סינרי חוגגים בכורה עם דג

מרואיינים: להקת סינרי

את סינרי ראיתי לראשונה בהופעה לפני כשנתיים, הם לקחו חלק בערב הופעות שכלל לא פחות מעשר להקות שונות, כבר אז הם בלטו באנרגיה אגרסיבית יוצאת דופן. ומאז הם בכל מקום, אי אפשר להתעלם מהרביעיה הפסיכוטית הזו, הם מופיעים על כל במה אפשרית ותופסים לעצמם מקום של כבוד בסצינת המטאל המקומית כהרכב הת'ראש הטוב ביותר שפועל פה היום (לדעתי), אחרי ש Dark Serpent נעלמו להם. לפני חודשיים הם השיקו רשמית את אלבום הבכורה שלהם דרך Pitch Black Records ובחמישי הקרוב הם הולכים לחגוג את יציאת אלבום הבכורה שלהם בהופעה שבה הם סופסוף יהיו המופע המרכזי.

לכבוד המופע הזה החלטתי לראיין את החברים מסינרי ולשאול אותם כמה שאלות שתמיד רציתי לשאול.

טוב חברים, תציגו את עצמכן באופן אישי, שמות, מאיפה בארץ ומה תפקידכן בהרכב.
סער:סער טובי, בס, מושב נידח ליד אשדוד, ותודה רבה על ההתייחסות כנקבות.

בשמחה, זה היה מכוון.
סער: לא חשבתי אפילו לשניה שלא.

אלון: אלון קרניאלי,סולן וגיטריסט, מגיח מהשאול.

עידן: עידן קרינגל גיטריסט ליד, מהרצליה.

ארי: ארי רוט, מתופף.

ספרו לי קצת על ההיסטוריה של סינרי, מתי הוקמה וע“י מי, מה עשיתם מאז ומה העניינים באופן כללי?
אלון: סינרי קמה באוקטובר 2012 אחרי שהלהקה הקודמת שלי ושל קרינגל (גיטריסט ליד) התפרקה כשהיינו בני 16. החלטנו שת'ראש מטאל זה הסגנון שבא לנו לנגן והתחלנו. אחרי כמה זמן פגשתי במקרה את ארי בחדר הכושר והזמנתי אותו לנגן איתנו, הכרתי אותו 3 שנים לפני אבל לא דיברנו אף פעם מאז איזה מפגש אחד מזמן. הצטרף אלינו רון ברזילאי שהיה הבסיסט שלנו במשך 3 שנים כמעט עד שבאוגוסט 2015 הצטרף אלינו סער והשלים את החלק החסר במרובע השנאה שהוא סינרי.

אתם פעילים בהרכבים אחרים חוץ מסינרי? מה עושים בחיים?
סער: יש לי הרכב בשם עכסן, שלא ממש פעיל עקב מחסום יצירתי.

ארי: מנסה לקדם קריירת תיפוף על הבטן כושלת מהצד, שוקל לפרוש.

אלון: נכון להיום אף אחד מאיתנו לא מנגן בהרכבים אחרים 30% כי אין לנו זמן ו 70% כי אף אחד לא רוצה אותנו. בכנות? אנחנו לא שוללים הרכבים אחרים, כולנו אוהבים מוזיקה ונהנים לנגן מוזיקה אבל סינרי זה מעל לכל.

ארי: אני בסינרי כי בסינרי אני נותן מעצמי מה שאני לא יכול לתת בלהקות אחרות. ועם כל הצחוקים בצד – גם כי כולם בסינרי רציניים לחלוטין בנוגע ללהקה ולא רואים בעיניים. וזה משהו שאני רוצה להיות חלק ממנו. אני אישית לא מבין מה הקטע של אנשים בארץ להקים להקות כשהם יודעים מלכתחילה שהם לא הולכים לתת 110% ולעוף על זה, זה נראה לי כמו בזבוז זמן.סינרי כרגע הם חלק מרכזי בחיים שלי וסוג של משפחה. ומהרבה בחינות הם ארבעת האנשים היחידים בחיים שלי שאני בקשר איתם על בסיס קבוע.

תגידו, אם הלהקה קיימת מ2012, למה לקח לכם כ“כ הרבה זמן להוציא את האלבום הראשון?
ארי: אפשר לומר שלפחות בשנה- שנה וחצי הראשונות, במקרה שלי לפחות, לא ממש הבנתי את הכיוון של הלהקה. לאט לאט הבנתי שזה לא סתם עוד תחביב ושיש לי כאן משהו טוב בידיים ששווה להשקיע בו. קצב כתיבת השירים היה מאוד מתון, עד שבאיזה שלב החלטנו להקליט אלבום למרות שהדיבור בהתחלה היה לכיוון EP. חיפשנו מקומות בארץ להקליט בהם תוך כדי שאנחנו מגייסים כסף, לא זוכר בדיוק מתי ההקלטות הסתיימו אבל הייתי אומר אחרי סביבות החצי שנה. משם חיפשנו לייבל עד שהגענו לPitch Black, אז חיכינו אחרי שנהיה חתומים לחלוטין כדי לשחרר רשמית את האלבום וגם זה לקח לא מעט זמן.

סער: ואז אני הגעתי וגרמתי להם להעביר הילוך כי אין לי זמן לשטויות.

למה חיכיתם לחתימה בלייבל כדי להפיץ את האלבום? בעיקר בתקופה כמו שלנו, שבה ידוע שהלייבלים כבר לא עובדים עבור הלהקות כמו פעם, מה אתם מקבלים מהלייבל שעוזר לכם?
סער: בין היתר שיקולים כלכליים ושיקולי הפצה. להוציא עכשיו ככה וככה עותקים זה לא זול. וללייבל יש גישה להפיץ את האלבום ביותר ארצות ולפנות ליותר מגזינים מאיתנו. חוץ מזה, אולי אני מדבר על עצמי אבל נראה לי שזה נכון לגבי כל הלהקה. הסטטוס הזה של להיות חתום בלייבל זו איזה נקודת דרך שכל מוזיקאי באמת רוצה להגיע אליה. אולי נגלה בעתיד שאין צורך או לא יודע מה. אבל זה עושה המון טוב לנשמה, לדעת שמישהו מאמין בך ובמוזיקה שלך

ארי: לראיה, הגענו לסיקור די טוב ב Metal Hammer בזכות הלייבל בין השאר.

אוקיי,ספרו לי קצת על תהליך הכתיבה אצלכם, מישהו אחד כותב או שיש תהליך כתיבה משותף?
סער: אני לא יודע איך היה תהליך הכתיבה של האלבום הראשון שנכתב עוד לפני שהצטרפתי, אבל היום מה שקורה זה שאלון כותב את כל הליריקה, ומבחינה מוזיקלית בד"כ אלון ואני יושבים באולפן הביתי שלי במשך שעות, בעיקר עושים שטויות, אוכלים ושותים בירה וככה בקטנה מנגנים. הוא מנגן לי ריפים, אני טוען שהם חרא, ומשם אנחנו עובדים ומתחילים לכתוב שירים. אבל העבודה הכי כיפית מתחילה כשזה מגיע ללהקה ומתחילים עוד עריכות ורעיונות ביחד.

אלון: באלבום הראשון הכתיבה הייתה נעשית בעיקר על ידי, גם במוזיקה וגם מבחינת המילים.
הייתי מגיע עם שלדים וריפים לחזרה ומתאים אותם עם החבר'ה בזמן שכולנו מעלים רעיונות לשיפור. היום המצב שונה ולטובה, מכיוון שיש בידינו עכשיו אולפן שעומד לרשותנו אנחנו יכולים להקליט סקיצות הרבה לפני שנסגרנו על מה קורה. תהליך הכתיבה כרגע הוא כמו שסער אמר, אני מגיע אליו לסשנים של כמה שעות טובות בהן אנחנו יושבים מנגנים ובעיקר בוררים את הדברים הפחות טובים מהטובים, אחרי זה מקליטים ושולחים לחבר'ה ומגיעים לחזרה כשכולם יודעים ואז מתחיל החלק הבאמת מעניין בו כולם מעלים את הרעיונות שלהם ונותנים טאץ' שייחודי להם. אני יכול להגיד שאין דבר יותר טוב מלכתוב עם החבר'ה בחזרה, אני וסער משתגעים בסשנים כי בא לנו כבר להשמיע לארי וקרינגל .

על מה אתם כותבים, מה “דוחף“ אותכם לכתוב?
אלון: אנחנו מוזיקאים מעל הכל ולפני הכל, אנחנו נהנים לכתוב וזה צורך שאי אפשר להכחיש אצלנו.
בדיוק כמו לאכול לשתות או לישון , אם אני לא כותב אני עצבני או לא מרגיש טוב. עם כל הדברים שאנחנו עושים לפעמים קל לשכוח את המוזיקה כי זה נהיה מובן מאליו, אנחנו כל כך עסוקים בלדחוף את הלהקה שלא יצא לנו לשבת לכתוב בזמן האחרון, אבל כמו כל פעם ברגע שמתיישבים על שיר חדש ומסיימים אותו זאת הרגשה שאין שניה לה בעולם. מה שאני מנסה להגיד הוא שהדחף הוא טבעי, אנחנו כותבים על הדברים שמפריעים לנו ומבטאים אותם דרך המוזיקה. כל דבר,החל מאירועים היסטורים שאנחנו פשוט לא מצליחים לעכל ועד לאירועי עבר אישיים שלנו ולסיפורים שלנו כמו בשיר הנושא מהאלבום " A Feast Of Fools " .

מעולה, אתה יושב לי בול על השאלות, ספרו לי קצת על שיר הנושא הזה ועל האלבום בכלל.
אלון: AFOF הוא אלבום מאוד מגוון בנושאים שהוא מדבר עליהם ומתייחס להרבה מאוד מהדברים שעוברים לי בראש. עם זאת אחרי שכתבנו את האלבום והתחלנו להכין הכל לאולפן שמתי לב למשהו מאוד נחמד בחיבור בין השירים, כל השירים מדברים על השמדה עצמית במובן מסויים, שזה באופן פוטנציאלי או בעקיפין או ממש Straightforward להשמיד את עצמנו. בגלל זה הוספנו בשיר הפותח H.A.C את השורה שאיתה אנחנו פותחים כל הופעה מאז "Welcome To Self Destruction 1o1" .

השיר AFOF הוא שיר שהכתיבה שלו הייתה עבורי חוויה מוזרה. ישבתי ערב אחד לפני שיצאתי עם החבר'ה ועברתי על קומיקס שחבר הביא לי כמה ימים לפני בו כמה נבלים פסיכופטים מארגנים משתה בתוך הכלא. לאחר שקראתי קצת יצאתי מהבית. חזרתי הביתה שיכור טיפה יותר מדי, התיישבתי ליד המחשב שלי וראיתי את הקומיקס שהשארתי שם כמה שעות קודם. פשוט לקחתי דף ועט וכתבתי את הליריקה מההתחלה ועד הסוף. בבוקר כשהתעוררתי לא הבנתי בדיוק מה רציתי מעצמי והייתי בטוח שזה סתם שטויות שזכרתי וזימרתי לעצמי בזמן שהתנדנדתי בדרך הביתה יום לפני, אבל אחרי מספר קריאות בנסיון להבין מה לעזאזל אני רוצה מעצמי, נזכרתי בקונספט ולמה אני אוהב אותו כ"כ.

השיר עצמו מדבר על אובדן השפיות כבקשה, הוא מספר על אדם שאיבד כל צורך במציאות ומרגיש "מוכן" לקבל על עצמו את השגעון כחופש. מאוד קל לנו לרצות להפסיק להתעסק במספרים והגיון ולחפש את החופש המוחלט, את העולם בו הכל אפשרי, חולה ומגעיל ככל שיהיה. לקבל את השגעון שלנו כדרך חיים ולחיות אותו .כל אחד והשגעונות שלו, מבחינתי יש לשיר הזה כמה משמעויות, הוא מתייחס לדרך שלי עצמי בזמן שהוא גם יכול לשקף עוד הרבה דברים אחרים. כשראיתי באותו בוקר את הליריקה ונזכרתי בקונספט, ידעתי איך אנחנו הולכים לקרוא לאלבום הבכורה שלנו.

האלבום שלכם נמצא להורדה פיראטית ברשת כבר כמה זמן, אחרי כל הזמן\כסף\מחשבה שהשקעתם באלבום והרעיונות שהזיתם וחשבתם עליהם, איך זה מרגיש לכם, מעצבן? מחמיא?
אלון: העובדה שהאלבום שלנו הגיע לאתרים האלו לא מחמיאה לי, מספרי ההורדות כן מחמיאים לי, יש אתרים שמדובר במאות ואפילו בכמה אלפי הורדות. סה"כ אחרי כל מה שעשינו וכל הכסף ששמנו והכל מבאס קצת שאנשים פשוט מורידים את זה, אבל נכנסנו להקלטות של האלבום הזה בידיעה שאנחנו לא מחפשים להוציא ממנו כסף אלא רק רוצים שאנשים יקשיבו למוזיקה שלנו ויבואו להופעות לראות את זה. היצירה מעל כל המסביב, וכמה שיותר אוזניים שיהיו מופנות אלינו ככה עשינו את עבודתנו טוב יותר, הכסף יכול לחכות .

ארי: אני חושב שאפשר להסתכל על זה גם מנקודת מבט שונה, נכון, זה שאנשים מורידים את המוזיקה שלנו זה נזק פיננסי וכסף שלא נראה בחיים. מצד שני אי אפשר להכחיש שיוטיוב וכל מיני רשתות "חינמיות" זה כלי מאוד חזק בשביל להקות ואמנים להתפרסם, שלא היה קיים עד שהאינטרנט בא. אני יכול להעיד שאת רוב הלהקות שאני שומע לא הייתי מכיר בלי האינטרנט. פעם כשהיית רוצה לשמוע או מוזיקה מסוימת בצורה מיידית, היית צריך שיהיה לך עותק פיזי זמין. וזה אומר או לקנות, ולהוציא כסף, ולהסתכן שאתה לא הולך לאהוב את המוזיקה, או להשיג איכשהו מחבר, וזה מאוד מגביל אותך, ולא לכולם יש את הכוח או את הכסף להתעסק בזה.
היום אתה פשוט עושה חיפוש ביוטיוב. ואם הלהקה לטעמך – אז אם אתה באמת רוצה לתמוך אתה קונה דיסק, אתה קונה מרץ', או בא להופעה כשהיא בארץ, או נוסע לפסטיבל בחו"ל בשביל לראות אותה, אז בסופו של דבר, פוטנציאלית זה יכול להועיל גם ללהקה עצמה בטווח הארוך. אישית, לפחות כרגע, זה לא כל כך מטריד אותי שהחומר שלנו נמצא באינטרנט בחינם, כי כרגע בנקודה הנוכחית של הלהקה, יותר חשוב (לדעתי) שאנשים יכירו אותנו. כמו שאלון אמר, הכסף יכול לחכות.

טוב, בואו נדבר קצת על הסצנה המקומית, נושא טחון אבל מעניין.איך אתם עם “הסצנה“? אוהבים את האחדות? מתבאסים על הפרדת הז`אנרים? חברים רק של שרדהד?
אלון: שמע, עשינו ב3 שנים האחרונות 37 הופעות, חרשנו את כל הארץ ואני באמת יכול להגיד שהופענו כמעט עם כולם. יש פה אנשים נהדרים וחלק גדול מכל החוויה הזאת זה לפגוש ולהכיר אנשים שהפכו מהר מאוד לחברים טובים. אנחנו מאוד נהנים להופיע בעיקר עם אנשים שאנחנו אוהבים ואוהבים את המוזיקה שלהם, ובגלל שאנחנו אוהבים מוזיקה ופחות משנה לנו הז'אנר כל עוד זה טוב הפרדת הז'אנרים לא מפריעה לנו ולא עוצרת אותנו לעשות כלום. מעבר לזה אנחנו נהנים להופיע ואנחנו בדרך כלל שמחים להופיע איפה שרוצים אותנו מתי שרוצים אותנו ועם מי שרוצה אותנו, העיקר להופיע. את שרדהד אנחנו שונאים.

סער:אני עם אלון. מבחינת החומר האנושי, יש פה המון אנשים טובים ומדהימים בסצינה, גם מבחינת להקות לעבוד איתן, וגם ברמה האישית של להפגש עם אנשים ולשבת איתם על בירה. הפרדת ז'אנרים? לא יודע, אני מהדור הקצת יותר ותיק יחסית לשאר הלהקה. אני זוכר מה זה שהיו ערבים של כל מיני להקות וכולם הלכו לכל ערב כי לא היה "אני שומע רק פרוגרסיב וג'טריאן גריינדקור 8 ביט", אבל מצד שני אני לא מאשים את הקהל כי יש המון מבחר היום. וזה מוביל אותי לנקודה השניה. יש פה המון מוזיקה טובה. אני מכיר לא מעט אנשים שבגלל שזה ישראלי זה אוטומטית חרא. בולשיט. יש לנו פה אחלה להקות בטווח ז'אנרים דיי ענק וחבל לפספס אותן ואת ההופעות שלהן רק כי הן ישראליות וזה כביכול מוריד מערכן.

תגידו, אתם משקיעים כ“כ הרבה זמן וכסף בלהקה והשקעתם אנרגיה במציאת לייבל בתקופה שבה יש כ“כ הרבה להקות מטאל שלא מצליחות. מה אתם חושבים שיש בכם שיגרום לכם להצליח במקום שאחרים נכשלו?
סער: מה ז"א? יש לנו ביקיני!

וברצינות, אני זוכר שלפני שהצטרפתי לסינרי, ראיתי אותם לייב וממש אהבתי את המוזיקה. יש משהו מאוד אמיתי באלבום הראשון, מאוד כנה, שזה משהו שאנחנו מאוד משתדלים לשמר בעבודה על חומרים חדשים עכשיו. וזה לא רק עניין של מוזיקה, כי אהבה למוזיקה זה באמת סובייקטיבי ולהגיד "זה הדבר הכי טוב ששמענו" זה משוחד. אבל לכולנו יש אמונה מלאה במה שאנחנו עושים, כולנו אוהבים אחד את השני, אנחנו החברים הכי טובים אחד של השני, אנחנו דוחפים אחד את השני למקסימום שלו, ואנחנו לא מפחדים מכלום (ראה ערך הטיזרים שאנחנו מוכנים לעשות).

אלון: חלקנו לא היה כאן היום לדבר איתך בלי המוזיקה הזאת, אנחנו כולנו ALL IN כשמדובר על הלהקה , אם צריך עכשיו לשים סכום גדול של כסף כדי להשקיע בלהקה ולהביא לחיים משהו שתכננו לעשות או אם זה אומר לחטוף דג לפנים כשאתה קשור לכיסא בבית ספר נטוש. לאן שהמוזיקה תיקח אותנו לשם נלך וכולם בראש הזה, יש לנו אש בעיניים לעשות כל דבר שחלמנו לעשות ואנחנו לא מתכוונים לוותר עד שנגיע לזה. אני לא יודע אם זה מייחד אותנו מלהקות אחרות, או אם זאת הסיבה שנצליח יום אחד בעולם הזה. אבל מה שבטוח זה שאנחנו לא מתכוונים לוותר כל עוד אנחנו יכולים.

אז יש לכם כוונות רציניות, זה לא סתם תחביב משודרג?
סער: לראות את ארי בביקיני זה תחביב משודרג. סינרי זה פול טיים ג'וב, לטוב ולרע,אבל עבודה שנובעת מתשוקה, כמובן.

אלון: לא הייתי עובר את מה שעברנו בשביל תחביב, כמו שכבר אמרנו: "WE'RE ALL IN", לאן שזה לא ייקח אותנו. אנחנו יכולים רק לקוות ולעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי להגיע כמה שיותר גבוה

טוב, מילים אחרונות, מה אתם מתכננים למופעה ההשקה ומסר לקהל שיגיע?

אנחנו מתכננים את המופע הכי משוגע שאנחנו יכולים להביא אל הבמה, אנחנו לא מתכוונים לעצור לרגע וניתן סט ארוך ומיוחד שלא ייתן לאף אחד להשאר במקום בלי לזוז. הבאנו חברים טובים שלנו שיעזרו לנו להביא את הכאוס וזה ללא ספק הולך לקרות, הכרטיסים עפים ואנחנו משחיזים גיטרות לקראת חמישי,באמת לא כדאי לכם לפספס. תודה לכל מי שתמך ותומך בלהקה שלנו, אנחנו לא מתכוונים לאכזב אף אחד!