ראיון עם להקת Betzefer

בשעת לילה מאוחרת הגעתי לדירה מעופשת באיזור מתועש של העיר תל-אביב, בה שהו חברי להקת בצפר. ממתינים בכליון עיניים שאגיע ואציק להם עם שאלות חתרניות שינפצו את הפרטיות שלהם לרסיסים.

מה לעשות. כשחברת תקליטים כמו Roadrunner מחתימה אותך על חוזה אתה צריך לקחת בחשבון שיגיעו אליך הביתה כתבים בעלי רף שנאה גבוה (כי הלהקה שלהם לא חתומה עדיין בחו"ל). וכך הגעתי לדירה, התמקמתי על הכורסא הכי נוחה וגיליתי חבורה שעוד לא ממש מעכלת את גודל המעמד והסיכוי
הסביר שתופיע עם להקות ענק אמריקאיות.

אם תרצו לדעת מי הם באמת גלידה, בר, טים ואור מומלץ לכם לקרוא את הראיון הבא…

קודם כל, מזל טוב – על חתימת החוזה ב Roadrunner כמובן. איך הגעתם לחתום בחברה כ"כ גדולה?
מתן: עוד לפני שהגענו לבלגיה ניסינו לקבוע כמה שיותר הופעות. בהתחלה כש-Fear Factory סגרו את ההופעה הם אמרו שהם לא רוצים להקות חימום ויומיים לפני ההופעה עצמה הם החליטו שהם כן רוצים להקה פותחת וביקשו מהפרומוטר של המועדון שימצא להקה מתאימה. אחד האנשים שעובדים במועדון הכיר את סוון (מלהקת Aborted) שמכיר אותנו וגם אנשים אחרים מהמועדון הכירו אותנו וידעו שאנחנו בדיוק באותו זמן באולפן מקליטים דיסק (זו הסיבה שהיינו בבלגיה מלכתחילה) ואמרו לנו לארגן ציוד וזה קרה.

אז אירגנו ציוד ושכרנו וואן (ההופעה הייתה בהולנד) – מערכת תופים הייתה לנו כבר מפרנק (Aborted) שלקחנו לצורך הקלטת הדיסק. שם כל להקה מגיעה עם הציוד שלה – אפילו מערכות תופים. אם יש שלוש להקות אז בערבים רציניים מפרקים ומרכיבים את המערכות.

ברמן: שם לא ממש פירקו ולא ממש הסתירו את המערכת של ריימונד (Fear Factory) ופחות או יותר ניגנתי בצל של המערכת הענקית שלו.

מתן: בוא נגיד שהעובדה שהופענו עם Fear Factory זה לא מה שהשיג לנו את החוזה. זה בהחלט אבל קידם את העניינים. הקלטנו את הדיסק במטרה להוציא מוצר בסטנדרט מאד גבוה שייצא כמו שהוא בחברת תקליטים ועל זה בנינו בעצם. כשסיימנו את הדיסק שלחנו אותו למישהו ב-Roadrunner גרמניה שקיבלנו את הכתובת שלו גם מהמפיק שלנו וגם מהאיש קשר הזה שפגשנו בהופעה בהולנד. הבנאדם שפגשנו בהופעה הוא לא סקאוטר. הוא לא מחפש להקות. הוא אדם שעובד ב-Roadrunner ובמקרה נכח במקום. החברה פנתה אלינו בהתחלה בהמון התלהבות ואמרו שהם שמעו את ההקלטה.

בשלב הראשון לא דובר על חוזה אלא רק על שיתוף פעולה מסויים. הוא הסביר לנו שהם חייבים לראות את הלהקה מנגנת או להפגש עם הלהקה והתוכנית המקורית הייתה שהוא יגיעו לארץ להפגש איתנו. אחרי כמה ימים, אני מניח שהוא קיבל חוות דעת מהאדם שהיה בהופעה, הם אמרו בואו פשוט נדבר על חוזה בלי לראות הופעה ובלי להפגש.

רותם: הדיסק שלנו הגיע ל-Roadrunner משלושה כוונים שונים. זה שהיה בהופעה, שלחנו לו דיסק והוא שלח למנהלים שלו, שלחנו גם בעצמו וגם הגיע אליהם דיסק מהמפיק.

קיבלתם עוד הצעות מחברות תקליטים?
מתן: קיבלנו עוד כמה הצעות אבל אף אחד לא הראה מספיק רצינות ונכונות לעשות את זה. איתם זה היה כמעט מהרגע הראשון שזה הולך לקרות.

אביטל: גם מהצד שלנו – הם היו הלייבל הפייבוריטי שלנו עוד מהתחלה עוד לפני שהתחלנו לקבל תגובות.

החתימה ב-Roadrunner זה ההישג הכי גדול שהיה למטאל הישראלי אי פעם לדעתי. במיוחד בתור אחד שמנגן בלהקה – קודם כל אני מאד מקנא בכם ומאד שונא אתכם. Roadrunner זה בהחלט התגשמות חלום. אתם רואים עוד דברים שיש לכם להשיג פה בארץ או שאתם מסתכלים עם הפנים רק לחו"ל?
כולם ביחד: לא רק..

אביטל: כיף לנו בארץ, אנחנו אוהבים את הקהל בארץ יותר מבכל מקום אחר, פה זה הבית שלנו ואנחנו אוהבים לעשות פה הופעות ואנחנו רוצים שגם פה זה יגדל. יש לנו הרבה אנרגיה להוציא עכשיו על לראות את העולם ולנגן את המוזיקה שלנו בפני הרבה אנשים חדשים במקומות אחרים ואנחנו לא נזניח את הארץ אף פעם. בצפר זו להקה שתמיד מנגנת וזה מה שאנחנו עושים.

רותם: אני ממש מקווה שכל העניין הזה של החתימה בלייבל כ"כ גדול ייתן איזשהו פוש לסצנת המטאל הישראלית וזה יועיל לא רק לנו אלא בכלל לכל הלהקות פה בארץ ויהיו פה הופעות יותר גדולות וערבים גדולים כמו פסטיבל "מטאליסט" שיש בקיץ.

אביטל: שהמעורבות של הסצנה עצמה תתחיל להיות הרבה יותר בינלאומית – על איך שהעולם יסתכל על הסצנה הישראלית ובכלל על ישראל.

ברמן: יש כאן הרבה להקות שמגיע להן והן לא נופלות מלהקות בחו"ל.

כשחושבים על זה, הסיכוי שתופיעו עם סליפנוט, משין הד, הייטבריד וכו' ממש גדול. אתם מצליחים לישון טוב בלילה?
אביטל: זה מרגיש יותר רגיל ממה שציפיתי שזה ירגיש. אני מתלהב מזה יותר מכל דבר שהתלהבתי בחיים שלי אבל באותה מידה זה נראה לי הגיוני לחלוטין ואני מבסוט מזה לאללה. אני לא יכול לחכות.

רותם: אנחנו לועסים את העניין הזה של Roadrunner כבר כמה חודשים, אנחנו יודעים שאנחנו שם אבל אנחנו עדיין לא יודעים מה זה אומר וכמה זה גדול או יהיה גדול.

מתן: מידת ההצלחה זה לא משהו שנקבע מראש. אתה יכול לחתום בחברה הכי גדולה בעולם וליפול אחרי יומיים. זה תלוי כמה אתה מוכן להשקיע, כמה הופעות אתה עושה בחו"ל, איך יוצא הדיסק שלך, זה גם הרבה עניין של מזל.

בארה"ב ההופעות יותר הופעות והכסף יותר ירוק מפה. מחפשים כבר דירה?
מתן: בשלב הראשון הדיסק יוצא קודם בכל אירופה ורק אח"כ בארצות הברית. מן הסתם לפני שהדיסק יוצא בכל מקום אין טעם להגיע לשם לפני שהדיסק יוצא. גם באירופה, זה לא שאנחנו מחר טסים לאירופה. הדיסק קודם ייצא שם ורק אח"כ נטוס לשם.

יש כבר תאריך יציאה לדיסק באירופה וארה"ב?
מתן: אנחנו עדיין עובדים על העיצוב של העטיפה. בהתחלה בגלל כל התהליך של המגעים עם Roadrunner – שלקח חודשיים – אז בהתחלה הדיסק בכלל היה אמור לצאת במרץ/אפריל אבל זה נדחה.

אביטל: אנחנו מקווים שעד יוני הדיסק ייצא.

איך זה לגור כל הלהקה באותה דירה?
אביטל: לא כולנו. בהתחלה גרנו ביחד מתן, ברמן ואני. עכשיו זה רק אני ומתן. רותם גר קרוב אלינו.

לגור ביחד עשה משהו לדינמיקה של הלהקה? מקלחות משותפיות? נטיות התגלו?
מתן: פעם אחת דפקתי חירבון בזמן שברמן התקלח במרחק של כמה עשרות סנטימטרים אחד מהשני.

ברמן: אני רוצה להדגיש שהווילון היה סגור!

אביטל: בחדר אחר אני כתבתי שיר.

הכינויים של סליפנוט הם נאמבר וואן, נאמבר טו וכו… הכינויים של קורן זה Monkey , Head, Dog וכו.. אתם חושבים ש "גלידה" יתפוס בחו"ל?

(כאן פרצה אנדרלמוסיה מסוימת)

כולם ביחד: יש כינויים מפה ועד הודעה חדשה.

רותם: זה סיפור שקרה ממש עכשיו. היה לנו יום צילומים לפני יומיים והגענו בבוקר, נכנסו לסטודיו של הצלם ואני לא יודע מי הספיק להגיד לו את כל השמות וכל היום הוא קרא לי "יעל".

אביטל: עקב יום הצילומים המוצלח מאד של "גלידה" שמו שודרג ל-"רותם ענבר" ועכשיו הוא מתהדר בשמו המלא.

רותם: הרווחתי את שמי.

אביטל: הוא היה "גלידה" תקופה מאד מאד ארוכה מהחיים שלו – מחטיבת הביניים, הוא הפך להיות "יעל" בשלב מסויים ועכשיו הוא "רותם ענבר".

רותם: ברמן זה "שרה" או "שרה-לי"

מתן: בעיקר אנחנו קוראים לו "בר"

רותם: מתן זה "טים יאנג" או "טומי לי"

אביטל: בדרך כלל פשוט קוראים לו "טים"

ברמן: אביטל זה "אור"

אביטל: זה טוב כי תמיד היה לי שם של ילדה ואנשים היו חושבים שזה כינוי ועכשיו אנשים שואלים "למה אתם קוראים לאור אביטל לפעמים?"

ברמן: אני רוצה להגיד שכמעט התחלנו לקרוא לו "שירה" אבל הדיבור נפל.

יש מקור מסויים לכינויים או שזה הולך פשוט כזה "אתה עכשיו שירה"?
ברמן: למשל, כשמתן היה בהקלטות בגרמניה עם Nail Within והלכתי לבקר אותם. אפשר להגיד שאלוהים העביר לו את הכינוי הזה והכניס למתן את זה לראש. מתן פשוט בא ביציאה "בוא נתחיל לקרוא לאביטל אור".

אביטל: אני יכול לספר את הסיפור הזה וסיפור ממש הגיוני ללמה קוראים לי אור אבל זה סיפור כ"כ ארוך וכ"כ עקום וכ"כ לא מעניין בסופו של דבר וזה ממש לא הגיע מאלוהים אלא משני סוטי מין שהיו איתי בתיכון.

אחרי הפתיחה הארוכה הזו אתה לא הולך לספר את הסיפור?
אביטל: זה נכון מאד מה שאתה אומר עכשיו.

יש 90 דקות בקלטת…
אביטל: התשעים דקות האלו לא הולכות להספיק וזה לא הולך לעניין את הקלטת… היא בטח הולכת לברוח אח"כ.

טוב… אני כותב סוטי מין…
ברמן: קראנו לו גם אורלי בשלב מסויים…

ומה יהיה כתוב בדיסק?
אביטל: אנחנו נהיה פשוט אביטל, מתן, ברמן ו"רותם ענבר".

Soon in Here חזרו משני סיבובי הופעות בחו"ל, Orphaned Land חתומים ב-Century Media ו-Useless ID מצליחים בענק, להקות מקליטות בחו"ל ואתם עכשיו חתמתם ב-Roadrunner. לפני שנתיים לא היה פה כלום… מה השתנה בשנתיים האלו?

(שקט שורר בחדר)

להשאיר אתכם לבד לחשוב על תשובה?
רותם: יש פשוט אולי אנשים יותר רציניים…

מתן: בשנתיים/שלוש האחרונות ממש נוצרה פה סצנת מטאל חזקה. אני זוכר שלפני זה ערב מטאל היה דיי נדיר ושלהקה מחו"ל הגיעה לארץ זה קרה אחת ל…

אביטל: זכור לי שערב מטאל היה דבר נדיר בשבילי להיות בו ולא הכרתי את הלהקות ועכשיו זה מה שקורה…

ברמן: גם לכל הופעה מגיעים הרבה מאד אנשים, הקהל גם בא להרבה הופעות וגם להרבה מסיבות.

אביטל: יחסית לכמות האנשים שאתה רואה בחו"ל.

למה החלטתם דווקא להקליט באולפן בבלגיה?
אביטל: יש שם אחלה צ'יפס.

מתן: חיפשנו אולפן. לא את האולפן הכי טוב בעולם, אלא האולפן שמתאים לנו עכשיו ופנוי פחות או יותר בתאריכים האלה והאלה. שמענו הקלטה של להבות' שהקליטו שם את האי.פי. שלהם. שאלנו שאלות על הבן אדם, קיבלנו מושג קלוש על מה שהולך להיות וזה נראה לנו מתאים.

מה הולך להיות השם של הדיסק?
מתן: זה עדיין בסימן שאלה בימים אלו. בנתיים ה Title שאנחנו עובדים איתו זה Downlow – שזה הקליפ ששיחררנו לאינטרנט. אבל איך שזה נראה זה עשוי להשתנות. כל העניין של איך שהדיסק ייצא החוצה בקטע של עיצוב ושם – עדיין לא סגור.

כמה שירים הולכים להיות שם?
אביטל: 10.

יש איזשהו קונספט מסויים לליריקס או שכל שיר עומד בפני עצמו?
אביטל: הליריקס מאד מגוון. יש שתי זוויות עיקריות במילים אבל בסך הכל הדיסק עוסק בדי הרבה דברים.

אתם אחת הלהקות היותר קרובות מבחינת אנשים. איך הכתיבת חומר שלכם נעישת?
מתן: בד"כ אני כותב את הריפים ובחזרות מרכיבים את הכל ביחד. לכולם יש איזשהו רעיון של איך שיר צריך להשמע ומתי צריכים להוסיף ולהוריד קטע. לוקחים איזה קטע ראשוני ועובדים איתו.

אתם אחת הלהקות שהצליחה לחדור בארץ לסצנת המטאל, הפאנק וההארדקור.
אביטל: אנחנו אוהבים את כל המוזיקה הזאת.

מתן: אף פעם לא ניסינו להיצמד לסצנה מסויימת.

אביטל: לא ראינו בעצמנו להקת מטאל אף פעם. אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כ-"להקת רוק כבד". אנחנו אוהבים פאנק והרבה להקות פאנק ואין שום סיבה שלא נופיע איתן, אנחנו אוהבים מטאל והרבה להקות מטאל ואין שום סיבה שלא נהיה בערבים האלה. אנחנו אוהבים הארדקור, אנחנו אוהבים הכל.

איזה קהל הכי טוב?
מתן: מטאליסטים.

אביטל: כן… ההופעות הכי טובות שעשינו…

מתן: ההופעה שהסולן שלך שבר את הרגל… זה הקהל הכי משוגע שראינו בחיים שלנו.

אביטל: יש הכי הרבה מכות בהופעות מטאל.

מתן: זה לא בהכרח דבר חיובי… אבל הטירוף אתה יודע… אנחנו גם משתגעים על הבמה וזה כיף לראות ש-500 אנשים מול הפנים שלך באותו קטע וכולם באותו וייב.

אביטל: או 2500.

לא פחדתם שיהיה לכם קצת קשה בחו"ל עם שם כמו "בצפר"? הייתי מת לשמוע את האנשים מ-Roadrunner הוגים את השם.
אביטל: זה מצחיק לשמוע אנשים אומרים אותו – השפה שלהם מוזרה לנו כמו שהשפה שלנו זרה להם. יש להם TZ וזה כמו צ'.

כולם מדברים ברחוב על ההופעה הקרובה שלכם בבארבי ונראה שהולך להיות עמוס במיוחד. מה אתם יכולים לספר על ההופעה? תנגנו חומר חדש?
אביטל: אנחנו הולכים לנגן את כל "New Hate" ולתת סט יותר ארוך ממה שאנחנו עושים בד"כ. בניגוד ל 30-35 שאנחנו בד"כ עושים – ננגן כמעט שעה.

ההקלטה הראשונה שלכם ששמעתי אי פעם הייתה "פיץ העכבר". (מתן מחזיק את הראש ומנענע אותו כשהוא ממלמל "לא לא…"), אחרי תקופה יצא "New Hate" שהיווה קפיצה עצומה מהחומר הישן ועכשיו בדיסק החדש יש עוד התקדמות גדולה. קודם כל, מאיפה בא הרעיון לעשות קאבר לפיץ העכבר?
מתן: אביטל וברמן היו שרים כל מיני שירים על הגיטרה אקוסטית בקטע של להצחיק.

אביטל: מתן בא אמר ננגן את זה בהופעה וננגן בסוף פאנק ויהיה כיף. בטח יהיה מכות ואנשים מכירים את זה ממתי שהם היו קטנים.

מתן: כן זה גדול – אף אחד עוד לא עשה את זה קודם.

ברמן: מתן תמיד היה עושה את פיץ העכבר עם בלונים של הליום שהיינו קונים ביום של ההופעה.

אביטל: תראה, כמו שאמרנו לך קודם, כולנו אוהבים המון סוגים של מוזיקה – מטאל, פאנק ואלטרנטיבי.

מתן: ופיץ העכבר.

אביטל: הרבה יותר דברים השפיעו עלינו בהתחלה והכוון שלנו נהיה יותר ויותר ברור עם השנים ועכשיו עם צאת התקליט הראשון שלנו יש לנו כבר סאונד מאד מגובש וכוון מאד אחיד אצל כולנו בראש. אנחנו כולנו יודעים איך בצפר נשמעת.

מתן: אנחנו תמיד יודעים איך השיר הבא ישמע. זה לא משנה איזה ריפים נכתוב, או באיזה סגנון, או אם זה יהיה מהיר או איטי – הסאונד וה-Feel תמיד נשאר אותו דבר וזה משהו שהתגבש בשנתיים האחרונות.

אני מחכה לדיסק הרביעי שלכם ב-Roadrunner כשיהיה דיסק בונוסים ויהיה שם פיץ העכבר.
מתן: זה לא יקרה אף פעם.

זה יהיה מעניין אבל…
מתן: אם כן – תביעות על סכומי עתק יעופו…

אביטל: של קלאסיקלטת.

מתן: האמת היא שאז ניסינו להשיג זכויות על השיר הזה כדי שנוכל להוציא אותו…

לאט לאט אתם הופכים להיות אחת הלהקות הגדולות בארץ אז מה עוד שנה נראה אתכם עושים פרסומת למעדן חלב יחד עם סבלימינל?
מתן: (אחרי מחשבה קצרה) לא.

אביטל: אם זה משהו שאני אוהב, אולי לא יהיה איכפת לי לפרסם אותו, אבל אני לא הולך לפרסם מעדני חלב.

מתן: פריק.

אביטל: אני פריק – אני לא אוכל חלב – אז זה לא הולך לקרות.

ברמן: חוץ מזה, אפילו שחתמנו ב-Roadrunner, כל מי שאני מדבר איתו ואין לו מושג במטאל – הוא לא יודע מה זה Roadrunner ולא בצפר ולא מטאל…

אביטל: סביר להניח שהציבור הרחב לא יהיה מוכן לזה שלהקת מטאל תפרסם מוצרי חלב – יותר בכוון דם עיזים.

באיזה להקות מטאל או לא מטאל בארץ אתם רואים את ההבטחה הבאה?
מתן: אתמול עשו לנו ראיון ושאלו אותנו בדיוק אותה שאלה וזה לא עניין של לסרב לענות – אני אגיד בדיוק מה שאמרתי אתמול – זה לא כמו טבלת כדורגל. אין יותר טוב ופחות טוב… יש המון להקות בארץ והגוון בארץ הוא אדיר. אין לך כאילו 20 להקות שמנגנות דת' מטאל ואתה יכול להגיד שזו להקת הדת' מטאל הכי טובה. יש לך להקה שמנגנת גרוב מטאל ולהקה שמנגנת פרוגרסיב ולהקה שמנגנת ברוטאל וגריינד וגור ואין לזה סוף. אבל בד"כ כל להקה מתבלטת בקטע שלה.

טוב, אז אני פשוט אכתוב שאמרתם "סוליטרי" ו"מטריסייד" וזהו.
ברמן: אם גם נגיד שמות אז אח"כ יאשימו אותנו שאנחנו חלק מהמאפיה וזה.

אביטל: נכון נכון – אנחנו לא חלק מהמאפיה!

אגב המאפיה – יש כזה דבר בארץ לדעתכם?

(כאן החברה מתחילים לצחוק קצת)

אביטל: אין לנו דעה וזה לא מעניין אותנו.

מתן: אנחנו לא נכנסים לזה.

אביטל: אנחנו לא ניגרר לריבים באינטרנט ולוויכוחים בפורומים…

מתן: עזוב – זה לא משנה מה נגיד – עכשיו אנחנו חלק מציר הרשע.

אז בואו ננצל את המאורע (ואני בהחלט ניצלתי את זה שיש לי מכשיר הקלטה ואורון לא לידי) ונכריז "זין על אורון" ביחד.
אביטל: אל תגיד זין על אורון. אנחנו אוהבים את אורון ואת מטאליסט!

מתן: והוא לא מכריח אותנו להגיד את זה!

אביטל: יחי המטאליסט!

מתן: יחי המטאליסט!

בואו נחזור להתחלה – איך קמה בצפר?
אביטל: פעם ברמן, הבסיסט הראשון של בצפר – אביב ואני ניגנו בלהקת בית הספר כשהיינו בכיתה י"ב. התחלנו לעבוד על זה עוד בחופש הגדול של י"א. יחד עם אניה שהייתה אחראית על המקהלה של בית הספר. מתן קיבל מחברים שלו איזו הצעה לעשות איזה גיג באיזו מסיבה ולנגן קאברים אז הם הזמינו אותנו.

ברמן: בתור אומנים שכירים אני רוצה להדגיש.

מתן: (מתפרץ) תגידו – זה לא אתם הצעתם לי?

אביטל: לא – זה אתה הצעת לנו. ואז עשינו את ההופעה הזאת ופשוט המשכנו לנגן קאברים עוד תקופה ארוכה ומתישהו התחלנו גם לכתוב את החומר שלנו. השם של "להקת בצפר" פחות או יותר נשאר בגלל הקטע הזה. שנאנו אחד השני עד לפני כמה חודשים.

ברמן: אני רוצה להגיד שיש עדיין כמה שאריות של שנאה.

אביטל: יש דיי הרבה…

ברמן: אצלי בלב…

אביטל: לנצח אנחנו ננטור טינה אחד לשני על הרבה דברים שעשינו בצעירותינו אבל אנחנו מסתדרים טוב, מצאנו את עמק השווה, אנחנו מצליחים ליצור דברים אדירים ביחד ולהגיע להשגים ובעזרת השם זה לא ייפסק עד שנופיע עם סלייר. וגם אחרי שנופיע עם סלייר.

ברמן: אפשר להופיע עם סלייר כמה פעמים.

אביטל: כן… אפשר להופיע עם סלייר עוד פעם.

מה התוכניות לעתיד?
אביטל: להופיע עם סלייר, להופיע עם לאמב אוף גאד. להסתובב בעולם, לראות את כל העולם, להופיע עם הלהקות שאנחנו הכי אוהבים, לכתוב הרבה מוזיקה חדשה ויותר טובה ממה שעשינו ולהקליט דיסקים עם מפיקים שאנחנו אוהבים.

מתן: להופיע מול כמה שיותר קהל ועם כמה שיותר להקות שאנחנו אוהבים.

אביטל: לעשות מה שאנחנו עושים עכשיו ובעצם להמשיך.

מתן: להמשיך ולהשתפר. העליה שהייתה לנו בין "some tits but no bush" ל-"new hate" זה נראה לנו כמו קפיצה ענקית באותו זמן ועכשיו כשמסתכלים על "new hate" לעומת הדיסק החדש שלנו זו קפיצה עוד יותר ענקית – קשה כבר לדמיין לאן אתה יכול להגיע.

יש כבר שירים חדשים?
מתן: כתבנו שיר אחד חדש. לקח אחד שלמדנו מהדיסק הקודם זה שאין טעם סתם להתחיל ללעוס שירים עכשיו. הדיסק הבא יוקלט עוד כשנה וחצי בערך ונשתדל את מירב החומר לכתוב בחודשים של לפני הקלטת הדיסק. ככה החומר יוצא יותר טרי וגם שומעים את זה בדיסק. השירים האחרונים שכתבנו נשמעים יותר טריים ויותר חיים. כשאתה בא לנגן שיר פעם שלישית בחיים שלך אתה בא לנגן אותו בהרבה יותר התלהבות. אולי לא בצורה הכי מושלמת ולא בצורה טכנית אבל שומעים את זה.

יש שיר אחד בדיסק שכתבנו יום אחד לפני שטסנו להקליט. הקלטנו סקיצות למחשב ואפילו לא ניגנו אותו ביחד פעם אחת. צרבנו סקיצה של תופים וגיטרה מהמחשב ובאנו עם זה לאולפן וזה אחד השירים שאני הכי אוהב מהדיסק…

איזה שיר זה?
מתן: Running Against

לפני שטסתם לבלגיה הייתה תקופה שכמעט כל סופ"ש הופעתם. לא פחדתם לשרוף את עצמכם?
מתן: אנחנו פשוט אוהבים להופיע.

אביטל: זה הדבר שאנחנו הכי אוהבים לעשות בעולם. בשביל זה אנחנו עושים את זה. התקופה האחרונה של חצי שנה בלי הופעות התחרפנתי לגמרי. וכל תקופה אפילו של חודש בין הופעה להופעה זה יכול לשגע.

מתן: משהו חסר…

אביטל: כן – לגמרי. להופיע כל שבוע…. להופיע כל יום… בשביל זה אנחנו עושים את זה…

ברמן: זו בכלל הייתה תקופה מאד קשה כי גם לא יכלנו לספר לאף אחד על כל עניין החתימה. אנחנו ידענו שמשהו מאד גדול הולך לקרות והיה ממש צריך לשמור את זה בשקט כי חבל לדבר על זה לפני שזה קורה.

רותם: בקשר לשאלה – בצפר זו בעצם להקה של Live. כולנו אוהבים להופיע ושלהקה מופיעה הרבה זה גם משפר אותה כלהקה – לדעתי. אנחנו אוהבים לעשות את זה ואין שום סיבה שלא נעשה את זה…

מתן: הרבה יותר כיף להיות על במה מול אפילו 100 אנשים מאשר להיות תקוע באולפן ולנסות להוציא את הטייק הנכון.

אביטל: לא הייתי בהופעה של בצפר אף פעם אבל אני דיי בטוח שאם זה איכשהו כמו מה שאנחנו נהנה מלעשות את הדיסק או מלעשות הופעה, אז הרבה יותר כיף לראות אותנו בהופעה מאשר לשמוע את הדיסק שלנו וזה תמיד יישאר ככה.

מתן: אם ננגן הופעה אחת מול 400 או ארבע הופעות מול 50 זה לא משנה. זה רק ניסיון… ניגנו הופעות גדולות וניגנו הופעות קטנות וכל ההופעות הן כיפיות.

אביטל: כשנצא לחו"ל לא כל ההופעות שלנו הולכות להיות גדולות ואפילו הרבה מהן הולכות להיות דיי קטנות ואנחנו צריכים ללמוד לתת מעצמנו את ה-100 אחוז בכל מצב וזה מה שאנחנו עושים עכשיו.

יש לכם סיפורים מבלגיה?
רותם: שמע… היינו באמסטרדם ובאמסטרדם היה…

אביטל: באמסטרדם היה… גוד טיים…

מתן: אני אכלתי באמסטרדם משהו כמו 2 קילו מיונז ביום אחד… אכלתי שלוש פעמים בצ'יפס של הילד המשתין ולקחתי את המנה הכי גדולה. מי שלא היה שם אז חייב להגיע לשם ומי שכן היה שם יודע על מה אני מדבר.

ברמן: אני הייתי בבלגיה יום אחד בפסטיבל "גראספופ" והיה ממש כיף. אווירה סבבה לגמרי, יצא לי לראות אחלה להקות כמו מוטורהד, סליפנוט, סולפליי, אליס קופר…

מתן: ביום שאנחנו נסענו לאמסטרדם הוא נסע לגראספופ. אנחנו מתים על פסטיבלים ומתים על הופעות אבל היינו שמונה ימים סגורים באולפן ורק מנגנים מטאל וכל מה שאנחנו שומעים זה גיטרות ותופים… ואני הרגשתי שאנחנו צריכים יום חופש מההקלטות… אתה יודע – אתה צריך יום אחד כדי לאגור כוחות ובפסטיבל קשה לאגור כוחות. ברמן כבר סיים להקליט תופים אז לא היה איכפת לו..

כלהקה ישראלית יהודית בחו"ל – היו גילויי אנטישמיות?
רותם: לא היה לנו כ"כ הרבה זמן להסתובב בחוץ…

אביטל: …ולחפש נאו-נאצים…

מתן: …ואני מניח שגם להם לחפש אותנו…

מילות סיכום לקוראי מטאליסט?
אביטל: יחי המטאליסט!

מתן: יחי המטאליסט! המטאליסט לא מסלף את דברינו! יחי המטאליסט! וחוץ מזה, בואו לבארבי ב-25.

אביטל: יהיה מכות.

מתן: יהיה פוגו – במילותיו של מוטי ספאון. מוות, פוגו, דם, בלאגן… שרצים!

מתן: שרצים…