פרחי הפרוג
מרואיין: Roine Stolt, סולן להקת The Flower King
עבור רוינה סטולט, איש להקת The Flower Kings, קפיצה לישראל היא לא פחות מברכה בתחפושת. חרמות תרבותיים? סכסוכים פוליטיים ומצב ביטחוני רעוע? כל אלה לא באמת משנים למוזיקאי הותיק ולחבריו להרכב הפופולרי כל עוד מדובר בהזדמנות טובה לתפוס פיסת קיץ. דבר נדיר בשוודיה, ארץ מוצאם. "אף פעם לא היינו בישראל, אפילו כתיירים, כך שזו הזדמנות נהדרת לבוא לבקר.גם יהיה לנו זמן לטייל קצת". אומר סטולט, אחרי שאני מסביר לו כי הוא מגיע למקום הנשלט על ידי מזג אוויר קיצי ב-80 אחוז מהשנה. "אין לנו הרבה קיץ בשוודיה, כך שבשבילנו לבוא אליכם בחום זה ממש בונוס. יש לנו קיץ ממש קר וחורפי, לכן כל דבר שמזכיר שמש וקיץ בשבילנו הוא טוב". למה לא, בעצם? שיהנה. ממרום גילם ומעמדם, סטולס וחבריו ללהקה נחשבים מאחרוני הרכבי הפרוג-רוק שעוד משמרים את מסורת הז'אנר המסורתית.
לארץ יגיעו חברי הפלאואר קינגז במסגרת אירוע "Prog Stage 2012", פסטיבל פרוג-רוק-מטאל בינלאומי שיתקיים בחוף דוגל שבכנרת,בתאריכים 4-6 באוקטובר. בליין אפ מרשים המונה הרכבים כגון Pain of Salvation, Andromeda, Osada Vida הפולנים וכמובן Orphaned Land הישראלים, הפלאואר קינגז נחשבים מההרכבים המשפיעים והבולטים ביותר בז'אנר. אולי זה הניסיון ושנות פעילותם הרבות, ואולי דווקא משהו באופי השוודי הוא שמאפשר להם לשמר את הקסם המקורי של הפרוגרסיב רוק, בצורתו המזוקקת והאותנטית יותר.
ההופעה שלכם בישראל מתקיימת במסגרת פרק ב' של הקריירה שלכם. חזרתם לפעילות כלהקה אחרי הפסקה של 5 שנים. למה הפסקתם מלכתחילה ואיך חוזרים אחרי הפסקה ארוכה כל כך?
"אני חושב שזה קורה לכל להקה, ברגע שהיא מגיעה לשלב שבו היא כל הזמן מקליטה אלבומים חדשים ויוצאת לסיבובי הופעות במטרה לקדם אותם. זה כבר נהיה סוג של רוטינה, זו שגרה. אתה מוצא את עצמך באמצע של כל זה ושואל 'למה אנחנו עושים את כל זה, שנה אחר שנה?' אני חושב שזה נורא בריא! במקום לפרק את הלהקה ולהגיד 'עכשיו אנחנו מפסיקים הכל', אתה פשוט מכריז 'אוקי, בואו ניקח הפסקה'. לא ממש החלטנו לקחת הפסקה של 5 שנים. פשוט אמרנו שניקח הפסקה ונראה מה יקרה. בין אם זו הפסקה של שנה או עשר שנים, מי ידע אז? זה היה די מרענן, כי היה לנו זמן לעשות דברים אחרים ברמה המוזיקלית וברמה האישית. פשוט היה לנו זמן לחשוב על דברים אחרים, לנגן עם מוזיקאים אחרים ולסיים פרוייקטים שלא היה לנו זמן לסיים. אני חושב שעבור כל להקה זה דבר מאוד נכון וטוב פשוט להפסיק פעילות לתקופה, לעשות דברים אחרים ואז לחזור רעננים. כי עכשיו זה כיף שוב. אנחנו באמת מצפים לכל מה שיקרה".
כלומר, באופן כלשהו תמיד ידעתם שתחזרו.
"בדרך זו או אחרת. אף פעם לא הייתה תכנית לעצור את הלהקה לנצח, משום שאנחנו יכולים ליצור מוזיקה וכשאנחנו מנגנים יחד יש כימיה מסוימת. אני פשוט חושב שאסור לקחת את זה רחוק מידי, מבחינת לצאת לסיבוב הופעות כל שנה או לשחרר בכל שנה אלבום חדש. זה יכול להיות מסוכן לעשות את אותו הדבר בגלל שכולם מצפים ממך לעשות אותו, הלהקה, המעריצים וכו'. אני חושב שכסף לא צריך להיות המנוע. זה טוב אם יש כסף, אבל הוא לא צריך להניע את כל העסק. אני חושב שהמוזיקה עצמה צריכה להיות המנוע לתהליך ההקלטה וההופעה".
הפלאואר קינגז הוקמה בשנת 1994 כלהקת ליווי של סטולט לקידום אלבום סולו שלו. משראתה החבורה כי טוב, החליטה להמשיך את פעילותה כאחת מהלהקות הפורות בשוודיה. אם נשפוט אותם במונחים של קצב ייצור אלבומים, מדובר כמעט באנומליה: בפרק זמן של 13 שנה שחרר ההרכב למעלה מ-11 אלבומים ועל אף שינויים תכופים במבנה הלהקה, היא נותרה מהאקטים הבולטים בתחום הפרוג-רוק. נקודת קישור מודרנית לתקופה בה להקות כמו ייס, ג'נסיס קינג קרימזון ואחרות הפכו לתחנות עצירה תרבותיות במסע של כל אדם הרואה עצמו כחובב מוזיקה. ההרמוניות הקוליות, השינויים המוזיקליים המבניים, כמו גם וירטואוזיות נגינה נדירה, הקנו להם את היכולת להישאר רלוונטיים ועדכניים היום יותר מאי פעם בעבר. במובנים מסויימים, על אף כי החלו את פעילותם המוזיקלית שני עשורים מאוחר יותר, הקינגז נותרים שריד אותנטי של הסבנטיז, לפחות בהווייתם וברוחם.
אתם מגיעים לישראל כחלק מפסטיבל מוזיקת פרוגרסיב, כשאתם נחשבים בין הלהקות האחרונות שמשמרות את מסורת הז'אנר עוד מזמנים של להקות כגון ג'נסיס וייס. איזה קהל אתם רואים בהופעות? אתם בהכרח מושכים קהל מבוגר ברובו?
"זה באמת תלוי, כי כשאנחנו מנגנים באירופה, במיוחד בחלקים הדרומיים שלה, אנחנו רואים קהל מעט מבוגר יותר. הרבה בחורים, כמובן, מעט נשים. בחורים כמעט בגילי, אנשים ששמעו ואהבו את ייס וג'נסיס, קינג קרימזון ואמרסון לייק אנד פאלמר בסבנטיז. הם חיים מחדש את סוג המוזיקה הזה ושמחים שיש להקות שעדיין עושות את זה ומופיעות, כי פינק פלויד ואמרסון לייק ופאלמר נעלמו, ג'נסיס כבר לא מנגנים יותר ורק ייס נשארו. אז אני חושב שאנחנו כמו איזשהו תחליף לכל הלהקות הגדולות הללו משנות השבעים. כשאנחנו מגיעים לחלקים הדרומיים של אירופה או אפילו לחלקים הדרומיים של ארצות הברית, אנחנו רואים קהל שונה. אנחנו רואים קהל מעורב מבחינת חלוקה לנשים-גברים ואנחנו גם רואים הרבה אנשים צעירים יותר. אין לי הסבר לזה וגם אין לי ציפיות או מושג איך הולך להיות מורכב הקהל בישראל. ברוב המקומות שאנו מופיעים בהם שולט קהל גברי, מגילאי 30-35 ועד 60. זה מה שאנחנו רואים. במקומות אחרים זה סיפור שונה לגמרי ומדובר קהל צעיר יותר".
זה אומר משהו, גיל הקהל. בעבר הז'אנר היה הרבה יותר פופולארי ומיינסטרימי. אתה חושב שהדור הנוכחי וצרכני המוזיקה העכשווים לא בנויים למורכבות מוזיקלית מהסוג שהפרוגרסיב מספק? יש התנגשות בין אופן צריכת המידע המהיר והמודרני לבין הסבלנות והעומק שהפרוג-רוק דורש?
"אני לא חושב. הייתי מגדיר זאת כך: הרבה קורה עכשיו מבחינת מה שהיית מכנה 'מוזיקת פרוגרסיב' או מוזיקה שגובלת לפרוגרסיב. יש לך להקות כמו מיוז, שהיא מאוד פופולארית ויש לה קהל צעיר. יש לך להקות כמו רדיוהד והמארס וולטה האמריקאים, הרבה להקות ממש מגניבות שמערבבות מוזיקת פופ עם אלמנטים פרוגרסיביים. יש להן קהל צעיר, אתה יודע. יש להן קהל שונה לחלוטין מהקהל שלנו. ואז יש לך גם להקות אחרות שיש להן נטייה לכיוון המטאל, כמו דרים ת'יאטר ופורקיופיין טרי לפעמים, וגם להן יש קהל משלהן. יש להן קהל גדול יותר, הן כנראה פונות לקהל צעיר יותר שאי אפשר ממש להגדיר אותו כקהל מטאליסטי. הם משהו באמצע. רק מלהסתכל על 15-17 השנים שאנחנו בפלואואר קינגז פעילים, אני יכול לראות שינוי גדול היום. עכשיו באירופה יש לנו כמה חברות תקליטים גדולות שמתרכזות בפרוג, יש יותר תחנות רדיו שמשדרות פרוג ויש המון פסטיבלים. כל זה מושך קהל גדול יותר מלפני עשור וחצי. אז התחום היה יותר מחתרתי. היום אני חושב שמוזיקת פרוגרסיב כבר לא נחשבת אנדרגראונד. היא מתחילה לפרוץ שוב ולהגיע לקהל צעיר יותר. הייתי מנחש שזה לא מעט בגלל להקות כמו פינק פלויד, שהופכות פופולריות שוב ושוב עם כל דור חדש שמגלה אותן".
מה לגבי פרוגרסיב בצורתו הבסיסית? זו שלא נוטה לכוון מטאל או כל ז'אנר מוזיקלי אחר – אתה מרגיש שבמובנים מסויימים מדובר בז'אנר בסכנת הכחדה?
"אין לי מושג, למען האמת. אנחנו לא ראינו ירידה. הייתי אומר בדיוק ההיפך. יש לנו קהל גדול יותר עכשיו. בנוסף לפלאואר קינגז, אני עצמי חלק מלהקה בשם 'טראנס אטלנטיק' ולפחות חצי ההופעות שקיימנו באירופה בסיבוב ההופעות האחרון שלנו היו סולד אאוט לחלוטין. אני חושב שיש מיקס נכון. יש להקות שלוקחות השפעות ממוזיקה מזרחית, ממוזיקה קלאסית או מפולק וזו מוזיקת הפרוג החדשה. אני חושב שזה מאוד חשוב שמוזיקאים לא יסתכלו רק על הלהקות הגדולות מהסנבטיז כמו ג'טרו טל, פינק פלויד וג'נסיס. בזמנן אף אחד לא היה מדבר על הלהקות הללו במונחים של פרוגרסיב, הן היו רק עוד להקה עם סגנון נגינה מאוד מיוחד ומובחן. להקות כמו מיוז לוקחות השפעה מהכל, כנ"ל גם לגבי המארס וולטה. זה לא כמו בעבר, אבל זה בטח אותו מצע לנסות דברים חדשים עם מוזיקה. אתה יכול לקחת היום השפעות מהרבה ז'אנרים".
אתם עובדים משנת 1994 וזה נחשב לא מעט זמן במונחי דורות מוזיקליים. כבר הגעתם לשלב שבו אתם שומעים להקות צעירות יותר ושומעים את עצמכם במוזיקה שלהן?
"אני מנסה לעשות את זה, כי אני עובד המון. אם להיות כן, הלוואי והיה לי עוד זמן רק לשבת, להאזין, לשמוע מוזיקה וללכת להופעות. זה הרבה עבודה בשבילי אבל אני מנסה להקשיב. אם מישהו ממליץ לי לשמוע הרכב מסוים אני מנסה אותו בדרך כלל. היום זה מאוד קל, כי כל מה שאתה צריך לעשות בעצם זה להכנס ליו טיוב ולתת האזנה מהירה. הייתי אומר שהדבר החשוב ביותר הוא שהמוזיקאים יקחו חזרה שליטה על המוזיקה ולא יתנו לזה להפוך לרק ביזנס. כי זה מה שהרגשתי שמתחיל לקרות בזמנים מסויימים באייטיז וגם בניינטיז. כל התחום היה מושתת על תאגידים גדולים שדרשו מהאמנים לייצר להיטים. נראה לי, ולא רק אם נדבר על פרוגרסיב אלא גם על מוזיקה אלטרנטיבית באופן כללי, שזה מרגיש עכשיו כאילו המוזיקאים לוקחים חזרה את המוזיקה. עכשיו אתה יכול להקליט אלבומים ולשחרר אותם בלייבלים שלך. אתה לא צריך לשחרר אותם פיזית בכלל, אתה יכול לשחרר אותם באייטיונז או בכל פלטפורמה אחרת. אני חושב שזה אומר שנראה עוד מוזיקאים עצמאיים, נראה עוד מוזיקאים מנסים לעשות דברים שמתאימים להם ולא לחברות המוזיקה הגדולות. הלייבלים הגדולים מאבדים את השליטה על המוזיקה, או איך שלא תבחר לקרוא לזה. בסך הכל זה מצב די בריא עבור המוזיקה הפופולארית ועבור מוזיקת הרוק באופן כללי. אולי זה מסביר את הפופולריות שלה."