סנדק המטאל

מרואיין: Kai Hansen מהלהקות Gamma Ray ו Unisonic

Kai Hansen הוא אגדת מטאל, אין דרך אחרת לתאר אותו. הגרמני בן ה 49 הוא מעמודי הטווח של סצנת המטאל הגרמנית, החל מתחילת דרכו עם Helloween ב 1985 ואלבומים קלאסים כמו שני אלבומי ה Keeper Of The Seven Keys הראשונים, דרך כל אלבומיה של אגדת הפאוור מטאל Gamma Ray ועד הפרויקט החדש שלו – Unisonic, להקה משותפת לו ול Michael Kiske, סולן העבר המיתולוגי של Helloween ומי שנחשב לאחד מגדולי סולני המטאל המלודי בכל הזמנים. עכשיו כשאלבום הבכורה של Unisonic יוצא לעולם, ושיר הנושא ממנו כבר גורם ללא מעט מטאליסטים לרעוד בהתרגשות, זה היה הזמן לשבת ולדבר עם מוזיקאי שאותו אני מעריץ כבר 20 שנה, ואחד האנשים שבגללם התחלתי לשמוע את המוזיקה הזו:

אהלן Kai! אני מבין שאתה לזמן מוגבל בגרמניה וכבר טס שוב.

אהלן אלון, כן – הפעם ליפן, יש לי שם סיבוב גדול של פרומושיין לקראת צאת האלבום של Unisonic.

אתה מתרגש עכשיו כשהאלבום יוצא?

בהחלט! אמנם הוצאתי כבר לא מעט אלבומים בימי חיי, אבל אני חייב להגיד שיש משהו מרגש בכל העניין של להקה חדשה, ועוד עם חבר טוב כמו Michael Kiske, שאיתו לא שיתפתי פעולה כבר 20 שנה.

איך התגובות שאתה מקבל בינתיים מעיתונאים וממעריצים ששמעו את ה EP שכבר הוצאתם?

הרוב הגדול אוהב מאד, החיבור של הנגינה שלי והקול של Michael זה משהו שיש בו קסם, אני מניח שיש כאלו שהתאכזבו מזה שלא עשינו עוד Keeper Of The Seven Keys ולא דומה ל Helloween הישנים, זה לא פאוור מטאל דאבל בס מהיר כמו שהיו כאלה שהניחו אוטומטית שנעשה. אם ניגשים לזה כאלבום הארד רוק/מטאל לכל דבר, בלי לצפות למשהו יוצא שדומה לחומר הישן, נראה לי שאי אפשר להתאכזב מזה.

למה באמת הארד רוק ולא מטאל מהיר?

אני מניח שזה קשור להעדפות של Michael, במקור מדובר בהרכב שלו שאני הצטרפתי אליו, ולמרות שהחלטנו על כיוון כבד ממה שהוא עשה מאז שהוא הועזב מ Helloween, הוא עדיין לא איש של מטאל לכל דבר. בעקרון זה דווקא היה מעניין בשבילי, לשבת ולכתוב חומר שהוא לא Gamma Ray כמו שאני רגיל אלא לבוא עם חומרים שיותר מושפעים מהארד רוק קלאסי והבי מטאל מסורתי יותר.

שיר הנושא של האלבום הפתיע הרבה אנשים לטובה, אולי השיר הכי Helloween באלבום, אתה אחראי לא?

אני רק חיברתי את כל המרכיבים, השיר הולחן ע"י Kosta ו Michael כתב את המילים, אני שמעתי והחלטתי שעם כזה לחן המנוני חשוב שהטקסט ישב בתוכו, החיבור הזה פשוט נולד להיות ביחד – ומסתבר שזו הייתה החלטה נבונה.

יש משהו שיושב לי על הראש ולא עוזב – מקצב השירה בבתים הזכיר לי בטירוף את Speed King של Deep Purple, השיר שפותח את האלבום הקלאסי In Rock – זה משהו מכוון?

"צוחק" אתה לא הראשון שאומר לי את זה, ואני חייב לומר שדווקא לא שמתי לב לדמיון עד שלא העירו לי על זה. לא, זה בטח לא מכוון מצידי או מצד Michael, זה מקצב שירה די סטנדרטי בעולם הרוק וההארד רוק, לא משהו ייחודי שבוצע רק ע"י Deep Purple. כמובן שיש את כל הכבוד לשיר הענק שלהם – אבל לא, לא העתקנו "צוחק".

בוא נחזור קצת לכל החיבור הזה שלך ושל Michael, אתה מבין את ההתלהבות של מעריצי המטאל המלודי מעצם שיתוף הפעולה ביניכם?

אני מניח שכן, עשינו משהו בעבר ביחד שהוא ללא ספק במקום של כבוד מבחינת הז'אנר הזה. גם אני ששומע היום את הביצועים המקוריים ל Keeper Of The Seven Keys אני חושב שמדובר במשהו מיוחד, השילוב של הכתיבה שלי ושל הקול המדהים של Michael הובילו למשהו שהוא ייחודי ויוצא דופן ואני לא חושב שאפשר לשחזר את זה. אנחנו גם לא מנסים. מצד שני עצם החיבור בינינו שוב הוא בהחלט משהו שאני יכול להבין למה מי שגדל על המוזיקה של Helloween יתרגש ממנו.

אתם שמרתם על קשר במהלך כל אותם שנים מאז שאתה עזבת ולאחר מכן גם Michael את הלהקה?

בהחלט, לא קשר חברי צמוד כי כל אחד מאיתנו הלך לכיוון שלו – אני המשכתי עם מטאל לאורך כל השנים עם Gamma Ray והייתי מעורה עמוק בז'אנר הזה, ואילו Michael התרחק ממנו, עבר לרוק, הארד רוק, ועשה כל מה שיכל כדי להתרחק ממטאל. יצא לנו להפגש מידי פעם בהמבורג, העיר שבה אנחנו גרים, אבל לא ממש שמרנו על קשר פעיל או תכננו את זה שיצא בסופו של דבר עם Unisonic.

אני יודע על העזיבה שלך מ Helloween, ושהיא לא נעשתה עם יותר מידי תחושות רעות ומריבות, Michael מצד שני יצא שם עם כזו תחושה רעה שהיא הובילה אותו להתרחק ממטאל לחלוטין, מה היה כל כך טראומתי שגרם לו לתגובה שנמשכת כבר 20 שנה?

אני לא יכול יותר מידי להגיד על הנושא, כי כבר לא הייתי שם. אני מניח שעשיתי בשכל ויצאתי מהלהקה כשהתחושה הייתה שמשהו לא טוב קורה שם והכיוון הוא לא כזה שאני רוצה להיות חלק ממנו, השינוי בסגנון, המעבר לחברת תקליטים ענקית, העזיבה של החברה שהתחילה את הקריירה שלנו אז – Noise Records, אני פשוט חתכתי בזמן. Michael נשאר, היה חלק מהאלבום Chameleon, שלאחריו חברת התקליטים EMI זרקה את הלהקה לכל הרוחות, והוא גם זה שהואשם בכל מה שלדעת רבים לא היה טוב באותו האלבום. למרות שעד היום הוא מתעקש שהוא דווקא זה שכתב את השירים הכבדים יותר באלבום, ומישהו אחר – שאת שמו לא אזכיר כאן, הוא שאשם בזה. כל הלכלוך האדיר שיצא לאחר מכן היה מספיק כדי ש Michael, שהוא בחור רגיש, ישאר מצולק לתקופה ארוכה מאד.

בקיצור Weiki (Michael Weikath – מנהיג Helloween) הוא חרא של בן אדם.

"צוחק" אני לא יכול לענות על זה. אני איתו ביחסים טובים כבר כמה שנים, הופענו ביחד, אבל אין ספק שהיו כל מיני נושאים של חברים בעבר של הלהקה שהוא היה מעורב בהם. ובזה אסגור את הפה.

איך זה שאתה באמת המשכת בז'אנר בכזאת אינטנסיביות שהפכת להיות סוג של "הסנדק של המטאל הגרמני"? אתה הרי מזוהה עם הז'אנר הזה כמו מעטים אחרים.

אני מניח שזה בגלל שאני חיי את המוזיקה הזו, אני באמת אוהב אותה. רואים את זה כשאני מופיע, שומעים את זה במוזיקה שלי, אני פשוט חיי ונושם את המוזיקה הזאת ואוהב כל רגע ממנה. אני בעיקר אוהב מטאל קלאסי, מלודי – כמו זה שאני עושה, אבל גם במטאל הקיצוני אני מוצא מידי פעם דברים שאני אוהב וכתובים היטב. אני גם מנסה לעשות מה שאני יכול עם הרכבים שונים, לנגן פה ושם, להפיק, לשיר – באופן כללי אין לי מקצוע אחר, אני מתעסק רק במוזיקה ורק במטאל.

דוגמא לכך היא מה שעשית עם להקה כמו Stormwarrior

בדיוק, אחלה להקה. ח'ברה גרמנים צעירים שעושים כבוד למטאל הגרמני של שנות השמונים, הם עושים את זה באופן מודע ובכוונה, והתוצאה לדעתי היא טובה מאד, עזרתי להם עם הפקה ועם שירה, ויש עוד לא מעט הרכבים כאלה.

אחד הדברים שלכל אורך השנים הרג אותי זה הדמיון של חלק מהחומרים שלך עם Gamma Ray למוזיקה של Judas Priest, החל מהשירה שלך ודרך ריפים, וגם טקסטים. אם נסתכל על שיר כמו The Heart Of The Unicorn מתוך New World Order, השירה והטקסט שם שדודים ישירות מתוך Metal Meltdown של Judas Priest – ולא חסרות עוד דוגמאות.

נכון, Judas Priest הם אלי המטאל שלי, השירה שלי מושפעת ישירות מ Rob Halford, שהוא הסולן האהוב עלי בכל הזמנים, והמוזיקה שלי מושפעת מ Judas, שהם לדעתי הרכב המטאל האולטימטיבי, אין יותר מטאל מהם. Judas שילבו בצורה מושלמת את הכבדות, ההרמוניה, המלודיה, הכוח – כל מה שעושה הבי מטאל טוב למה שהוא, הם הסיבה שבגללה נכנסתי לז'אנר והם אחת הסיבות למה אני ממשיך עד גילי המופלג לעסוק רק בו.

בוא נחזור ל Unisonic, מתי אתה ו Michael החלטתם שזה הזמן לשלב שוב כוחות?

זה היה כשהופענו עם Avantasia, סולן סולן Edguy, הוא מעריץ של שנינו והביא אותנו לשיר בפרויקט. כשעשינו סיבוב כמה הופעות מיוחדות איתו נפגשנו, והקסם פשוט היה שם. עלינו ביחד לבצע את I Want Out, ואי אפשר היה להסתיר את האנרגיה והשמחה שהייתה בשנינו בזמן שביצענו את השיר הזה ביחד. אני כתבתי אותו בזמנו, אז התחושה הייתה יותר של שיתוף פעולה בין שנינו ולא איזה קאבר ל Helloween. ישבנו, שתינו ביחד, נזכרנו כמה אנחנו מסתדרים ביחד, והחלטנו שבאמת הגיע הזמן לעשות משהו ביחד.

הבנתי שהייתה הצעה שהוא יצטרף ל Gamma Ray כסולן.

נכון, היו כמה אופציות, וזו הייתה אחת מהן, אבל ירדנו ממנה. אנשים רבים התרגלו לקול שלי ב Gamma Ray, למרות שהוא פחות מרשים ווקאלית מזה של Michael, ולא ראינו טעם לשנות את הלהקה. במקום זה הצטרפתי אני ל Unisonic, שכבר הייתה קיימת ופעילה בלעדי, והשילוב הזה של החברים הוא מה שיצר את התערובת המיוחדת הזו שהבאנו.

מדהים שהקול של Michael לא השתנה במיוחד במהלך השנים, אם נשווה אותו ל Bruce Dickinson למשל, שבשנות השמונים היו לא מעט שהשוו אותם אחד לשני מבחינת השירה, הרי ש Dickinson היום נשמע שונה מאד ממה שהיה, ולא יכול להגיע לאותם גבהים, ואילו Michael נשמע כמעט זהה לאיך שנשמע לפני 20 שנה.

אני לא לחלוטין מסכים, נכון שיש לו את היכולת הווקאלית, אבל קודם כל תזכור ש Dickinson מבוגר ממנו בהרבה, והקול שלו הזדקן, Michael הצטרף צעיר מאד ל Helloween הוא גם צעיר ממני ב 5 שנים, אז הקול שלו עדיין לא עבר תהליך הזדקנות. Dickinson מבוגר ממנו ב 10 שנים. מצד שני אני כן שומע את ההבדלים, הקול שלו קצת יותר עמוק, והוא יודע קצת יותר טוב איך להשתמש בו, זה לא רק התלהבות ואנרגיה כמו שהייתה לו בשנות השמונים, הוא למד לעבוד בצורה יותר מבוגרת ולא להשתולל עם תצוגות גובה בלבד, הוא יודע לגוון ולהשתמש בקצה היכולת שלו רק כזה נחוץ לשיר.

מה הלאה? מה צופה לכם העתיד? אתה רואה את Unisonic ממשיכה – או מפסיקה ברגע שתחזור לעבודה מלאה עם אלבום חדש של Gamma Ray?

אני מאמין שנמשיך. אין לי כוונה לפרק את Gamma Ray, אבל אני מרוצה מאד ממה שאני עושה עם שתי הלהקות ואני בהחלט מקווה לשלב את השניים עד כמה שאפשר. בעקרון אנחנו מופיע בעיקר עם Unisonic בקיץ הקרוב, ויש לא מעט פסטיבלים מתוכננים וסיבובי הופעות, אבל אני מניח ששנה הבאה אני אעבור להתרכז יותר ב Gamma Ray וחוזר חלילה.

מסר אחרון לקהל הישראלי?

כן, אני בשוק שאף פעם לא הייתי אצלכם! שמעתי דברים אדירים על המדינה שלכם ועל הקהל שם, ואחרי שהייתי בחצי עולם בערך עם הלהקה אני תמיד מוטרד מזה שלא הייתי במדינה מסוימת, אז יאללה, מי שאוהב מטאל מלודי צריך להתחיל לזוז ולגרום למישהו להביא אותנו אליכם!