שרה בשלג – ראיון עם Infy Snow

מרואיינים: Infy Snow

Infy Snow אמנם התחילה את דרכה כילדה בקיבוץ שפשוט לא הצליחה להשתלב, אבל היא כבר מזמן הפכה למילה נרדפת למטאל נשי בארץ. היא עבדה עם אמנים גדולים, הופיעה על במות עם להקות מהארץ ומחו"ל וסללה את דרכה אפילו בלי להקה שעומדת מאחוריה. לפני כמה שבועות היא הוציאה את אלבום הבכורה שלה, "A Mortal's Tear". רגע לפני הופעת ההשקה שלה שתתקיים במועדון "תמונע" ב24.9, תפסנו את Infy לשיחה צפופה על מה שהיה, ושיהיה.
היי אינפי! בשנה האחרונה הפכת לאחת הזמרות המוכרות והמוערכות בסצנת המטאל הישראלית- אפילו כתבו עליך ערך בויקיפדיה! אז קודם, לפני שנדבר על המוזיקה שלך, ספרי לי מי זאת Infy Snow? איך הופכת נערה "פשוטה" מקיבוץ לזמרת מטאל בסדר גודל כזה?

בקיבוץ, ועוד אחד כל-כך מרוחק ומבודד כמו זה שגדלתי בו, כולם כל הזמן יחד. אז או שאתה חבר של כולם, או שאתה לבד, מה שלרוב היה המצב שלי. כיאה לכל גיק מחוסר חברים, המטאל רק חיכה להימצא על ידי. התאהבתי מיד.
במדיה החברתית אני פעילה מאוד כבר מגיל 12. תמיד הרגשתי הרבה יותר בטוחה להביע את עצמי בעולם הזה, עוד מימי Israblog וMYSPACE. באופן טבעי התרחבותה והשפעתה הגוברת על חיי היום יום שלנו עשתה לי רק טוב.
מאז ומתמיד פינטזתי לצאת לעיר הגדולה, אז עברתי לתל-אביב ברגע שיכולתי, לקראת סוף השירות הצבאי. מהר מאוד הכרתי אנשים בעלי תחומי עניין משותפים, ביניהם חברי סצנת המטאל הנהדרת שלנו.
מצאתי את עצמי עובדת בברים אלטרנטיביים, בהתחלה בBloom-Bar ואחר כך בRebel, וסוף סוף התחלתי לקיים אינטרקציות חברתיות משמעותיות עם אנשים שבאמת שהתחברתי אליהם.
לפני מספר שנים התחלתי לעבוד על אלבום הבכורה שלי, "A Mortal's Tear", והסינגל הראשון שהוצאתי ממנו ("Vanishing") הצליח יותר ממה שציפיתי. זה דרבן אותי להעלות הילוך ולהתמסר לבחירה שלי, לעיסוק במוזיקה.
אני מניחה שהשילוב של כל אלה הפך אותי למישהי שקשה להתעלם ממנה, לטוב ולרע. אבל בשיא הכנות- אני חושבת שהמרחק ביני לבין "זמרת מטאל ענקית" עודנו עצום, ויש לי עוד דרך ארוכה לעשות. מה שבטוח, המסע לא הולך להיות משעמם.

Infy Snow? מאיפה הגיע הרעיון לשם?

Infy זה קיצור של Infernity, שילוב המילים Infernal + Eternity. את הכינוי נתן לי בן זוגי בגיל 13 לשימוש בICQ, היו ימים… תמיד אהבתי את הקונוטציה שלו לאינסוף.

Snow – בעקבות האהבה הרבה שלי לחורף ולייחודיות של כל פתית שלג. כמו כן, תחושת חוסר השייכות שמלווה אותי בחיי, ובהשראת סדרת הספרים "שיר של אש וקרח" של ג'ורג' מרטין, השם שמייצג את ממזרי הצפון הרגיש לי ראוי.

ההחלטה להיות זמרת יחידה ולא כחלק מלהקה, בעולם המטאל כולו והישראלי בפרט, היא החלטה לא פשוטה וגם לא זולה. למה החלטת "לעבוד לבד"?

זו לא ממש הייתה החלטה אקטיבית, תמיד רציתי להקה, אבל ככה הדברים התגלגלו. בראשית דרכי לא ידעתי בכלל מאיפה להתחיל, כשהמוסיקאי המוכשר וידידי הוותיק עומרי להב הציע לי להקליט שיר או שניים אצלו בסטודיו בבנימינה כמחווה של רצון טוב. מהר מאוד הבנתי שאני רוצה שדברים יתקדמו בצורה רצינית יותר. התחלנו להגביר את הקצב, ולאחר זמן קצר כבר התחלנו לדבר בהתלהבות על אלבום באורך מלא. לפרויקט גייסנו את המתופף Jeff Willet מ-Steve Weiss, (שניגן תקופה גם ב-Black Crown Initiate), את הצ'לניות מור אנג'ל וחמוטל צור מרום, ואת החלילנית מרתה מק'קייב דיין, שתשתתף גם בהופעת ההשקה. כמו כן, אירחתי את יותם 'דפיילר' אבני ואת יוחאי דוידוף שישתתפו גם הם בהופעה!

הנחתי שאמצא הרכב קבוע לאחר יציאת האלבום, מה שהתברר כאתגר הרבה יותר מורכב ממה שחשבתי בהתחלה. אז בהופעה הקרובה החלטתי לעבוד עם נגנים מוכשרים במיוחד, בינהם: עומרי להב, אוריה ספיר מ- Matricide, דרור גולדשטיין מ-Zoo Harmonics, לב קרזנר וספיר וולוך. הלוואי שהיו יכולים להמשיך איתי. אחרי ההופעה אתחיל לחפש הרכב קבוע בהילוך גבוה.

חוץ מזה, אמנם עוד לא יצאנו בהודעה רשמית, אז אתם תהיו הראשונים לשמוע: חוץ מהעבודה על הפרוייקט שלי, הצטרפתי להרכב Soul Torture הוותיק מכרמיאל. בימים טרופים אלו אנחנו עובדים במרץ על אלבום חדש, ועל קליפ רשמי לסינגל מתוכו. הכיוון המוזיקלי כאן הרבה יותר כבד משלי, עם נטייה ברורה לכיוון ה-Gothic\Doom. יש למה לצפות.

הפרונט הנשי הפך לנושא השיחה המרכזי לרגע במטאל הישראלי, איך זה להיות אישה שעובדת לבד בעולם הזה? מה את חושבת על השיח הזה? הוא השפיע עליך?

אני לא עובדת לבד, בן זוגי לחיים דניאל נמצא מאחורי כל דבר שאני עושה. אני לא יודעת איך הייתי שורדת בלעדיו. אין פרונט בלי גב חזק.
לאחרונה לא מעט הרכבים ופרויקטים מעניינים מהז'אנר שציינת התחילו להגיח אל אוויר העולם ולהתבלט לטובה. השיח על הפרונט הנשי במטאל התחזק כתגובה טבעית לכך. כשהתחלתי לעבוד על האלבום לא ממש הכרתי מטאל נשי בארץ, לא הייתה לו השפעה עליי. היום זה כבר לא המצב. אני רוצה להאמין שנראה בעתיד הקרוב שיתופי פעולה מעניינים מאוד. כולי תקווה גם שנראה את ישראל על מפת הfemale fronted metal העולמית.
למופע הפותח שלי, אגב, הזמנתי את Shiran. אחרי שחוויתי את ההופעה הראשונה שלהם, אני לא חושבת שיכולתי לעשות בחירה מוצלחת יותר.

בזמן האחרון יכולנו לראות אותך על הבמות כמעט עם כל להקת מטאל שהיא, יש לך קאבר נהדר ל"Phantom Of The Opera" שאת מבצעת עם Desert בהופעות באופן קבוע, ביצעת עם Catharsis גרסה לשיר שלהם ואפילו הופעת עם Warrel Dane. עם אילו אמנים הכי נהנית לעבוד? עם מי את עוד רוצה לעבוד?

מכל אמן אני לומדת משהו חדש, ואין דבר יותר מהנה מזה. אני חייבת לציין את DESERT לטובה במובן הזה, לולא הדחיפה שלהם, לא הייתי מעיזה לשיר את "Phantom Of The Opera" בלייב! כיום, בפה מלא אני יכולה להגיד שהעבודה עם Soul Torture מרתקת ומאתגרת אותי ברמה חסרת תקדים. אלו חבר'ה ותיקים, מנוסים ומאוד מגובשים. לשם שינוי בעבודה איתם אני לא מרגישה שנופלת עלי כל כך הרבה אחריות שהרי היא מתחלקת בין כולנו, כך שיש עליי הרבה פחות לחץ. בחזרות איתם יש מלא אנרגיה טובה, והשירים שלנו סופר-מאתגרים ולא משאירים לי ברירה אלא להשתפר ללא הרף.

למעשה, את הקליפ הראשון שלך הוצאת כבר לפני שנתיים, אבל כמעט בלתי אפשרי לראות אותך מופיעה עם שירים מקוריים שלך. למה?

מהסיבה הפשוטה שעוד אין לי הרכב משלי, אז אני בעיקר מתארחת אצל הרכבים שונים. כפי שציינתי מקודם, היעד הגדול הבא אחרי ההופעה יהיה להקים הרכב קבוע ואמין. מה שבפועל אומר שיעבור זמן עד שנוכל לגבש הופעה נוספת אז לא כדאי לפספס את הופעת ההשקה!

בשעה טובה, האלבום הראשון שלך, "A Mortal's Tear" יצא לאחרונה ובקרוב תתקיים הופעת ההשקה שכבר דיברנו עליה בלי סוף. מה היו הדברים שהשפיעו עלייך, שהנחו אותך בכתיבה שלו?

וואו, השירים נכתבו בתקופות כל כך שונות בחיי, כשהרוב המוחלט נכתב בגילאים 13-15. רוב האלבום נברא מתוך תחושת חוסר האונים והדיכאון הנובעת מההבנה שבסופו של יום כולנו בני-מוות וכל מה שאי פעם היינו, חווינו, אהבנו וידענו מועד להיעלם כלא-היה. שום דבר לא משנה, ולשום דבר אין משמעות אמתית. מכאן גם השם של האלבום.

עם זאת, ניתן למצוא גם נושאים מרגשים אחרים, "Love Song" למשל הוא בעל טונים חיוביים יותר, ואותו כתבתי לבן זוגי בגיל 19. הוא הולחן יחד עם עומרי להב. "Mindfuck" הוא שיר מאוד אישי עבורי ומדבר על חוויות פנימיות ומחשבות אישיות. "Sojourn at the Astrals" הוא סוג של הפוגה, גם מבחינה לירית וגם מבחינת העיבוד, וה-Intro של האלבום, שלמעשה הולחן במלואו במצב נים-ולא-נים, רגע לפני שנרדמתי והספקתי לזמזם אותו למקליט בטלפון.

תני לי קצת ספויילרים, איזה הפתעות את מתכננת לנו להופעת ההשקה ב-24.9?

הממ… אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות ספציפית יתר על המידה, אבל אני כן יכולה להבטיח שאף אחד מעולם עוד לא ראה אותי כפי שאהיה על במת ה"תמונע" ב24 לספטמבר.

בנוסף יהיו חולצות, גם לנשים, גופיות ואפילו קפוצ'ונים שימכרו לראשונה ביום ההופעה!

ולסיום, משפט המחץ, מה את רוצה שהמאזינים שלך ייקחו מהמוזיקה שלך הלאה?

אנשים רבים חווים בחיים משבר המלווה בדיכאון הנובע ממחשבות על חוסר המשמעות של הקיום שלנו. הייתי רוצה שאותם אנשים ידעו שהם לא לבד בעולם, והמחשבות האלו הן אינן דבר חדש או ייחודי. להפך, הן משותפות להרבה מאוד אנשים.
לי בגיל הזה מוזיקה בעלת תכנים כאלו הייתה יכולה לסייע מאוד בכל הנוגע להתמודדות עם התחושות האיומות הללו. כמו כן, התקווה שלי נמצאת בטכנולוגיה שמפתח האדם. מי ייתן ונחייה מספיק בשביל לראות פריצות דרך מדעיות שימתחו את הגבולות הטבעיים שכולנו התרגלנו לקחת כמובנים מאליהם. "Goddess Machine", אגב, במידה רבה נוגע ביצירה של אינטיליגנציה מלאכותית אלמותית. האם הסוף הוא אופטימי או פסימי, זה כבר נתון לפרשנות.

ובשורה התחתונה, אין דבר מרגש יותר מבחינתי מאשר לגלות שהצלחתי לרגש ולעורר תחושה של הזדהות באמצעות המוזיקה שלי. זה מה שדוחף אותי קדימה.

תודה רבה Infy! אנחנו נתראה בהופעת ההשקה, ושיהיה לך המון בהצלחה!