Abrage – גרוב של זעם ישראלי

מרואיינים: חברי להקת Abrage

למרות התקדמותן בסערה של להקות מטאל קיצוני מהמגוון המסורתי יותר, כגון דום מטאל, בלאק מטאל ודת' מטאל – המטאל המודרני אינו נופל לצידן של אף אחת מאלה מבחינת יכולת מוזיקלית ובימתית. אחת מהלהקות הראשונות שלוקחות את המושכות לידיים בנוגע ל-"הוצאה של מוצר מוזיקלי רשמי" אחרי שלהקת הגרוב מטאל Betzefer סללה את הדרך כבר ב-2003, היא Abrage הירושלמית – טייסת גרוב מטאל מודרני מהול בלא מעט ת'ראש מטאל. לכבוד EP חדש שאוטוטו יוצא, תפסנו את הלהקה לשיחה קצת לפני ששמה יהיה שגור בפי כל.

שלום ללהקת Abrage. מה תוכלו לומר על התוצר הרשמי המוזיקלי הראשון של הלהקה, Abrasive Rage, מה הוא מייצג עבורכם ומה הוא אמור לייצג עבור אחרים מבחינתכם?

שלום יותם מה המצב יא חתיך הורס? קודם כול נפתח בתודה לכול מי שעזר בהפקה של ה-EP, בהחלט לא היה קל, אבל זה הסתיים! אפשר להגיד על המוצר הראשון, שהוא מייצר משהו מעבר לסתם EP, אנחנו מניחים שכול להקה תגיד את זה על האלבומים שלה, במיוחד כשהוא הראשון, אבל אנחנו מרגישים שפה העניין קצת שונה מכיוון שהופעת ההשקה היא גם ההופעה האחרונה שלנו לשנים הקרובות. עבורנו הוא מייצג עלייה במדרגה מלהקה בלי חומר מוקלט, עם חשיפה קטנה, ללהקה שכבר מחזיקה ביד EP ראשון ביד ושכבר יותר בוגרת.

מדוע בחרתם בשם הזה ל-EP, ובאותה הנשימה, השם עבור הלהקה?

האמת היא שהשם של הלהקה, Abrage, הוא קיצור של שתי המילים Abrasive Rage. חיפשנו שם קליט, מיוחד ועצבני ללהקה, ואחרי זמן מה מצאנו מה שנראה לנו הכי מתאים – חבר'ה כועסים מירושלים. אנו חושבים שאפשר לשמוע את הזעם והכעס במוסיקה שלנו באופן כללי, בריפים המנסרים, בצרחות והשאגות של שלומי, במעברים המהירים, ובמילים שיונתן כותב.

איך עבר תהליך ההקלטות לקראת ה-EP והאם נתקלתם בקשיים מסוימים?

אפשר לומר שתהליך ההקלטות עבר יחסית חלק למרות הקשיים הכרוכים בכל תהליך הקלטות רציני, כמו כספים, זמן, סאונד והפקה. בכל זאת היו מעט חילוקי דעות בינינו לבין עצמנו לבין אנשי המקצוע איתם עבדנו בענייני סאונד שונים. נקודה קשה במיוחד הייתה כאשר שלחנו את המאסטר שלנו (לאחר שהגיע מחו"ל) למפעל בדואר אקספרס והחבילה לא הגיעה ליעד שלה… היינו בטוחים שהחבילה נאבדה בדואר, כמעט והתייאשנו ואז גילינו שזה נתקע משום מה בסניף דואר בכפר סבא (?!)… סעמק איתם.

בואו ספרו קצת על ההיסטוריה של Abrage. מתי הלהקה הוקמה, מאיזו סיבה ואיך הגעתם עד הלום?

הלהקה הוקמה לפני 3 שנים, ב-2006, על ידי כמה חברים מבתי ספר קרובים. הליין אפ הראשוני היה שלומי, בועז, יונתן, וטג'ר, המתופף הראשון שלנו. היינו בני 15-16 באותה תקופה ועשינו בעיקר קאברים ל-Pantera, Machine Head, Metallica, במקלט של בית הספר. אחרי זמן מה החלטנו לקחת את הלהקה קצת יותר ברצינות ולהתחיל לכתוב שירים משלנו, להופיע יותר ולעשות יותר חזרות. אחרי עבודה ממושכת עם המתופף טג'ר, החלטנו שהגיע הזמן לשינוי, ולאחר חיפושים ממושכים מצאנו את אמיר הילמן – מכונת תופים משומנת היטב. אחרי כמה הופעות עם אמיר התחלנו להקליט את ה-EP בסוף 2008.

איך הייתם מגדירים את הז'אנר המוזיקלי שלכם, ובמה הוא שונה מהלהקות המושלות בכיפת הז'אנר הזה?

היינו מגדירים את הז'אנר שלנו כשילוב של ת'ראש מטאל ביחד עם גרוב. הז'אנר עצמו לא שונה מעוד הרבה להקות שמנגנות את אותו הז'אנר שלנו, אבל לכל להקה יש את הסאונד שלה, את הנגנים והכלים שלה, וזה מה שעושה את ההבדל. תווית אפשר לשים על כל להקה בכל סגנון, אבל זה לא אומר שכולם ישמעו אותו דבר, ככה לפחות אנחנו מאמינים.

בתור להקה עם רפרטואר הופעות לא מצומצם אבל גם לא היסטרי, עם אילו להקות ישראליות הייתם רוצים להספיק עוד לחלוק במה בזמן הקרוב, ועם אילו להקות הכי נהניתם להופיע עד כה?

אם מחשיבים את ההופעות שלנו במוסד אז אפשר להגיד שהופענו כמעט עם כל להקה בארץ, בין אם היא גדולה או קטנה, גם מחוץ למוסד יצא לנו לחלוק במה עם להקות גדולות כמו Betzefer, Dissonant, Breorn, The Fading, Phantom Pain, Acropolis ועם עוד המון להקות מעולות! אפשר להגיד שממש היה כיף להופיע בערבים שבהם רוב הלהקות היו צעירות, אנחנו זוכרים במיוחד ערב בבארבי בכפר-סבא עם Obliverum, Xenolith ו-Immaterial שפשוט היה ערב שעסק בלהנות, לשבור את הבמה ולתת הופעה טובה.

מה הן השפעות המוזיקליות שלכם מעבר לז'אנר המטאל?

כל אחד בלהקה בא מרקע שונה שכנראה יפתיע אנשים, שלומי ויונתן למדו באקדמיה למוסיקה, יונתן ניגן על חליל צד ושלומי ניגן על קלרינט ופסנתר. המתופף הראשון שלנו בכלל נגן סקסופון, רק בועז מאז ומתמיד היה גיטריסט, למרות שעד הקמת הלהקה התעסק בעיקר בג'אז. אז אפשר להגיד שההשפעות באות מהמון ז'אנרים מקלאסי, לג'אז, לפיוז'ן ועד מטאל.

בתור להקה בגילאי הגיוס לצה"ל – האם אין לכם חששות שצה"ל עלול לשתק את הלהקה לתקופה ממושכת?

פה אין ספק, הלהקה הולכת להיות "מושבתת" לזמן מה, שלומי התגייס בנוב' 08 לצנחנים, ביחד עם בועז שמשרת בפיקוד מרכז, ובעוד שבוע יונתן מתגייס לאגוז ואמיר מתגייס ליחידת מודיעין. אנחנו יודעים ומודעים לכך שזאת תקופה שכמעט כל להקה בישראל צריכה לעבור, וכמובן שננסה לנגן בסופ"שים שיתאפשרו לכולם.

האם תראו את עצמכם עולים שלב מבחינת הלהקה רק אחרי השחרור מצה"ל, או שאין לכם תוכניות שלאחר שירות צבאי מבחינה מוזיקלית בשלב זה?

כן, אנחנו מקווים מאוד שאחרי הצבא, או לפחות בשלב כלשהו בשירות של כולנו כאשר התנאים יהיו יותר גמישים, נוכל להתחיל לעבוד על חומר חדש ואולי על אלבום מלא.

מה דעתכם על ז'אנר הרטרו במטאל, להקות שמנגנות מוזיקת מטאל בלתי-עדכנית בכוונה תחילה, בתור הילולה לימים שלא יחזרו. האם התופעה בארץ ובעולם לדעתכם מבורכת או שלהקות צריכות לנגן מוזיקה עדכנית ורלוונטית – כמוכם – גם בסוגת המטאל?

אין ספק שאנחנו מעריכים להקות שחוזרות לשורשים שלהן ומנגנות מה שהן אוהבת, וזה בדיוק מה שכל להקה צריכה לעשות, אבל אף אחד לא עיוור וכולם יודעים שאנחנו חיים בעולם שבו להקות רטרו-מטאל לא כ"כ מצליחות ואפילו נאבקות על מקומן בסצינה. אנחנו חושבים שהשאלה לא צריכה להתמקד רק בארץ, כל להקה צריכה לנגן ולעשות מה שהיא אוהבת, ולא מה שהקהל אוהב. האמת היא שזה דיי מצחיק כי לכל אורך הקלטת האלבום עמדנו על שלנו מהמון בחינות – סאונד, עטיפה, Artwork וכו', לא היינו מוכנים להתפשר על שום דבר, העיקר שנהיה 100% שלמים עם המוצר שלנו.

הרבה זקפו לכם את המחמאה "Lamb Of God של ארץ הקודש", אבל למעשה אתם רחוקים מלהיות הלהקה היחידה שהוחמאה באופן זה בארצנו. לצד Ferium, I Foreign I ו-Blasphemy – ואילו רק הלהקות שזכיתי לשמוע היטב חומר מוקלט שלהן – ניתן לומר שההשפעה של Lamb Of God על סצינת המטאל הישראלית היא כבירה. האם אתם חושבים שהמטאל בארץ יגיע לריוויון מהז'אנר המסוים הזה בו אתם לוקחים חלק, או שהדרך עוד ארוכה עד שלאנשים ימאסו מכך?

נתחיל בכך שאתה הראשון שמשווה אותנו ל-Lamb Of God, רוב הפעמים שהשוו אותנו ללהקה גדולה מחו"ל, זו היא Pantera, ואנחנו גם מרגישים שזאת באמת ההשפעה הכי גדולה שלנו, מריפים, לסולואים ולכל מה שקשור ללהקה, אבל כמובן שלנו יש את הסאונד שלנו, ול-Pantera יש את הסאונד היחודי שלה, למרות זאת אנחנו מאוד מרגישים שכבר גיבשנו סטייל וסאונד יחודי משלנו, תמיד אפשר להשוות כל להקה ללהקה אחרת, אבל אנחנו כבר מרגישים שביססנו את מעמדנו, את החומר שלנו והסאונד היחודי שלנו.

מדוע בחרתם להקליט EP ולא אלבום מלא?

טוב כמו כול להקה צעירה, אין מה לעשות, צריך כסף לא? כמובן שאם היינו יכולים היינו מקליטים את כל החומר, וככה לא היינו צריכים להתפשר על שירים במקום פשוט לדחוף את כולם. בנוסף זה גם המוצר הראשון שלנו, הפקה ראשונה, ותמיד עושים המון טעויות לאורך הדרך שבהמשך לומדים מהם, ככה שעדיף להתחיל בקטן ולהתקדם לאט.

מה הם אלבומי המטאל שעשו לדעתכם את שנת 2008? ומה אתם צופים לעולם בשנת 2009 מבחינה מוזיקלית זו?

מ-2008 בהחלט אפשר להגיד שהאלבום החדש של Testament ו-Destruction הם אלבומים פשוט מדהימים! הסאונד בהם פשוט מעיף, הריפים, הסולואים, הישיבה של הנגנים ביחד, כאילו חזרנו 20 שנה אחורה אבל עם סאונד איכותי… בנוסף גם האלבום Obzen של Meshuggah פשוט יצירת מופת, דברים שלא שומעים כול יום. ב-2009 יצא הדיסק של Lamb Of God, שהוא בהחלט אלבום טוב, אבל לדעתנו לא משתווה לקודמים כמו Ashes Of The Wake או As The Palaces Burn. בהחלט יש מה לצפות בשנה הזאת, אבל כל דבר בזמנו.

מה הזיכרון הכי מוצלח שלכם מהופעה עד כה?

כמעט בכול הופעה, כאשר נגמר שיר והקהל צועק Abrage, פשוט מרגישים High כאילו שאתה עומד בעולם אחר, ולרגע שוכחים מכול הדברים הפחות טובים שקורים לכול אחד מאיתנו באותה תקופה.

האם יש משהו שקשור ללהקה שאתם מעדיפים לשכוח? אנא הביאו את הפרטים המלוכלכים ביותר.

המתופף השני שלנו היה חתיכת חרא נרקומן שניסה לעשן את עצמו, אבל נשים את זה מאחורינו… חוץ ממנו, הלהקה תמיד הסתדרה, גם עם המתופף הראשון וגם עם המתופף הנוכחי (אמיר הילמן), כמובן שתמיד יש חילוקי דיעות, אבל תמיד הגענו להחלטה משותפת בלי לשבור יותר מידי ידיים.

מי הן הלהקות שהכי מגיע להן חשיפה תקשורתית מאסיבית בארצנו הקטנטונת, מטאל או כל ז'אנר אחר, לדעתכם האישית?

לנו!!! סתם סתם, אבל יש לנו בארץ כ"כ הרבה להקות שמגיע להן הרבה יותר ממה שהן מקבלות, יצא לנו לראות להקות פשוט מטורפות שהופיעו במוסד ב-4 לפנות בוקר מול ריצפה, ותמיד ניסינו להישאר עד כמה שיותר מאוחר כי ידענו מה ההרגשה. אם נזרוק כמה שמות לאוויר אז אפשר להזכיר את I Foreign I, Corege, Obliverum, Dented Edge, Insidious Illusion ו-TFTM.

מה הוא החלום הגדול – אך הריאלי – שלכם כלהקה? איפה אתם רוצים לראות את Abrage בעוד 5 שנים?

כמובן שהיינו רוצים לראות את עצמנו חוזרים לפעילות, כותבים חומר חדש, חוזרים להופיע, כותבים אלבום, מקליטים אותו, חותמים בלייבל ומופיעים בכול העולם, אבל מי לא היה רוצה את זה?

משהו מסוים שתרצו לומר לקוראים לפני סיום?

הופעת ההשקה שלנו, שהיא בעצם גם ההופעה האחרונה שלנו ל-3 שנים הבאות חשובה לנו מאוד, ונודה לכול אחד שיבוא לחגוג איתנו את ההשקה של ה-EP הראשון שלנו, שאנחנו עובדים עליו כבר דיי הרבה זמן. אנחנו רוצים להודות לכו הלהקות שהופיעו איתנו עד היום, לכל האנשים שתמכו בנו בדרך, לקהל התומך והנהדר שהיה איתנו בהופעות, והכי חשוב זה להזכיר לכולם שאנחנו חיים בארץ קטנה, עם מספר מצומצם של להקות וקהל קטן, ושחייבים תמיד לבוא לכול הופעה, בין אם זה Machine Head בתיאטרון או The Penguin Massacre בפטיפון – תמיד לבוא, לתמוך, להריע ולעשות פוגו!