שובם של לוחמי הרחוב – ראיון עם Biohazard

מרואיין: Danny Schuler מתופף להקת Biohazard

בזמן שהמצב הבטחוני הסלים למקומות רעים חדשים, צה"ל נכנס קרקעית לרצועת עזה ואני ביום די לחוץ אירגנתי שאלות לראיון תוך כדי שהמצב מסביב לא תורם לשום דבר. כאשר הכותרת האחרונה מהטלויזיה היא "ירי מאסיבי לעבר הרצועה" ניסיתי להרגע ולראיין את Danny Schuler מתופף אגדות ההארדקור Biohazard . לשמחתי גיליתי שבניגוד למוזיקה הכל כך כועסת שלהם ובהתאם לכל הקלישאות הטובות מדובר באיש מקסים, אכפתי ובבן אדם שבעיקר מבסוט מהעובדה שהוא יכול להמשיך ולעשות מוזיקה ולגעת באנשים. וכך למעשה יצא שמרואיין הרגיע אותי במקום שאני ארגיע אותו, אבל בסופו של דבר יצא מזה ראיון לא רע בכלל. לשיפוטכם.

הלו?

היי זה Danny מי זה?

היי Danny, דני מ Metalist.co.il מה העניינים?

אני בסדר בן אדם! מה איתך? הכל בסדר?

הכל תקין תודה. מה שלומך בימים אלו?

אני בסדר בן אדם, איך אתה מסתדר עם מה שהולך אצלכם? מה קורה שם?

הדברים מסובכים…אבל משתדלים לשמור על השפיות אבל עזוב אותי אנחנו פה בשבילך, מה קורה איתך בימים האחרונים?

אני צופה בטלויזיה מלא..עוקב אחרי מה שקורה איתכם..חוץ מזה אנחנו מצפים לחזור חזרה אליכם. מקווים שהכל יהיה בסדר מקווים שכולכם בסדר. בעיקר מקווים שכולכם בסדר.

מה קורה עם הלהקה? האלבום האחרון שלכם שוחרר לפני שנתיים וקראתי איפה שהוא שאתם מקליטים אלבום חדש. מה הולך בימים אלו?

לאחרונה חתמנו חוזה עם Nuclear Blast שהם לייבל ענקי.

מזל טוב!

תודה רבה. יש לנו הרבה מזל, אנחנו מאוד מתרגשים ושמחים מהכניסה ללייבל. אני עדיין מתרגש שאנחנו יכולים להמשיך ולעשות את המוזיקה שלנו אחרי כל השנים הללו ושעדיין נותנים לנו את ההזדמנות.

המוזיקה שלכם תמיד הרגישה שנוצרה עקב זעם לגבי דברים שנגעו בכם. מה דוחף אתכם ליצור מוזיקה חדשה בימים האלו ומאיפה אתם מקבלים השראה ליצור?

הממ…יצא לי לראות המון להקות אחרות בזמן שאנחנו קיימים שחלקן איבדו את זה לגמרי וחלקן לא, אני חושב שאנחנו עדיין מלאי תשוקה ועדיין מתרגשים לגבי מה שאנחנו עושים. זה המפתח לכל העניין.זה עדיין מאתגר אותנו, לי אישית יש עדיין את הצורך להיות הכי טוב שאני יכול להיות ואני מרגיש שעדיין יש לנו מה להגיד. זה בגדול מה שמניע אותנו, התשוקה הזאת לעשות את מה שאנחנו עושים.

לפני 3 שנים היה לכם שינוי גדול ב Line Up כאשר Even עזב ועברתם בבת אחת ממצב שבו יש לכם שני סולנים לסולן אחד , מה אתה יכול לספר לי על מה שקרה אז?

האמת שאין הרבה מה לספר על זה. הוא פרש מהלהקה כי נמאס לו, לנו לא נמאס ולא ראינו שום סיבה להפסיק או לפרק את הלהקה רק בגללו. כשזה קרה קראנו לחבר שלנו Scott למלא את מקומו ועם הזמן הבנו שאנחנו רוצים אותו כחבר קבוע בלהקה והוא נשאר על תקן הסולן-בסיסט.

ואם כבר עסקתי בשינוים שעברו על הלהקה, תוכל להרחיב על השינוי הדראסטי שעבר בשנת 2006? גם אתה וגם Billy הגיטריסט המייסד עזבתם את הלהקה.

מה שקרה הוא שהלהקה למעשה התפרקה ב 2005, לא היה לנו חוזה תקליטים, הייתה תקופה די מחורבנת ולא היה לנו שום דבר.זה די הרגיש לכולנו שזה נגמר וסיימנו עם הלהקה הזאת. לקחנו כולנו הפסקה וחיפשנו מוטיבציה וכוחות לחזור ולעשות את זה שוב. ב 2008 איחדנו חזרה את הליין אפ המקורי וניצלנו את ההזדמנות לחזור ולעשות כמה הופעות. זה היה כיף מאוד לכולנו ובלי לשים לב הפכנו את זה ל World Tour ולא הסתכלנו לאחור על מה שהיה אלא החלטנו לחזור ולהתקדם הלאה.

במבט לאחור, האם הדברים יכלו לקרות אחרת? האם הפירוק והשינוים היו בלתי נמנעים?

הדברים תמיד יכולים להסתיים אחרת או להשתנות אין לנו שום דרך לדעת מה היה קורה אם דברים היו קורים בצורה אחרת. אני יודע שכיום הלהקה מאוחדת, כולנו חברים כולנו מתרגשים ושמחים עם מה שאנחנו עושים ומן הסתם אני לא יודע מה יקרה. הלהקה הזאת זה לא משהו שקל לאף אחד, אנחנו חבורה של אנשים שנאספים יחדיו בשביל לעשות משהו שאנחנו אוהבים. זה עניין רציני עבור כל מי שמעורב.

בסה"כ אנחנו מוזיקאים וזה נראה די קל ודי פשוט למי שמתבונן מבחוץ. בפועל זה לא קל בכלל אבל אנחנו כבר כל כך סבוכים בזה וזה משהו שהוא שלנו ושאנחנו חלק ממנו. בדיעבד אני משאר שמה שהיה היה לטובה כי זה גרם לנו להבין כמה שאנחנו מתגעגעים לזה. ועכשיו שאנחנו עושים את זה שוב, זה משהו שאני יודע שאני רוצה לעשות כל החיים שלי כמה שרק אוכל.

בשנות ה-90' נתתם פה שתי הופעות שעד היום נחשבות אגדיות בקרב זקני הסצנה, אני אומנם הייתי בן 10 וראיתי פאואר ריינג'רס אבל יודעי דבר זרקו את הטייטלים "ההופעה הכי טובה שהייתה בארץ" ו "ההופעה הכי אלימה שהייתה בישראל" ויש המון סיפורים מסביב למה שהיה אז. מה זכור לך מאותן הופעות?

אני זוכר שהיה ממש חם…היה משוגע לגמרי. הייתי בהלם מהאנרגיות של האנשים ומהקהל הנהדר שהיה אצלכם, הרגשנו כאילו אנחנו מופיעים מול הקהל הביתי שלנו והאנשים אצלכם הזכירו אותם מאוד. תשמע עצם העובדה שעברו 20 שנה מאז ההופעה הזאת ואנחנו עדיין זוכרים אותה כל כך טוב זה די אומר הכל לא?

האם יש מקום בעולם שעוד לא הגעתם אליו שאתה היית רוצה להיות בו? או שיש מצב טוב שכן ראיתם את הרוב? אתם להקה לא מעט שנים…

אנחנו בשטח 25 שנה ובהחלט עברנו לא מעט מקומות עם הלהקה. גם בארה"ב עצמה יצא לנו לגלות המון מקומות חדשים. ארה"ב ענקית… היינו באירופה, היינו ביפן, היינו באוסטרליה היינו בסקנדינביה, מקסיקו, דרום אמריקה..מדהים שהגענו לכל המקומות הללו. למרות שזה די נכון שעם הטכנולוגיה כיום העולם הוא כפר גלובלי די קטן הוא עדיין מקום די ענקי. אי אפשר אף פעם להספיק את הכל ומן הסתם עדיין יש עוד המון מקומות שהייתי רוצה לראות. לפעמים כשאני חוזר למקום שלא היינו בו המון זמן אני עדיין מתפלא מכמה שהוא משתנה. לפעמים לטובה לפעמים פחות לטובה אבל אלו החיים, הכל משתנה. אני חושב שאתם יודעים את זה יותר טוב מכולם.

לפני שנתיים האלבום הקלאסי שלכם Urban Discipline חגג 20 שנה. מה להרגשתך ההשפעה הכי גדולה של האלבום הזה?

עלי או על אנשים בכללי?

גם וגם.

אני זוכר כשהקלטנו את האלבום הזה זו הייתה הפעם הראשונה שבתור להקה יצא לנו לשבת 4 שבועות ולהתעסק רק במוזיקה. זה היה אלבום האולפן השני שלנו ובאלבום הראשון לא היה לנו כל כך זמן לשבת ולעבוד על המוזיקה ולא להתעסק בדברים אחרים במקביל. עבדנו ועשינו חזרות כמה פעמים בשבוע אבל לא הקדשנו את עצמנו אך ורק לזה. באותו זמן חתמנו חוזה הקלטות ויכולנו לשבת ורק להתעסק במוזיקה לאלבום וזה מה שעשינו במשך שבועיים.

הייתי בזמנו בן 19 או 20 וחשבתי לעצמי "וואו אני לא יכול להאמין שכל מה שאני עושה זה לנגן תופים במקום לעבוד או ללמוד" הודתי למזל הטוב שנפל עלי. אני זוכר בזמנו כשהקשבתי אחר כך להקלטות ואמרתי לעצמי "וואו זה נהדר אבל אני לא בטוח שכולם יאהבו את זה…" סה"כ עשינו את מה שאהבנו ורצינו לעשות וכל עוד אתה חושב שזה נהדר זה סבבה אבל זה ששאר העולם חשב את זה גם כן. זה נהדר. האלבום הזה שינה את החיים של כולנו ללא ספק. עבור הרבה מעריצים זה האלבום שנחשב הכי טוב שלנו.

ואתה מסכים עם הקביעה הזאת?

אני חושב שהוא משמר ומייצג את התקופה הכי טובה בחיים שלנו. הוא מסכם את התקופה הזאת הכי טוב ובודאות יותר משאר התקליטים. עבורי אישית זה כן התקליט האהוב שלנו. לא יכול להגיד שאוהב את כל כולו, יש שירים שיותר ויש כאלו שפחות אפשר להגיד שגם היום אני עוד אוהב מאוד חצי מהשירים מהאלבום. זה בעיקר זכור לי כזמן קסום שהיה ותקופה נהדרת.

מתוך כל מה שאנשים אמרו על האלבום ההוא והעובדה שיש רבים שמגדירים אותו כאלבום פורץ דרך ששינה את חייהם אתה יכול לספר לנו על אלבום שהשפיע עליך בצורה דומה?

Bad Brains הראשון עולה לי ישר. האנרגיה, ההופעה הגישה של ההרכב הזה… הוא ללא ספק שינה לי את החיים. כל האלבומים הראשונים של Black Sabbath שמעתי אותם בתור ילד ובין רגע התהפך העולם שלי והבנתי מה אני אוהב והתחלתי לשמוע רוק ומטאל. כנ"ל לגבי הפעם הראשונה ששמעתי Led Zeppelin. אומנם אין אלבום מסוים שעולה לי, אבל אני זוכר כשההיפ הופ התחיל בניו יורק הרגשתי אותו דבר.

מה דעתך על סצנת ה Hardcore הנוכחית? האם אתה עדיין שומע את הז'אנר?

אני בעיקר מבסוט מהעובדה שהז'אנר חזר לפופולריות שלו ושהוא פורח כל כך. זה מדהים שיש כל כך הרבה להקות שפעילות כבר המון זמן ועדיין מצליחות להוציא אלבומים מעולים. Madball האחרון הוא בעיני אחד האלבומים הכי טובים שהלהקה הוציאה אי פעם אם לא הכי טוב אז לפחות השני הכי טוב שהם שיחררו. השנה גם יצא אלבום חדש של Sheer Terror שזאת להקה שאני אוהב עוד משנות ה-80' ולמרות שלא ידעתי למה לצפות מדובר באלבום נהדר, כועס ואנרגטי.

ההארדקור נמצא בתקופה נהדרת והוא עדיין מרגיש רלוונטי מתמיד. להקות חדשות יותר כמו Wisdom in Chains ו Terror ממשיכים ושומרים על הגחלת עם מוזיקה שהיא די אותו דבר כמו ההארדקור של פעם אבל נעשה בצורה נהדרת ומרעננת. עוד להקה מפעם שאני עדיין נהנה ממנה מאוד הם Sick of It All שעדיין עושים את המיטב למרות שהם בשטח גם כן המון שנים. כמו שאמרתי הז'אנר עדיין מרגש ורלוונטי ואני עדיין נהנה ממוזיקה חדשה, זו הרגשה נהדרת לקנות אלבום חדש ועדיין להתרגש ממנו.

לגמרי מכיר את ההרגשה…

מה איתך? מה אתה שומע לאחרונה?

אני מהמיעוט שקונה עוד תקליטים והבאתי איתי מחו"ל לא מעט אז יש לי המון לשמוע. לאחרונה אבל יצא לי לשמוע את Mastodon החדש ועפתי ממנו. אלבום מורכב ומדהים.

כן הם מעולים.

יש עוד הרבה אבל לא עולה לי כרגע שום דבר…

כן אני מניח שלא פשוט…הכל בסדר איתכם שם? מה קורה?

כמו שאמרתי הדברים מורכבים. קשה מהרגיל אבל עושים את המקסימום לשמור על השגרה…הולכים להופעות, שומעים מוזיקה ומנסים לשמור על אורח חיים רגיל ככל האפשר. אבל אני לא מעניין, אנחנו כאן בשביל לשמוע עליך ועל הלהקה. דיברת מקודם על זה שהיו זמנים טובים פעם, פרט לסצנת ההארדקור מה דעתך על תעשיית המוזיקה היום באופן כללי? האם אתה חושב שמוזיקאים יכולים עדיין להתקיים ממוזיקה בלבד?

אני יודע בודאות שאני לא. אני עדיין עובד בעבודה מחוץ ללהקה יש לי משפחה לפרנס וחשבונות לשלם. אבל זה מעולם לא היה סביב הכסף. אם זה היה סביב הכסף הייתי פורש לפני 20 שנה. אנחנו ממשיכים כי זה דבר חיובי, מוזיקה היא דבר נהדר, היא משמחת אנשים ועצם זה שאתה יכול להמשיך ולשמח אנשים זו זכות וזה דבר נהדר. אנחנו ממשיכים בעיקר בגלל זה. מעבר לזה זה קשה ואתה צריך לעבוד ולהתקיים מכיוון שכיום אין יותר מכירות תקליטים וקשה מאוד לחיות מזה. בסופו של דבר זו עבודה נהדרת ויש עבודות הרבה יותר קשות וסה"כ התמזל מזלנו שאנחנו חלק מזה.

מה הזכרון הכי טוב שלך מכל השנים בלהקה?

אציין מראש שבודאות יש יותר מזכרון אחד. האמת שכל פעם שאנחנו נוסעים למקום חדש שלא היינו בו בעבר ואנחנו זוכים לקבלת פנים חמה מקהל שלא ידענו מה לצפות ממנו זה תמיד זכרון נהדר. זו הרגשה מדהימה. להיות במקום חדש, רחוק מהבית ולהרגיש בכל זאת 100% בבית כי אנשים מכירים את המוזיקה שלך וגורמים לך להרגיש בבית. כמו שכבר אמרתי בראיון היה לנו הרבה מזל כלהקה להגיע לאן שהגענו.

אם לא היית המתופף של Biohazard האם היית רואה את עצמך במקום אחר?

מי? אני?

כן.

באמת שאני לא יודע. כשהייתי ילד לא היו לי המון הזדמנויות עצם זה שנפלה בחלקי ההדזמנות להיות בלהקה ועוד להקה שהצליחה כמו הלהקה שלנו זה המון מזל ואני חושב שלא הייתי יכול לעשות שום דבר אחר. וואלה אין לי מושג מה הייתי עושה לולא הלהקה בן אדם(צוחק)

מילים אחרונות לקהל הישראלי?

אנחנו מאוד מתרגשים לקראת ההופעה, מצפים לראות אותכם בקרוב.

תודה רבה על הראיון, מצפה לראות אתכם בישראל!

גם אני מצפה לזה, תודה חבר!