Amaseffer – עבדים לכל החיים

מרואיינים: חנן אברמוביץ' ויובל קרמר מ-Amaseffer

כבר כמה שנים שבסצנת המטאל הישראלית יש סוג של באז בלתי נגמר שעוסק בהרכב אחד, ובאלבום הבכורה שלו, דובר על סוג של פרויקט סופר שאפתני, מושקע ומתוכנן לעילא ברמות שמאד לא אופייניות לסצנת המטאל הישראלית. זה התחיל בשמועות, הפך להודעות רשמיות, ולאט לאט טיפטפו להם פרטים נוספים – עטיפת האלבום, הקונספט שמאחריו, האורחים המכובדים, השינוי מסולן בעל שם עולמי אחד לאחר, ועכשיו, סוף סוף, הכול מתחבר לו יחדיו. מתחת לפני השטח קם הרכב העונה לשם Amaseffer ("עם הספר") – יש לו רעיון, יש לו חזון, יש לו אמונה, ובלי שהספקנו להרגיש בכלל הוא הביא לנו אותה באלבום שמגיע לממדים שאפילו בתחום הפרוג והמטאל הסימפוני העולמי, מעטים ההרכבים שנוגעים בהם.

Slaves For Life הוא אלבום קונספט העוסק ביציאת מצרים, הראשון בטרילוגיה מבין שלושה, והנפשות הפועלות מאחוריו הן חנן אברמוביץ' ויובל קרמר הגיטריסטים, וארז יוחנן המתופף, הכותב והמפיק. כבר באלבום הבכורה החבורה מפתיעה עם הופעות אורח של אמנים מהמעלה הראשונה כגון Mats Levén (לשעבר מ-Malmsteen ו-Therion) ו-Angela Gossow (מ-Arch Enemy), ביחד עם קובי פרחי (Orphaned Land) ויותם "Defiler" אבני (Prey For Nothing) הישראלים. העבודה על האלבום, כמו שציינו, נמשכה כבר כמה שנים, אבל עכשיו הוא סוף סוף כאן והגיע הזמן לדבר עם חברי ההרכב על כל מה שרצינו לדעת.

קודם כל, איך הכרתם? באיזה שלב עלה הרעיון לאלבום?
חנן: האמת שאני ויובל חברים מילדות ומנגנים ביחד מאז ומתמיד. יובל פגש את ארז לפני כארבע שנים כשארז חיפש נגנים להרכב. אני הצטרפתי כחצי שנה לאחר שהם התחילו לעבוד ביחד. הרעיון לאלבום הגיע מארז והוא ליווה אותנו מאז ומתמיד, ובעצם הוא אחת הסיבות שמשכו אותנו לעבוד יחד, מעצם העובדה שהוא כל כך חזק וקרוב לליבו של כל אחד מאיתנו. הוא הציג לנו את הרעיון והשמיע לי כמה קטעים שהוא כתב והתחלנו לעבוד על חומרים ולנגן יחד, כך גיבשנו את ההרכב הסופי של Amaseffer. את השם ללהקה בחרנו מאחר והיה לנו חשוב שתהיה שייכות לקונספט של הטרילוגיה ולא רק שם רנדומאלי. השם עם-הספר מייצג עבורנו בדיוק את מה שאנחנו מנסים להמחיש במוסיקה שלנו ובקונספט שבחרנו.

למה בחרתם דווקא בסיפור יציאת מצריים ואיך בחרתם להציג אותו כדי ליצור משהו שונה מכל מה שעשו עד עכשיו?
חנן: זה סיפור ששלושתנו מאוד מחוברים אליו, ברמה הרוחנית, המסורתית והדתית שבעניין. הסיפור הוא חלק בלתי נפרד מהזהות היהודית ולקחיו תקפים גם בימינו. הרי זו מצווה להעביר את סיפור ההגדה מדור לדור. ובכלל, זה חתיכת סיפור, יש בו הכול, טוב מול רע, אקשן, אהבה, ניסים וסוף טוב. הסיפור הוא התסריט האולטימטיבי ובאמת בחרנו להציג אותו כמעין סוג של סרט, לגבש תמונה דרך המוזיקה. הסיפור מתאר את הולדת ישראל כעם. עם כ-70 נפשות ירד יעקב למצריים וכמה מאות שנים לאחר מכן – כשהתרחשה יציאת מצריים – בני ישראל מנו כ-600,000 נפש. אז הפכנו לעם.

דבר נוסף היה האתגר של לקחת סיפור שנעשה הרבה פעמים במחזות ובקולנוע ולעשות אותו שונה, להימנע מן הקלישאות המתבקשות ולקחת אותו למקום חדש ומרענן. הגישה שלנו אומרת לעשות את הדברים עד הסוף וכל הזמן לשדר מסר אחיד, לא לכתוב מוזיקה על יציאת מצריים ולהשתמש בסינתיסייזרים ובלופים אלקטרונים, האותנטיות באלבום היא ערך עליון עבורנו ולכן החלטנו להשתמש בכלים מקוריים בכדי לתת אופי מוזיקלי שיתאים לאווירה שאנחנו רוצים ליצור. נמנענו מן הצפוי ומלעשות דברים כמו אחרים, ללכת בלי מחסומים אחרי החזון מבלי להתפשר.

זה אלבום המבוסס על סיפור תנ"כי, עם שלל מוטיבים אוריינטליים… אז מה בעצם הקשר שלכם ליהדות ולמסורת?
יובל: הקשר לתנ"ך, לדת ולמסורת שונה אצל כל אחד מאיתנו, כל אחד רואה את הדברים מכיוון שונה. כולנו מכבדים ומעריכים את המסורת של העם היהודי כעם, לא רק כדבר דתי או מסורתי במונח הנפוץ של המילה. הקונספט והמטרה היא לא לנסות לגרום לכולם לחזור בתשובה, אנחנו לא מנסים להטיף לאף אחד לחיות אורח חיים דתי. אני מאוד אוהב את התנ"ך, אני קורא בו כמעט כל יום ואני לא דתי ולא מסתובב עם כיפה על הראש. אני מאמין בלב שלם שכולם צריכים לקרוא את התנ"ך ולראות מה אפשר ללמוד ממנו, המון חוכמה יש בו – זה ספר עם מוסרי השכל חכמים, עדויות על העוצמה של האופי האנושי, טיפים לחיים נבונים ובריאים יותר, בעיקר נפשית.

"כבד את אביך ואת אימך" לא חייב להתפרש רק במונח של הוריי שהביאוני עד הלום, יכול להתפרש גם כאבותיך וההיסטוריה שלך כבן אדם (וכעם), אבא זמן ואמא אדמה, כל אחד יכול לקחת משהו אחר משם. בשבילי קריעת ים-סוף מתפרשת כאקט סימבולי על חציבת נתיב חייך במו-ידייך, על הליכה בתלם ועל היכולות להתגבר על מכשולים שנראים בלתי עבירים, שמתוך נקודת קושי ללא מוצא, תמיד יש מוצא ואני זוכה למצוא לזה הוכחות בחיי. אין לזה סוף אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת.

המוטיבים האוריינטליים שם בגלל המון סיבות, הם חלק מהגישה של מסר אחיד, אי אפשר לספר סיפור על מצריים העתיקה ולנגן מוזיקה אירית לא? החיבור לעוצמות הרגש שבאות לידי ביטוי במוזיקה אתנית, בגלל החוסר בחוקיות כמו במוזיקה מערבית, שיחקו גם כן תפקיד משמעותי. המוזיקה האוריינטלית היא חלק מאורך החיים בארץ ישראל שמהווה מיזוג תרבויות אדיר וזה חלק ממי שאנחנו כיוצרים, אז זה משתקף בתהליך היצירה שלנו.

חנן: האמת שארז ויובל הרבה יותר רוחניים וקשורים לדת ממני, אבל לשלושתנו יש זיקה מאד חזקה לזהות היהודית והישראלית שלנו. זה מי שאנחנו, זה מה שעושה את ההבדל בינינו לבין כל שאר העולם. ההיסטוריה הארוכה, המסורת והדת מגדירים אותנו ברמה מסוימת, מי שאנחנו, מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים. לדעתי, להביא את המושגים האלה לעולם דרך האומנות, מאחד ומחזק את הקשר שבין כל יהודי ויהודי.

רוב העבודה שלכם התנהלה בארץ וחלקה גם בחו"ל. ספרו קצת על התנהלות העניינים ועל תהליך ההקלטות.
יובל: כשריכזנו חומרים לטרילוגיה התחלנו לכתוב קטעים לפי חלקים מהסיפור, כתבנו לפעמים יחד, לפעמים לחוד וכשהיה לנו מספיק חומרים סידרנו את הקטעים לפני חלוקת האלבומים ונכנסו לפרה-פרודקשן. עברנו לגור יחד באולפן שלנו ובמשך חצי שנה הפקנו את הקטעים עד לרמה שהכול פרט לגיטרות, תופים והסולן מוקלטים וממוקססים. זאת אומרת, הקלטנו את כל התפקידים האורקסטרלים, כלי ההקשה, הכלים האתניים, חלילים, השירה של קובי פרחי, השירה של מאיה אברהם, קולות, מקהלות, סצנות משוחקות ואת כל ה-SFX ומיקססנו הכול יחד בארץ.

אחרי שהכל היה מוכן כאן, טסנו לגרמניה להוסיף גיטרות, תופים ולמקסס את הדיסק עד רמה של 95%. חזרנו לארץ וסיימנו את הליריקה והעבודה עם Mats Levén (הסולן לשעבר של Therion) וכשקיבלנו את הקבצים הסופיים שלו (שהוא הקליט באולפן שלו בשוודיה), טסנו לגרמניה שוב, על-מנת להוסיף אותו למיקס, לתקן דברים במיקס הקודם ולמאסטר את הדיסק סופית.

האלבום נשמע יותר כמו סוג של פסקול… מה היה לכם בראש כשכתבתם אותו ומה רציתם להעביר בו?
יובל: הדיסק נכתב מנקודת מבטו של האדם שכותב את התנ"ך! הוא רואה, אולי בדמיונו אולי אל מול עיניו, את הסיפור, את הקטעים וזה מה שעובר לו בראש ואפשר לשמוע אותו כותב את הפסוקים בתנ"ך, שוקע במחשבות, משנה מצב רוח ואפילו עובר התגלות בנקודה מסוימת.

חנן: באמת התייחסנו למוזיקה כמעין סוג של פסקול, אחד הרעיונות המנחים שלנו היה ליצור תמונה מתוך המוזיקה, ובאמת לפני שבכלל התחלנו לכתוב את השירים בנינו לעצמנו מעין "סטורי בורד" כמו שעושים בסרטים ולפיו בנינו את המוזיקה. דמיינו את מה שאנחנו רואים ב"סצנה" ואז חשבנו איך ישמע הפסקול באותה הסצנה.

יובל: נכון, שלושתנו מאוד ויזואליים בגישה המוזיקלית שלנו, אנחנו מסוגלים להסתכל על תמונה או על קטע מסרט ומיד לכתוב מוזיקה שתתאים למצב רוח שאנחנו מקבלים מהם. ניצלנו את הגישה הזאת עד תום. בנוסף, יצרנו את כל ה-Sound Effects שיחזקו את המוזיקה ברגעים שהרגשנו צורך בזה ואפילו הקלטנו סצנות משוחקות בשביל להשלים את האווירה עד הסוף. רצינו לשאוב את המאזין פנימה, שכשהוא יאזין לדיסק הוא יאבד תחושת זמן וירגיש שהוא עובר את הסיפור מבפנים. נקודת המבט של הליריקה, הקריינות, הסצנות והאפקטים הקוליים – הכול משולב יחד על מנת להכניס את המאזין לתוך הסיפור ואנחנו משוכנעים שהצלחנו בסופו של יום.

איך להקה ישראלית כמו שלכם, שאת הפריצה שלה עדיין לא עשתה כאן בארץ, הצליחה לכבוש את Inside Out (לייבל מכובד לכל הדעות) מעבר לים?
יובל: את כל מה שאנחנו עושים נעשה הכי טוב שאנחנו יכולים, מבלי לעשות חצאי עבודות, החל מהמוזיקה, דרך האולפן שבחרנו, דרך עיצוב ה-Artwork ועד החותמת שלנו ועיצוב המעטפות. הכל עושים עד הסוף. הלכנו אחרי היצירה שלנו וייצרנו את הדיסק הטוב ביותר שאנחנו מסוגלים, עם השקעה עצומה, גם כלכלית וגם נפשית. נתנו את כל מה שיש בנו בשביל היצירה, בכל המובנים, כדי לדעת בוודאות שמה שיש לנו כאן, זה הדבר הטוב ביותר שאנחנו מסוגלים לו. אחרי שהקרקע הייתה מוכנה רק חיפשנו חברת תקליטים שתתאים לנו קודם כל מבחינת הגישה והאופי ורק אח"כ משיקולים אחרים. Inside Out בלטו בענק מעל כל מי שהציע לנו חוזה, בגלל האופי המיוחד והגישה שלהם.

חנן: במקום לדבר אנחנו עובדים. התייחסנו למוזיקה שלנו בכבוד הדרוש ואחרים התייחסו בהתאם. אנחנו מאמינים מאד במוזיקה שלנו והלכנו איתה עד הסוף, כשניגשנו לחברת תקליטים הם ראו את הרצינות וההשקעה שהקדשנו למוזיקה והבינו שהגיע לידם משהו אמיתי, מקצועי ומרגש שרק מחכה ומגיע לו לצאת לאוויר העולם.

ה-Artwork באמת מרשים, מי אחראי לו?
יובל: העיצוב של הדיסק נעשה ע"י Mattias Noren (מי שעיצב ל-Epica, Evergrey, Kamelot ועוד רבים וטובים). סיפרנו לו את הקונספט ומה הולך בדיסק והוא צייר ועיצב לפי מה שהוא הבין מאיתנו, היו כמה תיקונים והצעות שלנו אבל בגדול, הוא אמן בחסד. הוא עיצב את הלוגו, העטיפה ובחוברת הוא צייר עבור כל שיר ציור מיוחד שיתאים לאווירה של השיר והמסר שלו.

חנן: Mattias עשה עבודה נפלאה שמשרתת ומחזקת את המוזיקה בצורה מדהימה.

מה התהפוכות שעברתם בדרך, מאז שהרעיון התחיל להתגבש? מה היה הסיפור עם Andy Kuntz (סולן Vanden Plas)?
יובל: עברנו דרך ארוכה בארבע השנים האחרונות, התבגרנו ולמדנו המון דברים אחד מהשני, זאת הייתה חוויה בעוצמות אדירות שלא חווינו בעבר! הסיפור עם אנדי היה הפכפך. בסוף 2006 טסנו לגרמניה כדי לפגוש אותו ואת מרקוס טסקה (בעל האולפן שבו הוקלט האלבום) כדי להשמיע להם את כל הדיסק ולהכין את הקרקע לעבודה איתם וסגרנו עם אנדי על תאריכים לכתיבה משותפת ולהקלטות. אחרי שחזרנו לארץ התברר שהפרויקטים של אנדי לוקחים לו כמעט כל רגע פנוי, הדיסק האחרון של Vanden Plas, פרויקט הסולו שלו Abydos, וגם העבודה שלו כשחקן תיאטרון, אז לצערנו הבנו שאם אנחנו רוצים לעמוד בלוח הזמנים שהצבנו, אין לנו אפשרות לחכות לחלונות בלו"ז שלו.

מצד אחד שמחנו בשביל חבר שהוא מתקדם ומקבל שפע עבודה בתחום שהוא כל-כך טוב בו, מצד שני היה קשה לוותר על עבודה עם בן אדם כמוהו ועם זמר כמוהו. הוא חבר אמיתי, הקשר איתו ממשיך ואנחנו משוכנעים שעוד נעבוד איתו מתישהו בעתיד. למרות העיקוב בלו"ז לא רצינו להתפשר על תפקיד כל-כך משמעותי, אז עשינו את האודישנים ולקחנו אדם לא פחות טוב מידיעה שלדיסק הזה מגיע הטוב ביותר. לא יכולנו לבקש זמר יותר טוב לאלבום שלנו מאשר Mats.

מי האורחים באלבום ואיך נוצר שיתוף הפעולה איתם?
חנן: באלבום יש הרבה אורחים, זמרים ונגנים. את כולם הבאנו כדי ליצור את התמונה הכוללת שהנחתה אותנו. לא התפשרנו, הלכנו לאנשים הכי טובים בתחומם וכשעלה הצורך, הרמנו טלפון או שלחנו דואר אלקטרוני והם באו לעזרתנו.

Mats Levén – סולן
יובל: הקשר עם Mats נוצר בעקבות ניתוק קשרי העבודה עם אנדי קונץ. כשהתברר לנו שאנדי קונץ לא יוכל לקחת חלק בטרילוגיה התחלנו לערוך אודישנים לסולנים. פנינו לכמה זמרים שחשבנו שיתאימו, כמה זמרים מהעולם פנו אלינו בעצמם, מי שהביע רצון וגם נשמע לנו מתאים אחרי סקירה של מספר עבודות שלו, קיבל מאיתנו בדואר חבילה שכוללת קטע מ-"Slaves For Life" והמילים בשבילו, כדי שיקליט את הרעיונות שלו על הקטע האינסטרומנטאלי וככה יכולנו לשמוע איך הוא משתלב עם המוזיקה והחזון שלנו. בזמן הזה טסנו לגרמניה להקלטות וכשחזרנו עברנו על כל מה שקיבלנו חזרה, כששמענו את הביצוע של Mats, היה לנו ברור שהוא האיש המתאים ביותר לתפקיד. היה תענוג לעבוד איתו, הוא איש מקצוע ברמה הכי גבוהה שיש, הוא היה מודע ללחץ בלוח הזמנים וסיפק את כל מה שרצינו ממנו ויותר.

קובי פרחי – זמר אורח
חנן: קובי שר בדיסק את כל המאוולים. ארז וקובי נפגשו בתחילת הפרי פרודקשן שלנו והחיבור בין קובי ללהקה היה מהיר וחזק מאוד. היה כיף אדיר לעבוד איתו.

Angela Gossow – זמרת אורחת
חנן: להביא את Angela Gossow להופיע בדיסק זאת דוגמא קלאסית לגישת העד-הסוף בלי-פשרות והאין-גבולות שלנו. בקטע מסוים בדיסק רצינו להדגיש את הקונטרסט בין משה לבין השוטר אחוז-הדיבוק שהוא נאבק בו. Mats שר את התפקיד של משה ומי בכדור הארץ יכול להתאים יותר לתפקיד השוטר-אחוז-דיבוק-שטני מאשר Angela Gossow? בדיסק אפשר לשמוע אותה שרה יחד עם יותם "Defiler" אבני, שהגיע בשביל להקליט גייד ל-Angela ובסוף החלטנו להשאיר גם את גרון הנירוסטה שלו.

מאיה אברהם – שרה את תפקיד ציפורה בדואט עם Mats
יובל: מאיה זמרת אדירה. כשהיא באה להקליט את השירה, היא הקליטה בארבעה טייקים את כל השיר, אחרי שהיא סיימה אנחנו נשארנו לבחור איזה מהם הכי טוב או לפחות איזה חלקים מתאימים ביותר. ארבעה טייקים שונים וכולם שונים אחד מהשני וכולם מושלמים. אחרי הרבה מאוד זמן הצלחנו להחליט מה יהיה בדיסק וזאת בדיוק התוצאה שרצינו. אנחנו עוד נעבוד איתה גם באלבומים הבאים.

מה לגבי הופעות? עושה רושם שאתם נמנעים מהבמה, מדוע?
יובל: אנחנו לא הולכים להופיע בקרוב. ההימנעות מהבמה נובעת מכמה מניעים שבראשם עומד החזון שלנו שהמופע של Amaseffer צריך להיראות בדיוק כמו שהוא נשמע ולא יכול להתגשם כשיש לנו רק שליש מהסיפור ביד. זה ידוע שלהקה שמוציאה דיסק, קודם כל הולכת לקדם אותו עם המון הופעות, אבל אנחנו לא כמו כל להקה ואנחנו לא נשנה או נתפשר על החזון שלנו רק בשביל לספק צרכים כלכליים או שיווקיים כאלה ואחרים. דבר אחד אני יכול להגיד כבר עכשיו, כשזה יקרה, זה יהיה משהו שונה ויוצא דופן בגודלו.

חנן: אני ממש מסכים עם יובל, אנחנו רוצים לתת למוזיקה את ההופעה שמגיעה לה ללא הגבלת משאבים.

האם כבר יש תכנונים להמשך? חומר חדש? Mats ימשיך לעבוד אתכם באלבומים הנוספים?
יובל: אנחנו בלהקה תמיד מסתכלים עשרה צעדים קדימה, יש תוכניות ומהלכים שכבר מתרחשים ואנחנו לא נחים לרגע. זו האידיאולוגיה שלנו, שום דבר לא נשאר ליד הגורל והכל מחושב לפרטי פרטים לכן ברור לנו לחלוטין שהוצאה של דיסק היא לא סיום הדרך, זאת רק ההתחלה. להקה נולדת במודעות הציבורית שלה באמת רק אחרי שיוצא הדיסק הראשון שלה ולכן אין לנו שום רצון או סיבה לעצור עכשיו, ההפך הוא הנכון, יש רעב גדול יותר ורצון להמשיך הלאה בתוכנית הפעולה שלנו. הטרילוגיה כולה כתובה ברמה הרעיונית שלה, שני הדיסקים הבאים לא הופקו עדיין ואנחנו בתהליכים של גיבוש תאריכים לקראת הכניסה לפרה-פרודקשן לאלבום הבא. אנחנו מעוניינים ש-Mats ישיר בדיסקים הבאים והוא מצידו כבר ממתין להתחיל לעבוד על השירה לאלבום הבא, אבל אי אפשר לדעת בוודאות מה יהיה.

יש פרויקטים אחרים שאתם עוסקים בהם?

יש לנו חברה העוסקת בהפקה של פסי קול לקולנוע ומשחקי מחשב. לא מזמן סיימנו את פס הקול לסרט "אלטלנה" ובקרוב נכריז על עוד כמה פרויקטים חדשים הקשורים לחברה.

בטח לא מעט פעמים שמעתם השוואות ל-Orphaned Land. מה אתם אומרים על כך?
חנן: Orphaned Land היא להקה מעולה שאנחנו רוחשים לה הרבה כבוד אבל הקשר בין היצירתיות המוזיקאלית הוא רק ברמה הקונספטואלית. נכון שלשתי הלהקות שלנו יש קשר לזהות היהודית, התרבותית והאתנית שלנו כישראלים אבל אנחנו מגיעים מעולמות שונים במוזיקה ושומעים את זה. אני מאמין שכל מי שישמע את האלבום יבין את ההבדל.

יובל: מחמיאה לנו ההשוואה ל-Orphaned Land ולאלבום Mabool – אחרי הכול זו להקה נהדרת שיוצרת מוזיקה מעולה ואנחנו מלאי הערכה אליה. בשיחות עם מראיינים מחו"ל ועם אנשים בחו"ל שבקשר איתנו, לא נתקלנו בהשוואה אליהם, זה יותר נפוץ בקהל המטאל הישראלי, אבל שוב, זה רק מחמיא לנו. אישית, אני לא חושב שיש דמיון רב בין הלהקות. נכון, אנחנו עוסקים בתנ"ך ולהם יצא דיסק שנקרא "מבול" והוא קשור לסיפור המקראי, אבל הגישה שלנו למוזיקה וליצירה שונה בתכלית משלהם ואני מוצא יותר הבדלים מאשר דמיון בין הלהקות.

בסה"כ נראה שחשבתם חכם והצלחתם להגיע יחסית מהר למה שהרבה להקות צעירות מנסות להגיע במשך שנים. תנו כמה טיפים ל-"איך עושים את זה נכון"?
יובל: מה שכביכול עבד עבורנו לא בהכרח נכון לאחרים. אנחנו מאמינים בעבודה ולא בדיבורים. לא מספרים מה אנחנו הולכים לעשות ועל מה חשבנו לעשות, אנחנו עושים. שומרים את הקלפים שלנו קרוב לחזה ועוסקים בענייננו, חושבים קדימה ומאמינים בעצמנו, לא מתפשרים ולא מוותרים על כלום, לא נותנים תירוצים לעצמנו והקלות כאלה ואחרות. אני חושב שאחד המפתחות המרכזיים זה החברים בלהקה, יצרנו גרעין של שלושה אנשים ממוקדים שרואים את הדברים באותה צורה ועושים כל שביכולתם על-מנת לקדם את הלהקה.

אין אגו וחשיבה על עצמי בלהקה, יש את טובת הלהקה וזהו. הלהקה קודמת לכל וזו לא סתם סיסמה, זה בא לידי ביטוי בחיי היום-היום, בזמן, באנרגיה, בהשקעה כלכלית ובהקרבות כאלה ואחרות למען הלהקה. אבל הדבר הכי חשוב, זה לעשות את זה כי אתם אוהבים את זה בלב שלם, להיות שלמים עם היצירה שלכם, להציב יעד גבוה, לראות בעיניים מציאותיות איך מגיעים ליעד שהצבתם ולעשות צעד לכיוונו. שום דבר לא יגיע אליכם לבד, צריך להביא את העתיד והמזל בעצמכם.

חנן: דבר ראשון תשאפו לטוב. אם אתם בהרכב תהיו בני אדם לחברים שלכם, האגו לא חשוב, המוזיקה מעל הכול. תהיו אמיתיים וכנים עם עצמכם, תנו את הכבוד הראוי למוזיקה שלכם ולמה שאתם עושים כדי שאחרים יכבדו אתכם. עשיתם את זה, אז עשיתם את זה "נכון" וזה לא משנה לאן זה הולך משם, אם זה חברת תקליטים וחנויות או הופעות ואפילו אם זה לא יצא מחדר החזרות.