עושים צדק לעטיפות ראיון עם כותב הספר And Justice For Art

מרואיין: Ramon Martos

פתאום קם מטאליסט בבוקר ומחליט שהוא כותב ספר. ולא סתם ספר, אלא משהו שמתיימר להיות סקירה היסטורית וממוקדת של עטיפות אלבומים במטאל משנות ה-70 ועד לימינו, כולל איורים וסקיצות, הסברים, ראיונות ושלל פרטים שאני בספק אם ניתן למצוא במקום אחר. איך תהליך כזה קורה? מיהו Ramon Martos, האיש שעומד מאחורי כל זה, ומה גרם לו לקחת על עצמו פרוייקט כל כך לא שגרתי וראשון מסוגו? ובכלל, מהי מטרת הארטוורק, מהו ארטוורק טוב, ומה יהיה גורלו בעתיד? הספר …And Justice for Art, לא רק יפה מאוד אלא גם אינפורמטיבי, ולאחר שדפדפתי בו בשקיקה הייתי סקרנית לשאול את היוצר שבילה ימים כלילות באיסוף כל המידע הזה כמה שאלות בוערות.

איך עלה הרעיון לסדרת הכתבות "And Justice for Art" שהיוותה את ההשראה לספר? מה גרם לך להמשך כל כך לארטוורק בכלליות, ולארטוורק של מטאל באופן פרטני?

תמיד הייתי מעריץ של אמנות חזותית. מגיל צעיר הוקסמתי מאמנות הרנסנס והיצירות של Evdard Munch. בזמן שלמדתי מוסיקה בקונסרבטוריון בקובה, בשלב מסוים שקלתי לשנות את מסלול הלימודים שלי ולעבור לאמנות חזותית. לא עשיתי את זה, אך מאוחר יותר גם למדתי עיצוב ותולדות האמנות..

כמו כן, ארטוורק במטאל זו החולשה שלי בגלל האהבה שלי למוזיקה הזו. בשנים הראשונות שלי כמעריץ, לא היתה לי ההזדמנות לדעת הרבה על עטיפות אלבומים, כי בקובה לא היו לנו חנויות תקליטים או משהו בסגנון. בדרך כלל האזנו למוסיקה באמצעות קלטות "דור שלישי" ללא עטיפה או כל דבר ויזואלי. זה בהחלט הגביר את הסקרנות שלי בנוגע לביטוי החזותי של הקלטות האלו, והחלטתי לברר פרטים נוספים על העניין. זו הייתה הסיבה העיקרית שהתחלתי את הרעיון של And Justice for Art, תחילה כמאמרים באינטרנט ועכשיו כספר. רציתי לדעת יותר על עשיית הארטוורק ולא היה לי מספיק מידע. רציתי לתרום, ולשנות את המצב אחת ולתמיד.

איך התקבלה ההחלטה לכתוב על זה ספר, ומה אנו יכולים למצוא שם?

הסיבה העיקרית, כפי שאמרתי, היתה להציל את כל הסיפורים האלה שעשויים להשכח. כל פיסות האמנות האלו נהיו חלק מהמורשת הויזואלית של המטאל והיו כאן עשורים, אבל פשוט לא היה מספיק מידע עליהן. כמו כן, אני מאמין שאסתטיקה חזותית מסוג זה לא נלקחה ברצינות מספקת, למרות השווי הטכני והרעיוני הגבוה שלה. אני חושב שרוב התקשורת מבטלת דימויים חזותיים במטאל ומתייחסת אליהם כאל דימויים "מטורפים" או אמנות נחותה יותר, והמציאות באמת רחוקה מכך. אנו זקוקים לעוד תיעודים התומכים בדעה ההפוכה. אז בהתחלה רק פרסמתי את כל הסיפורים האלה באינטרנט, אך עדיין הרגשתי שבאינטרנט, בגלל המאפיינים של המדיום הזה, הכל מפוזר ונתון לחסדי הטכנולוגיה… ספר הוא מרחב קונקרטי שבו אתה יכול לאסוף את כל הסיפורים האלה בצורה כרונולוגית ומובנת כך שאנשים יוכלו לעקוב מההתחלה ועד הסוף. זה היה גם המקום האידיאלי להציג ולשמר את כל הסיפורים והתמונות האלה לדורות הנוכחיים והעתידיים.

מהי בעיניך "אמנות טובה"? האם יש חוקים שצריך לעקוב אחריהם?

זו שאלה מורכבת. אני חושב שזה תלוי בעיקר בנקודת המבט של הצופה, הרקע התרבותי שלו, הטעם האישי… קשה להגדיר משהו כאמנות טובה או רעה בצורה מוחלטת, זה מאוד סובייקטיבי. בסופו של דבר, למרות שההיבטים הטכניים של ציור, סרט, שיר וכד' יכולים לעזור לך להגדיר את הערכים האסתטיים שלו, מה שבאמת חשוב זה מה ואיך הוא גורם לך להרגיש, על מה הוא גורם לך לחשוב ולהרהר. וזה משהו שמאוד משתנה מאדם לאדם. בספר, יש כמה פרקים שבעקיפין חוקרים את הנושא הזה, כמו לדוגמה הניתוח שעושים אמנים ופסיכולוגים לעטיפה של Reign in Blood של Slayer, ועוד.

איך צריכה האמנות להתקשר למוזיקה של הלהקה, אם בכלל?

בסופו של דבר, ארטוורק זה אחד האלמנטים שבונים את האלבום כשלם והוא חלק חיוני בחוויה הכוללת (או לפחות, צריך להיות). אז אני מאמין שהאמנות צריכה לייצג את התוכן והקונספט המוזיקלי והמילולי של האלבום איכשהוא. אך אם נשים זאת בצד, אין שום צורך שהאמנות תהיה ייצוג ליטראלי של האלבום ומה שהוא. המטרה העיקרית צריכה להיות יצירה של תגובה פסיכולוגית וסקרנות מהמאזין או הצופה הפוטנציאלי. האמנות צריכה לתרום להעשרת האווירה הכללית, לשרת את המוזיקאים שמנסים להעביר מסר, ולתגבר את הערכים האסתטיים הכוללים של המוצר. למרות זאת, אין כאן חוקים ספציפיים. בסופו של יום, הלהקה או המוזיקאים יבחרו מה הם מאמינים שיהיה נכון ויזואלית עבור המוזיקה שהם יוצרים… או מה מרגיש קרוב יותר לחזון שלהם, בהנתן המשאבים הזמינים.

מה תהיה רשימת "חמשת הארטוורקים הגדולים" שלך?

את מסבכת אותי! מאוד קשה לבחור רק חמישה, אבל אני יכול לתת רשימה לא מחייבת וללא סדר העדפה של חמשת האמנים שאני אוהב: אלירן קנטור, Storm Thorgerson/Hipnogsis, Dan Seagrave, Travis Smith, Keef ויש עוד הרבה. הטכניקה והסגנון שלהם מאוד ייחודיים. העבודות שלהם משפיעות על התוכן של האלבום בצורה שאין שניה לה. כולם מקצוענים שהרוויחו זאת ביושר ומשום כך ניסיתי בענווה לחלוק להם כבוד בספר.

איך הגעת לכל המרואיינים בספר ומה היתה תגובתם לפרוייקט הזה?

זו היתה משימה מפרכת. במקרים מסוימים ניצלתי את ההזדמנות שהלהקה מסכימה להתראיין כי היא בדיוק מקדמת אלבום או משהו אחר. זה היה מושלם כי כך היתה לי הזדמנות לשאול אותם על הדברים שהם מקדמים, ובנוסף לשאול שאלות לצורך הספר ואף לבקש את רשותם להשתמש בארטוורק שלהן, לבקש תמיכה מהן וכדומה. במקרים אחרים פשוט יצרתי קשר ישיר עם הלהקות או המנהלים שלהן, וכך גם עם האמנים. רובם היו מאוד פתוחים לגבי הפרויקט ובמקרים מסוימים נדיבים מאוד בלספק לי את הארטוורק, רשות שימוש ותמיכה מוחלטת בכל פעם שהזדקקתי לה.

האם קנית פעם אלבום רק בזכות העטיפה שלו, ללא שום היכרות קודמת עם הלהקה או המוזיקה?

כן, אני זוכר שקניתי את אלבום הבכורה של Mr. Bungle רק בזכות הליצן על העטיפה, שהיה ממש מפחיד ומסקרן. עם זאת, בדרך כלל אני מנסה לקבל קצת אינפורמציה על מה שאני הולך לקנות, אחרי הכל כסף לא צומח על עצים… אבל אני חייב להודות שלפעמים גם אם אני לא אוהב את הלהקה יותר מדי אני יכול למצוא את עצמי קונה עותק פיזי של אלבום אם אני ממש אוהב את הארטוורק. אני יודע שזה מוזר, אבל ככה אני!

מה אתה חושב שיקרה לאמנות במטאל בעידן הדיגיטלי? האם היא תעלם? תהיה מוחלפת על ידי צורה אחרת של ביטוי חזותי, כמו קטעי הוידאו שכולם אוהבים עכשיו?

בחיים הכל משתנה, עובר אבולוציה או אפילו נעלם, אנחנו כבר רואים איך השינויים בתעשיית המוזיקה השפיעו על האלבומים הפיזיים וכמובן על הארטוורק. עם זאת, אני מאמין שמטאל יהיה הז'אנר המוזיקלי האחרון שיוותר על השימוש בעטיפות אלבומים. דימויים חזותיים תמיד העצימו את הערכים המוזיקליים והליריים במטאל ושירתו כמשאב יעיל לקידום מכירות. במיוחד בעידן הדיגיטלי של היום אתה יכול לראות הרבה להקות בונות קמפיינים שלמים לקידום מכירות שמבוססים על עטיפות האלבומים שלהן. אני לא יכול לחזות מה יקרה, אבל זה יהיה טפשי לבטל משהו שיכול לייצג את המוזיקה בצורה כל כך טובה, ולמשך דורות.

בדרך כלל כאשר אנו אומרים "מטאל" בהקשר אמנותי יש לנו בראש גולגולות, פנטזיה, אש, דם, גועל… בהתחלה זה נחשב לנועז ושנוי במחלוקת, אבל האם אתה לא מרגיש שזה מוגזם? האם אתה עדיין רואה ארטוורקים "מסורתיים" כאטרקטיביים, או האם בתור צופה או מאזין, תצפה כעת מלהקות להביא משהו אחר, חדשני יותר?

אם לדבר בכנות, לא אכפת לי אם נעשה שימוש בגולגולות, דם וכו', אבל אם אתה עושה את זה, נסה לעשות זאת נכון ושתהיה שם אמירה. אתה לא צריך להשתמש בארטוורק כדי להכריז הכרזה גדולה או לחשוף את משמעות החיים, אבל נסה להשתמש בו כדי לומר משהו על מה שאתה עושה כאמן וכדי לשפר באופן חיובי את המוזיקה והמילים שלך, או להעביר את האווירה הנכונה לאלבום. אני חושב שבימינו אין צורך להיות מילולי יותר מדי כאשר מדובר בעטיפות אלבומים. הז'אנר התפתח מספיק כדי לספק דרכים יצירתיות רבות על מנת לתקשר את הרעיונות על המוזיקה והלהקות. עם זאת, אני לא נגד גולגולות או כל חומר "קלישאתי" אחר. גם זה מגניב – למעשה הספר שלי עצמי כולל גולגולת על העטיפה, אז…

אתה מספר סיפורים רבים על האמנות של אנשים אחרים, אבל מי אחראי לאיור שעל הספר עצמו, ומה הסיפור מאחוריו?

רציתי גרפיקה שיהיה קל לזכור, משהו שירמז על הנושא המרכזי של הספר: שילוב של אמנות חזותית והבי מטאל. אחרי הרבה שרטוטים, המאייר Vertebrae33 ואני הגענו לסוג של מגן או סמל שירמז על נושא המטאל והאמנות החזותית. אני חושב שזו דוגמא לשימוש בדימוי "קלישאתי", אבל בתוספת משמעות סמלית. יש שם מברשות, שכמובן מייצגות אמנות חזותית, ויחד עימן גם את העין, שמלבד היותה "חצופה", היא מזמינה את הצופה או הקורא לגלות את תוכנו של הספר, להביט בכל התמונות ולנתח אותן. משולש העץ ברקע מרמז על הכוח האלוהי של האמנויות, הכוח לרומם את נפש האדם לרמה גבוהה של הארה – זה מה שאמנות יכולה לעשות לרוח האנושית.