שובם של הפרעונים

מרואיין: Matt Johnsen – גיטריסט להקת Pharaoh

בשנת 1999 יצא האלבום Control Denied, פרי הגאוניות של Chuck Schuldiner, האיש שמאחרי הרכב הדת' מטאל פורץ הגבולות Death. ב Control Denied הציג Chuck לעולם את הסולן Tim Aymar, שהתגלה כבעל אחד הגרונות המרשמים ביותר בתחום המטאל המלודי שנשמעו בעשור ההוא. לאחר מותו של Chuck, וכמה שנים של שקט יחסי, הגיח Aymar שוב, הפעם בהרכב המטאל המלודי Pharaoh, שאלבום הבכורה שלו After The Fire היה בקלות אחד מאלבומי המטאל הטובים שיצאו ב 2003. ההרכב המשיך לפעול בתדירות לא גבוהה, כשהשנה יצא אלבומו הרביעי – Bury The Light, עוד יצירת מופת המשלבת פאוור מטאל אמריקאי מלודי עם יסודות פרוגרסיבים יותר. בפעם השניה בתולדות המגזין ישבנו לדבר עם הגיטריסט Matt Johnsen, בחור נחמד, מעריץ מדע בדיוני נלהב, וגם גיטריסט וכותב כשרוני – והוא עדכן אותנו על הנעשה בעולם הפרעונים:

שלום Matt, מזל טוב לרגל צאת אלבומכם החדש. דבר ראשון – מדוע לכל הרוחות לקח לכם 4 שנים?

צריך להאשים את ה-EP ואת התינוקות. תינוקות, בן אדם. כמו כן, Pharaoh היא פשוט להקה איטית מלידה. ככה אנחנו עובדים. הלוואי וזה היה אחרת, אבל אילו החיים. לפחות אנחנו יותר מהירים מ-Tool. לשתינו יש ארבעה אלבומים ו-EP – אבל הם התחילו ב-1991 !

באמת הוצאתם EP בשנה שעברה. האם ה-EP והאלבום הוקלטו באותו סשן הקלטות, או שמדובר בסטים של שירים שונים לחלוטין ?

לא – כולם נכתבו והוקלטו באותו הזמן. הבנו עוד שסיימנו לכתוב את האלבום הקודם, Be Gone, שיש לנו יותר מדי שירים לאלבום אחד. אנחנו מאמינים ש-45-50 דקות לאלבום זה האורך הטוב ביותר ויותר מכך זה פשוט לנסות את סבלנותו של המאזין. ידענו שיש לנו 3-4 שירים מקוריים שהיו ממש טובים אבל לא היה לנו מקום בשבילם ב-Be Gone, אז החלטנו להוסיף עוד שלושה קאברים ולשחרר שני הוצאות בבת אחת. זה נראה הרבה יותר חכם בזמנו. בדיעבד, ה-EP ותקליט ה-7 אינץ' רק האטו אותו באופן משמעותי, והובילו בצורה ישירה לעיכוב בין אלבום מס' 3 למס' 4. למרות זאת, השירים עדיין מגניבים, ואני גאה במיוחד בקאברים שלנו ל-New Model's Army ול-Coroner. הפעם לא הקלטנו שירים אקסטרא, אז אנחנו כבר מתכוננים להיכנס למצב כתיבה עבור אלבום מס' 5. אולי הפעם זה ייקח רק שלוש שנים. הא הא !

מהי משמעות שם האלבום, והאם הוא מקושר לעיצוב הנהדר של העטיפה ?

הבנו שבמילים שלנו הוצאנו את "האור" בתור האיש הרע, שוב ושוב, או לפחות בתור היצוג של הרוע, אז החלטנו ללכת עם הרעיון הזה עד הסוף, ו-Bury The Light הוא התוצאה. חשבנו על שם האלבום והקונספט של העטיפה בא לנו אחר כך באופן די טבעי, וכל מה שזה לקח זה כמה משפטים תיאוריים ודוא"ל ל-J.P. Fournier על מנת לגרום לעטיפה להראות כל כך טוב. הבן אדם גאון ! הוא ה-Derek Riggs שלנו. אפילו יש לו סימן חרטומים משלו בתור חתימה !

איך לדעתכם האלבום שונה מבחינה מוסיקלית ומבחינת הסאונד מהאלבום הקודם, Be Gone ?

האלבום החדש הרבה יותר אגרסיבי, הרבה יותר פרוגרסיבי, ויש בו הרבה יותר ניואנסים – אם כי אולי באופן מעודן יחסית. Be Gone היה יותר כמו יריית אזהרה אחרונה, בעוד ש-Bury The Light הוא ה"אמרתי לכם!" הכועס שבא אח"כ. אני גם יכול לומר שבאופן ודאי המוסיקה של Bury The Light הרבה יותר קשה לנגינה, הא הא ! חלק מהריפים של Graveyard Of Empires הם פשוט עונש של נגינה. ההפקה גם יותר קיצונית על מנת להתאים עצמה למוסיקה. אני חושב שיש לה צליל מודרני באופן יחסי, מבלי להישמע כמו להקה אחרת. Pharaoh משתמשת בתדרים בינוניים יותר מרוב להקות המטאל (Mid range frequencies). אני מניח שאנחנו באמת אוהבים את הצליל הנחירתי הזה.

לפני 4 שנים, אני יודע שניגנת עם Fool's Game בערך בשנת 2009, ואז עם Dawnbringer. איך יצרת קשר עם שתיהן ואיך אתה משווה בין העבודה מולן לבין העבודה ב-Pharaoh ?

אז כך, Dawnbringer היא בעצם הפרויקט של Chris Black בערך חצי מהחיים שלו, אז Pharaoh היא ממש פרויקט-צד ליד זה! הוא קשר אותי בחבל לכמה פרויקטים, כמו שני האלבומים האחרונים של Dawnbringer, שני האלבומים האחרונים של Nachtmystiums ואלבום אחד של Superchrist. Chris מכיר הרבה מוסיקאים, ויכול לנגן את רוב כלי הנגינה לבדו, אבל הוא לא מכיר יותר מדי 'שרדרים', אז אני מניח שאני האיש אליו הוא פונה כאשר הוא צריך סולו עם דקה של 16 תווים בשנייה! בנוגע ל-Fool's Game, זו הלהקה של Matt Crook – ועבור כל העבודה שלו ב-Pharaoh, אני פחות או יותר צריך להיות עבד הגיטרה שלו מתי שרק יצטרך אותי! אנחנו האמת שעובדים על אלבום חדש עכשיו. Matt כותב כמעט את כל המוסיקה, כמובן, אך יהיו לי כמה קרדיטים באלבום הזה, כולל שיר שאני, Matt ו-Hunter Ginn (מ-Canvas Solaris לשעבר, שמנגן תופים ב-FG2) כתבנו יחד באולפן. אני כמובן אנגן כמה סולואים, אך הפעם Matt לא יפיל עלי לנגן כל כך הרבה.

נראה שאתם ממשיכים לעבוד באופן עקבי עם הלייבל Cruz Del Sur. האם חיפשתם אחר לייבלים אחרים או שאתם מאושרים ומרוצים מהעבודה שהחבר'ה האלה עשו עבורכם עד כה שנשארתם איתם בלבד?

דיברנו עם כמה לייבלים אחרים, חלקם אפילו גדולים יותר מ-CDS. האמת היא שהם פנו אלינו. ואני אהיה כנה, היה מפתה לנסות את מזלנו במסגרת גדולה יותר. אבל לבסוף החלטנו שעבור להקה בסגנון של Pharaoh וצורת העבודה שלנו, עדיף לנו להישאר עם האיש שאנחנו מכירים ועם הלייבל שתמיד היה פה בשבילנו. אחרי הכול, Pharaoh הייתה ההוצאה הראשונה של CDS, ואני לא אתפלא אם אנחנו גם נהיה האחרונים ביום מן הימים, הא הא! לטוב ולרע, Enrico תקוע איתנו!

כאשר התחלתם, After The Fire נשא את השפעות Iron Maiden בגאווה, ורק לאחר מכן פיתחתם סגנון יותר פרוגרסיבי ועצמאי משלכם. האם אתה יכול לומר שהאלבום החדש שומר על הקו הפרוגרסיבי והמורכב שפיתחתם כבר ב-Be Gone ?

בהחלט. Pharaoh נוצרה על ידי Chris Black בתור להקה בסגנון של Iron Maiden או Saxon, שלא עניינו אותי יותר מדי, אך בהתחלה זרמתי איתם בגלל שהיה ממש כיף. אבל אפילו בסיום כתיבת השירים של האלבום הראשון, ניסיתי להתרחק מה"מיידיניות" הברורה, ואני חושב שעם הזמן שאר הלהקה עברה את אותו התהליך, גם אם לא בדיוק לאותו הכיוון הסגנוני. זה לא שאנחנו לא אוהבים את Maiden, ברור שאנחנו אוהבים, אבל לנסות ולעשות Maiden יותר טוב ממה שהם בעצמם עשו זו אסטרטגיה נוראית, ואנחנו חושבים שעולם המטאל זקוק ליותר חומרים רעננים וחדשים, במיוחד במה שנוגע למטאל מלודי, שרובו ממש גרוע כיום.

אני יודע ש-Tim הוא חובב קונספירציות לא קטן, ושאתה חובב של מדע בדיוני. איך אתם כותבים את הטקסטים של הלהקה ? מה הם הנושאים בהם אתם עוסקים ?

בסופו של דבר, כול אחד מאיתנו כותב את המילים, למרות ש-Chris Kerns לא כתב שום דבר הפעם (האמת שאנחנו שנינו כן כתבנו ביחד, אבל לשיר שבסוף לא נכנס לאלבום הסופי). המילים שלי נוטות להיות יותר פוליטיות וכועסות בגדול, בעוד שהטקסטים של Tim בהחלט מציגים את נקודת השקפתו על העולם. Chris Black קצת פחות טיפוסי ממני או מ-Tim, ולעתים הרבה יותר מילולי, אך לעתים אחרות הליריקה שלו פשוט מסתורית. מבחינתי, אני רוצה שבמילים תהיה השקעה של תשוקה חזקה כלשהי, ואני מניח שיותר קל להתחבר ולהתרגש מנושאים כמו מצב העולם מאשר מצב המחקר של מנוע-על-חלל. האמת היא שכן כתבתי שיר שהטקסט שלו הוא כל-כולו פנטזיה : "The Spider's Thread" הוא שיר שמבוסס על סיפור קצר של סופר בשם Ryunosuke Akutagawa. בהתחלה לשיר הזה היה תוכן אחר לחלוטין מבחינת המילים, אודות אחי (שהוא בן אדם ממש דפוק בקטע רע) אבל המילים לא היו כל כך טובות, למרות שמבחינת המשמעות הן היו מאד חשובות לי. יום אחד אני אכתוב שיר טוב אודות אחי, ועל כמה הוא כישלון מהלך בחיים שלו.

מה קורה איתכם מבחינת הופעות כיום? האם אתם מתכננים לצאת לסיבוב הופעות לקידום האלבום?

וובכן, אנחנו מתכננים לעשות הופעה בשיקגו במאי, אבל אנחנו באמת שעושים חזרות באופן שבועי, משהו ש-Pharaoh מעולם לא עשתה. אחרי כן, נבדוק את המים עם כמה הופעות מקומיות, ואם אלו ילכו כמו שצריך, נשים את משקלנו לכיוון של סיבוב הופעות רציני, בתקווה באירופה. זהו האזור בו דברים רציניים קורים עבור להקות כמו Pharaoh. אבל מעבר לתוכניות המעורפלות האלו, אין לנו שום דבר מסודר בלוח השנה.

מבחינה מוסיקלית אתם ממשיכים את הקו של המטאל המסורתי שהלכה לכם כל כך טוב עם האלבומים הקודמים, מה גורם לכם להמשיך וליצור מוסיקה בז'אנר הזה? מהו עבורך סגנון המטאל המסורתי לעומת ז'אנרים אחרים?

ובכן, אני לא באמת חושב ש-Pharaoh היא להקת מטאל מסורתית, למרות שמשם אנחנו שואבים את מיטב ההשראה שלנו. הבעיה היא שיותר מדי אנשים מתייחסים למונח "מסורתי" כמילה זהה ל"רטרו" או משהו כזה. כל להקות הרטרו האלה מטרידות אותי. אם אתה לא מסוגל ליצור משהו חדש, אל תיצור בכלל וזהו.

לא מעט אנשים שדיברתי איתם טוענים שז'אנר המטאל לא סיפק שום קלאסיקה מאז שנות ה-80, שאף Iron Maiden, אף Judas Priest ואף Queensryche לא קמו מאז. האם אתה מסכים עם זה ?

מטאל בשנות ה-80 היה ממש מאסיבי מבחינה אופנתית, כמו מבוכים ודרקונים וברייקדאנס. המוסיקה מתפתחת, אז ממש קשה להפוך לסמל ומופת בסגנון בן 30 שנה. אני די משוכנע שיש המון להקות דיסקו ממש טובות, או להקות Ska ממש טובות, או מה שאתה רוצה, אבל אף אחת מהן לא הולכת להיכנס לפנתיאון הז'אנר כמו האומנים הגדולים המקוריים של הסגנונות שלהן. אז התשובה שלי היא לא, כנראה שלעולם לא תהיה עוד להקה שתתברג באותה השורה מבחינת השפעה מוסיקלית והישג יד של הצלחה, אבל מבחינה אומנותית? ברור שכן, היו המון הוצאות שנחשבות קלאסיקה במרוצת השנים. הן פשוט קלאסיות לקבוצה יותר קטנה של אנשים, אני מניח, עם הרבה פחות קונצנזוס שדוחף מאחוריהן. בכל מקרה, בעוד 15 שנה, איזה כתב באתר מעריצים ישאל את השאלה "האם לא תהיה עוד קלאסיקה כמו Korn או Limp Bizkit ?" – אחרי הכול, נדרשת פה פרספקטיבה.

מה אתה מנסה להביא למוסיקה אותה אתה כותב? מהו המתכון שלך לשיר מטאל טוב?

שילוב פרדוקסלי של קליטות והפתעה. אנחנו מנסים לכתוב קטעי שירה שהם ברורים וקליטים, וריפים בגיטרה שהם מורכבים ובלתי צפויים. אנחנו עושים שינויים קטנים למבנה הקלאסי של בית / פזמון / קטע-מעבר, אבל אנחנו זונחים אותו לעתים רחוקות בלבד. אני חושב שאחד הדברים שהכי חסרים בעולם המטאל כיום הוא המחסור בריפים קליטים שקל לזכור. מצד אחד יש לך להקות Power Metal שפשוט מחרבנות כמות מסחרית של ריפים ב-Power Chords וחיקויים עלובים של מלודיות Helloween, מצד שני יש לך להקות Death Metal שאף ריף פה לא חוזר על עצמו, אך גם אין להן שום אישיות וקטע משלהם במוסיקה. אני מנסה ליצור מוסיקה בה לכל ריף יש את הקטע שלו, והוא מעניין בפני עצמו גם מחוץ לקונטקסט של השיר, ככה שאם הכול קשור ביחד ונעשה כמו שצריך, אתה יכול להאזין לכל זה וכל פעם לגלות משהו מעניין – או לקבל את הכול במקשה אחת ולקבל את החוויה ההוליסטית, ושתי החוויות השונות האלו יהיו מעולות באופן שהתגמול עליהן הוא זהה באיכותו.

עם הירידות העקביות במכירה של מוסיקה, איך אתם מצליחים לתחזק את הלהקה? האם אתם מצליחים להרוויח מזה או לפחות להחזיר את ההשקעה?

אנחנו עושים קצת כסף, הרבה בזכות חוזה תקליטים שהוא יותר-טוב-מהממוצע. אבל כשאני אומר שאנחנו עושים כסף, הכוונה היא שאנחנו מרוויחים רק קצת יותר ממה שאנחנו מוציאים. זה לא ש-Pharaoh מהווה איזושהי הכנסה רצינית למישהו מחברי הלהקה. Pharaoh היא תחביב, לא עבודה.

לבסוף, שאלה שלא קשורה למוסיקה על מנת לסיים את הראיון הזה בצורה טובה, מהו לדעתך האוכל הטוב ביותר שאתם צורכים בזמן סיבוב הופעות ? האם יש דברים מועדפים?

ובכן, אנחנו לא באמת יוצאים לסיבובי הופעות, אז אני אדמיין כאילו שאלת מהו האוכל האהוב עלי נקודה. אני חושב שהאוכל האהוב עלי הוא אוכל מכסיקני – הוא נטול יומרות, ביתי ונוח, אך הוא גם מתוחכם מבחינת בישול וגם בעל כמה רבדים של טעם. אבל בתכלס, אני פשוט אוהב אוכל. אני אנסה בעצם כל מה שיציעו לי, וכל מה שעשוי טוב יעשה לי טוב בבטן. אני לא יכול לומר שאכלתי הרבה אוכל ישראלי עד כה, אבל אני אשמח לתת לזה ניסיון. אם אגיע לישראל – מהי המנה שאני פשוט חייב לנסות ? בכל מקרה, תודה על הראיון הנהדר ועל התמיכה ! השארו מגניבים !