מרואיין: קוואמי דה לה פוקס
צילום: גוני רסקין

אחת הדמויות המשפיעות בסצנות המוזיקה האלטרנטיבית השונות היא קוואמי דה לה פוקס או בשמו האמיתי, אייל פרידמן. קוואמי הגיש ב-14 השנה האחרונות את תוכנית הרדיו "הקצה" בגלגל"צ ובה נתן במה למספר רב של להקות מטאל מקומיות, כשהוא ושותפו לתוכנית נדב רביד עוזרים לקרב למיינסטרים הרכבים ולהקות שלא היו מקבלים צ'אנס דומה במקום אחר. לאחרונה פורסמה החלטה של תחנת גלגל"צ להוריד את התוכנית הייחודית, מה שהוביל לגל של תגובות נזעמות – ונראה כמו עוד צעד של התחנה להתעלמות מוחלטת מנישות כמו ז'אנר המטאל והמשך קידוש המיינסטרים הדביק לגווניו השונים. בינתיים – ועד ירידתה של התוכנית ,גם כיום בעולם שבו הרדיו מקבל חשיבות מעטה ורובנו נחשפים למוזיקה דרך האינטרנט קוואמי ממשיך ודוחף מוזיקה טובה בכל דרך. למרות שהוא מזוהה בעיקר כאמן היפ הופ ישראלי, באלבומו האחרון: "זרים במאה ה 21" פנה קוואמי לכיוונים כבדים יותר, תוך שימוש במוזיקאי מטאל ישראלים מהלהקות Whorecore ו Betzefer, עם השפעות של הרכבים כמו Rage Against The Machine ודומיו, וזו הזדמנות מעולה לתת בימה לאיש:

מה העניינים איתך עכשיו קוואמי?

(חושב…) שילוב של ערמת אמוציות שמושכות לכל כיוון, אני חש סוג של עצב מהסיום של הקצה מגלגל"צ, האסימון הזה סוף סוף ירד לי על אמת. מרגיש אופטימי ומתרגש לקראת השלב הבא של הקצה שנרקם בימים אלה שאנחנו עובדים עליו מאוד קשה. מעז יצא מתוק.

מהן התגובות עד כה לאלבום האחרון שיצא כמעט לפני שנה?

הרבה תגובות מדהימות, יותר מתמיד.

יותר מאלבומים קודמים?

התחושה היא שכן. ניכר גם בביקורות שהיו, גם בתגובה של הרדיו בחלק גדול מהארץ וגם בקהל בהופעות. נוסף המון קהל חדש התגובה של הקהל לשירים חזקה יותר התגובות למוזיקה בתקליט החדש היו מאוד אמוציונאליות. תגובות נסערות, מיילים שקיבלתי. חלק גדול מאוד מזה נובע משני אלמנטים:
זה התקליט הכי פחות ציני שלי. ב. התקליט הכי רוק שלי עד כה. ההליכה שהייתה קדימה זה לא משהו שנעשה על מנת למשוך קהל יעד אבל זה מה שקרה.

יש תוכניות כבר לאלבום המשך?

בודאי, בינתיים אני כותב לא מגובש, לא ברור עוד מה אבל ישנם כל מיני רעיונות. נמשיך בהרפתקאות שלנו.

האלבום החדש מרגיש יותר כבד מהאלבומים הקודמים שיותר נגעו באלטרנטיב אך לא כללו הרבה שירים כועסים של ממש ומהירים, מה הסיבה להקצנה המוזיקלית?

האלבום הזה נכתב ממקום הרבה יותר כועס. ממקום של כלו כל הקצים, שאני לא מסוגל יותר ללכת סביב אלא ירקתי את הדברים כמו שחשתי אותם. אני מקשיב יותר ויותר לרוק והארדקור ממה ששמעתי בעבר. זה משפיע ישירות על המוזיקה שאנחנו עושים.

באלבום ובהופעות שלך משתתפים לא מעט חברים שלך מסצנת המטאל; אביטל תמיר מ-Betzefer, ערן סגל מ-Aborted , המתופף חגי שלזינגר ניגן במחווה האחרונה ל -Pantera. איך אתה מתחבר לכל עולם המטאל והרוק היותר כבד?

ערן היה גיטריסט בחלבות לפני רון בונקר הגיטריסט הנוכחי שלנו. הלחנו ביחד את השיר "איך עוד לא". לא יודע להניח את האצבע על מה בדיוק אבל אני פשוט אוהב את זה. Betzefer למשל זה מטאל שאני מתחבר אליו מיידית. בתקליט האחרון למשל המטאל שלהם מחובר הרבה יותר ליסודות הרוק'נרול ולריתם נ' בלוז. האלמנטים האלה מדברים אלי יותר.

בשיר ד"ר רוקנרול לפצעי הארדקור מהאלבום האחרון אתה מזכיר הרבה להקות ואומנים מעולם המטאל כולל AC/DC,KISS, דיוויד לי רות', אכזבות' ועוד. בשיר מוזכרת המילה להבות, האם זה רפרנס ללהקה או שנסחפתי עם הדימוים בשיר?

אני אשאיר את הפרשנות למאזין..

האם יש איזה שהוא אלבום מטאל ששמעת בשנה האחרונה והתחברת אליו במיוחד?

שני האלבומים שהכי שמעתי בשנה האחרונה זה האחרון של Betzefer שהפך אותי. אני חושב שהוא בשורה הראשונה של האלבומים שיצאו השנה בכלל, לא רק מהאלבומים הכי טובים שיצאו בארץ. והאלבום השני ששמעתי הרבה זה האחרון של Mastodon. הוא לא יוצא לי מהמערכת.

בתור בן אדם שמשקיף מבחוץ ותומך בכל סצנות השוליים המוזיקליות בארץ, האם לדעתך המצב היום טוב יותר או רע יותר מבעבר?

מבחינת יצירה ופעילות המצב ממש מדהים. יש כל כך הרבה אנשים שמעזים ועושים וכל כך הרבה אנשים מוכשרים שזה בכלל בלתי נתפס. אין אפס, היכולת לשחרר דברים דרך האינטרנט פשוט פתחה פתח אדיר לתת לאנשים מה שהם עושים. ולכן זה פשוט קורה, גם בארץ וגם בעולם. עכשיו אתה יכול להעלות לFacebook ו Youtube. מבחינת הנגישות של עולם התקשורת, המצב הוא לא בדיוק מזהיר, בלשון המעטה.

כי אתה בתור כתב מקבל חומר שמגיע בעותק פיזי ובערך 90% ממה שיוצא חוץ מזה בעותק לא פיזי ולא תמיד מגיע אליך.

בדיוק. בסצנת המטאל ספציפית כמות הקהל מעוררת קנאה בשאר הסצינות שמסתכלות מבחוץ. וגם האהבה שלה למוזיקה. יש משהו באהבה של מטאליסטים למוזיקה שלהם שמרגיש הרבה יותר נאמן.

דווקא בסצנת המטאל בוכים תמיד שפעם היה יותר קהל.

בתור צופה מהצד אני תמיד מקנא. וגם מתרגש. האירוע מחווה ל-Pantera שנה שעברה היה מפעים. כמות הקהל, ההתרגשות והפרגון של הקהל למוזיקאים מקומיים זה היה מאוד חזק ומאוד לא מובן מאליו בשום סצנה אחרת.

האם אתה רואה שיתוף פעולה של אנשים מסצנת המטאל עם סצנות מוזיקליות אחרות? מה דעתך על היחסים בין הסצנות המוזיקליות השונות?

חציית הקוים נעשית בעיקר בין המטאל לפאנק. שם יש הכי הרבה אנשים חופפים. זה קשור לזה שהפאנק רוק והמטאל מאוד התקרבו מוזיקלית וחלק גדול מהפאנק רוק שנעשה בשני העשורים האחרונים במידה רבה מתכתב יותר עם מטאל מאשר עם השורשים של הפאנק.

האם לדעתך ישנה עדיין עוינות מוזיקלית וסנוביות בין אנשים העוסקים במוזיקה שהם מחשיבים יותר טובה לז'אנרים שבעיניהם נחותים יותר?

זה תמיד קיים. זה משהו שהוצאתי את עצמי במכוון מלהתעסק בו. משתדל להתרחק מזה.

אתה חושב שלאור המאורעות האחרונים בארץ כולל הירידה של "הקצה" מהאויר המוזיקה האלטרנטיבית בסכנה בארץ?

ככל שמדכאים את המוזיקה האלטרנטיבית יותר, יותר היא רוצה לפרוץ. ומעבר לזה, אני יכול להגיד ספציפית עלי ועל נדב (נדב רביד שותפו לקצה ד"א) שאנחנו מתכננים משהו חדש שייתן הרבה תקווה למה שקורה פה.

האם היו להקות מטאל ישראליות שזכורות לך לטובה במהלך השנים?

אני מאוד אוהב את WhoreXcore, בעד Eternal Grey וממש לאחרונה אני אוהב את Shredhead.

בדרך כלל לרוב המטאליסטים יש רצון עז להפריד את הפוליטיקה מהמוזיקה, אתה עוד מהאלבום הראשון שלך נודעת מאז ומעולם כאדם חריף שלא מפחד להגיד את כל מה שהוא חושב לטוב ולרע בשירים שלו למרות שלא כולם עוסקים בזה. מה לדעתך מקומה של הפוליטיקה במוזיקה?

הכל בעיני היוצר והמבצע. אין לזה חוקיות ואין שום דבר שמחייב את המציאות המוזיקלית להיות פוליטית או א-פוליטית. כמו שאף אחד לא מכריח אותך לבחור במוזיקה כזאת או אחרת אתה תלך ותקשיב למה שתרצה על פי בחירה שלך.

בעיניך כקוואמי היית יכול לעשות את המוזיקה שלך ללא פוליטיקה?

לא. זה באזור ה50% ממה שאני עושה גם ככה, החצי השני פחות או יותר עוסק בעניינים אישיים או על מוזיקה. את השירים שכתבתי עד היום לא הייתי עושה אחרת. אני לא מכוון לשום קהל ספציפי מי שבא בא, מי שלא לא. אין לי שליטה על זה.

ישנה אמירה בשיר מסוים שאתה מתחרט עליה? או שהיית מעדן אותה?

בזמנו ירדתי על מישהו מסוים, לא משנה מי. את השיר אני אוהב עד היום, ובסופו של דבר נהיינו חברים. אני מרגיש צער על זה שפגעתי בו. חוץ מזה אין לי חרטות.

האם אתה מצפה לראות יותר אומנים מתרעמים על המצב החברתי והפוליטי במדינה?

אני לא מרגיש ככה, אני חושב שמוזיקאי לא צריך להיות מחויב להגיד אמירה חברתית. חלק מהמוזיקאים שלא כותבים שירים חברתיים יודעים מה הם עושים. ואם הם היו מתעסקים בזה כנראה שזה היה יוצא חרא לכן הם עוסקים במקום שיוצא להם טוב. גם אם אכפת לך חברתית, זה לא תמיד אומר ששיר צריך להיות חברתי או פוליטי.

הנה שאלה שאני הולך להסתבך בגללה – באלבום שיצא עוד בתחילת השנה, אתה מזהיר מפני "ציד מכשפות", "מקרתיזם", ומגזענות. החוקים ומה שהולך בכנסת בחודשים האחרונים – הולך ומבסס את הדברים האלה ויש ממש הרגשת כאילו היית שם לפני וחזית את זה. האם אתה מרגיש צורך להגיד "אמרתי לכם"?

אני חושב שראיתי את מה שקורה, ומה שעומד להגיע. לא בקטע של "אמרתי לכם" אני חושב שפשוט את הדברים שאני ראיתי והבנתי אנשים ראו והבינו אבל לא מספיק בשלב ההוא. הקיץ האחרון פתח להמון אנשים את המוח והרבה אנשים החלו סוף סוף להתעורר ולהבין איפה הם חיים ומי נגד מי. וזה שליברמן וחלק גדול מהשלטון הם נגד העם, בעיניי. אני רק שמח ששאר האנשים מבינים את זה. אבל לא שמח לגבי זה שליברמן עדיין בשלטון יחד עם עוד אנשים שלא מטיבים עם העם לדעתי.

יש איזשהו מוזיקאי בארץ שהיית רוצה לשתף איתו פעולה בעתיד?

לא חסר.

האלבום שלך מסתיים בשיר הלוויה שלך. מה היית רוצה שאנשים יזכרו ממך עוד 50 שנה?

לא יודע. לא יודע אם יש על מה. אני עוד בן אדם אני לא מייחס לעצמי חשיבות.

נגיד ומישהו מוצא עותק של אחד האלבומים…

אם אחרי מותי ישמעו את המוזיקה ויתחברו אליה זה יהיה דבר מופלא.

תודה על הראיון

תודה לך!