10 שנים של חורף

מרואיין: Hesperus , מתופף להקת Winterhorde

השנה תחגוג להקת הבלאק מטאל הישראלית, Winterhorde, 10 שנים בעסק. החגיגות יתקיימו ב-2 הופעות, בירושלים ותל אביב, בערבים שמטרתם שמחה, בירה, בלאק מטאל איכותי ומוזיקה טובה. לרגל כך, נפגשתי עם HESPERUS (ליאור), מתופף ההרכב, ואחד החברים הותיקים ביותר בו, על מנת לערוך סיכום של 10 השנים האלו מבחינה מוזיקלית, אישית, ועוד. ללהקה הישראלית הותיקה אין מחסור בסיפורים, מהארץ ומחו"ל, ופרספקטיבה מעניינת באשר לעבודת להקה. גם לאחר 10 Years Of Fucking Winter, היצירה לא נגמרת, וצפויות לנו כמה הפתעות.
10 שנים הן הרבה זמן בעסק. איזה סוג של מסע היה זה ללהקה, ולך באופן אישי?

קודם כל, אני מאוד שמח לדבר על Winterhorde. אני מרגיש תמיד כיף והנאה, זה סוג של "בייבי". לא אני הקמתי את הלהקה, אבל היום אני מרגיש שאני אחד מעמודי התווך בהרכב. זו מן להבה כזו, שתמיד בוערת בפנים. מרגישים אותה הכי הרבה כשקורה משהו ממש מבאס. כשלא מצליח משהו, כשנדפק משהו- הלהבה הזו באה לידי ביטוי הרבה יותר. המסע הזה הוא מסע מאוד ארוך. הוא החל מאותו רגע בו אני השתחררתי מהצבא, לפני קצת יותר מ-10 שנים, והיחידי שנשאר בעצם הוא CELESTIAL (סשה), הבאסיסט, שהקים את הלהקה יחד עם אנדריי, שכבר לא נמצא איתנו, כי הוא עזב לקנדה. זה מסע של 10 שנים, בו למדנו להכיר אחד את השני. אני יכול לומר לך שההרכב די מעורב, יש בו גם ישראלים וגם יוצאי חבר העמים. בהתחלה הפערים היו מאוד גדולים, מבחינה תרבותית. בהתחלה היה לי מאוד קשה להסתגל לכל מיני אלמנטים, אבל דברים הלכו והתחברו, ונהיו יותר ויותר חזקים, והיום- הנה אנחנו פה, אחרי 10 שנים.

איך הגעתם אחד לשני לשם הקמת להקה?

אנדריי, בזמנו, חיפש להרכיב הרכב בלאק מטאל. הוא פרסם מודעה באחד הפורומים, ו-CELESTIAL (סשה) ישר קפץ על המציאה. הוא רצה להיות גם באסיסט, וגם קלידן, וגם זה, וגם זה, וגם גיטריסט, והכל, הכל, הכל- כולל סולן! ואז הם החלו במסע הזה, לחפש מוזיקאים. אני הגעתי להרכב דרך הסולן הראשון שלנו, זוהר, איתו ניגנתי קודם לכן בהרכב אחר. הוא יצר איתי קשר, והציע שאגיע לנגן, ובזמנו גם אופיר היה הגיטריסט. לאט לאט מצאנו את עצמנו בונים את ההרכב תוך כדי החלפה של מוזיקאים. ההרכב המקורי, שהקליט את Nebula, האלבום הראשון, רץ כמה שנים ביחד, כיחידה אחת יציבה, עד שסביב 2006, אחרי הטור, נפרדנו מאנדריי וזוהר. זו הייתה מכה להרכב, אך אני יכול לומר שמהר מאוד הצלחנו למצוא חברים חדשים- BARAKK (ברק) הגיטריסט ו-HOREPH (עומר) הסולן. הם נכנסו מהר מאוד לנעליים והביאו את הקטע שלהם להרכב תוך כדי כתיבת האלבום השני. יצא שעכשיו אנחנו ביחד.

בעצם, עבר עליך מסע לא פשוט. איך אתה חושב שזה גרם לך לצמיחה אישית? איך זה עיצב אותך?

קודם כל, אני יכול לומר שההרכב Winterhorde עיצב אותי בצורה בלתי רגילה. הפכתי מחייל משוחרר, שלא יודע בדיוק מה הוא רוצה לעשות, פתאום הגיע לי הטלפון הזה מזוהר: "בוא תנגן", ואני אומר בסדר, ומנסה לנגן. הגעתי לחזרה הראשונה, ניגנתי את מה שצריך, ולאחר מכן הגעתי לחזרה השנייה והשלישית, וכל כדור השלג הזה התחיל. מצאתי את עצמי ב"אטרף" מסוים, כדי לסחוב את ההרכב הזה, ולהצליח איתו, לא משנה מה. באמת, לא משנה מה. אחרי הרבה הצלחות, ואכזבות, וכישלונות, ושוב הצלחות, זה הפך למשהו שמאוד מחזיק אותי בחיים. זאת אומרת, אני יודע שאני מוותר הרבה על דברים אישיים על מנת להצליח עם Winterhorde, לא רק אני למען האמת- כל ההרכב, אבל בתכלס, אין דרך אחרת. אם לא מוותרים על משהו, אם לא מקריבים משהו, זה לא ילך.

פרידה מסולן וגיטריסט\מייסד\כותב, כפי שעברתם, יכולה לחסל להקה. איך התגברתם והגעתם עד כה?

אלו שתי דמויות שמאוד חשובות להרכב. אני לא מזלזל באף אחד, אבל ניקח את התופים לצורך העניין, או את הקלידים או גיטרת הבאס- זה פחות משמעותי אם אחד מהכלים האלה מתחלף, מאשר סולן או גיטריסט מוביל. קודם כל, אנדריי היה מקים הלהקה, ורוב האלבום Nebula ממש מושפע מהכתיבה שלו. פרידה מאישיות כזו, מאדם כזה, היא דבר מאוד קשה, לי ולהרכב. הפרידה הכניסה אותנו למעין השהייה. באותו זמן גם כתבנו את האלבום השני, והפרידה ממש עצרה אותנו. מזל שהיה לנו בסיס: בסיס של שגרה, חזרות, מפגשים, אולפן משלנו. כך עברנו את הפרידה באופן כמעט חלק. גם זוהר מאוד משמעותי. בתור סולן, הוא היה הפנים של הלהקה. באופן אישי, שמעתי לא מעט תגובות בהופעות האחרונות, שאנשים לא כל כך זיהו את Winterhorde כי הם ראו סולן אחר מול העיניים ושמעו משהו אחר. מבחינתם, זה היה הרכב אחר. זה היה נכון יותר להופעות הראשונות עם HOREPH (עומר). בהתחלה, האנשים לא כל כך זיהו אותנו, ולא ידעו איפה למקם את הלהקה. סולן זה דבר שלא פשוט לאבד. הוא מאוד תדמיתי. לזוהר היו את היכולות הווקאליות שגרמו לאנשים להביט עליו בהערצה. היו לו את הגרונות החזקים בין להקות המטאל הישראליות בזמנו. אף על פי כן, הרגשנו שהאישיות שלו הייתה קצת יותר פרובלמאטית להרכב. באיזשהו שלב, הרגשנו שזה כבר לא כל כך הולך. לא היה טעם לדחות את זה יותר מדי, כדי שלא יהרוס לנו ולא יהרוס לו. ההחלטה הייתה מקובלת על כל הצדדים. לאחר מכן, כמו שאמרתי, BARAKK (ברק) ו-HOREPH (עומר) הגיעו, ונכנסו לנעליים. הם הביאו את הקטע שלהם, שהתאים מאוד ל-Winterhorde. אהבנו את הטאצ' שכל אחד מהם הוסיף לתפקיד שהוא עושה.

להיות ישראלים הוא אתגר נוסף בסצינה הבינלאומית, שמזמן חסרונות לצד יתרונות. מה תוכל לספר לי על חוויותיך בתחום?

חוויות יש הרבה, לטוב ולרע. קודם כל, להיות הרכב ישראלי הופך מעט בעייתי, מפני שישראל היא מקום מבודד ומנותק, יחסית. לצאת לאיזושהי הופעה במדינה אחרת אומר לתפוס טיסה, עם כל הציוד. אי אפשר לשכור איזה ואן ולנסוע. אנחנו מוקפים, כולנו יודעים, במדינות שאי אפשר לעבור דרכן. בתחילת הדרך, היה מאוד קשה להגיע לאיזשהו מצב בו אנחנו זוכים להכרה. אמנם האינטרנט רק התחיל להתפתח ולקום באותה תקופה, והיה לא קל, אבל הרגשנו שזו הדרך. דרך המגזינים באינטרנט, שיתוף קבצים- MP3, תמונות, ביוגרפיות. הרגשנו שזה עבד. עם הזמן, להקות המטאל בישראל הפכו לאיכותיות מאוד. בנוסף, אפשר לראות היום את הצמיחה של המטאל בעולם, דבר שמעודד אותנו, וגורם לנו להמשיך. לגבי חוויות, קודם חשוב לומר שישראל נחשבת למקום מאוד אקזוטי באירופה. ישראל מאוד מעניינת את כל אנשי הקשר שלנו, כל האנשים שאנו עובדים איתם או הלהקות שאנחנו באים איתם במגע, בין אם אלו Catamenia איתם יצאנו לטור, V. Santura שהפיק את האלבום השני, Underwatermoon, או הלייבלים הגרמניים והיוונים בהם היינו חתומים. רבים מהם מאוד רוצים להגיע לכאן. עם זאת, חלק מהחוויות שלנו בטור האירופי בשנת 2006, היו כאלו בהן נחשפנו לכל מיני אנשים צרי אופקים בלשון המעטה. פגשנו אותם במדינות כמו רומניה, בולגריה, והונגריה, בהן הקטע הפטריוטי תפס מאוד חזק, ואיתו שנאת הזרים. עם כל העוינות שהרגשנו, הם עדיין היו מאוד מנומסים. אני יכול לספר על בחור אחד, שקיבל אותנו בהופעה שעשינו בעיירה רומנית על גבול מולדובה, עיירה בשם גאלאץ'. הוא העביר איתנו את הציוד, לקח אותנו אל ה-backstage, והציג את עצמו כמישהו שהיה חבר בכנסייה שטניסטית, ובתור אנטישמי. זו הייתה ההתנהלות איתו, אף על פי שלא הייתה לי הרבה אינטראקציה איתו. עלינו להופיע, וירדנו לאחר שהמקום היה בטירוף ואנשים נהנו מהמוזיקה. כשירדנו, אותו בחור פשוט לא האמין שאלו חבר'ה מישראל שניגנו את מה שהוא שמע עכשיו. הוא נדהם עד כדי כך, שלמחרת, ביום המופע שלנו בבוקרשט, בירת רומניה, במרחק 8-9 שעות נסיעה, אותו בן אדם צץ בבוקרשט. הוא נסע 8-9 שעות אחרינו, ואמר: "תראו חבר'ה, אני לא יודע מה להגיד לכם, באתי לראות אתכם, התלהבתי, אני לא מאמין שאתם מישראל, אבל אני פשוט מת עליכם". זה היה די מגניב לשמוע שהצלחנו לעשות משהו קצת תדמיתי לישראל.

לדעתך, הוא פגש ישראלים קודם לכן?

אני לא חושב. זה מקום שישראלים לא מגיעים אליו. כשהגעתי, באופן אישי הייתי בטוח שאני נמצא בברית המועצות של שנות ה-80. היו שם כל מיני דברים עתיקים כאלה, כרכרות, משהו הזוי.

קצת רחוק מאמסטרדם בשבילנו הישראלים…

כן, בדיוק [צוחק]. מקרה נוסף בו נתקלנו היה ברומניה, באותה ההופעה. ה-Promoters המקומיים, שהיו אחראיים לספק לנו ארוחת ערב ומקום לישון, אירחו אותנו על ספינה שעגנה על הדנובה. זה היה קטע הזוי. ישבנו על שולחן ארוך, בתוך הספינה, עמוס באוכל ואלכוהול, בו ישבנו Winterhorde יחד עם Catamenia והחבר'ה מרומניה שהיו איתנו בכל המסע הזה, ובצד השני ישבו ה-Promoters המקומיים. הם היו כמה חבר'ה מטאליסטים רומנים כאלה, שכל שנייה מרימים כוסות לחיים ל"זיג הייל", ואנחנו שם מדברים עברית, והם מרימים "זיג הייל". אבל הם מנומסים, זה לא שהם ניסו לעשות משהו כדי לפגוע. פשוט קמנו בבוקר ונסענו כמה שיותר רחוק משם.

אם נחזור למוזיקה, כיצד היית מתאר את הצמיחה היצירתית של הלהקה?

אם אנחנו הולכים לפי סדר כרונולוגי, קודם היה לנו אלבום Live מאחת ההופעות ב"בארבי", לאחר מכן את הדמו In Traditions Of Winter, ואז הקלטנו את Nebula ולאחר מכן את Underwatermoon. התחלנו כהרכב בלאק מטאל, שנוטה להיות דומה למה שקרה בסקנדינביה בסוף שנות ה-90. זה היה חלק מהזרם של להקות כמו Dimmu Borgir, Immortal, Arcturus. היינו עולים לבמה עם corpse paint וכל הניטים, העור והאבזור. הייתה לנו הרבה התלהבות, וגם אנטי נגד הממסד. היינו מושפעים מהאנטי-קרייסט בסקנדינביה, ושנאת הדתות. רצינו להיות מאוד מהירים ואגרסיבים, דבר שמתבטא באלבום Nebula, שיחד עם זאת מאוד מלודי. אני פחות מעדיף להתייחס למה שקדם ל-Nebula, משום שהוא המוצר המוגמר. אני מאוד חושב שיש צורך לשים את האצבע על ההבדל בין Nebula ל-Underwatermoon שיצא אחריו. יחד עם זה שהתחלפו נגנים מאוד משמעותיים, וכותבי חומר, אפשר לראות ששינינו פאזה, גם מבחינת ההפקה וגם ברמה של כתיבת המוזיקה. המוזיקה הפכה להיות יותר חמה, אפשר להגיד שקצת נרגענו אפילו, עם שירים כמו Smoke Figures, Martyr, ועוד. אנחנו מאוד מרוצים מההתפתחות הזו. בנוסף, מבחינת הפקה, Nebula היה אלבום יותר סתום, קר, וקשה. לעומתו, Underwatermoon הוא אלבום יותר פתוח, עם המון אלמנטים, מגוון סוגי שירה, כלים חדשים- דברים שלא היו ב-Nebula. חוץ מזה, אנחנו נמצאים בשלבים ראשוניים של כתיבת אלבום חדש- איסוף ריפים, לחנים. האלבום השלישי יהיה שונה. יחד עם זאת, יש קו מנחה לכל האורך בין שלושת האלבומים.

הבדל נוסף בין Underwatermoon ל-Nebula הוא ש-Underwatermoon אלבום קונספט, שמבוסס על סיפור שכתב סשה. אני חושב שגם האלבום השלישי יהיה כזה. העובדה שיש מאחוריו סיפור עוזרת לנו להביא את עצמנו לביטוי, עם כל התפאורה מסביב, ואלמנטים מגניבים שקשורים לאלבום.אנחנו מעצבים את הבמה כמעין ספינה. המקור לכך הוא התקופה הזו לפני כמה שנים, בה נכחתי בהופעה של Xmavar, שהיה להם קטע מיוחד על הבמה, עם חמת חלילים וסולנית, ו-vibe מאוד חזק. ידעתי שככה אני רוצה שההרכב שלי ייראה בהופעות. בנוסף, אני ו-CELESTIAL (סשה) היינו מושפעים מאוד מ-DVD ש-Arcturus הוציאו באותה תקופה. זה תפס אותנו.

ללהקה עבר מפואר, אבל זה לא נגמר כאן. מה התוכניות שלכם לעתיד?

אני יכול לומר על Winterhorde שהוא הרכב שדוגל בשגרה. חזרות, חזרות, חזרות, כתיבה של חומר, הכנה להופעות. 10 השנים הבאות הולכות להיות פחות או יותר אותו הדבר, מבחינת כתיבה של חומר, הופעות, כמה שיותר הופעות, וכמה שיותר ניסיון לצאת יותר רחוק בעולם. יש לנו פן חדש ללהקה, הוידאו קליפים. שחררנו לפני כמה חודשים וידאו קליפ, אנחנו מתכננים עוד אחד, ובגדול התוכנית היא להמשיך את 10 השנים אותו הדבר, בפול גז, ולנסות להגיע להישגים ושיאים חדשים. היינו רוצים להגיע למקומות אליהם להקות ישראליות עדיין לא הגיעו.

בקרוב מאוד ניפגש פנים מול פנים, אבל האם יש משהו שהיית רוצה למסור למאזינים?

קודם כל, אנחנו מופיעים בפעם הראשונה בירושלים. אני רוצה מאוד לראות את היצורים שנמצאים בירושלים… הבנתי שיש שם כל מיני שדי קאקו וכולי… [צוחק]. אנחנו מאוד מצפים להגיע לירושלים, לתת את הכי טוב שלנו. כמיטב המסורת, נבוא, נשבור את המקום. אותו הדבר נכון לגבי תל אביב. גם לשם נגיע וניתן את הכי טוב. נשמח שכולם יבואו, נחגוג יחד את 10 השנים. לא כל יום להקה בישראל חוגגת 10 שנות פעילות, יהיה מגניב שם, ובהזדמנות הזאת – אני רוצה לומר לך תודה על הראיון, ובאופן כללי למגזין מטאליסט!