Acropolis – פאוור מטאל קיצוני מישראל

מרואיינים: חברי להקת Acropolis.

פאוור מטאל קיצוני, פרוגרסיב-פאוור אגרסיבי או איך שלא תרצו לקרוא לזה, חברי להקת Acropolis לא נכנסים לפרטים ספציפיים כשזה נוגע למוזיקה שהם עושים וגם מההופעות שהם נתנו עד כה, קשה היה לקלוט את כל המרכיבים מאחורי המוזיקה שניגנו על הבמה. עכשיו העניינים ישתנו, כאשר ביום שני הקרוב Acropolis תשיק את EP הבכורה שלה, The Aftermath, לאחר שנתיים של ציפייה מאז שחזרה לתודעת קהל המטאל הישראלי עם הסינגל "Lead The Wake" שכבר הפך להמנון הלהקה. ממש לפני שהיצירה משתחררת אל העולם, תפסנו את כל חברי Acropolis – יוחאי דוידוף (שירה), אלכס קרלינסקי (קלידים), שקד פורמן (תופים), אלעד מנור (באס) ודניאל וורפולומייב (גיטרה) – לצ'אט פתוח, בו הם השתדלו לענות על כל שאלותינו, אך לעיתים נסחפו לכיוונים אחרים לגמרי… ככה זה עם מוזיקאים, כולם משוגעים.

שלום לחברי Acropolis הנכבדים… הרגע שכולם חיכו לו כמעט והגיע, איך מרגיש להוציא EP ראשון, כמעט שנתיים מאז צאת הסינגל הראשון שלכם?

שלום וחג שמח לקוראי מטאליסט! כולנו נרגשים מאוד לקראת שחרור התוצר עליו עמלנו חודשים ארוכים. במשך זמן רב חיכינו לרגע בו נוכל לחלוק את היצירה הזו עם הקהל הישראלי, ובו זמנית ליצור לעצמנו "כרטיס ביקור" שייצג אותנו בצורה הולמת גם בחו"ל.

ההיסטוריה של ההרכב ארוכה ומסועפת, איך הגעתם להתגבש על הליין-אפ הנוכחי של הלהקה ומי האנשים מאחוריו?

ההרכב החל דרכו כבר בעודנו תיכוניסטים, באזור שנת 2001. לאחר כשנתיים כאשר מרבית חברי הלהקה התגייסו לצה"ל, באופן טבעי החלה פגרה ארוכה בפעילות הלהקה. בשנת 2006 הוקם ההרכב לתחייה ע"י דניאל שהחל לעבוד על חומרים חדשים עם יוחאי. באופן טבעי עם שחרורו מהצבא חזר גם אלעד לנגן בהרכב, ואת הליין-אפ השלימו החברים הקרובים שקד שמנגן עד היום עם אלעד ב-The Fading, ואלכס ששיתף פעולה עם דניאל ב-Arafel באותו הזמן.

איך הלהקה התבגרה מאז שהתחלתם לעבוד בגלגול הנוכחי, האם הכיוון המוזיקאלי והשאיפות נשארו דומות?
אלכס: השאיפות תמיד נשארו דומות, אנחנו מכוונים למקומות הכי גבוהים, ויודעים שצריך להקרין משהו מיוחד מאוד כדי להתברג בסצינה שהיא רוויות להקות אירופאיות מעולות. הכיוון המוסיקלי שלנו מתחדד עם כל שיר שאנחנו כותבים. אנחנו מכירים שנים אחד את השני ולאורך הקיום שלנו כ-Acropolis הכתיבה של השירים התמקדה לא רק באופי השיר עצמו אלא גם בהתאמת השיר לאופי הנגן. אנחנו משתדלים לנגן חומר שירגיש הכי טבעי לכל אחד מאתנו, מהמקום ממנו הוא בא. אני חושב שזה יוצר תערובת מיוחדת מאוד שמורגשת ב-EP.

נעבור ל-EP, מה המשמעות של שמו והאם ביחד עם השירים, הם יוצרים סוג של קונספט?

הכוונה ב-The Aftermath היא בעצם לסיכום החוויות והאירועים שעברנו בתהליך היצירה, כלהקה וכיחידים. איך אומרים? ברומא התנהג כרומאי, לא כדאי לשים את כל הביצים בסל אחד, אין הנחתום מעיד על עיסתו, ויפה שעה אחת קודם. או משהו כזה.

אלכס: אישית, The Aftermath, בתור קונספט ושם, מתפרש כסיום של תהליך ארוך שעברתי, ואת מה שנשאר אחרי. אני לא חושב שאפשר להוסיף משהו בנוגע לשם הדיסק חוץ מלהקשיב לו.

מה תוכלו לספר לנו על הליך ההקלטות של ה-EP? כמה זמן בסה"כ זה לקח?
דניאל: תהליך ההפקה של ה-EP התפרש על פני כשנה וחצי, מתחילת הכתיבה של החומר, ועד לקבלת התוצר הסופי שיגיע לקהל החל מיום שני. חשוב להבין שלא ישבנו והקלטנו כל התקופה. הרבה מאוד מהסשנים הוקדשו לחיפוש הגוונים המתאימים, להרבה ניסויים וסינטוז צלילים ייחודיים, ולא נחנו לרגע עד שהצלחנו לרדת לפרטים הכי קטנים, לקבוע צבע ומכנה משותף בין השירים הקיימים, עד לרמה שאמרנו "זה זה!". למרות שההפקה הייתה עצמאית שלנו ברובה, התייחסנו לתוצר כאילו יש לנו תקציב של מליון דולר, ואת כל הזמן שבעולם עד שזה ייצא "זה". ולדעתי, אומר פה אחד בשביל כולנו, זה השתלם לנו מאוד, כפי שנשמע בתוצר הסופי.

בראיון שיוחאי נתן לתוכנית רדיו בעבר, הוא ציין ש-Acropolis היא סוג של "פאוור מטאל עברי", שלוקח השראה בין השאר מסיפורי התנ"ך. איך זה מתקשר לליריקה שיוחאי כותב והאם זה הנושא העיקרי אליו אתם תתייחסו בשירים?
יוחאי: אני חושב שאותו כתב אמריקאי סתם חיפש סקופ עם הפראזה "פאוור מטאל עברי". ובאמת הטקסטים לשירים כמו "Divine Cycle" ,"Red Redemption" ו-"Lead The Wake" נכתבו בהשראת התנ"ך, וזה כיוון שבזמנו מאוד זרם לי עם המוזיקה המתהווה אך מכאן והלאה לא ניראה לי שאני אגביל את עצמי למסגרת הזאת כי יש מספיק נושאים אחרים שמבחינה לירית בא לי לזרום איתם.

אלכס: הרעיונות שמועברים בדיסק ע"י הכתיבה של יוחאי מתבטאים גם בעטיפה של הדיסק, אותה ניתן לפרש כמעין תמונת מראה של משה המסתכל לארץ כנען, רק במקרה הזה, מדובר באישה, ואותה ארץ כנען היא מקום פוסט-אפוקליפטי ושומם. באיזשהו מקום, אלה הפחדים של כולנו.

האלבום עבר את תהליך המאסטרינג באולפני Finnvox הידועים בפינלנד תחת ידו המנחה של Mika Jussila (שעבד בין השאר עם Nightwish, Children Of Bodom, Stratovarius, ו-Edguy). איך נוצר הקשר עם המפיק ומה היה לו לומר על החומר שלכם?
אלכס: הקשר בנינו לבין אולפני Finnvox נוצר בזכות ישי שוורץ, וכאן המקום לציין לטובה את האיש הזה, שתורם לסצנה שלנו יום יום בעשייה בלתי פוסקת. הוא קישר אותנו ל-Mika Jussila והאולפנים, אלוהים יודע כמה הצקנו והתקשרנו לחברה האלה שהתבררו להיות סקנדינבים סבלנים ואמינים. Mika עשה את העבודה על הדיסק באופן הכי מקצועי שיכלנו לקוות לו.

דניאל: הערה, Mika הוא טכנאי מאסטרינג, לא מפיק. מה הוא חושב על החומר שלנו? אפילו לא שאלנו.

יש אילו סיפורים מעניינים אחרים מאחורי העבודה על ה-EP שלכם? נראה כי הרבה אנשים תרמו ועזרו ליצירה הזו להתגבש.

קיימנו מספר סשנים טעונים במיוחד עם פסיכולוג, וצילמנו הכל בוידאו. את התוצאות החלטנו לשחרר בסרט שנקרא Some Kind Of Monster בשביל לעשות עוד כמה ג'ובות. הסרט נחל כישלון חרוץ, כמו האלבום St. Anger שגם לא התקבל בברכה ע"י קהל המעריצים שלנו.

יוחאי: אחרי זה נכנסתי למוסד גמילה.

דניאל: קניתי חווה.

אלעד: גיליתי שאני רבע צ'כי.

אלכס: חזרתי בתשובה.

ע"פ החומר המורכב שלכם, נראה כי כל אחד מחברי הלהקה מושפע ממשהו שונה, אם זה הקלידים שנוטים לכיוון האלקטרוני, השירה והגיטרות הקלאסיות ומצד שני התיפוף והבאס הכוחניים והלא אופייניים לז'אנר. איך זה מתבטא בעבודה שלכם על המוזיקה של הלהקה?
אלעד: עצם העובדה שכל אחד מאתנו מביא ללהקה השפעות מתחומים שונים, עוזרת לנו ליצור מוזיקה ייחודית ומעניינת. אין לנו רצון להשתייך לז'אנר ספציפי, בכדי שנוכל להתפתח לכיוונים מוזיקליים שונים ולא להגביל את עצמנו לסטריאוטיפים ומוסכמות קבועות. אפשר אפילו להגיד שאנחנו לא מגדירים את עצמנו כלהקת מטאל בלבד, אנחנו שואפים לחקור סגנונות שונים גם מחוץ לעולם המטאל – כמובן תוך שמירה על מוטיבים של מוזיקה השואפת לקיצוניות.

שקד: החומר של Acropolis מתבשל כבר זמן רב וכדי שנוכל להגיע לרמת ביצוע מספקת, כל אחד מאתנו היה צריך לעבור כברת דרך לא קטנה כאינדיבידואל. את כל הניסוי והטעייה שלנו רכשנו מהרכבים ולהקות שניגנו בהם בעבר ובהווה לכן הסטנדרט שהצבנו לחומר החדש של הלהקה דרש מכל אחד מאתנו הרבה מאוד פוקוס. אנחנו משתדלים שלא להישאר מקובעים לסגנון או ז'אנר מסוים אלא ליצור אותו בעצמנו.

למרות שבבסיסה המוזיקה שלכם היא פאוור מטאל, יש לכם איזו הגדרה קבועה או "מלאה יותר" למוזיקה של Acropolis מלבד משפטים כמו "פאוור מטאל אחושקשוקה" או "פאוור מטאל עברי"?
יוחאי: אני מבקש, זה "פאוור מטאל קיצוני אחושרמוטה" אם כבר…

שקד: ספיד מטאל מלודי.

אלעד: פרוגרסיב מטאל מסופוטמי-צועני.

דניאל: iMetal (על משקל iPod).

אלכס: ואולי זה הכל ביחד… כיוון שאנחנו מגיעים מרקעים שונים כנגנים, אנחנו לא אוהבים להכניס את עצמנו לחשיבה ז'אנרית מסוימת. כמובן שאנחנו נצמדים ללחנים טובים, וכתיבה טובה. אבל פה ושם ניתן למצוא אלמנטים מז'אנרים קיצוניים יותר וכמו כן גם השפעות שהן לאוו דווקא פאוור מטאל או אפילו מטאל בכלל. אנחנו חושבים על עצמנו כלהקה שהיא יותר Song-Oriented מאשר להקה צמודת ז'אנר.

מלבד Acropolis, האם חברי הלהקה לוקחים חלק בפרוייקטים אחרים כלשהם?
אלכס: לכולנו יש עבר עשיר של הרכבים מוסיקליים וגם בימים אלה אנו משתדלים למצות את מירב הפוטנציאל המוסיקלי שלנו, ולהעשיר את העולם הפנימי שלנו ביצירת מוסיקה שלא תמיד תמצא ביטוי ב-Acropolis. למשל, אלעד ושקד מנגנים ב-The Fading ודניאל משתף פעולה עם הרכב הטראנס הישראלי PsyCraft.

יוחאי: אלכס ואני לוקחים חלק בימים אלה בפרויקט חדש שעתיד לעלות על במות הארץ – The Musical Version Of War Of The Worlds, מעין אופרת רוק שיצאה בשנות השבעים וכעת מתורגמת לעברית כמחזמר \ הופעה עם זמרים-שחקנים ולהקת רוק מלווה בתזמורת כלי קשת.

דניאל: אני מתעסק בהפקת תקליטים, ודווקא חלק נכבד מהפרוייקטים נופלים לקטגוריית המטאל ומבצבצים להם בסצינת המטאל שלנו כגון Phanotm Pain, Pallanex ועוד…

ה-EP שלכם כבר היה מוכן מזה זמן מה, האם אתם כבר התחלתם לעבוד על חומר חדש? מה התכנון לעתיד הקרוב או הרחוק של הלהקה בנוגע להוצאות או הופעות?
אלכס: אנחנו אכן עובדים על חומר חדש בכל הכוח, ויש לנו כבר תכנונים להקלטת דיסק באורך מלא. כרגע אנחנו משקיעים את כל המאמצים לכתוב את השירים הכי טובים שאנחנו יכולים. בהופעה הקרובה תוכלו לטעום משני שירים חדשים שנכתבו לאחר הקלטת ה-EP. אנחנו מקווים להמשיך ולהגדיל את כמות השירים החדשים בסטליסטים של הופעותינו הקרובות.

ההופעה הקרובה שלכם מאד מסקרנת, לא רק שאתם משיקים את ה-EP החדש שלכם, אתם גם מופיעים לצד Solitary, להקת דת' מלודי וותיקה שלא שמעו ממנה המון זמן, איך נוצר החיבור והרעיון לעשות ערב משותף?
אלעד: Acropolis ו-Solitary לא חלקו במה מאז מרץ 2003, אז התקיים ערב מחווה ל-Megadeth. גם ההופעה הזו התקיימה בתאטרון תמונע, לכן מדובר בסגירת מעגל מכמה בחינות. הרעיון לעשות ערב משותף עלה באופן טבעי, מכיוון שכולנו חברים טובים שמקפידים לשמור על קשר ולעדכן אחד את השני על פעילות הלהקות שלנו.

איך הצלחתם להשיג מקום במועדון התמונע הזכור לטובה, שזה מספר שנים כבר לא מאפשר להופעות מטאל להתקיים בתחומיו?

לפני מספר שנים מרבית אירועי המטאל בתל אביב נערכו בתמונע, ובמשך זמן רב חיפשנו הזדמנות לערוך הופעה במועדון על מנת לגרום גם לדור החדש של המטאליסטים להכיר את המקום שנהגנו לבלות בו הרבה. אנחנו מקווים שהאירוע שלנו יפתח את שערי המועדון עבור אירועים נוספים בסצינה. האמת שלא אמרנו להנהלת המועדון שמדובר בערב מטאל (ששש…) אז אנחנו מקווים לטוב. סתם…. לא באמת.

אילו עוד הפתעות אתם מתכננים להופעה? (ואל תגידו לי שאתם לא יכולים לספר כי זו הפתעה!)
יוחאי: בהופעה הזאת אני מתכוון להגשים חלום מטאלי שעוד משחר ילדותי רודף אותי וזה לעלות עם קורפספיינט בלאט.

אלעד: דניאל הולך להעלות עשן מהגיטרה – אני הולך לכבות אותו עם מטף.

דניאל: בכניסה יחולק צ'ופר ל-100 האורחים הראשונים, בהמלצת משרד הבריאות.

שקד: בהופעה הקרובה נבצע סט ארוך ומיוחד, מגניב ומגוון. יהיו הרבה להיטים.

יש עוד משהו שלא עברנו עליו ואתם רוצים לספר לאומה ולמעריצים שלכם?
יוחאי: יש לי אשכים כבירים.

דניאל: stay in drugs, don’t do milk, and drink a lot of school…

אלעד: החיים קצרים, אז אם אתה מרגיש כמו גבר לכוד בגוף של אישה – תעוף לי מהעיניים, זה לא מעניין אותי.

שקד: ** צונזר ע"י המערכת **

אלכס: if u c4n r34d th1s u r34lly n33d t0 g37 141d.