה את הלכלוך משם ואז שמתי את היד באלכוהול כדי לחסל זיהומים. הייתי חייב לעבור הליך רפואי כדי להחזיר את האצבע למקום, כל העור מהקצה שלה ירד הציפורן הלכה והעצם פשוט פרצה דרך הקצה של האצבע. הרופאים אמרו לי שזה שניקיתי אותה כל כך טוב מנע את הסיכון לזיהום. זו הייתה הדאגה העיקרית שלהם, שיגיע זיהום לאצבע השבורה שהייתה חשופה לאוויר. אם זה היה קורה יכול להיות שהם היו צריכים לכרות לי חלק מהאצבע כדי למנוע את התפשטות הזיהום למח העצם מה שיכול לגרום להרעלת דם. היה לי הרבה מזל לצאת מזה רק עם עצמות שבורות וחתכים ובלי שום זיהום.

בוא נגיע לאלבום – אני חושב שזה חתיכת הישג לעשות אלבום יותר טוב מאלבום הבכורה שלכם – אתה שותף להרגשה הזאת?

אני מאד גאה באלבום החדש, הוא באמת מייצג את הדם, הזיעה והדמעות ושנים של עבודה קשה בהופעות ביחד. כשהקלטנו את האלבום החדש הלהקה אף פעם לא נגינה ביחד בהופעות, Nate בדיוק הצטרף ו Gian עשה רק 2 הופעות איתנו עוד כשהיינו Gorerotted. Gian ו Nelson רצו לעשות משהו יותר מודרני אבל אני תמיד רציתי לעשות אולד-סקול. מה שיצא הוא שהאלבום הראשון שילב הרבה רעיונות שונות וסגנונות. אחרי שפיטרנו את Gian ופיטרנו את Nelson וחיברנו את Reverend Trudgill על הבס – הכול השתנה. עכשיו היינו ארבע ח'ברה שכולם חושבים אותו דבר, כולנו אוהבים את אותה מוזיקה וכולנו רצינו לעשות את אותו האלבום. זה שילוב אלים של אולד-סקול דת' מטאל עם פאנק אנגלי ישן.

בין השאר גם החלפתם חברת תקליטים, למה?

Metal Blade עשו חרא עבודה בלקדם את הלהקה. הם החתימו אותנו כ Gorerotted ב 2003 ודברים הלכו מעולה, אחרי כמה זמן כל מי שאהב את הלהקה בחברת התקליטים עזב למקומות אחרים, ואז עברנו ל The Rotted ולא נראה היה שזה מעניין מישהו במשרדים בארה"ב. היו לנו קצת תמיכה מהשלוחה שלהם באירופה, והרבה תמיכה מהסניף שלהם באנגליה, אבל ארה"ב מחליטים את ההחלטות ושום דבר שם לא קרה כמו שרצינו. הח'ברה באנגליה היו אנשים טובים ותמיד פגשנו אותם לשתיה, מה שעכשיו הוא נחמד כשאנחנו לא עובדים ביחד. פגשנו את האנשם מ Candlelight Records מאחרי הקלעים של פסטיבל באנגליה והם ממש אהבו את האלבום הראשון שלנו ואת ה EP שהוצאנו אחרי זה, אז הם אמרו לנו שנשלח להם את האלבום החדש כשהוא יהיה גמור, שלחנו להם, גם את העטיפה והחוברת – והשאר זה היסטוריה!

לגבי הסאונד האלבום הוא גס יותר, עדיין ברור ומלוטש, אבל לא מודרני כמו זה שבאלבום הראשון – זה היה מכוון?

כמו שאמרתי קודם, אלו היו הח'ברה שכבר לא בלהקה שאהבו את החומר המודרני יותר. כרגע ההרכב שהוא אני, Nate Gould, Ben McCrow ו Reverend Trudgill נמצא ביחד מ 2008, עשינו יותר הופעות ביחד ממה שההרכב הקודם עשה, וכולנו חולקים את האהבה ל Motorhead, Discharge, Entombed, Napalm Death, Black Sabbath, Obituary, Immortal, Emperor, Extreme Noise Terror וכל המטאל הקלאסי ולהקות הפאנק הישנות. לא רצינו שהאלבום החדש ישמע מלוטש וסטרילי מידי , אנחנו לא מעריצים של מטאל קיצוני עכשווי. רצינו את אווירת האולד-סקול של הלהקות שהזכרתי כאן, דת' מטאל חייב להיות גס ומפחיד ושתהיה בו אווירה לא נעימה!

על פי המוזיקה שלכם ברור שאתם מקבלים זיקפה מ Motorhead, מה ההיסטוריה שלך עם Lemmy והיבלות שלו?

רצינו לעשות שיר אחד שמוקדש ל Motorhead, המילים הן על אנשים שמנסים להיות יותר טובים אחד מהשני ולהיות יותר "מחתרת" אחד מהשני, Ben בעצם אומר בו "תפסיקו לריב על מוזיקה מוחרבנת ותתחילו להקשיב ל Motorhead במקום זה!". אחרי שעשינו את הקאבר ל Motorhead ב EP שהוצאנו החלטנו שאנחנו חייבים לעשות שיר אחד בסגנון לאלבום שלנו. זה שיר כיפי באלבום ששובר את הבלסט ביטים הבלתי נגמרים.

היו לכם כמה שינויים בהרכב כמו שהזכרת קודם, אבל מה גרם להם?

כמו שאמרתי כל האנשים שהיו בהרכב לפני כן רצו לעשות סוגים שונים של מוזיקה. היה עלינו להפרד כדי שנוכל להמשיך. Wilson עזב לאחר 5 הופעות עם The Rotted כדי דברים פשוט לא עבדו, Gian עזב ב 2009 והחלטנו להמשיך להופיע כלהקה של 4 אנשים, כולנו חברים קרובים ויש לנו סאונד משלנו כיחידה של 4 חברים. זה יהיה קשה מאד להביא מישהו חדש לתוך התערובת הזו.

בהחלט הלכתם לכיוון שהוא יותר ויותר פאנקי מאז שהתחלתם, מה שהתחיל ב Anarchogram, ה EP שהוצאתם, למה החלטתם על הכיוון הזה?

זאת המוזיקה שאני באופן אישי אוהב יותר לכתוב. אתה יכול לשמוע את זה בכל מקום באלבומים של Gorerotted, הרבה ריפים של פאנק וגישה פנקיסטית. האהבות שלי עם דת' מטאל ישן, מטאל קלאסי ולהקות פאנק בריטיות ישנות כמו Discharge ו Crass. אם תשלב את כל הלהקות האלה תמצא שם את The Rotted. כש Trudgill הצטרף ללהקה על הבס היו לו רעיונות דומים לשלי. הוא גם מנגן גיטרה כשאנחנו כותבים שירים וניגן קצת גיטרה באלבום החדש. ביחד כתבנו את כל המוזיקה באלבום החדש, אנחנו עובדים טוב ביחד כך שזה נשמע ממש ממוקד והדוק.

אני מבין שאתם מוציאים סינגל בתקליט לשיר Apathy In The UK, למה דווקא את השיר הזה?

כשחברת התקליטים Hammerheart שמעה את הסינגל הדיגיטלי הם אמרו לנו שזה חייב לצאת כ 7 אינץ', זה שיר די פאנקי והעטיפה שלו נראית כמו של סינגל פאנק בריטי קלאסי. זה שיר ממש כיפי, אני מציע לכולם לשמוע אותו. תיכננו אותו כדי שהוא יראה כאילו הוא יצא בשנות השמונים. מדובר בגרסא מוגבלת במיוחד שאפשר להזמין מהאתר שלהם. הם הוציאו גם חולצה לבנה עם העטיפה במהדורה מוגבלת, תדאגו להשיג עותק ותעמידו פנים כאילו לא עברו 25 שנה!

על מה מדבר השיר מבחינת הטקסט?

השיר מדבר עם עסקי המוזיקה כמו שהם נראים היום, וסצנת המטאל באופן ספציפי. בימים הישנים היינו מחליפים קלטות, נאבקים על תקליטים נדירים ובאופן כללי מוקירים את אוסף המוזיקה שלנו, היום זה בעיקר הורדות לא חוקיות כשאתה גומר עם ערמה של קבצי MP3 על המחשב או הסמרטפון שלך.

מה אתה חושב באמת על הנושא? אתה חושב שזה גורל מוגמר שכבר אבוד להיאבק בו?

אני חושב שזה נוראי שמישהו חושב שהוא אוהב מוזיקה באמת כשכל מה שיש לו זה 110000100100 קבצים על המחשב או הסמרטפון שלו. בתור התחלה האיכות היא נוראית ואנשים לא נהנים מהמוזיקה באיכות המלאה שלה. להקות לא רוצות לדבר על ההורדות הלא חוקיות כי הן פוחדות שאנשים יחשבו שהן ישמעו כמו לארס אולריך וזה הכול קשור למוזיקה. לי אין עניין בהורדות לא חוקיות או באתרי MP3 או בזה שאנשים יעסקו בזה. אני תמיד קונה דיסקים או תקליטים, אני אוהב מוזיקה ואני משלם עליה. הבוקר קניתי 2 אלבומים של WASP, 2 של Motorhead, 2 של Killing Joke ואת האלבום החדש של להקת Amebix שכולם הגיעו אלי מאמאזון אנגליה בעבור פחות מ 40 לירות שטרלינג!

זה כל כך זול, אז למה לגנוב מוזיקה כשהיא עולה כמעט כלום? עכשיו יש לי את האלבומים האלה באיכות הכי טובה שיש, אני בטוח אוריד אותם ל Itunes כדי לשמוע אותם ב Ipod שלי כשאני בהופעות או באוטו, אבל יש לי את הדיסקים המקוריים בבית עם העטיפה והכול, יש לי שם אוסף מוזיקה שישאר איתי לכל החיים. אלה לא סתם קבצים שעלולים להמחק או להעלם. אני יכול להבין למה אנשים במדינות כמו סין, אינדונזיה או הודו אימצו את ההורדות כי אין להם גישה למוזיקה כמו לנו, אבל אם אתה גר באנגליה, אירופה, ארה"ב או ישראל אין לך תירוץ. כולנו יכולים לקנות הורדות חוקיות או דיסקים שהם זולים כיום, הורדות לא חוקיות זה פשוט גניבה וזה לא תומך בלהקות בשום צורה. הורדות מציג את כל מה שדפוק בחברה המודרנית, החמדנות והגישה של חייבים להשיג הכול עכשיו ומהר. אנשים מורידים אלבום, מקשיבים ל 30 שניות ומעלים הודעות באינטרנט שהאלבום חרא וכמה לפני 20 שנה היה טוב ועוד כל מיני שטויות. David Vincent אמר את זה טוב ב Terrorizer האחרון, הוא אמר שאלבום הוא כמו יין טוב. אתה חייב לפתוח את הבקבוק ולתת לו לנשום לפני שאתה לוגם ממנו. אתה לא יכול לפתוח אלבום אחרי ששמעת 30 שניות ממנו באיכות חרא של MP3. הורדות זה לא בשבילי, זה גם לא בשביל שאר הח'ברה ב The Rotted, וגם לא בשביל המעריצים שלנו אני מקווה.

איך כל הנושא הזה השפיע עליך באופן אישי? קשה יותר לחיות מלעשות מטאל?

השינויים בתעשיית המוזיקה גרמו לזה שקשה מאד אפילו להמשיך כלהקה. אנחנו לא חיים מהלהקה בכלל, בגלל ההורדות אנחנו חייבים לשלם על הרבה דברים בעצמו כי חברות התקליטים כבר לא משקיעות את הכסף. יש לנו מזל אם אנחנו מצליחים לא להפסיד בזה שאנחנו עושים הופעות או מקליטים אלבום. זה נעשה בגלל האהבה למוזיקה ולא כעבודה. כולנו עושים הקרבות כדי לעשות מוזיקה בגלל שאנחנו אוהבים את זה. זו הדוגמא שבגללה הגענו בזמנו להופיע בישראל, זו המדינה של המתופף שלנו במקור ורצינו לפגוש את המשפחה שלו ואת המקום שבו הוא גדל. אז בעצם מימנו הטיול בעצמנו, לא היה שכר אמן גדול, לא מכירות גדולות של סחורה, רק 4 אנשים שבאים להופיע במדינה עם המוזיקה שהם אוהבים ובדרך פוגשים חברים חדשים.

באלבום החדש אתם עוסקים לא מעט בנושאים חברתיים, עד כמה כל המהומות האחרונות באנגליה השפיעו על האלבום? מה המחשבות שלך מסביב לכל נושא המהומות?

כתבנו את האלבום הרבה לפני המהומות. השלמנו את Ad Nauseam והוא כבר היה במפעל לפני שזה בכלל התחיל. אולי המהומות התחילו כי האנשים רצו את האלבום כבר והביעו כעס על זה שהוא עדיין לא בחוץ! "צוחק". הייתי אומר שהמהומות האלה היו כבר הרבה זמן בהכנה במדינה שלי, וזה רק יקרה יותר ויותר. לאנשים יש סיבות שונות, אנשים רבים יצאו מתוך חמדנות אבל חלקם גם מנסיבות פוליטיות ובגלל הצורך בשינוי. אנחנו נדפקים כל יום בבריטניה על ידי מיסים, מחירי תחבורה ציבורית גבוהים, מחירים גבוהים מידי של מוצרים, משכורות נמוכות וחמדנות ממשלתית ושל החברות הגדולות במשק. חברי שלי מצ'כיה ביקר אותי והוא לא האמין שעולה לו 45 לירות שטרלינג לקחת רכבת למרחק של פחות מ 200 קילומטר. בצ'כיה אותה נסיעה תעלה בין 2 ל 3 לירות, מכיוון ששם התחבורה הציבורית היא בדיוק כזו – ציבורית. כאן בבריטניה אנחנו נדפקים ונגנבים על ידי הממשלה שלנו, הבנקים והחברות הגדולות על בסיס יומי. לאנשים נמאס, זה מרגיש שוב כמו בשנות השמונים. אני מעריך שיהיו עוד מהומות, עוד בלגן, יותר שביתות ויותר בעיות ב 2012.

גם אני וגם אחי, שכותב למטאליסט – בחרנו באלבום החדש שלכם כאחד מאלבומי המטאל הטובים ל 2011, וראינו עוד אתרים שבחרו בו. מה אתה חושב כשאתה שומע על הדעות האלה לגבי האלבום?

זה גורם לי להרגיש גאה כשאני שומע שאנשים אוהבים את המוזיקה שלנו. זה מרגיש שיצרנו קשר עם אנשים אחרים מסביב לעולם שיש להם דעות דומות לשלנו והם אוהבים את אותה המוזיקה. זו הסיבה העיקרית שבגללה אנחנו ממשיכים במשך כל השנים האלה.

ביקרתם בישראל לפני שנה בערך, מה אתה יכול לספר על החוויה?

הזכרתי קצת מזה אבל אני יכול לומר שזה היה אדיר. ניגנו בתל אביב ירושלים וחיפה, ובין לבין בילינו עם חברים שלנו בתל אביב ויצאנו לטייל. ההופעות היו נהדרות, הרבה אנשים הכירו את האלבומים שלנו ורצו לשמוע את המוזיקה! אחרי ההופעות ביקרנו את המשפחה של Nate בחווה בצפון, ונשארנו שם לכמה ימים. אני מקווה לחזור אליכם ב 1012 כי היה לנו כזה כיף!

עד כמה זה שונה מהחיים שלכם באנגליה?

מקומות כמו ירושלים שונים מאד מכל מה שיש באנגליה, תל אביב לעומת זאת הרגישה כמו כל עיר גדולה בעולם – לונדון, רומא, פריז וכו'. שילוב של אנשים, אוכל ותרבויות שונות. האוכל בישראל הרבה יותר טוב מבאנגליה ויש לכם אלכוהול זול "צוחק"..ממש נהניתי, אני יכול לראות את עצמי מבלה הרבה זמן אצלכם.

לבסוף, עכשיו כשהאלבום בחוץ, ושנה חדשה התחילה – מה אתה רוצה לחלוק עם המטאליסטים הישראלים שקוראים את הראיון?

קודם כל תודה לך אלון על הראיון! חברינו בישראל מוזמנים לבדוק ולקרוא מה קורה איתנו באתר שלנו, במיוחד אם הם אוהבים אולד סקול דת' מטאל ואולד-סקול פאנק, אנחנו מקווים לחזור אליכם להופיע במהלך השנה!