Agalloch מביאים איתם את החורף

מרואיין: Donald Anderson גיטריסט Agalloch

הלהקה האמריקאית מפורטלנד (אורגון), Agalloch, שוברת כל מוסכמה אפשרית כדרך חיים. חברי הלהקה עושים שימוש נרחב בכל סביבתם, ובקיום כולו, על מנת ליצור מוזיקה מורכבת שמשלבת בלאק מטאל עם פולק מסורתי והשפעות פוסט-רוק בולטות. לקראת הופעתם בישראל התראיין דון אנדרסון, בצעד חריג, שכן הלהקה מקפידה על שקט יחסי סביבה, ועל מספר הופעות מועט על מנת שלא "לשחוק" את הווייתה. לפניכם הצצה אל אחת הלהקות המסובכות, העמוקות, המעניינות והטובות יותר בזמננו.
אף על פי שמטאל הוא ז'אנר בלתי-טיפוסי, Agalloch היא אחת הלהקות הכי פחות טיפוסיות בו. עם מעט ראיונות, הופעות, וקידום אלבומים, ניתן לומר שהלהקה נותרה בגדר מסתורין. מדוע אתם נוהגים כך?

חלק מכך בכוונה, וחלק מהעניין הוא החיים שנכנסים באמצע הדרך. לכולנו יש עבודות מסודרות, משפחות, ודברים אחרים שלוקחים מאיתנו זמן. מלבד זאת, אנחנו מאוד מודעים ליחסי הציבור שלנו על מנת לא ליצור מצב בו אנו מקדמים את הלהקה יותר מדי, מפני שאנחנו מאוד מודעים לדרך בה להקות וחברות תקליטים מקדמות להקה יותר מכפי הצורך, בצורה שנראית סרת טעם. היינו מעדיפים שמאזיני הלהקה יגיעו למוזיקה בתנאים שלהם. בנוסף, אנחנו לא רוצים לצאת ליותר מדי הופעות. אנו אוהבים לנגן מעט הופעות, כך הן נותרות מאוד מיוחדות. הופעה של הלהקה היא חוויה מאוד אטמוספרית.

אטמוספרית באיזו צורה?

המוזיקה שלנו מבוססת בחלקה הגדול על הסביבה והתחושות שבה, בהן בורכנו בארצות הברית. למקום בו אנו נמצאים ובו גדלנו השפעה גדולה על הסאונד של המוזיקה שלנו. על מנת להעביר את התחושה הזו, אנו מביאים איתנו קטורת שאנו מכינים בעצמנו מהחומרים שאנו מוצאים באזור. כך אנו מביאים חתיכה איתנו שתמשיך הלאה.

במוזיקה שאתם יוצרים, אתם משלבים ביצירתיות בלאק מטאל עם פולק ופוסט-רוק. האם זה שילוב טבעי בשבילכם, או כזה שהצריך מחשבה מוקדמת?

ידענו שאנחנו עושים את השילוב הזה. זו בהחלט הייתה חוויה מודעת. בהתחלה, עסקנו יותר בבלאק מטאל. לאורך הדרך, בדומה ללהקות כמו Ulver, שמנו לב שהסאונד המוזיקלי הופך אפל יותר, אך עם מבנה מסורתי יותר של אקורדים פתוחים, בניגוד לצלילים הקלאסיים ששילבה Ulver לדוגמה. התפתחנו יותר ויותר אל תוך הסגנון הזה. סביב שנת 2001 התחלתי להאזין למוזיקת פולק, ואני זוכר שראיתי את האמנים מנגנים בגיטרות שלהם, ואת הטכניקות בהן הם השתמשו, שהיתרגמו אל תוך המוזיקה שלנו. המוזיקה שהגיעה הייתה בעלת נוכחות אמביאנט (אווירה) חזקה הרבה יותר. זו בהחלט הייתה החלטה מודעת, לשלב את כל ההשפעות האלו אל סאונד אחד, שנובע מבלאק מטאל לצד פולק ופוסט-רוק.

לטבע מקום גדול במוזיקה שלכם. מה משך אתכם אליו?

בזמן שהאזנתי למוזיקה וניגנתי מוזיקה. הייתי מביט על אלבומים רבים של להקות בלאק מטאל, לדוגמה Satirycon. תמיד יכולנו למצוא תמונות של עצים ואגמים ענקיים, בזמן שיש לנו את אותם הדברים- אולי טובים יותר, בארצות הברית. אף על פי כן, מירב הלהקות מאותו הסגנון מקושרות לנוף אירופאי. החלטנו להמשיך הלאה ולכלול את הנוף האמריקאי במוזיקה. הוא מאוד פראי ובלתי מאולף. אני חושב שהיינו מאוד מודעים לעובדה שאיננו אירופאים, על אף שהמוזיקה שלנו נשמעת מאוד אירופאית. בהחלט רצינו להראות שאנו אמריקאים.

לאורך האלבומים שלכם, עברתם מסע מוזיקלי, כאשר בכל אלבום גורם מייחד. כיצד היית מתאר את המסע ההוא?

בראייה לאחור, אני חושב שההחלטה לעשות אלבום שני שונה מאוד מהאלבום הראשון הייתה מסוכנת אבל הגדירה אותנו. אני חושב שהצבנו את הרף בשלב מוקדם, כאשר ניתן היה לראות נקודות דמיון בין אלבום לאלבום, אך גם נקודת מפנה גדולה ביניהם. המוזיקה שלנו התפתחה. בנוסף, עשינו זאת על מנת לשמור על עצמנו משועשעים. אנחנו לא רוצים שכל אלבום יישמע אותו הדבר. אנו תמיד מחפשים דרכים חדשות על מנת להמשיך לדחוף את אוצר המילים המוזיקלי שלנו, הקונספטים של הליריקה שלנו, ההשפעות שלנו. אפשר לראות התפתחויות אפילו בתמונות על האלבומים.

מלבד הקונספטואליות של כל אלבום, האם היית אומר שללהקה עצמה יש קוסנפט שמאחד את כל הגורמים בה יחד?

אין דרך אחרת. ל-Agalloch יש קונספט, שסובב סביב נושאים קיומיים. הוא סובב סביב הקשר בין האדם, המין האנושי והטבע. ניתן לקשר זאת אחד לשני, או לקשר עם אלוהים, או להעדר אלוהים. זה הבסיס לכל קונספט- קיום. אני חושב שהייתי מעדיף לחשוב על מוזיקה כביטוי לקשיים. אני חושב שמישהו מאוד שמח ומסופק לא יכול לומר הרבה על דברים, מפני שאין לו שום דחף לחקור את הדברים סביבו. אך אם מישהו עצוב ואומלל, הוא יגלה דחף גדול לשאול למה הדברים כמו שהם. יש לי בדיחה, שאני אוהב רק מוזיקה עצובה וסרטים עצובים. אני מרגיש שזו המוזיקה היחידה ואלו הסרטים היחידים בעלי נשמה. לאנשים מסוימים, קשה מאוד לקבל או לומר זאת. זה מסתכם בתחושה חזקה של קיום, חיים ואלוהים.

כיצד נראה התהליך היצירתי שלכם, עם מוזיקה כל כך מורכבת ואטמוספרית?

הוא נראה מאוד מוזר. מאז אלבומנו, "The Mantle", גרנו בנפרד זה מזה. היינו מפוזרים לאורך המדינה. התוצאה הייתה כתיבה עצמאית, במצב בו כל אחד מחברי הלהקה כותב את הקטעים שלו. היינו שולחים לזה לזה קטעי מוזיקה בהם היינו מנגנים, הם היו מנגנים עליהם ושולחים לנו. מוזר כיצד התהליך מאוד שיתופי, אך יחידני. אני מתכוון, אנו עובדים ביחד, אך יוצרים לבד. כעת, כשעברנו לגור קרוב אל כל חברי הלהקה, אנו יכולים לחזור לנגן ולעשות ג'אם כלהקה.

האם אתה מעדיף לעבוד יחד?

יש משהו נחמד ביכולת לעבוד על החלקים שלי לבד, במרחב המחשבה הפרטי שלי, אך אני מעדיף לעבוד יחד. הרבה יותר כיף לעבוד אחד עם השני. אני חושב שבהתחשב בכך שהאלבום הבא ייכתב על ידי כולנו כלהקה, הוא יישמע שונה.

מלבד הטבע, מה ההשפעות הבולטות עליך כאשר אתה מלחין מוזיקה?

ההשפעה העיקרית הנוספת, שהחלה להיכנס בתקופת האלבום "The Mantle", היא קולנוע. הבדל בולט ביני לבין ג'ון היא העבודה שהוא לא קורא מוזיקה, אקורדים, מפתחות, סימנים ותווים. לכן, הוא מתאר לי דברים באמצעות תמונות. לדוגמה, הוא יאמר שחלק כזה וכזה בשיר מזכיר לו תמונה כזו וכזו… הגישה הזו גרמה לשנינו להסתכל על מוזיקה בצורה מאוד קולנועית. פעמים רבות נדבר על ריף, ואיך הוא מזכיר לנו סצנה מסרט של אלחנדרו ג'ודורובסקי. אנו מביטים במוזיקה כמו במאים לעתים, והמוזיקה מושפעת מכך רבות לדעתי. בשירים מסוימים, אפילו שקלנו להשתמש ב"Story Board", סט של תמונות שמראים כיצד מתפתחת סצנה.

במוזיקה שלכם, האם אתה מרגיש שאתם מספרים סיפור?

בהחלט. אני חושב שג'ון יכול היה לענות על כך טוב יותר, מכיוון שהוא כותב את המילים לשירים, אבל אנו להקה שגדלה סביב אלבומי קונספט. בשבילנו, הרעיון של סיפור הוא אלבום באורך שעה. אם ניקח את "The Wall" של "Pink Floyd" כדוגמה, נוכל לראות שהוא סיפור אחד גדול. זו הגישה שלנו לגבי כל אלבום של Agalloch. לכל אלבום יש אובססיה משלו. אני חושב שכל האלבומים יהיו כאלו. יש משהו מאוד שונה בכל אלבום, לדוגמה, ההתעניינות במים, נוזל וגשם, או העניין החדש שלי בעצמות ומח עצם. את העניין הזה פיתחתי במהלך ארוחת ערב, בה אכלתי מח עצם. חתכתי את העצם לשתיים, וממנה זרם מח עצם נפלא. היה כל כך מעניין לראות כיצד נוזל כל כך עדין יכול לצאת מעצם בעלת חיצוניות כל כך קשה. בנוסף, הלהקה עברה תקופות של התעניינות באפר, עפר ואש. בנוסף התעניינו באבן, כתוצאה מפסלי החיות הרבים שמפוזרים בכל פורטלנד.

לקראת הופעתכם בארץ, האם נקראתם להחרים את ישראל? האם נתקלתם במחשבות פוליטיות סביב ההחלטה להגיע?

לא נקראנו באופן רשמי להחרים את ישראל, אך הקונפליקט במזרח התיכון מוכר לי. הסיבה שאנו מגיעים לישראל פשוטה. אני חבר מאוד קרוב של ישי שוורץ, שמכיר אותי מאז 1995. הוא הזמין אותנו, והיינו מודעים לבסיס מעריצים בישראל, והחלטנו לבוא. בעיניי, הגענו לנגן למעריצים שלנו. לא הייתי רוצה שהלהקה, המוזיקה שלה, והמעריצים שלה ינוצלו לרעה כטיעון במערכה פוליטית.

האם תרצה למסור משהו למאזינים בישראל?

שלום! אנחנו מאוד מתרגשים להגיע לתל אביב, והכנו סט-ליסט מצוין בשבילכם. ננגן שעתיים או יותר, ובעיקרון ננגן את כל מה שאנחנו יודעים. ניתן לכם את ההופעה הכי טובה ש-Agalloch יכולה לתת.