ת'ראש ונהנים – ראיון עם להקת Black Sachbak

מרואיין: אלירן בללי, סולן להקת Black Sachbak

בראשית היה הת'ראש. בתקופה ההיא, ידע הסגנון לשלב באופן מופתי בין כיף טהור למסרים חברתיים של ממש, ולעשות הכל באופן מהיר אך מובן להפליא, מ-Kreator ועד Sacred Reich. ככל שהז'אנר דעך עם השנים הלהקות החלו להתפזר, וכשהחל הגל החדש שאף התגבר בשנים האחרונות, עודף הרצינות הקשה על מרבית ההרכבים לנסות ולהיכנס לנעלי הענקיות בסגנון. נכון, מדי פעם צצות להן להקות שמצליחות לעשות לפחות את אחד הדברים נכון, למשל Evile שפשוט נשמעים כמו Metallica, Municipal Waste שבאים לעשות מסיבה או Warbringer שעד לאחרונה היו נוקבים בכל מילה ומילה שלהם. לאור מה שנאמר, כל מאמץ שנעשה בארץ ללכת בכיוון מאוזן ואיכותי מבורך בעיניי.

כאן נכנסת לתמונה Black Sachbak, שנוסדה לפני שנים ספורות ולאחר גיבוש הרכב יציב, תשחרר בקרוב את אלבום הבכורה No Pay No Gain. לצד מסרים פוליטיים ושירים קצרים כמקובל בסגנון, האלבום זכה לטיפול של כמה מהשמות המוכרים בסצינה העולמית – האמן Andrei Bouzikov שעיצב את העטיפה ו-Scott Atkins שביצע את המאסטרינג. ממש לאחרונה שוחחתי עם סולן הלהקה אלירן בללי על תולדותיה, האלבום החדש, נושאי הכתיבה, המטאל בארץ – והופעת ההשקה של האלבום:

אהלן אלירן, תודה שפינית לנו מזמנך… לטובת הקוראים שטרם זכו להכיר אתכם, תוכל לספר בקצרה על תולדות הלהקה?

Black Sachbak התחילה ב-2010, אחרי שחזרתי מהטיול הראשון שלי בהודו. הקמתי להקה עם אנשים שונים לגמרי מאלו הנמצאים בה היום. רציתי אז להקים להקת ת'ראש – לא מפתיע במיוחד. אז היה קטע של הארדקור, יותר מאשר היום, כי בתקופה ההיא אהבתי מאוד הרבה להקות בסגנון שפעלו בארץ. הרכב החברים בלהקה השתנה מאז כמעט לגמרי.

מי הם חברי ההרכב הנוכחי?

אני מאייש את עמדת השירה. עוד בהרכב נמצא הבסיסט לידור שרעבי, שהיה שם כבר מההתחלה, בערך מהחזרה השלישית. הגיטריסט, דור "השמן" פלאוט, היה חבר בעבר בהרכבי מטאל שונים, והרכבי ת'ראש בפרט – Whiskill ואחרים. את ההרכב משלים המתופף, נועם "צ'יזו" סלינגרה, שהיום אנחנו נוהגים פחות לקרוא לו צ'יזו… הוא היה המתופף של להקת הפאנק "בני זונות נאצים". דור ונועם נמצאים בהרכב כשנה וחצי.

מהי משמעות השם Black Sachbak?

הרעיון היה של בחור בשם אלון, שהיה גיטריסט בלהקה בתקופה בה היו לנו שני גיטריסטים. הוא הציע שנחשוב על שם הומוריסטי, איכשהו השם הספציפי הזה עלה ובסוף זה תפס. למעשה היה לנו שם קודם, נקראנו בעבר Mutagen. בשלב מסויים גילינו שיש הרבה להקות בשם הזה ואחת מהן אפילו איימה עלינו בתביעה, אז זה התנהל במיילים. כל העניין התחיל להיראות מיותר ופשוט רצינו למצוא שם שאף אחד לא חשב עליו. הכל התגלגל משם.

לאחרונה שחררתם את אלבום הבכורה שלכם, הנושא את השם No Pay No Gain, לרשת – דרך BandCamp ו-YouTube. מהן ההשפעות הבולטות עליכם ועל כתיבת השירים באלבום?

תראה, יש שם שמונה לחנים שלי, אחד של דור ואחד של צ'יזו. מבחינת שניהם, אני מניח שתצטרך לשאול אותם, אבל מבין מה שהם נוהגים לשמוע, מה שרלוונטי זה המון ת'ראש. מבחינתי? אין שום כוונה שהשירים שלנו יהיו דומים ללהקה ספציפית – אם עכשיו אני אומר לך שאני אוהב מאוד את Nuclear Assault, זה לא יהיה בדיוק ככה. אם כבר הזכרתי אותם, אפשר לציין את הריף בבית של “Haircut I Never Got” בתור משהו כזה, אבל זה לא בגלל שחשבתי על העניין ממש לעומק כדי שזה ייצא בצורה הזו דווקא. אני אוהב גם בלאק ישן, נניח Satyricon של Dark Medieval Times ו-The Shadowthrone או Mayhem של Deathcrush ו-De Mysteriis Dom Sathanas, אבל זה לא בהכרח משפיע –אני לוקח גיטרה ומתחיל לנגן, השירים שלנו לא אומרים להיות דומים למשהו אחר ואני לא מנסה שהם יהיו. אני לא חושב על ההשפעות שלנו בצורה מפורשת מדי.

האם העובדה שהאלבום רואה אור אחרי תקופה ארוכה של פעילות, השפיעה על התוצאה הסופית?

זה התבטא בעיקר בעובדה שבתחילת הדרך, חלק מהנגנים בלהקה היו פחות מקצועיים, וגם המוכשרים מביניהם לא רצו לתרום מכספם לטובת העבודה על האלבום וכל המשתמע מכך. זה קצת תקע אותנו ולא הצלחנו לעשות כלום. כשדור וצ'יזו הצטרפו, דיברנו בשלב די מוקדם על זה שהקלטות האלבום בפתח וזה דורש השקעה. בסופו של דבר זרמנו עם זה, לא התחלנו איזשהו תהליך באופן רשמי. אחרי כמה חודשים של חזרות עם הרכב החברים הנוכחי, הזמנתי את המפיק אלי פיקובר לחזרה שלנו ואמרתי לכולם שהוא יגיע וייתן לנו דגשים ולו"ז. הוא בא וכבר אז תרם לנו מהניסיון שלו – לא ידענו, למשל, שכדאי מאוד לעשות חזרות שמתמקדות רק ברית'ם, בלי שירה ובלי סולואים. זה היה מעין קדם הפקה, Pre-Production.

ובתהליך ההקלטות עצמו, באיזה אופן היית אומר שאלי תרם להתהוות האלבום?

אלי עזר בגיבוש של המוצר הסופי בהרבה מובנים. מעבר לעזרה שלו עם הנגנים, הוא נתן לי טיפים לשירה שיישמתי בסופו של דבר, וגם בהמשך היו לו הרבה רעיונות טובים. בהקלטות עצמן, הוא לא תמיד זה שהיה איתנו. בחלק מהזמן נשארנו באולפן עם אריה ארנוביץ' (מפיק וחבר לשעבר ב-Hammercult, The Fading). הוא תרם הרבה בעיקר להקלטת הגיטרות, כנראה מאחר והוא מנגן בכלי בעצמו. על חלק מהמהלכים שבסופו של דבר נכנסו לאלבום, אריה חשב. אלי תרם במובן כללי יותר והבין איזה סאונד שאנחנו רוצים, סאונד שהיה תוצאה של מעין פינג-פונג ודו שיח בינינו לבינו.

האם השירים השונים נכתבו לאורך שנות הקיום של הלהקה, או בעיקר לאחרונה?

השירים נכתבו לאורך כל הדרך. את רוב השירים כתבתי לפני הרבה זמן. ארבעה מהם נכתבו בתקופת ההרכב הנוכחי: “Haircut I Never Got”, “TV”, “Dubstep Sucks” ו-“Smoke Hash”, חלקם שירים של חברי הלהקה האחרים. יש גם שירים חדשים יותר שכתבתי, בערך שלושה, שלא הספקנו להשלים את העבודה עליהם ופחות התאימו לאלבום.

כיצד בחרתם את שם האלבום?

בגדול, יש את האמרה “No Pain No Gain”, השורה הזו גם מופיעה בשיר “Marx Was Right”. כשחשבנו על זה, דור אמר שיש קטע של להקות ת'ראש שעושות פרפראזות על אמירות מוכרות – נניח Rust in Peace או United Abominations של Megadeth. רצינו לעשות משהו דומה, ובסופו של דבר יש לנו אמירה – מי שלא משלם, לא מרוויח.

במה עוסקים שירי האלבום? האם הם עוסקים בנושאים דומים?

השירים עצמם נושאים, לרוב, אופי מרקסיסטי או נוטה לצד השמאלי של המפה. התוכן מדבר הרבה על כלכלה, זכויות אדם וכו'. חלק מהשירים מדברים על נושאים יומיומיים יותר, כמו דאבסטפ או האח הגדול. כששמים הכל בקונטקסט של שם האלבום, יש ערך מוסף למי שיחפש אותו. המילים זמינות, למי שרוצה, ב-BandCamp וב-YouTube.

לפני כחודשיים שחררתם קליפ לשיר “Haircut I Never Got”. במה עוסק השיר הספציפי הזה, ומה הופך אותו לבולט, לעומת יתר השירים?

אני חשבתי שזה שיר יחסית טוב, שיכול לדחוף את האלבום. את הרעיון של הפקת קליפ לשיר הזה, בעיקר אני קידמתי בלהקה. הנושא יחסית אקטואלי – תספורות של בעלי הון. חשבתי שהקטע של להביא חבר, לשים אותו עם שתי בנות שנראות טוב, יצליח – ואני באמת מרוצה מהתוצאה. זו עבודה של חבר בשם אביעד נוטריקה, שעשה את זה מדהים – הכל זה הוא. הוא עשה זאת לבד ובהתנדבות, גם על התאורה הוא היה אחראי. אני הייתי צריך רק להביא פנס.

אתם נוהגים לבצע באופן מסורתי, בהופעות וכעת גם באלבום, את השיר "סוהר" של הזמר המזרחי תמיר גל. מהי הסיבה לכך? באיזה אופן משתלב השיר בין השירים המקוריים שלכם?

זה משהו שרץ כבר שנים. כשאני ולידור היינו בתיכון, היה לנו חבר שהיה סוג של ערס-מטאל, שרצה להקים להקה ולהיות סולן. ההרכב היה קיים, ואני הצטרפתי בעיקר כדי לכתוב ריפים, לא היה צורך בעוד גיטרה. לחבר ההוא היה רעיון לעשות קאבר לשיר דיכאון, ואנחנו שינינו חלק מהמילים של תמיר גל. היינו מנגנים את זה אז, והמשכתי עם זה גם בלהקה הקודמת שלי גיא-בן-הינום, וזרמנו עם הספונטניות משם כי זה היה מצחיק בחזרות. עם Black Sachbak אנחנו תמיד מחברים את זה לשיר אחר, כמו החיבור ל-“Capitalist Zombies” באלבום. זה לא באמת קשור מבחינת התוכן לשירים המקוריים שלנו, ואני חושב שיש אנשים שבאמת אוהבים את זה.

איך נכתב שיר חדש של Black Sachbak?

יש לשיר בסיס שמגיע מהגיטרות, אני גם עושה את זה, ואנחנו מלטשים בחזרות את מה שיוצא. אין פה עיבודים מסובכים. כל אחד כותב משהו, ואת הסולואים דור כותב, כמובן. אנחנו לא נעשה את זה במקומו. אני כותב את המילים, למרות שלפעמים אני נעזר באנשים כדי לקבל רעיונות. ניקח, שוב, את “Haircut I Never Got” כדוגמא – יש לי חבר, יונדב שמו, שנתן לי את הרעיון וגם ציינתי אותו ברשימת התודות של האלבום.

על עטיפת האלבום עבדתם עם Andrei Bouzikov, שעבד עם Municipal Waste, Skeletonwitch וממש לאחרונה, גם עם Toxic Holocaust. איך נוצר הקשר איתו? באיזה אופן היית אומר שהוא עזר לכם לבטא את הרעיונות שלכם?

יצרתי איתו קשר במייל – זה היה הרבה יותר קל ממה שחשבתי, תיארנו לנו שמסובך להגיע אליו. הוא שמע את השירים ואהב אותם, והסכים לעבוד איתנו. הוא היה בחור מאוד חיובי, וגם בלי הנחות למיניהן המחיר בכלל לא היה יקר. כתבתי לו דף שלם עם הקונספט שהיינו רוצים. הוא לא לגמרי הבין את הרעיונות שלנו ולקח את זה למקום משלו, אבל זה יצא ממש טוב והשארנו את זה ככה, חוץ משינויים של פרטים באמת קטנים. הרובה-באנג היה אחד מהרעיונות המקוריים שלנו, וממש לאחרונה אנדריי השתמש בו גם בעטיפה של הספליט החדש של Cannabis Corpse ו-Ghoul. בשבילו זה אולי עוד ציור או עבודה יומיומית, אבל בשבילנו זה היה הישג מסויים לעבוד איתו. אנחנו באמת צריכים לשלוח לו בקרוב עותק מהדיסק, כשיודפס.

עוד שם גדול שעבדתם איתו הוא Scott Atkins, שעשה עבורכם את המאסטרינג לאלבום. מה תוכל לספר על תהליך העבודה איתו והתרומה שלו לסאונד שגיבשתם, בסופו של דבר?

כרגע הוא המפיק המוביל באירופה בתחום המטאל, בעיניי. העבודה שלו על האלבום האחרון של Gama Bomb שיצא השנה היא מטורפת, גם האלבומים האחרונים של Cradle of Filth מופקים טוב בזכותו ועוד דברים אחרים פחות מוכרים שבדקתי ושמעתי. האלבום היה סבבה עד ש-Scott נגע בו, ואז הוא פשוט נהיה פיצוץ. אני לא לגמרי יודע מה התהליך שאמן מאסטרינג עושה… עבדנו בתעריף רגיל לגמרי, והתוצאה שיפרה את האלבום בכמה וכמה רמות. התפלאתי לחיוב ששומעים כל כך הרבה הבדל. יש לו אולפן משוגע והוא יודע מה הוא עושה, וגם הבנתי שיש עליו בחו"ל דיבור חזק מאוד כאחד השמות הגדולים בתחום.

עד היום הופעתם המון, ואולי בעיקר, עם להקות פאנק. האם יש חוויות שתוכל לחלוק מהעבודה עם הקהל הזה, ובמה הוא שונה מקהל המטאל?

לדעתי, ההבדל העיקרי הוא שלהקות הפאנק מתייחסות לכל העיסוק במוזיקה בקטע מאוד חוויתי. כשמתגבש ערב פאנק, האמנים לא חושבים כמה חברים תצליח כל להקה להביא, או כמה כרטיסים יימכרו, אלא על זה שבא לכמה אנשים להופיע ביחד וככל שיגיעו יותר אנשים – מה טוב. בגלל האופן שבו הדברים מתנהלים, לפעמים אתה מארגן ערב, לפעמים מישהו אחר וזה קורה לעתים קרובות. הרבה מהופעות הפאנק שהשתתפנו בהן, היו כשהזמינו אותנו, ולאו דווקא בארגון של Black Sachbak. מעבר לזה, אני מאמין שכל הופעה שאנחנו משתתפים בה צריכה להיות הופעה שהיינו רוצים לבוא, לשלם עליה ולצפות בה כקהל – בין אם אנחנו אוהבים את המוזיקה או רוצים לפרגן לחבר'ה.

מתי צפוייה להתקיים הופעת השקה לאלבום?

ההופעה תתקיים ב-16/01/14, במועדון הצימר, רח' הגדוד העברי 5 בת"א. איתנו יופיעו Dirk Diggler ו-Sinnery. כניסה לאירוע תעלה עשרה שקלים בלבד… תבואו, נראה אתכם שם!