Arkaea – שנים בחשיכה ובפחד

מרואין: Christian Olde Wolbers, גיטריסט להקת Arkaea

אני, כמו רבים וטובים ממני, גדלו על המוזיקה של Fear Factory מאז שרק נכנסתי למטאל. הם היו בכל מקום, אולי זה בזכות שיטות שיווק מבריקות שקירבו אותם מאד אל עולם הניו-מטאל שהיה דאז באופנה, על כל הסממנים המסחריים (מלוגו שנראה כאילו שייך לחברת נעליים ועד לדואט עם ראפר) או המוזיקליים שהיו בהם (דילול השירה הקיצונית ושימוש במינון גבוה בעזרתם של כמה דיג'ייז נחמדים) – אבל אי אפשר לקחת מ-Fear Factory את התרומה האדירה שלה לעולם המטאל, גם בתקופה החשוכה ביותר מוזיקלית שלה. תוף הבאס של מפסיק לדפוק בראש, במהירויות שגורמות לכל מטאליסט מתחיל לשאול אם מדובר בתוכנת תופים, או היוניסונים המכניים האלה שמסחררים לך את הראש – הפכו את Fear Factory למכונה של מטאל משומן היטב.

הפרובלמה הגיע כאשר Tino גיטריסט הלהקה המקורי החליט לפרק את ההרכב ב-2003, והתפלא לראות אותו ממשיך לתפקד לעוד שני אלבומים עד 2007. או אז הלהקה חזרה לנוח, והוא הציע לסולן הלהקה איתו היה מסוכסך, Burton C. Bell להקים איתו את ההרכב מחדש, כשהוא מפריש החוצה שניים מהנגנים שליוו את ההרכב מההתחלה, Raymond Harera המתופף הבלתי נשכח, ו-Christian Olde Woblers – מי שהיה הבסיסט של הלהקה כמעט מתחילת הדרך, ועם עזיבתו של Tino עבר לעמדת הגיטרה. בעקבות הפרדתם הבוטה של אלה מהמותג Fear Factory בלי התייעצות או הסברים, החליטו אלה להפוך את פרוייקט הצד הטרי שלהם ללהקה מן המניין ולדחוף אותה קדימה כמה שאפשר, גם אם זה אומר להתחיל מאפס. ללהקה הזו – חבר'ה – קוראים Arkaea.

שלום ולילה טוב לך, Christian, כמה נחמד שאתה מתקשר באמצע הלילה. הפרשי שעות, שמעת עליהם? אתה בלגי במקור, אתה אמור לדעת שאירופה וארה"ב הן לא בדיוק באותו ציר זמן.

כן, מצטער על זה. עכשיו רק אחר הצהריים פה, והיה לי מאד חשוב להספיק לדבר עם מגזין מטאל ישראלי, לא עשיתי את זה אף פעם. אז, אמ, Shit אני מניח שזו המילה שאני מחפש, מצטער שהערתי אותך. Holy shit, בגלל שאתה מישראל.

זה בסדר, מי הולך לישון בשעות האלה בכלל. חוץ מזה, כבוד גדול לדבר איתך, מי שלקח חלק ענק באחת מהלהקות האהובות עלי מימים ימימה. לא רק זה, אספר לך סקופ, אלבום הקאמבק שלכם מ-2004 שנקרא Archetype הוא לדעתי אלבומכם הטוב ביותר.

או, תודה רבה. את האלבום הזה כתבתי כמעט לגמרי לבדי ביחד עם Raymond. זו הייתה הפעם הראשונה מזה שנים שניגנתי על גיטרה ולא על בס, אז חששתי שאהיה מעט חלוד, אבל זה הסתדר יופי. מאד מחמיא לי שאתה תופס מהאלבום הזה, אנשים כל הזמן מתגעגעים רק לאלבומים הראשונים עם Tino וזונחים את האלבום הזה ואת Transgression שיצא אחריו.

שמע, שזה מגיע ל-Transgression, יש סיבה. הוא לא אלבום טוב.

האמת, כן, הוא לא הכי מוצלח שלנו, אפילו הייתי אומר הכי פחות מוצלח של Fear Factory. היינו בתקופה לא כל כך טובה בחיים שלנו… או שסתם יצא לנו ניסוי שלא הלך, פשוט התפקשש לנו.

עזוב את Fear Factory לרגע, בוא נדבר על Arkaea – האלבום החדש שלהם העיף לי את הראש. מדובר בגרוב מטאל הרסני שלוקח את הלקחים שהכי אהבתי מ-Archetype ומלהקות אחרות שפעילות כיום במטאל המודרני, ומשפצר אותם להפצצה בומבסטית אחת גדולה. אין ספק שמזמן לא שמעתי אלבום בכורה שהרשים אותי כל כך. איך ההרכב הזה קם בעצם?

וואו, תודה רבה, קודם כל. אני שמח שאתה נהנה מהאלבום כי השקענו בו הרבה זמן ויכולת ומה שאנשים בדרך כלל אומרים שהם משקיעים באלבום. ובכן, שמע, את Raymond הכרתי כמובן מ-Fear Factory, ונמאס לנו לראות ששום דבר לא קורה עם להקת האם אז החלטנו לעשות מן פרוייקט צד שכזה. הקלטנו כמה דמואים באולפן שלי וביקשתי מ-Jon, הזמר של להקה שנקראת Threat Signals לבוא ולשיר עליהם. זה נשמע טוב וזה השיג לנו חוזה תקליטים ב-Century Media, והחלטנו, בעקבות האירועים האחרונים, להפוך את ההרכב הזה מפרויקט צד ללהקה של ממש.

מה ההבדל העיקרי עבורך בין המוזיקה של Fear Factory לבין המוזיקה של Arkaea?

אני חושב שההבדל העיקרי הוא שכשהתחלתי לכתוב מוזיקה ל-Fear Factory, הנוסחה כבר הייתה מובנית ומוצקה בתוך הראש שלי. ידעתי מה הלהקה הזו מחפשת ומה הלהקה הזו צריכה גם ברגעים הכי ניסיוניים שלה. כשהתחלתי לכתוב את המוזיקה של מה שהפך להיות Arkaea לא היו דרכים שיובילו אותי לכיוון מסוים. זה באמת היה הרבה יותר ניסיוני והרבה יותר חופשי עבורי, גם לטובה וגם לרעה כמובן. תוסיף לזה שהכיוון של הגיטרות שונה בתכלית, הרבה יותר נמוך והרבה יותר כבד.

מאיפה השם הזה Arkaea? אתה יודע שיש חברת תעופה ישראלית עם שם דומה באופן מחשיד?

באמת? לא ידעתי. והאמת, אולי זה יפתיע אותך, אבל הייתי אמור לדעת. יש לי שכן ישראלי בשם שלומי שהיה אמור להגיד משהו על זה. למה הוא לא אמר לי? הייתי אצלו לפני כמה זמן לארוחת שבת עם הנרות והחלה והכול, היה די מגניב. השם עצמו נלקח ממושג בשם Arakea שזה שלב מסוים של מחלה.

איך זה מרגיש אחרי כל אותם שנים בלהקה בטוחה כמו Fear Factory להתחיל משהו מאפס? זה לא מעט מתסכל שאחרי כל מה שאתה ו-Raymond עשיתם אתם צריכים לאסוף את החתיכות ולהתחיל מנקודת ההתחלה שוב?

אני מניח שאפשר להסתכל על זה ככה, אבל אנחנו משתדלים שלא. זה לא מרגיש לגמרי כמו הרכב חדש, אמנם אני לומד להכיר את חלק מהנגנים כנגנים, אבל זה הולך להיות אחרת לגמרי מ-Fear Factory, מאיך שדברים התנהלו שם. אני מעדיף להסתכל על זה כעל ניסיון מחודש לתת לי ול-Raymond לראות איך הכימיה שלנו כנגנים באופן כללי, ולא נגנים של Fear Factory, עדיין עובדת, ונראה לי שהתוצאה נהדרת. אז מצד אחד זה מאד מרענן, אבל מצד שני, אתה יודע, 16 שנה ירדו לטמיון – זה לא דבר שכיף להודות בו.

אני רוצה לדבר קצת על הפיל שבחדר. אז אתה ו-Rayomond הולכים להיות עם Burton ו-Tino בערך כמו ש-Metallica ו-Megadeth אוהדות אחת את השנייה?

האמת? אני לא יודע מה לומר לך. קודם כל, הנושא נמצא עכשיו אצל עורכי הדין שלנו, והם מטפלים על זה, ויש על זה חיסיון משפטי כידוע לך, אז כל מה שאני יכול לומר לך זה שזה משחק של המתנה. אנחנו ממתינים לראות מה יהיה הצעד הבא. אין ספק שמה שנעשה שם (הוצאתם של Raymond ו-Christian מ-Fear Factory ללא ידיעתם, י.א.) לא מצא חן בעינינו, אבל מעבר לזה, לא ראינו את זה מגיע, לא הבאנו מאיפה זה בא. מה פתאום להוציא אותנו מהלהקה? הרי Tino הוא זה שעזב, וזה בגלל שהיה לו בעיות עם Burton, אז רק בגלל שהם עושים סולחה – הם החליטו להמשיך עם זה לבד? מה איתנו?

בתור מי שהפיק את אלבום הבכורה של Threat Signals, לא חששת קצת שהפרויקט החדש ישמע קצת יותר מדי דומה ללהקת האם של Jon ו-Pat?

לא, כי המוזיקה שונה דיה. גם הכיוון שונה כאמור. זה לא עלה בראש מעייני, גם כי Jon הוא סולן מספיק מוכשר ומגוון שהוא יכול לתת קול אחר, אם זה נראה לו מתאים, לשתי להקות שונות. ראיתי אותו בהופעה חיה עם Threat Signals והוא רוצח.

לא מזייף כל הזמן, כמו סולן אחר שאני ואתה מכירים, הא? טוב מאד.

(צוחק) אני לא אגיב על זה.

בימים האלה, כאשר כמעט כל להקה נשמעת דומה באופן מחשיד – אין בכם את החשש שהמוזיקה שלכם לא תעשה מספיק אימפקט על קהילת המטאל כפי שהיא עשתה לפני כמעט שני עשורים?

אני לא חושב על האימפקט שהמוזיקה שלי תעשה, אני בעיקר רוצה לכתוב מוזיקה שנשמעת לי טובה ושאני אוהב לנגן אותה. בתור מי שהפיק כמה אלבומים שאינם מטאליים, כמו למשל את Cypress Hill, אני יכול לומר לך בוודאות שאת המטאל אתה לא עושה בגלל שאתה רוצה לעשות רושם, אלא כי אתה אוהב לנגן את זה.

באמת, מאז ש-Fear Factory דעכה לה בשנים האחרונות, השם שלך עולה כל הזמן בהקשרים של הצד השני של הזכוכית באולפן. הפקת את אלבום הבכורה של Threat Signals וכמו כן גם כמה אומני היפ הופ חשובים (Cypress Hill רק אחת מהדוגמאות), איך זה באמת להיות זה שמנחה את המוזיקה וההקלטה ולא זה שמבצע או כותב אותה?

אני רק רוצה לגרום לאנשים לייצר את המקסימום שלהם מבחינה מוזיקלית. כל אחד יעשה את מה שטוב לו במוזיקה שלו, אני מאד נהנה ממוזיקה כזו – שהיא אמיתית לעצמה, אם זה רוק או מטאל או היפ הופ, כל עוד זה נעשה טוב ומושקע, זה כנראה ידבר אליי ואוכל לתת על זה את דעתי ואת ההכוונה שלי.

רוב הזמן שלך ב-Fear Factory היית על עמדת הבס, לפחות עד ש-Tino עזב את הלהקה. האם עבדת על נגינת הבס שלך, או שהיא תמיד הייתה מקום שני ליד נגינה על גיטרת 6 מיתרים? האם שמחת לחזור לעמדת הגיטרה עליה גדלת אי שם בתחילת שנות ה-2000?

לנגן על גיטרה זה די טבעי בשבילי, ועכשיו אני מנגן עליה מאז 2002, אני כבר חושש שנגינת הבס שלי נהייתה חלודה לחלוטין, אז כן – זהו שינוי טוב ומוצלח בשבילי.

אז מתי הבנת שאתה בעצם רוצה לעשות שונה מ-Fear Factory שהתגלגל והפך להיות Arkaea?

תמיד רציתי, אבל רק ב-2007 זה קרם עור וגידים. המוזיקה של Fear Factory, כפי שאמרתי מקודם, היא מאד נוסחתית, ורציתי מאד לשבור את הנוסחה הזו.

קודם כל, העטיפה והסאונד של Arkaea מדהימים. מי עשה לכם אותם?

את העטיפה עשה חבר שלנו ממקסיקו, אומן מתחיל שמוכיח את עצמו בתור בחור מוכשר, אבל הוא עשה את זה בעיקר שהוא חבר שלנו, אבל את המיקס והמאסטר של האלבום עשה ידיד ותיק עוד יותר, אולי שמעת עליו, בחור בשם Terry Date.

אותו Terry Date שהפיק את מיטב אלבומי Pantera ו-Deftones והרס את Machine Head?

היי ! למה הרס? לדעתי זה האלבום הכי טוב שלהם, של Machine Head, האלבום הזה שנקרא The Burning Red. אני וה-Deftones חברים מאד קרובים ואני מאד אוהב את הסאונד שהוא סידר להם, ואת Pantera כמובן שאין בכלל מה להגיד, זה כבר סאונד של אגדות. מכל מקום, Terry Date הוא חבר טוב שלי ותמיד רציתי שיעבוד איתנו באופן צמוד יותר.

תגיד לי, שמעת את האלבום האחרון של Machine Head אתה אומר דברים כאלה? מה אתה שומע בכלל בזמן האחרון?

את האחרון של Machine Head שמעתי, הוא מצוין, פשוט לא כל כך בשבילי. אני האמת לא כל כך מצליח לעקוב אחרי כל הלהקות, גם הותיקות וגם החדשות. הלהקה הכי חדשה שאני יכול להגיד לך ששמעתי באוזן קשבת היא Lamb Of God.

זה כבר לא -ממש- חדש, Christian, אתה צריך להדביק את הקצב. בתור יליד בלגיה, אתה מכיר להקות מסצינת המטאל של בלגיה? שומר על קשר עם המולדת?

אמממ, לא כל כך. אני לא כל כך זוכר. לא ידעתי שיש שם סצינת מטאל פעילה, רק פסטיבלים ענקיים. לא יצא לי לשמוע להקת מטאל בלגית.

ולהקת מטאל ישראלית?

אני חושב שכן. לא זוכר את המוזיקה שלה, אבל אני חושב שהופענו עם אחת.

אולי אחת בשם Betzefer שבמקרה בזמן ההופעה שלכם תפסו אותם ה-A&R של Roadrunner והחתימו אותם על חוזה תקליטים כנגד כל הסיכויים ממש כמו בסיפור סינדרלה.

באמת? איזה קטע. זה היה ב-2004? אני ממש מרגיש עכשיו כמו הנסיך מהאגדות.

מה התוכניות ל-Arkaea בעתיד הקרוב?

אני חושב שנארגן לעצמנו סיבוב הופעות כדי לבדוק את השטח, ולראות מה הולך עם הקהל שלנו, להתחיל לצבור קהל שאוהב אותנו בגלל מי שאנחנו, אתה יודע. תחילה בארה"ב ואולי בקיץ הבא גם באירופה.

מה ההשפעות הכי גדולות עליך מבחינת הפקה? אילו מפיקים אתה פשוט ממש אוהב את העבודה שלהם?

אני יכול לומר פה רק Terry Date? הבן אדם פשוט יודע מה הוא עושה, כל כך טוב שבא למות. הוא ההשפעה הכי גדולה עלי כמפיק. הייתי אומר שגם Rick Rubin אבל לו היו נפילות. ל-Terry לדעתי פשוט לא היו אף נפילות.

מה דעתך על עולם המוזיקה המשתנה ונשאב לתוך עולם האינטרנט, באופן מקוצר?

טוב, מן הסתם האינטרנט יש לו דברים טובים, כמו חשיפה מאד מהירה ומאד גדולה ללהקות שלא היו זוכות לחשיפה הזאת לולא האינטרנט, אבל גם רע – כמו העניין של ההורדות הבלתי חוקיות. אני לא אומר שכולם צריכים בעולם שבו בקושי יש מערכת שמנגנת דיסק – להמשיך ולקנות את כל הדיסקים, אבל צריך להישאר יצירתיים בתעשייה הזו על מנת לשרוד.

כמה מילים אחרונות לקוראים בישראל?

תודה רבה על התמיכה ומקווה שתאהבו את האלבום החדש של Arkaea.