ראיון עם גלעד פסטרנק מ-Crossfire

איך ההרגשה אחרי שהופעתם בקדם-אירוויזיון? האם תוכלו לחזור ולהופיע בחור כמו התמונע שוב?

אני בהחלט חושב שההופעה של קרוספייר באירוע מיינסטרימי שמשודר ב"נשיונל טי וי" זו פריצת דרך וחלק מאוד חשוב ממהפיכת הגלאם שאנחנו מנסים לעשות פה בארץ, אבל אנחנו תמיד שמחים להופיע בכל מקום שיבואו אנשים לראות אותנו.

איך הגעתם לזה בכלל?

הכל בעצם התחיל מהפרוייקט שבן הילפר, המנהל האישי שלנו, יזם יחד עם גדול המלחינים של ארצינו – קובי אשרת שנקרא "הללויה רוקטיים" שבו התארחו כל מיני להקות כמו ONIONGOD ,GUIDANCE, אמסטף ועוד הרבה להקות מעולות אחרות והקליטו ביצועים מחודשים לשירים של קובי.

אחרי שקובי שמע את הביצועים שלנו ל-"עולה עולה" ו-"הללויה", הוא המליץ לוועדה של האירוע שזה יכול להיות מרענן.

איך היה שיתוף הפעולה עם יזהר כהן? אני כמטאליסט ממוצע מינוס לא שמעתי עליו אפילו. תסביר למה זה כבוד גדול לעבוד עם מי ששר "אבנבי אבונבה" ואף לצאת איתו לסיבוב הופעות.

העבודה עם יזהר הייתה מאוד כייפית ומאוד מלמדת. יזהר זה אומן בעל נסיון של עשרות שנים ויש המון מה ללמוד מאנשים כאלה.

מעבר לזה האיש הביא הרבה כבוד למדינה שלנו, "אבניבי" ו-"עולה עולה" הם שירים עם הרבה אנרגיה ואמנם זה לא בדיוק הסטייל שאנחנו מנגנים אבל השורש הוא אותו דבר – הרבה פאן וכמובן אל תשכח שאלו שירים מהאייטז ואייטיז = קרוספייר.

איך אתה יכול לסכם את החוויה על המחווה לכבודו של קובי אושרת? ומה אתה אומר על שיתוף הפעולה עם קובי פרחי מאורפנד לנד? האם לדעתך הייתם עושים את זה יותר טוב כקרוספייר לבד?

קודם כל אני מקווה שהחוויה של המחווה עוד לא הגיעה לסיכומה ונראה לי שהעניין הזה עוד יתגלגל ויצבור עוד תאוצה.

קובי פרחי הוא חבר יקר וכל שיתוף פעולה איתו תמיד מתקבל בברכה. אני בהחלט לא חושב שזה היה יותר טוב או פחות טוב, זה נעשה בשביל הכיף ואכן היה אחלה עניין וכולם נהנו.

למה דווקא גלאם? למה לא מוזיקה טובה?

גלאם זו המוסיקה שאני ושאר חברי ללהקה גדלנו עליה וזה באמת זורם לנו בעורקים. תראה, תכלס הכל עניין של טעם אישי והדבר הכי חשוב בחיים ובאומנות בפרט זה לעשות את מה שאתה אוהב ומה שעושה לך טוב. אני יכול להגיד לך שכשאני או אסף או כל אחד אחר מהלהקה שומעים איזה ריף גלאמי טוב אנחנו מקבלים איזה RUSH שבאמת לא בא לנו משום סגנון אחר. בחזרות שלנו אנחנו קופצים ומשתוללים כאילו אנחנו לפחות על במה ענקית בוומבלי. אתה מבין, זה לא שאנחנו רק בהופעות נותנים את כל השואו והבלאגן, זה באמת משהו בילתי נישלט וכל עוד זה עושה לנו את מה שזה עושה אנחנו נמשיך עם זה (כנראה לנצח).

מעבר לכל זה אני לא יגיד לך שלא גדלנו על דברים יותר כבדים מגלאם אחרי הכל לאסף יש גם את Azazel. לי ולאבי דיאמונד מאורפנד לנד הייתה להקת דת' מטאל בגיל 15 שניגנה ברוקסן האגדי במשך שנים ותמיד אהבנו ונאהב מטאל באופן כללי אבל הגלאם זה מה שבוער לנו בנשמה.

אני במשך שנים ארוכות חיפשתי אנשים עם הסטיה הזו של הגלאם וזה באמת משימה בילתי אפשרית בארצינו עד שיום אחד הגעתי במקרה לאסף ואיך שהוא שמע את הסקיצה הראשונה הבנאדם נתן איזה "אוווווו יהההההה!!!" ומשם הכל התחיל להתגלגל.

מעבר לזה אני באמת חושב בתור מטאליסט מושבע שגלאם זה סטייל שיכול לדבר להרבה חובבי מטאל מז'אנרים אחרים ועובדה שהרבה אנשים שספריית הדיסקים שלהם רחוקה מלהכיל דיסקים של וואן הלן או מוטלי קרו אוהבים את קרוספייר, באים להופעות ומפרגנים לנו. גם תשמע, יש מלא להקות מטאל מעולות בארץ מכל הז'אנרים – בצפר, אורפנד לנד, איטרנל גריי, אוניון גוד, גיידנס ועוד הרבה אחרות שעושות את הסגנון שלהן במקצועיות ועל הצד הטוב ביותר והגיע הזמן שיהיה ייצוג מכובד לסגנון ששלט בארצות הברית בכל שנות השמונים ולא זכה להכרה בישראל – בשביל זה אנחנו כאן.

אני גם רואה שבארבע השנים שקרוספייר קיימת התפתחה סצינה חזקה לסגנון הזה ואם תשים לב המילה "גלאם" שהייתה מילה שכוחה עד אז, עולה למודעות והנה אפילו בוסקילה והסקעתים למינהם ספגו מנה מזה אתמול בערב.

האם אתה אוהב להתנסות בסגנונות מוזיקלים חדשים ולהחדיר אותם לתוך הרונקנרול שאתה מנגן, או שאתה בחור שמרני יותר?

בד"כ אני מאוד שמרני בכל מה שקשור למטאל, אני שייך ל-Old School ובמיוחד בכל מה שקשור לגלאם. גלאם זה סטייל שיש רק דרך אחת מבחינתי לעשות, זו מוסיקה עם כמה מאפיינים ברורים שבלעדיהם זה פשוט לא זה. אתה לא עושה שיר עם כל מיני מקצבים משתנים כמו למשל בפרוגרסיב – זה ממש לא אוכל. אתה לא שר על כל מיני נושאים מפחידים או רציניים מידי. כל המהות של הסטייל זה קלילות ופאן, אני כותב שירים על בחורות, על רוקנרול ולא על דברים כבדים ומבאסים, מקסימום איזה בלדה קיצ'ית.

בכל אופן, זה בקשר למוסיקה שלי אבל אני מנגן גם סטיילים אחרים. אני כבר עובד הרבה זמן עם שי להב (סולן מופע הארנבות של ד"ר קספר) ונהנה מכל רגע, כי זה גם רוקנרול של סבבה ובא מאותו מקום פחות או יותר. אני גם אוהב לנסות דברים חדשים אבל לעולם לא תמצא אותי מנגן במשהו שאני לא מאמין בו או נהנה ממנו.

מה הדבר הכי כבד שאתה שומע ונהנה ממנו ומה הדבר הכי כבד ששמעת אי פעם? אפילו אם סבלת, אבל השם הזה מקועקע לך כטראומה לנצח על המצח.

בשבילי Death זו הלהקה שאני הכי אהבתי ואוהב לנצח, צ'אק שולדינר הוא אליל מבחינתי ולמדתי ממנו המון. נראה לי שלא ימאס לי לעולם לשמוע את האלבומים שלהם, בהחלט אחת הלהקות שהכי השפיעו עלי. כל יום אני מזכיר לעצמי שאני חייב למצוא זמן להקליט את השירים של הלהקה שלי מיימי הרוקסן – "Black Prophecy" שהייתה מושפעת קשות מ-Death ובקרוב אני מאוד מקווה שזה באמת יקרה אפילו בהרכב הכמעט מקורי.

יש הרבה להקות כבדות שלא סבלתי אבל לא בגלל שהן היו כבדות מידי (אין דבר כזה), אלא בגלל שהן לא ידעו לכתוב שירים וידעו רק לזיין ת'מוח. אני תמיד חיפשתי דברים שיאתגרו אותי מבחינה מוסיקלית ונגינתית, אני יכול לחשוב על הרבה להקות מחורבנות אבל אני שוב חושב שזה עניין של טעם.

הגדולה של Death היא שהם תמיד ידעו לכתוב שירים עם מבנה ברור וקליט למרות כל הנגינה הטכנית.

למה לא להשמיע את זה לצביקה פיק? סוג של עונש על הבנות הנוראיות שלו. האם זכיתם ממנו לאיזושהי תגובה אחרי ההופעה?

ביום חמישי בקדם אירוויזיון, צביקה שמע אותנו ואת האמת לא יצא לנו לדבר איתו או עם הבנות שלו, אבל אל תשכח שצביקה הוא גלאמיסט לא קטן בעצמו אז יש מצב שהוא יכול לאהוב להקה כמו קרוספייר. אני לא בטוח שהוא יראה את זה כעונש, אולי אם נשמיע לו קצת Azazel הוא יבהל קצת אבל לא נראה לי שזה יקרה – בינתיים.

מענין מה צביקה פיק חשב

אני כבר מגיל קטן ידעתי שאני רוצה להיות מוסיקאי ומהר מאוד הבנתי שאין לי שום אופציה אחרת, אני לא טיפוס שיכול לעבוד באיזה משרד מחורבן עם בוס מעצבן ולעשות מוסיקה בזמני הפנוי. בשבילי עד היום זה הכל או כלום וזה דורש המון אמונה, מוטיבציה, אנרגיה ודבקות במטרה. הכי קל זה ללכת בדרך הברורה של בית ספר, צבא, טיול להודו, לימודים, לקום כל יום ב-8 ולחזור הבייתה בערב לאישה וילדים שחופרים לך במוח. אנשים לא תמיד מבינים שלהיות אומן רציני זו עבודה מסביב לשעון שבד"כ לא מבטיחה לך משכורת טובה או בכלל משהו בסוף החודש.

בארץ שלנו שקשה מאוד להתפרנס (ביושר) אני אסיר תודה על כך שהצלחתי להגיע למצב שבו אני יכול להתעסק במוסיקה כל היום ולחיות בכבוד בין אם זה משיעורי הגיטרה שאני נותן או בין אם זה מההופעות שלי.

בעקרון המטרה שלי היא להצליח ואני מוכן לוותר על המון דברים כמו שכבר עשיתי. לעומת זאת, אני מאוד דובק בעקרונות שלי ולכן אני לעולם לא יוותר עליהם לטובת הצלחה כי זו תהיה הצלחה מזוייפת שתהרוס לי את הכיף והאמת שלי. בעבר כבר היו לי הזדמנויות לנגן בפרוייקטים מבוססים אך לעולם לא עשיתי זאת מבלי שהתחברתי לעניין.

לא מעצבן אותך טקסטים מעפנים של להקות שאתה פשוט לא מצליח להתחבר אליהן? לא מעצבן אותך שיש לך סולן שכותב כאלה טקסטים?

אם להגיד את האמת אני לא הטיפוס שמקשיב יותר מידי לטקסטים, אני הרבה יותר בעניין של המוסיקה עצמה. הרבה אנשים כותבים קודם טקסט ואז מלחינים אותו, אני לעומת זאת בד"כ עובד הפוך, אני קודם מלחין שיר והריפים והווייב של המוסיקה נותנים לי השראה לטקסט. לפעמים בא לי איזה משפט מפתח ומסביבו ניבנה שאר השיר, ככה למשל התחיל Never Give It Up. אני ואסף כתבנו הרבה טקסטים ביחד ואפילו כתבנו כמה טקסטים אלימים במיוחד לכמה שירים כבדים שעשינו מחוץ לקרוספייר אז ככה שממש לא לא מזיז לי הענין הזה. חוץ מזה שאסף הוא הבנאדם שהכי כיף לי לכתוב איתו גם טקסטים וגם מוסיקה כי שנינו ממש באותו ראש.

מה אתה אומר על Azazel? איך אתה יודע שאסף בעצם נאמן לקרוספייר ב-100%? הוכחה ניצחת היא שהוא ניגן בעבר בלאוד-אנד-קליר, הרכב גלאם אחר בארץ. האם אתה לא מספק את צרכי הגלאם של אסף? מה אתה אומר עליהם כבדרך אגב?

Azazel זו אחלה להקה בתחומה וכבודה במקומה מונח, אסף ניגן בחייו באלף להקות והוא יודע טוב מאוד להפריד בעבודה שלו עם כל להקה ולהקה. אסף יגיד לך בעצמו שקרוספייר היא אצלו במקום הראשון בסדר העדיפויות והוא מוכיח את זה על בסיס יומי. בקשר ללאוד אנד קליר, הם אחלה להקה וחברים טובים ואסף ניגן איתם קצת בשביל הכיף, החברות ובעיקר האחווה. אני יכול להבטיח לך שאם יש מקום שבו אסף פורק את כל ייצרי הגלאם שלו זה בקרוספייר ולא לי או לו יש צורך או רצון לפרוק אותם במקום אחר.

תכלס, כמה פעמים צריך להגיד שאתה סלאש הישראלי עד שתתעצבן ממש?

מחמאות תמיד כיף לקבל ובאמת לא נראה לי שיש סיכוי שזה יעצבן אותי אי פעם.

גלעד הוא סלאש הישראלי, גלעד הוא סלאש הישראלי, גלעד הוא סלאש הישראלי, גלעד הוא סלאש הישראלי, גלעד הוא סלאש הישראלי, גלעד הוא סלאש הישראלי, גלעד הוא סלאש הישראלי, גלעד הוא סלאש הישראלי, גלעד הוא סלאש הישראלי, גלעד הוא סלאש הישראלי, גלעד הוא סלאש הישראלי…
פעם שיחררתם שיר בשם קינג אוף רוק, כמחווה לזאק וויילד. איפה נחתה ההחלטה הטיפשית שזה יהיה רק חד פעמי, ולמה לא לנגן ככה לנצח?

אני לא זוכר שאמרנו שזה חד פעמי, יש לנו הרבה חומר כזה במגירה. זאק וויילד הוא אחד הגיטריסטים האהובים עלי ואני מאמין שמידי פעם אנחנו נשחרר עוד שירים בסטייל הזה, פשוט זה לא מתחבר לגמרי עם שאר החומר של הדיסק אז אין טעם להוציא את השיר הזה או אחרים כמוהו כחלק מהדיסק שלנו אבל בטוח שיהיו עוד יציאות כאלה בעתיד. ד"א עשינו את King Of Rock גם בגירסה עיברית משעשעת ביותר ובאמת אנחנו צריכים להוציא אותה לאור. מאוד משעשע.

אילו להקות אתה הכי אוהב בארץ? ואילו להקות מטאל?

בקשר לאמנים ישראלים ששרים בעברית אני מאוד מעריך את היהודים ורמי קלינשטיין (מתקופת האייטיז). בעקרון אני לא מתחבר כל כך למוסיקה עברית אבל בהחלט יש יציאות חזקות פה ושם במיוחד דברים שעשו פה באייטיז.

מסצינת המטאל אני מאוד אוהב את Guidance ,Betzefer ,Orphaned Land ,Oniongod – כל הלהקות האלו הן להקות מקצועיות ומוכשרות מאוד שהציבו פה סטנדרטים חדשים.

היית עוזב את קרוספייר בשביל לנגן באחת מהן? והאם היית מנגן כשכיר סתם ככה בלי מחויבות?

את קרוספייר לא הייתי עוזב בשביל כלום!!! זה פרוייקט חיי ואני מתכוון להמשיך איתו לאורך כל הדרך. ב-Oniongod אני גם מנגן ונהנה מכל רגע, לדעתי זו להקה שממש המציאה סגנון ייחודי. בעקרון בכיף הייתי מנגן עם הלהקות הנ"ל פה ושם כל עוד זה לא פוגע בתפקוד שלי בקרוספייר.

כמה עולה סולו אורח שלך באלבום?

[צוחק] … אני תמיד בעניין של לנגן וכמה שיותר, אני בכיף יבוא להתארח בשירים של להקות אחרות אם יזמינו אותי, כל מה שדרוש זה פשוט שיר טוב ואני שם, מבחינתי זה כבוד גדול שאנשים מזמינים אותי לנגן איתם.

אתה לא רואה את שירי מיימון עושה מטאל? זה תפור עליה! חשבת על לתת לבחורה לשיר בקרוספייר פעם בכלל? מה אתה אומר בעצם על כל הגל הזה של סטלה מאריס וריח מטאל ופתאום הרוקנרול נהיה פופולארי, בעיקר על חשבון להקות שהיו פה וקרעו את התחת בשביל להזיז איזו אבן על הקרקע, והם רק מחליטים שהם אוהבים רוק שוב, אז כולם אוהבים אותם.

לא יודע אם שירי מיימון תעשה גראולינג יחד עם אביטל מבצפר בקרוב אבל אני דווקא יכול לראות אותה עושה עם קרוספייר איזה בלדת אייטיז משובחת ולפי התגובה שלה אתמול בהחלט יש סיכוי שזה גם יקרה. בהופעה הקרובה שלנו שתהיה ביום שישי ה-11.3 במועדון הקולטורה בתל-אביב שבה ד"א יתארחו דורי מגיידנס, דידי מאוניון גוד , מתן מבצפר ו… יזהר כהן, יופיעו איתנו שתי זמרות רקע שאנחנו עובדים איתן, אז ככה שאני בהחלט בעניין של לשתף קולות נשיים בקרוספייר.

אני מברך על כל להקה שעושה רוקנרול טוב בארץ והגל הזה הוא חיובי ביותר מבחינתי, ככל שהרוקנרול יהיה פופולארי יותר אנחנו כולנו נרוויח, אני תמיד יעדיף לפתוח רדיו ולשמוע רוק ולא להיטי פלייליסט. אני גם ממש לא חושב שזה "על חשבון" שום להקה שקרעה את התחת ובתור הלהקה הראשונה שפתחה פה בארץ את הסצינה של הגלאם וקורעת את התחת כבר כמה שנים אני יכול להגיד לך שאנחנו רק נשמח אם בעקבותינו יקומו עוד להקות בז'אנר הזה וזה כבר התחיל לקרות – כן ירבו!!!

לסיכום – סקס, סמים ורוקנרול?

סקס – כמה שיותר!!!

סמים – למי יש זמן???

רוקנרול – לנצח!!!!!!!!!