סימפוניה מהעולם התחתון – ראיון בלעדי עם גיטריסט להקת Symphony X

מרואיינים: Michael Romeo

לא סתם להקת פרוג או סימפוניק מטאל עם טיפה אלמנטים מיוחדים, Symphony X היא כנראה אחת מהלהקה החשובות והמשפיעות על עולם הפרוגרסיב מטאל. מאז ומתמיד חיפשו איך לחדש ולערבב בין המוזיקה הקלאסית למטאל שהם כל כך אוהבים. באוגוסט הקרוב, החבורה הותיקה הזאת מגיעה אלינו להופעה עם האלבום החדש Underworld. לקראת ההופעה, תפסנו את מייקל רומאו, גיטריסט ומקים הלהקה, לשיחה צפופה על הלהקה, הכתיבה, תעשיית המוזיקה המתפורקת וכל הדברים שמובילים אותו להמשיך ולעשות את מה שהוא אוהב.
היי מייקל! מה שלומך? אנחנו כאן ממש מתרגשים ומצפים להופעה שלכם ב10/08.

איזה כיף לשמוע! אני בסדר גמור. אני בדיוק יושב בסטודיו שלי, ממש עכשיו חזרנו מטור שעשינו בשבדיה עם האלבום החדש. מאז שהיו יצא אנחנו בעיקר משתדלים להישאר עסוקים ולהמשיך לרוץ איתו.

נתחיל מההתחלה. ספר לי בקצרה, מהו בשבילך הסיפור של Symphony X?

וואו, אני לא יודע. זאת שאלה ממש קשה. בעצם, כשהיינו צעירים ורצינו לנגן, נאספנו כמה חברים וניסינו לבנות משהו חדש. רצינו להקה שתיהיה קצת שונה ותשלב את כל הדברים שהשפיעו עלינו, אם זה מטאל, פרוגרסיב, וגם לא מעט מוזיקה קלאסית. מההתחלה תמיד ניסינו למצוא דברים חדשים, לשלב סגנונות וליצור משהו שעוד לא שמענו. זה מה שתמיד היה לנו כיף לעשות, ועד היום אני חושב שזה ממש מגניב. אני מאוד נהנה מזה.

אז מה ההשראה שלך? מה גורם לך לכתוב?

כל שיר הוא קצת שונה, בעצם לכל אלבום יש את הנושא והייחודיות שלו. לדוגמא, האלבום האחרון מדבר על סיפורי התופת של דנטה (Dante's Inferno). לעומתו, האלבום Paradise Lost מדבר פשוט על רשע בהתגלמותו. לכל אלבום יש את הסיפור שלו ולפיו אנחנו כותבים את הכל, לא רק את המילים אלא את המוזיקה כולה. לפעמים זה פשוט לכתוב שיר בפני עצמו, אבל רוב הפעמים אני כותב את האלבום כיצירה אחת. בסופו של דבר, אני מנסה, כמעט תמיד, לצייר למאזינים תמונה עם המוזיקה שלי.

מה בעצם תהליך כתיבת השירים של הלהקה?

בדרך כלל מה שקורה זה שאנחנו נפגשים וחושבים על רעיון או נושא שמקובל על כולם וכולם אוהבים. אחרי שהגענו לאיזשהו נושא או סיפור, אני נעלם לכמה חודשים וכותב את כל האלבום. כשאני מסיים, אני מביא את מה שכתבתי ללהקה ואנחנו עובדים על זה עוד קצת. אנחנו מתאימים את הכל, עושים כיוונים ותיקונים עד שזה נשמע מושלם. עושים כמה חזרות עד שאנחנו מוכנים, נכנסים לאולפן ופשוט מקליטים. אנחנו לא אוהבים להיתקע עם זה יותר מדי כי תמיד רוצים להמשיך ולעשות עוד ועוד.

בוא נדבר קצת על Underworld, האלבום האחרון שלכם. בניגוד להרבה מהאלבומים הקודמים, כבר לא מרגישים שמדובר ב"אלבום קונספט" במלוא מובן המילה, כמה לדוגמא The Odessey. עדיין, נשמע שאתם מנסים לספר סיפור. מה ניסיתם לעשות בשינוי הזה?

כל אחד מהאלבומים שלנו, בעיני, הוא קצת שונה. אף אלבום הוא לא ממש אלבום קונספט לדעתי, אבל כן לכל אלבום יש איזה נושא שבחרנו. לא תמיד מדובר בסיפור ספציפי, אבל היו לא מעט פעמים שבחרנו לספר דרך המוזיקה איזשהו סיפור שאנחנו אוהבים, שהתחברנו אליו. לפעמים, לדוגמא בIconocalst, רצינו לדבר על אדם נגד מכונה. ידענו שכשאחנו מתעסקים, לדוגמא, בנושא כזה, המוזיקה צריכה להיות חזקה ובועטת יותר ולכן זה מה שעשינו. בUnderworld דיברנו על השאול, ודרכו סיפרנו סיפור אהבה. לכן החלטנו לעשות את הבחירות המוזיקליות שעשינו באלבום הזה. בסוף, הכל חוזר לנושא שנבחר, ולדרך שבה התחשק לנו להציג אותו.

שומעים באלבומים הראשונים שלכם המון עיבודים עשירים להרמוניות ווקאליות, מקהלות וקולות נוספים. דווקא באלבומים האחרונים, מרגיש שהעדפתם לתת את המקום לשירה ראשית וקדמית ולהשאיר את המקהלות וההרמוניות מאחור, לפחות במקום פחות משמעותי. מאיפה הגיעה ההחלטה הזאת?

אני דווקא לא מסכים איתך. אני לא חושב שויתרנו על ההרמוניות והמקהלות. לדעתי, פשוט הרגשנו שבנושאים מסויימים שבחרנו יש פחות מקום למקהלות. לדוגמא, בIconoclast, הרגשנו שיש הרבה מקום לשירה יותר קיצונית, יותר חדה וקדמית. כשהבנו שלמקהלות יש פחות מקום, פשוט העדפנו לעשות את מה שמתאים לדעתנו לסיפור. הנה, שוב, הכל חחוזר בסופו של דבר לנושא ולסיפור המקורי.

הגענו לשלב הכי קשה, שבו אני שואלת את השאלה שאסור לשאול אף מוזיקאי. מה השיר האהוב עלייך שכתבת?

זאת שאלה ממש ממש קשה. אני צריך דקה לחשוב. העניין הוא שזה כל פעם משתנה, במיוחד כשיוצא אלבום חדש. החומר החדש הוא תמיד הכי כיפי, הכי מעניין וחדש, וזה תמיד יהפוך להיות מה שהכי איף לנגן. אני חושב שמהאלבום החדש, השיר שאני הכי אוהב הוא "Nevermore" כי הכי כיף לי לנגן אותו בלייב. זה גם משהו שמאוד משפיע, יש שירים שממש כיף לנגן אותם על במה ולראות את הקהל נהנה יחד איתך. נגיד "Set The World On Fire" מהאלבום Paradise Lost הוא שיר שתמיד היה לי כיף לנגן ואני ממש אוהב אותו. בעצם, "Hell And Back" הוא השיר האהוב עלי באלבום החדש, ממש כיף לנגן אותו. בעצם, גם Without You הוא שיר מצוין, גם הוא אחד האהובים עלי. הוא מרגש, יש לו מלודייה מצויינת, סידור טוב, אני ממש אוהב אותו. נורא קשה לי לבחור שיר אחד ספציפי. בעצם, יש לנו טווח כל כך גדול של מוזיקה שעשינו לאורך השנים, שקשה לבחור. כל אלבום הוא כל כך שונה מהאחרים שקשה לי אפילו לעקוב.

לאורך השנים שהלהקה קיימת, הופעתם המון וטיילתם ברחבי העולם. מה הייתה החוויה הכי גרועה שלכם בהופעה?

הכי גרוע? אני חייב להגיד שמעולם לא היה משהו ממש ענק, או כל כך גרוע שאני יכול לזכור. היו כמה פעמים שנתקענו בשדה תעופה יום שלם עם כל הציוד וזה היה די מבאס, או נסיעות שהתארכו יותר מדי. היו כל מיני חוויות לא כל כך נעימות, בעיקר בנסיעות ובדרכים. יש גם דילמות שכל להקה מתמודדת איתן, אבל לא משהו קיצוני. בהופעות, אני באמת חושב שיש לנו המון המון מזל ומעולם לא היה משהו כל כך נורא שנחרט לי בזיכרון. באמת יש לנו המון המון מזל…

אז מה היה הכי טוב?

היו המון הופעות ענקיות שהיו נהדרות. אפילו אם אני חוזר להתחלה, התחלנו בתקופה שבארה"ב לא הה הרבה עניין במה שעשינו. היינו חבורת ילדים מניו ג'רזי ונורא רצינו להופיע, אבל באיזור שלנו זה לא עניין אף אחד. דווקא אז, התלהבו מאיתנו מאוד ביפן. עשינו שם את הטור הראשון שלנו, וזה היה מטורף. מדהים אותי לראות איך מחבורה צעירה בניו ג'רזי, קצת מנותקים מהעולם, מצאנו את עצמנו מנגנים ביפן עם אנשים שממש אוהבים ומתלהבים מהמוזיקה, בעיקר ריגש אותי שהם אוהבים את מה שאנחנו עושים.

עוד חוויה טובה מאוד היא שיוצא לנו מדי פעם להופיע בפסטיבלים גדולים, על אותה במה עם להקות שגדלנו עליהן, ואפילו לבלות איתן. בסוף זה אנשים שגדלנו עליהם, שבזכום התאהבנו במוזיקה. אם זה Dio או Dream Theater שהם ממש מגניבים, Black Sabbath וJudas Priest. יצא לנו אפילו להופיע עם Ozzy Osbourne לדוגמא, שבגללו התחלתי לנגן בגיטרה ברצינות, או להקות שגרמו לי להתחיל לשמוע מוזיקה כמו Iron Maiden או אפילו ממש אחורה Rush וKansas. יוצא לי ככה גם להיחשף להמון להקות צעירות ממש מגניבות, שאני נורא מתלהב מהן.

כגיטריסט ענק שהגיע כל כך רחוק, מה החלום הענק הבא שלך?

לזכות בלוטו! סתם, כאילו… גם. החלום שלי זה פשוט להמשיך ולגדול, להיות יותר מצליחים ולהמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים ואוהבים. זאת תקופה קשה להיות מוזיקאי, אז אני ממש מקווה שנוכל פשוט להמשיך לעשות, ולהנות ממה שאנחנו עושים. אני רוצה לעשות כל דבר שאפשר, כל עוד זה קשור למוזיקה. בטוח לכתוב עוד אלבום, אולי אפילו לכתוב מוזיקה לסרט, העיקר שמוזיקה תיהיה חלק מזה. כל עוד אני ממשיך לעשות את מה שאני אוהב ויש בזה מוזיקה, זה ממש לא משנה. כן, וגם העניין הזה עם הלוטו.

יש משהו שאתה ממש לא אוהב בתעשיית המוזיקה או המטאל בעולם? משהו שמפריע לך?

אני מרגיש שהכל ניהיה יותר קשה, וזה לא צריך להיות ככה. פעם היו מוכרים דיסקים, הייתה יותר נאמנות. היינו יושבים ומחכה שיצא הPriest החדש, היו חנויות דיסקים שהיינו הולכים אליהם כדי לקנות. היום, בעידן הסטרימינג וההורדות הבלתי חוקיות, זה ניהיה ממש קשה לחיות מזה. פעם היינו מסתדרים ממוזיקה, היום זה כמעט בלתי אפשרי. יש לי חברים צעירים שמנסים ולא מצליחים, פשוט כי הכל ממש קשה ותעשיית המוזיקה נמצאת במקום מאוד מוזר ובעייתי.

אז מה העצה שלך לחבר'ה צעירים, מוזיקאים בתחילת דרכם, שחולמים להיות כמוך?

זה נורא בעייתי. מצד אחד, יש בי חלק שאומר שאולי זה לא שווה את המאמץ. אני יודע כמה זה קשה היום. יש אנשים ממש מוכשרים שפשוט לא מצליחים לפרוץ וזה נורא. מצד שני, חלק אחר בי רוצה להגיד לכולכם- תיהיו חזקים. העיקר שתדעו למה אתם נכנסים. זאת דרך קשה, דרך שמאוד קשה ללכת בה. פעם אנשים היו מעריכים מוזיקה, קונים אלבומים, מחכים להם. היום הכל פשוט שם, רק לגשת ולקחת. במצב של היום, להיות בלהקה וליצור מוזיקה זה בעיקר מאוד קשה. זה לא בלתי אפשרי, פשוט חשוב מאוד להבין למה נכנסים. זה המון מאמץ, אין סוף שעות של עבודה, השקעה, צריך להתאמן ולהיות הכי טוב שאפשר. כמובן שגם קצת מזל אף פעם לא מזיק. אם זה בלב שלך, לך על זה, תבין שזה לא דבר שקל לעשות, אבל זה גם לא בלתי אפשרי. מישהו הרי חייב להמשיך ולעשות עוד ועוד מוזיקה.

יצא לך לשמוע להקות מטאל ישראליות? יש משהו שאהבת?

האמת היא שאני מכיר המון להקות, ואני לא ממש זוכר מי מגיע מאיפה. יש לך אולי דוגמא, להקה שאני אכיר, רק כדי שיהיה לי כיוון?

אתה בטח מכיר את Orphaned Land

כן! בטח! וואו, הם גדולים! איזה קטע, אז אני כן מכיר להקות ישראליות, אני ממש אוהב אותם!

יצא לך אולי לשמוע על Scardust, הלהקה שתחמם אתכם בהופעה בארץ? אולי נתקלת בקאבר שהסולנית שלהם, נועה גרומן, ביצעה לשיר שלכם Paradise Lost?

האמת שלא שמעתי, אבל מה שאת מספרת ממש מרגש. זה כל כך מגניב לדעת שמשהו שעשית השפיע על מישהו אחר, שזה ריגש מישהו. העובדה שיש איזה משהו שעובר, לדעת שאני נתתי השראה למישהו, זה מדהים בפני עצמו. להבין שבהשראת דברים שאני כתבתי מישהו אחר יצר משהו משלו, ואולי זה נתן השראה לעוד אנשים, זאת בכלל הרגשה מטורפת. כמו לפיד שעובר הלאה והלאה, משהו ממך שנשאר וימשיך גם הרבה אחרייך. בסוף, זה כל מה שאנחנו רוצים ומנסים, לא? להשפיע, לרגש, זה הכל.

אז מה אתם מתכננים לנו להופעה באוגוסט?

עוד לא ממש התחלנו לתכנן בדיוק, רק עכשיו חזרנו משבדיה ויש עוד כמה שבועות עד שנתחיל לעשות חזרות לקראת ההופעה. יש לנו כמה רעיונות, אני מאמין שננגן הרבה דברים מהאלבום החדש, כי זה מה שאנחנו אוהבים. מה שאני בטוח, זה שיהיה כיף. תיהיה הופעה מדהימה, אנחנו מבטיחים.

איזה כיף! אנחנו כבר ממש מצפים. יש עוד משהו שתרצה להגיד למעריצים שלך בישראל לפני שתפגוש אותם בקרוב?

רק שכל פעם שמוציאים אלבום חדש זה מיוחד, זה כיף לנגן דברים חדשים והאנרגיה של הקהל עושה את ההבדל. כל מה שאני רוצה להגיד זה שנתראה, ותבואו להופעה. בגלל המצב בתעשיית המוזיקה שניהיה כל כך קשה, הכי כיף בעולם זה לראות את הקהל מגיע להופעה, תומך ובעיקר נהנה. אנחנו מבטיחים לתת לכם הופעה מעולה, ולעשות הכל כדי שתהנו, העיקר שתבואו. תודה לכל מי שמקשיב, תומך ואוהב, ונתראה בקרוב!

תודה רבה לך, אנחנו בהחלט נתראה בקרוב!