על יצירה ואמונה – ראיון עם Neal Morse

מרואיין: Neal Morse

זוהי תקופת הזוהר של חובבי הפרוג בישראל. מאז פסטיבל ה-ProgStage הראשון שהתקיים בשנה שעברה, ולאורך השנה האחרונה, זכה הקהל הישראלי לחוות אירועים, מפגשים וסדנאות עם הרבה מאוד הרכבים שונים מהתחום. בהמשך למגמה הזו, ב-25 בספטמבר מגיע אלינו הסולן, הקלידן והגיטריסט Neal Morse – אמן ותיק ורב פעלים. את דרכו החל כשהקים ב-1992 את להקת Spock’s Beard (שאותה עזב ב-2002), ובמקביל הצטרף ב-1999 גם להרכב-העל Transatlantic, בו חבר המתופף Mike Portnoy – איש Dream Theater בזמנו. מאז חזרתו של Morse לחיק הנצרות ב-2002, הספיקו השניים להוציא תחת הרכב הסולו שלו שבעה אלבומי פרוג-רוק בעלי אופי דתי, וכן להקים בשנה שעברה הרכב-על נוסף בשם Flying Colors בו חבר גם הגיטריסט Steve Morse (לשעבר מ-Kansas, כיום ב-Deep Purple ו Dixie Dregs).

לאורך השנים, שחרר Morse אלבומי סולו מגוונים ובהם אלבומי קאברים ותפילות, וכן נטל חלק בפרויקטים נוספים, כולל הופעות אורח אצל Ayreon ו-Dream Theater – לשמחתם של המטאליסטים. סיבוב ההופעות הקרוב, שבמסגרתו יבקרו כאן Morse ו-Portnoy, הוא בסימן אלבום הסולו Momentum, אשר שוחרר ב-2012. לקראת ההופעה, שוחחתי עם Morse על כיווני היצירה השונים שלו, ההופעה הקרובה והתוכניות שעומדות כיום על הפרק:

אהלן Neal, זה כבוד גדול עבורי לשוחח אתך! איפה אני תופס אותך?

שלום שלום! אני בדיוק אחרי משחק טניס עם Dave LaRue (בסיסט Flying Colors) שמופיע הערב כאן ב-Nashville עם להקתו של Steve Morse.

ב-25 בספטמבר עתידה להתקיים הופעתך הראשונה בישראל. מבין אלבומי הסולו הרבים שלך והלהקות שהיית חלק מהן, למה נוכל לצפות בהופעה הקרובה?

זה עומד להיות ערב מדהים וגדוש בפרוג. נבצע בעיקר חומרים מאלבומי הסולו המוקדמים שלי, חומרים מתוך האלבום האחרון Momentum וגם מתוך חלק מהפרויקטים שהשתתפתי בהם.

גם מעבר לאותם פרויקטים, אלבומי הסולו שלך ידועים בגיוון הרב שביניהם – בשנת 2012 לבדה שחררת שלושה אלבומים: Momentum בסגנון הפרוגרסיב-רוק, Cover2Cover שהוא אלבום קאברים ו-A Proggy Christmas שמכיל מוסיקה דתית. מן הבחינה הטכנית, כמה מורכבת המשימה של הקלטת מוסיקה רבה בזמן קצר?

ובכן, אני פשוט מפנה לזה זמן. אני עוסק במוסיקה במשרה מסביב לשעון. הייתי שמח אם היו עוד שעות ביממה, אבל יש לא מעט גם כרגע. אני מרגיש את המוסיקה מגיעה אליי ויש הרבה לעשות. הרבה פעמים אני מרגיש מתוסכל, מאחר והמוסיקה שאני כותב בכל תקופה לא יוצאת לשוק עד שחולף זמן רב, אפילו שנה.

עוברים כמה חודשים עד שאני אפילו מקליט גרסאות מוקדמות, דמואים, וכמה חודשים נוספים עד שהעניין מגיע להקלטות ממש. בשלב הזה, חברות התקליטים יוצרות מצדן עיכובים נוספים. הייתי שמח לשחרר את המוסיקה כשהיא עוד טרייה בראשי! בחודש ינואר הקרוב, למשל, ישוחרר האלבום החדש של Transatlantic. את הרעיונות הראשונים לשירים שבאלבום הזה קיבלתי כבר בפברואר או במרץ השנה. צריך לתכנן את הזמן מראש ולתאם בין לוחות הזמנים, אבל אני אסיר תודה שמזדמן לי לעשות את כל מה שאני עושה.

דווקא בהתחשב בעובדה שתהליך העבודה על אלבום הוא ממושך כל כך, איך אתה מצליח לשמור על קווי מחשבה ויצירה שונים במקביל?

אני מצליח לבצע את ההפרדה הזו. בעיקרון, כשאני כותב, אני מתמקד בפרויקט אחד בכל פעם. לפעמים אני כותב לאיזשהו פרויקט בזמן שאני בהופעות עם פרויקט אחר, בזמני הפנוי. הרבה מהכתיבה שלי מתבצעת בנסיעות ובטיסות – לפעמים אני מזמזם קטעים ורעיונות לטלפון כשאני ברכב… איכשהו, הכל נשאר מסודר אצלי בראש.

אז כשיש לך זמן פנוי, במה אתה מתמקד כרגע?

אני כותב משהו חדש, שעוד לא עשיתי בעבר. אני נהנה מזה ועובר ממצב עבודה אחד לאחר כשצריך. אני עוד לא יכול לדבר על זה, כי אני לא יודע אם זה יקרה! כרגע אני כותב כי זה מה שאני מרגיש, זה מה שאני צריך לעשות, אבל אני לא יודע איך זה יתקדם. לפעמים עדיף לתת לזה להתבשל או להניח את זה בצד, ובוודאי לא ליצור ציפיות אצל אנשים כי עלול להיווצר מצב שבו זה אולי לא יתממש. זה יחכה, אבל אתה עוד תשמע את הרעיונות האלו מתישהו!

ומבין הפרויקטים הקיימים, למה נוכל לצפות בעתיד הקרוב?

הזכרת את האלבום החדש של Transatlantic, למשל.
כמו שאמרתי, זה עומד על הפרק. אני נפגש בקרוב גם עם החבר'ה מ-Flying Colors, כדי לסיים את האלבום השני בסביבות דצמבר לקראת יציאה במחצית השנייה של 2014. גם עם הלהקה שלי אני עובד, אנחנו כותבים ומקליטים דברים חדשים מדי פעם. יש לי הרבה כיוונים יצירתיים שונים כרגע ואני אוהב את זה!

נחזור לסיבוב ההופעות שאתו אתה מגיע לישראל – אחד מהחברים הבולטים והמוכרים בלהקה שלך הוא המתופף Mike Portnoy (כיום ב-The Winery Dogs, Flying Colors, Transatlantic). נתחיל מההתחלה – כיצד הכרתם והתחלתם לעבוד יחד, לפני למעלה מעשור?

את Mike פגשתי לראשונה בכניסה לאולפן, כשהקלטנו ב-1999 את SMPT:e – האלבום הראשון של Transatlantic, שיצא בשנת 2000. מכאן הכל היסטוריה, כמו שאומרים…

מה תוכל לספר לנו על העבודה שלך עם Portnoy לאורך השנים?

תראה, הוא אמר לי פעם שהוא עשה יותר אלבומים איתי מאשר עם Dream Theater. הוא עשה יותר עבור הקריירה האישית שלי יותר מכל אדם אחר אי פעם. התיידדתי עם רבים מהמעריצים שלי, וכשאני מדבר איתם, אני מגלה שרבים מהם הכירו אותי כי הם היו מעריצים של Mike ו-Dream Theater לפני כן. אני מודה לו על הקשר הזה שאנשים עושים. העבודה עם Mike נהדרת – רק אל תעיר אותו מוקדם מדי בבוקר, והכל בסדר!

האם הוא, או Roine Stolt (מה-Flower Kings, גם ב- Transatlantic ש.ר) סיפרו לך משהו על הופעותיהם בישראל?

שמעתי על ההופעה של ה-Flower Kings בישראל, זה היה בערך לפני שנה. Roine סיפר שהוא נהנה והיה מצוין!

נחזור לרגע ל-Flying Colors. קודם כל, מבחינתך, איך הלהקה נבדלת מדברים אחרים שאתה עושה?

ראשית, זהו ההרכב היחיד שאני מעורב בו שאני לא הסולן בו. ל-Casey McPherson יש קול וסגנון שונים לגמרי משלי ומגניבים לגמרי. זה פרויקט שמבוסס על שירים, על רעיונות שכולם מביאים לשולחן. אפילו הדרך שבה Mike ניגש לבצע את התפקידים שלו היא לא אותו הדבר, וכך גם אצלי. הלהקה הזו פשוט ייחודית מבחינתנו.

ובאיזה אופן צפוי להיות האלבום החדש שסיפרת עליו, לחדש או להוסיף על קודמו?

יש לנו רק ארבעה שירים, אבל הם מדהימים אחד אחד. אני צופה שזה יתממש לשביעות רצוננו. אני מקווה שזה יקרה בסוף השנה הבאה, אבל אף פעם אי אפשר לצפות הכל מראש. אנחנו עדיין בתהליך הכתיבה, שלא לדבר על הקלטות… זה עדיין פתוח.

הזכרתי קודם את החיבה שלך לקאברים בכלל ולאלבומי קאבר בפרט. בהקשר הזה, מעניין אותי לשמוע ממך על ההשפעות השונות שלך כסולן, קלידן וגיטריסט.

ההשפעה העיקרית עליי היא כנראה ה-Beatles. זה משונה – הם ההורים המוזיקליים העיקריים שלי, או משהו כזה… כשאתה מתבגר, אתה נשמע כמו אבא שלך, אם תרצה או לא! חלק מזה משפיע גם עליי, ובדברים מסוימים שאני עושה אני נשמע כמוהם, בין אם אני מתכוון לזה או לא. הם השפעה עצומה עליי,בנוסף השפיעו עלי גם Peter Gabriel, Yes, Genesis , ELP, Jethro Tull, The Who. אני קרוב מאוד גם לתחום של זמרים-יוצרים כמו Simon & Garfunkel, Billy Joel, Elton John, Steely Dan… ג'אז הוא גם מקור השראה אדיר, מוסיקה קלאסית – בטהובן, ואגנר, מוצרט. כל הדברים האלו השתרבבו לתוך היצירה שלי.

האם הנצרות היא עדיין חלק ניכר מההשראה המוזיקלית שלך?

בהחלט, ובאופן משמעותי. אני חושב שאתה יכול לשמוע את זה בכמעט כל דבר שאני עושה, במילותיו של חברי Mark – זה נמצא בתוכי וחייב לצאת החוצה. מוזיקה כותבים מהלב, אז היכן שהלב שלך נמצא – זה המקום בו תהיה המוסיקה שלך. מי שעצבני, כותב מוזיקה עצבנית. אני אוהב את אלוהים ואני חושב שזה מתבטא במוזיקה שלי, או בכל אופן אני מקווה שזה כך.

בהיותך אדם דתי, האם להגעתך לישראל יש משמעות רוחנית או אישית כלשהי עבורך?

אין ספק. ביקרתי בישראל בעבר פעם אחת. כנוצרי, זהו מקום עמוק להיות בו – ללכת היכן שמשה הלך [הוא כנראה קצת התבלבל], לעמוד היכן שדוד המלך עמד, להביט במדרגות שעליהן ישו הטיף. זה עניין גדול בשבילי. חוץ מ-Mike שיש לו הופעות עם ה-Winery Dogs, שאר חברי הלהקה מגיעים יומיים לפני ההופעה – אנחנו רוצים לבקר בירושלים, לראות את בית המקדש (?!) הר הזיתים והמקומות האלו.

מה אתה חושב על סצנת הפרוגרסיב-רוק כיום? באיזה אופן היא השתנתה, לדעתך, מאז הימים המוקדמים שלך ב-Spock’s Beard?

הדבר העיקרי הוא שהתחום זוכה ליותר הכרה. נראה שהתקשורת כבר לא משקיפה עליו מלמעלה כמו פעם. רק לפני כמה שבועות הייתי בטקס פרסי הפרוג בלונדון, זה היה ממש נחמד. כיף לראות אנשים כמו Steve Hackett [גיטריסט Genesis לשעבר] או Ian Anderson [סולן, חלילן ומנהיג Jethro Tull] מקבלים את תשומת הלב שמגיעה להם על העבודה הקשה. כמוהם גם אמנים צעירים יותר, כמו Steven Wilson. בהקשר הזה אפשר להזכיר גם את Mike Portnoy, לדוגמא.

גם ז'אנר הפרוגרסיב-מטאל הוא חלק מהרפרטואר שלך, עם הופעות אורח שונות שלך לאורך השנים אצל Ayreon ו-Dream Theater, בין היתר. מי הלהקות שאתה אוהב בתחום, והאם ישנם אמנים חדשים שהיית רוצה להמליץ עליהם?

יש להקה צעירה שהזדמן לי לראות באיטליה, כשהופעתי שם בשבועות האחרונים – הם היו ממש, ממש טובים, אבל שכחתי את השם שלהם! פגשתי אותם בהופעה שלי, הם נתנו לי טרמפ וממש התרשמתי ממה שהם עושים. ברגע שאני אמצא את זה, אני חושב שאני אשלח את זה ל-InsideOut [לייבל ידוע בז'אנר הפרוגרסיב]. כמובן שיש גם אמנים מוכרים יותר, כמו Dream Theater, אבל בעיקרון, זה לא כל כך הקטע שלי. אני בצד הקל יותר של הפרוגרסיב.

תודה רבה לך על הזמן שהקדשת לנו! האם יש מסר אחרון שתרצה להעביר למעריצים?

אני רק רוצה לומר תודה ולבקש מכם לבוא לראות אותנו בהופעה הראשונה שלנו בישראל. אני יכול לומר לכם שלא תתאכזבו! זה עומד להיות ערב נהדר ואני מצפה להיות עם כולכם… ושאלוהים ישמור אתכם!