מרואיין: Jeremy Goldberg, סולן \ גיטריסט להקת Age Of Evil

בין כל ערימות להקות האימו \ שקר כלשהו האמריקאיות שמצליחות כל כך בשנים האחרונות, טוב לדעת שיש חבר'ה בין 19-20 שעושים מטאל. בשעה ש-Trivium הוכיחו שאפשר להיות להקת מטאל צעירה, שמוכרת היטב, ובכל זאת לעשות מטאל שמושפע בעיקר ממטאל מסורתי כמו הבי ות'ראש, צומחות להן עוד להקות שמצליחות להפתיע מתחת לפני השטח. אחת כזו היא Age Of Evil, להקה שחבריה בקושי בני 20, אבל הספיקה להוציא אלבום מלא, בו ניגן בן השאר Marty Friedman האגדי, ו-EP חדש בשם Get Dead המכיל גרסאות כיסוי ל-Skid Row ו-Judas Priest בין השאר. תוסיפו לעניין את העובדה שארבעת חברי הלהקה הם יהודים, וששני האחים Goldberg שבמרכזה אף היו בארץ בתקופת מלחמת לבנון השנייה – ומתקבל סיפור מעניין. ישבתי לשוחח עם Jeremy Goldberg, סולן הלהקה והגיטריסט השני בה, על מטאל מסורתי לעומת אימו, על פעילות להקה ללא חברת תקליטים, וגם על לבקר בישראל בשעת מלחמה, היה מעניין.

אהלן Jeremy, אני מבין שה-EP החדש יצא לפני כחודש.

נכון, אנחנו מוכרים אותו פיזית בעצמנו, ודיגיטלית בכל מיני אתרים כמו CDBaby. מכרנו ממנו לא רע גם בפיזי וגם בדיגיטלי, ובינתיים אנחנו כותבים שירים לאלבום מלא שיגיע יותר מאוחר.

מה בעצם יש ב-EP?

שילוב, 2 שירים חדשים שלנו, שני קאברים, ל-Skid Row ו-Judas Priest, ו-2 קטעים מהופעה.

למה בעצם לעשות את הקאברים?

אלה שירים שהכרנו ואהבנו, בכלל אלה שתיים מהלהקות שאנחנו אוהבים. כשהיינו באולפן חיפשנו איזה קאברים לעשות והיה לנו את השירים האלו בטלפון, ישבנו ושמענו כמה אופציות והשירים האלו היו מושלמים. ה-Skid Row הזה, "Slave To The Grind", הוא שיר אדיר, מלא אנרגיה, חזק במלודיות – וזה בדיוק הכיוון שאנחנו מנסים לגעת בו גם במוזיקה שאנחנו כותבים.

באופן מיידי מי שיראה להקה צעירה כמו שלכם – 4 אמריקאים צעירים מאד – יכוון אתכם ללהקת אימו או מטאל אלטרנטיבי, אבל אתם קרובים בהרבה להבי מסורתי או ת'ראש.

אני מנסה לא להגדיר אותנו בצורה ברורה וחד צדדית, מטאל מסורתי זה בהחלט תיאור נכון, אבל לא רוצה להיכנס כבר לתתי ז'אנרים. אנחנו עושים מה שאנחנו אוהבים וחושבים שהוא טוב, ואין ספק שזה לא אימו או מטאל מודרני מידי. יש השפעות של ת'ראש, אבל אנחנו כן מנסים לשים קצת גרוב בפנים, להישמע עכשוויים, רק בתוך גבולות המטאל המסורתי.

עד כמה זה מצליח? חוזה תקליטים אני מבין שלא ממש חיפשתם עד עכשיו, אבל מה מבחינת הופעות?

מהבחינה הזו ממש אין לנו בעיה. אנחנו יוצאים עוד מעט לסיבוב הופעות גדול עם Tesla, אחת מגדולות להקות ההארד רוק \ גלאם של שנות השמונים, נופיע הרבה באירופה, וגם כאן בארה"ב לא חסרות לנו הופעות, אפשר לומר שמצבנו טוב.

כמובן שיהיה מי שישווה אתכם ל-Trivium, מהרבה סיבות.

אין לנו בעיה עם זה, להיפך, אני רואה בזה מחמאה. החבר'ה מ-Trivium הם חברים, ואנשים נחמדים מאד, הם קצת יותר מודרנים מוזיקלית מאיתנו, וקרובים למטאלקור למשל, אנחנו יותר אולד-סקול ויותר מסורתיים, אבל ההשוואה עם להקה גדולה כמובן שלא מעליבה, אלא אפילו מחמיאה לי.

בוא נתחיל מההתחלה, איך חבר'ה צעירים כמוכם מחליטים לעשות להקה שמושפעת בעיקר מהמטאל של שנות השמונים, זה לא שחייתם אז או משהו…

נכון, אבל מגיל מוקדם מאד שמענו מטאל, אני התחלתי עוד בגיל 7. ההורים שלנו תמיד שמעו הארד רוק ומטאל קלאסי, וגדלנו עם זה. עצמית הושפענו מאד מ-Ozzy או Cacophny, ולאחר מכן גם מלהקות כמו Dream Theater, מההורים קיבלנו יותר הארד רוק שנות השבעים וכאלה. אחרי זה נכנסו גם דברים משנות התשעים, אבל אפשר בשקט לומר שהמקורות שלנו הגיעו הרבה לפני המטאל העכשווי, אני לא יכול לומר שהמטאל הנוכחי השפיע עלינו באיזו שהיא צורה.

אם בגיל 20 אתם כבר עם אלבום ו-EP, אלבום חדש בדרך, והופעות באירופה, אז מתי בדיוק התחלתם? בגן?

[צוחק]… כן, התחלנו מוקדם מאד, בגיל 12 כבר ניגנו ועשינו קאברים, בעיקר לרוק קלאסי, ולאט לאט כיוונו למקום יותר כבד. תמיד רצינו לעשות מטאל מסורתי, וכבר באלבום הראשון שלנו הכנסנו את כל ההשפעות הקלאסיות שלנו על מוזיקה. ב-EP הכיוון הוא קצת יותר רוק נ' רולי, קצת יותר "שמח", אבל בסופו של דבר שניהם מהווים אלבומי הבי מטאל לכל דבר, עם אותן השפעות ת'ראש שהזכרתי.

הסאונד שלכם נשמע מיליון דולר, אני מניח שהשקעתם בו לא מעט.

בהחלט, רצינו מההתחלה לעשות הכול כמה שיותר טוב, כמה שיותר רציני, לנגן אנחנו יודעים, אבל היה חשוב לנו לשים את הכסף על אולפן טוב וזה מה שעשינו. לקחנו אולפן רציני ושמנו הרבה מהחסכונות שלנו שם, ושומעים את זה בסאונד של האלבומים. לא רצינו שמה שהשקענו כל כך הרבה בכתיבה שלו ישמע זול או לא מופק כשנוציא את הדיסק.

בוא לשאלה שמתבקשת, למה Age Of Evil?

התחלנו תחת שם אחר, התחלנו עם Mortuary Tribute, שנשמע קצת יותר מטאל קיצוני, ואחי, Jacob, הוא זה שהציע Age Of Evil, שגם נשמע מאד מטאל, וגם מתאר את הגיל שלנו, גיל בעייתי שבו אנחנו מלאי כעסים, פחדים ושאר אמוציות, זה פשוט התאים לנו בול.

עד כמה מהר הגעתם להופעות?

דיי מהר, מהרגע שעמוד ה-MySpace שלנו התחיל לתפוס תאוצה, וכיום יש שם 11,000 חברים, השם שלנו התחיל לרוץ ופנו אלינו מכל מיני מקומות. אז הופענו ב-Bang Your Head, שבו הקהל ממש אהב אותנו, ואז המשכנו ל-4 מדינות שונות והופענו במשך כחודשיים, הפעמים האחרונות שהופענו אחרי זה היה דרך לייבל גרמני שמוכר אותנו שם.

אני מבין ששתי אגדות ניגנו איתכם באלבום הראשון.

נכון, גם Marty Friedman וגם Tom Gattis מ-Ballistic ו-Wardog. את Tom הכרנו מלפני זה, Tom גם נתן לנו לבצע את "Call Me Evil" של Ballistic באלבום הראשון, ואל Marty פנינו והוא שמח היה להקליט לנו "ליד" לשיר.

בואו נגע בקשר הישראלי, כולכם יהודים.

נכון! אנחנו בעצם שני אחים ושני אחים בלהקה, אני גיטריסט ושר ו-Jacob אחי הוא הבסיסט, Joran הוא הליד גיטר ואחיו Garrett הוא המתופף. כולנו יהודים, כולנו ממשפחות יהודיות, לא מסורתיות במיוחד אבל בהחלט יהודים. חגננו בר מצווה והכול.

ולהיות בישראל יצא לכם?

בטח! אני וחבר טוב שלי נסענו ביחד, הוא נולד בישראל והיינו בטיול שורשים אצלכם לפני כמה שנים, התארחנו בחיפה, היינו גם בירושלים וגם בנתניה, וכמובן שבתל אביב, לצערנו בדיוק אז הייתה החטיפה בצפון והתחילה המלחמה, וחיפה – שבה שהינו – התחילה לספוג טילים, לנו לא הייתה בעיה להישאר, אבל קיבלנו הנחייה ברורה: "לחזור הביתה!" וזה די לא השאיר לנו ברירה…

עד כמה אתם קרובים ליהדות שלכם?

אני אמנם רחוק מלהיות דתי, אבל בהחלט גדלתי כיהודי. המשפחה, החברים הקרובים, זה חלק מהזהות שלי.

עד כמה האזור שבו גדלתם, באריזונה, הוא אזור עם אוכלוסיה יהודית? אני יודע שבניו יורק יש את האוכלוסיה היהודית הגדולה יותר.

דווקא יש לנו פה קהילה יהודית לא קטנה, הרבה מאד חברים יהודים שגדלנו איתם.

מבחינת מטאל גם? יש לכם סצנה חזקה שם?

מאד, בעיקר מטאל קיצוני, אבל גם לא מעט להקות מסורתיות שמזכירות את שלנו, זה לא בדיוק מרכז המטאל האמריקאי, אבל אי אפשר להתלונן, יש כאן הופעות לראות.

בוא נחזור לקריירה הבינלאומית, אילו חלומות יצא לך להגשים בזכות ההופעות באירופה ובארה"ב? יצא לפגוש קצת אלילים בדרך?

בטח, פגשנו לא מעט אנשים שהערצנו כשגדלנו, אבל מבחינתי הכי מרגשים היו המפגשים עם Dio, עם Malmsteen, אליל הגיטרה שלי, החבר'ה מ-Nazareth, שעל המוזיקה שלהם גדלנו, יצא גם לטייל עם John Oliva, שהוא בן אדם ממש נחמד, וגם האנשים ב-Tesla…

Ronnie James Dio הוא אחד הנחמדים…

נכון, הוא קטנצ'יק במציאות, ורזה מאד, אבל גם אחד הקולות הגדולים, ואחד האנשים הכי נחמדים.

לסיכום, עם כל ההשפעות שדיברנו עליהן, וחדש מול ישן, לאיזה קהל אתם בעיקר מגיעים?

לכולם! החבר'ה הוותיקים יותר יכולים להעריך שהמוזיקה שלנו היא אולד-סקול ברובה, והצעירים מתחברים אלינו גם בגלל הגיל, וגם בגלל סוג המוזיקה שמזכיר להם לרגעים את Trivium, נראה לי שכל מי שראה אותנו בהופעה נהנה ממשהו מסוים אצלנו.

יש סיכוי לראות אותכם אצלנו? זאת לרוב שאלה שאני שואל, אבל עם 4 חבר'ה יהודים זה נראה לי מתבקש…

בטח! היינו מתים להגיע אליכם, בוא נראה מה אנשים אצלכם יחשבו עלינו ועל המוזיקה שלנו, ואם יהיה עניין, זה יהיה סוג של הגשמת חלום מבחינתי.