מרואיין: Alexi Laiho סולן וגיטריסט להקת Children of Bodom

ההצלחה הענקית של הרכב המטאל המלודי מפינלנד צילדרן אוף בודום מהעיר אספו הכתה את עולם המטאל בהפתעה בשנת 1997, מאלבום הבכורה Something Wild ועד היום מעטים הם ההרכבים הפינים שזכו להצלחה כה גדולה בעולם, הן באירופה והן בארה"ב, ההרכב שכבר ביקר בישראל בעבר חוזר בסוף השבוע להופעה נוספת בתל אביב, שוחחתי עם מנהיג הלהקה והמוח אלכסיי לייהו לקראת חזרתם של הילדים מהאגם ההוא..

אתם נמצאים כרגע בהופעות ברוסיה, מה המצב שם? אתם מרגישים מתח פוליטי צבאי?

הקהל ממש טוב ותומך וההופעות מוצלחות, לא הרגשנו משהו שונה פרט לזה שהציוד שלנו הלך לאיבוד ונאלצנו להשתמש בציוד מקומי, הופעה אחת בוטלה בגלל תנאי מזג האוויר ואני לא ישנתי כבר שבוע בגלל כל הנסיעות ממקום למקום אבל לא הרגשנו את המתח שאתה שואל עליו, אולי כי לא יצאנו מחוץ לאזורי המופע, ההופעות עצמן היו נהדרות.

עברה שנה מאז האלבום Halo Of Blood איך אתה מסכם אותו כעת?

מרגיש טוב לגביו עדיין, אוהב אותו, הקשבתי לו שבוע שעבר שוב והוא עדיין טוב מאד בעיני, אנחנו מופיעים עם השירים שלו כבר זמן מה ועדיין לא מרגישים שנמאס לנו מהם, גם הקהל אימץ את האלבום בחום.

אתה מרגיש שתהליך העבודה שלכם השתנה מאז תחילת הדרך?

הדברים הפכו מקצועים יותר, זה ברור, אבל מאז האלבום Hatebreeder אנחנו על קו די דומה, לקח לנו חודש וחצי להקליט אותו, אנחנו כבר מיומנים בזה, עוד עשרה ימים למיקסים, ואז כמובן המאסטרינג, זה היה תהליך די מהיר, בא לנו בטבעיות כבר.

אני אישית מרגיש שהלכתם קצת לכיוון של Follow The Reaper

הרבה אמרו לנו את זה, מעריך שזה נכון, שיש השפעה של חומר ישן שלנו כאן, יש גם אלמנטים חדשים יותר מן הסתם, סוג של שילוב, בהשוואה לשני האלבומים שקדמו לו כן, זה בהחלט יותר אולדסקול ויותר כבד, בלי ספק בכלל.

הסאונד הרבה יותר אירופאי…

אנחנו להקה אירופאית אחרי הכל… זה טבעי, לא השתמשנו באותו צוות הקלטה שהיה לנו בעבר, אולי זה מה שגרם לך להרגיש שינוי כלשהוא, יש השפעה של המפיק, אם זה מיקו קרמילה שהוא פיני או כריס שהוא אמריקאי אבל בסוף היום זה הצבע שלנו.

גם פיטר טגטגרן מלהקת היפוקרסי הפיק לנו את השירה באלבום הזה, הוא מוזיקאי ומפיק מנוסה מאד וזה תרם הרבה, הוא היה אמור להשתתף גם כנגן קלידים אורח אבל בסוף רק הפיק את השירה, הוא סולן ויש לו מלא נסיון, שמחתי מאד שהוא הקליט את השירה שלי.

ומה אתה יכול לספר לגבי שם האלבום Halo Of Blood?

לזכר חבר טוב שלי שנפטר לפני שנתיים. בכלל יש הרבה התמודדות עם המוות באלבום הזה, מצאתי את עצמי יושב וכותב המון על אנשים שהכרתי בחיי ואינם עוד, סוג של אמירה ששרה על הנושא כהתמודדות מול הפחד הענק והגדול הזה שלכולנו יש בלב, המון מטאפורות, כל הכתיבה הזו שהיא יותר עצובה מבחינת הטקסט נותנת לי הרבה עוצמה והתמודדות אישית.

איך נכנסת למטאל? מה גרם לך להתאהב במוזיקה הזו?

גדלתי כמעריץ של להקות כמו W.A.S.P, Motley Crue, Skid Row וכמובן גאנס אנד רוזס, להקות אדירות לטעמי גם היום, ואז גיליתי אט אט את הצד הכבד יותר, מטאליקה, Anthrax, Sepultura ומשם את הדת` מטאל ושאר הסגנונות, זה היה תהליך טבעי, בא עם השנים, אני אוהב באותה מידה גם את Poison וגם את Darkthrone וזה נהדר לטעמי.

את הלהקה התחלנו בבית הספר, היינו יחד באותו בית ספר, מגיל 12-13 אנחנו מכירים, בגיל 14 כבר הוצאנו את קלטת הדמו הראשונה ובגיל 17-18 כבר היינו חתומים בחברת תקליטים והאלבום הראשון יצא.

בתחילת הדרך היית מעורב גם בהרכב הבלאק מטאל הפיני Impaled Nazarene מה הרגשות שלך לגבי זה כיום?

מאד אוהב אותם, אחת הלהקות הטובות, מפעם לפעם אני נהנה מאד להתארח איתם אבל מבחינת לוח הזמנים לא יכלתי להיות חבר בלהקה. הייתי חייב לשים את כל הפוקוס בלהקה אחת.

למרות שהייתי רוצה לעקוב אחרי מה שקורה בפינלנד מבחינת בלאק מטאל, ממש קשה בגלל סיבובי ההופעות והלהקה שמתנהלת בפול טיים.

היה לכם דימוי די פרוע של שתיינים, אני יודע שהפסקת לשתות?

את רוב ההרגלים הרעים שלי הצלחתי לנצח או לצמצם, אני כמעט ולא שותה כבר, לא עולה לבמה שיכור, אני מתרכז בלתת הופעה טובה וזה הכל, אני כבר לא בן 22 והגוף נותן סימנים, אי אפשר להתנהג ככה לאורך זמן, זה הרסני, זה היה או להפסיק או לשלם את המחיר ולסבול את ההשלכות, החלטתי להפסיק.

יש לך תדמית של וירטואוז גיטרה, דבר שמאד תורם ללהקה, איך אתה משלב בין הרצון להתפתח ולחלוק עם הקהל את היכולות שלך ומגבלות של כתיבת השירים?

אני לא חושב שאני שם את הנגינה או היכולת הטכנית שלי מעל למוזיקה, אני מנגן מה שיוצא לי מהלב, באופן טבעי בקטעי הסולו אני מרשה לעצמי הרבה יותר אבל השירים חייבים להיות בנויים כמו שירים, הרקע שלי הגיע ממקומות כאלו, מי שהשפיע עלי היו הגיטריסטים שניגנו במהלך השנים עם אוזי אוסבורון, כולם, רנדי רואדס, ג`ק אי לי, זאק וויילד, וסטיב ואי כמובן, אני אוהב גם את פול גילברט וסלאש מאד, הם נהדרים.

היית אורח באלבום החדש של Annihilator ואצל מרטי פרידמן, ספר לי על זה

שניהם אמנים שהשפיעו לי על הנגינה והכתיבה לאורך השנים בצורה מאד חזקה ודומיננטית וזה כבוד גדול עבורי להתארח באלבומים שלהם, סגירת מעגל הייתי אומר, הייתי מת לעבוד עם סבסטיאן באך, לנגן כמה שירים שלו, זו היתה יכולה להיות חוויה נהדרת.

הפכתם לאחת הלהקות הגדולות ביותר בפינלנד…איך זה קרה?

הרבה עבודה קשה הביאה אותנו לשם, זה מפתיע אותי עד היום שזה קרה, לא היה בתכנון, לא היתה תכנית להביא את הלהקה לשם, זה מצחיק כי ממש לא היינו בכיוון הזה כשהלהקה התחילה, היינו ילדים, צעירים, זה די מטורף, כמובן שאנחנו שמחים מאד מזה ומרגישים מוחמאים.

ואיך אתה מרגיש לגבי המטאל הפיני כיום?

המטאל בפינלנד בהחלט גדל מאד, דברים השתנו ולטובה, בלי ספק בכלל, יש המון להקות מצליחות, בעיקר מתחום הפולק מטאל, להקות כמו Ensiferum מאד מצליחות וזה נהדר לטעמי.

פעם שנייה שלכם בישראל, מה הזכרונות שלכם ומה יהיה הפעם?

בהחלט כייף לחזור לישראל, עבר זמן מאז שניגנו אצלכם בפעם האחרונה, בהחלט מצפים !


אתם מתכננים ללכת למקומות מסויימים חוץ מהמופע? לטייל קצת?

הזמן לא יאפשר זאת כל כך, אבל אנחנו נהנה מכל שעה פנויה שתהיה לנו ויש גם מפגש מעריצים בתכנון כך שיהיה כייף ואני בטוח שגם אנחנו וגם הקהל יהנו.