Atheist – כוכב לכת טכני

מרואיין: Kelly Shaefer, סולן להקת Atheist

שלוש להקות אגדתיות עזרו למשוך את המטאל הקיצוני אל גבולות חדשים. ביחד עם Death ו-Cynic, הייתה Atheist חוד החנית בתחילת שנות ה-90' בתחום הדת' מטאל הטכני. היא הייתה הראשונה בעולם המטאל להביא מוזיקה שונה בתכלית מהרוק אל תוך המטאל הקיצוני. עם שילובים של ג'אז וסמבה יצרה Atheist שלושה אלבומים בעלי אופי שונה שכל אחד מהם מחבק את הדת' מטאל הטכני מכל צדדיו. כעת, לאחר האיחוד המהולל של Atheist, ולקראת אלבומה הרביעי (17 שנה לאחר האחרון) תפסנו את Kelly Shaefer, סולן הלהקה האגדי, לשיחה על עולם המטאל של פעם, עולם המטאל של היום, מטאל טכני ומטאל טכני יותר מדי. Shaefer, אדם רהוט ומלומד פרס בפנינו את משנתו המורכבת בשיחה אודות העבר, ההווה ומוזיקת אימו מגעילה.

שלום Kelly, מה שלומך?

שלומי מצוין. אנחנו ב-Atheist מתרגשים מאד לקראת שחרור האלבום החדש שלנו, Jupiter, שיצא ב-8 בנובמבר, אחרי המון זמן שלא הוצאנו שום דבר חדש.

המון זמן בלשון המעטה, אנחנו מדברים פה על 17 שנים שחלפו להם מאז Elements, אלבומכם האחרון.

כן בהחלט, אבל האלבום הזה הוא Atheist לכל דבר. חזרנו עם אש בליבנו להכין אלבום מטאל טכני בצורה הכי טובה שיכולנו. הרבה אנשים חשבו שהתרחקנו מהסצינה במהלך העשורים החולפים, אבל זה לא מדויק, במיוחד לא במקרה שלי – בזמן הזה הייתי פעיל גם עם הלהקה השנייה שלי, Neurotica, ושמרתי על הגחלת של Atheist בוערת. ב-2006 פגשתי את המתופף Steve, והחלטנו להחזיר את הלהקה לחיים. Steve לא התאמן או ניגן מזה המון שנים, אבל כששמעתי אותו הוא פשוט נשמע מעבר לכל ציפיותיי. כאילו נכלאה בו להבה שהמתינה להתפרץ, ואחרי כל השנים האלה היא בקעה החוצה.

אם התאחדתם ב-2006, מדוע לקח להם למעשה 4 שנים להוציא את האלבום חדש, Jupiter? בזמנו, לקח לכם שנה עד שנה וחצי להכין אלבום חדש, ועכשיו התהליך היה ארוך יותר.

זו הייתה תקופה מורכבת מאד עבורנו. למדנו להכיר את הלהקה בפורמט החדש שלה. ההחלטה על הקלטת אלבום חדש, או למעשה כתיבת חומר חדש, אותו אנחנו כותבים בחדרי חזרות, נתקבלה רק ב-2008, כשנתיים אחרי שהתחלנו בהופעות מקומיות עד סיבובי הופעות מקיפים בכל העולם. כשרק חזרנו ב-2006 זה הרגיש שבאנו להחיות את הלהבה של פעם, אבל המשיכה הטבעית שלנו כנגנים לעבוד וליצור מוזיקה ביחד גרמה לנו היכן שהוא ב-2008 כבר להתחיל לעשות ג'אם אחד או שניים מדי פעם, והבנו שיש לנו מספיק דלק רעיוני לעוד חומרים מוזיקליים. אנחנו לוקחים מאד ברצינות את השירים של Atheist. אנחנו לא מלחינים "שירים כבקשתך" רק בגלל שהם מותאמים לז'אנר. אנחנו מנסים ליצור שיר שהוא גם נגיש מבחינה מוזיקלית מצד אחד – ועדיין מורכב ומפתיע מצד אחר, וזהו איזון שאם נכניס למשוואה את המטרה שלנו להכין גם שירים שהם טובים לדעתנו, זה גורם לנו להיות מאד פדנטים בתהליך היצירה.

השיר הפותח את אלבומכם החדש, "Second To Sun" מזכיר מאד את אלבומכם השני, Unquestionable Presence, לעומת אלבומכם השלישי והאחרון עד לפירוק, Elements. האם זוהי חזרה למקורות מבחינתכם, או ששאר האלבום בנוי על פריצת גבולות חדשים של מחוזות מוזיקליים שלא רבות להקות המטאל אשר מרבות לדרוך בהן?

השיר הראשון? למה רק הוא? לא שמעת את כלל האלבום?

לצערי לא עלה בידיי לשמוע את האלבום לקראת הראיון, אז אני מבסס את הדעה שלי על השיר הפותח.

זה קצת מאכזב לשמוע שחברת התקליטים לא דאגה לספק לכתבי מטאל במגזינים את האלבום בגרסת פרומו לפני הראיונות, חבל. מכל מקום, השיר הראשון אמנם בנוי באופן שבנינו את המוזיקה מאחורי Unquestionable Presence, אכן כן – אך האלבום עצמו דורך גם במקומות אחרים. אני מתכוון בעיקר למחוזות המוזיקלים של הפראות של Piece Of Time, מי שמתגעגע ל-Atheist של תחילת דרכנו, בהחלט יוכל למצוא פה דת' מטאל ולא רוק אקספרימנטאלי. אבל מעבר לכך, הסיבה העיקרית שהאלבום נשמע כמו Unquestionable Presence עם קורטוב של Piece Of Time וקצת דברים חדשים, אך לא מזכיר כמעט בכלל את Elements היא משום ש-Elements הולחן כמעט לחלוטין על ידי הרכב אחר. חברי הוותיק Steve המתופף, לא לקח חלק בהקלטות של Elements, ובכלליות ההרכב היה מאד מפוזר ולא ממוקד, כדי ליצור אלבום שירגיש כמו Atheist אוטנטית. אז כן, אפשר לומר שהאלבום הוא יותר חזרה לשורשים מאשר גישוש אחרי מקומות חדשים.

העטיפה עצמה נראית מדהימה ומעוררת ציפייה, בהחלט שכנעה אותי לרכוש את האלבום המקורי ולא להסתפק בעותק דיגיטלי. היא עוצבה על ידי האמן הישראלי האקסטרא-אורדינר אלירן קנטור. מי חשב על הקונספט ומה הציור שעל העטיפה משקף עבורך?

אלירן הוא אומן מוכשר במיוחד. העטיפה הזו שהוא הכין לנו פשוט שבתה את ליבי כמעט במיידי. הקונספט הוא שלו בסופו של יום, אך ההכוונה הייתה שלי ושל Steve. העטיפה מסמלת שני שירים באלבום, את השיר הפותח "Second To Sun" ואת אחד מהשירים אשר נקרא "Faux King Christ". שני השירים האלה מעלים את נושא הדת על השולחן. מבחינתי השמש בציור, כמו בפעמים רבות באומנות קלאסית, היא סמל לדת, לאלוהות. ניתן לראות בה כמשהו אימהי, כמו רחם – אך היא גם משהו בעל פוטנציאל הרסני, ועל כן זוג חיות הטרף ההורגות זו את זו. דת היא מן הסתם נושא מהותי בשירים של Atheist, ורק למעשה באלבום Elements נמנענו ממש מלדון בה בכבדות. אני תמיד הייתי בעד טקסטים בעלי פן לירי ומסר חזק במילים שכתבתי, עוד מתחילת הדרך. אנחנו לא מתייחסים לנושאים שלנו בקלילות משעשעת כמו להקות דת' מטאל אחרות, כדוגמת Cannibal Corpse או Death בתחילת הדרך. עבר לנו די מהר הקטע של שירים אודות זומבים וסרטי אימה. אנחנו מאד נהנים להוסיף מרכיבים נוספים לאומנות שלנו על מנת לעבה אותה ולהפוך אותה ליצירה יותר שלמה. העטיפה, המילים, הרעיון והמוזיקה כולם נשזרים למקום אחיד.

אפילו שהתאחדתם ב-2006, זו ממש לא הפעם הראשונה ש-Atheist חזרה מהקפאה. במבט לאחור, נראה שהאלבום Elements לא היה צעד טבעי עבורכם כלהקה. התפרקתם, חזרתם בהרכב תמוה רק על מנת להקליט את האלבום, ואז התפזרתם לכל עבר שוב. האם אתה יכול לתת לנו קצת פרטים על התקופה הזו של 1993-1994?

או, זו תקופה לא קלה בכלל. Atheist התפרקה אחרי שנת 1992, עשינו סיבוב הופעות עם Benediction לקדם את Unquestionable Presence ופשוט היינו לא אהובים בצורה מכוערת. בסופו של דבר, לא היה קהל שהתאים לנו. לא יכולנו לחבור לסיבובי הופעות של להקות דת' מטאל כפי שהוכיח לנו הסיבוב הופעות עם Benediction, ולא יכולנו לחבור לסיבובי הופעות של הרכבי Jazz מן הסתם. היינו תקועים באמצע, מבלי קהל פוטנציאלי שבאמת ירצה לשמוע את המוזיקה שלנו. אז התפרקנו. Steve הלך ללמוד בקולג', ולמעשה התחיל קריירה בחברת פרסום, שם הוא נמצא כיום כעובד בכיר. אני המשכתי כל הזמן לעסוק במוזיקה, ואז באיזה יום אחד, בזמן שהותי באולפן, קיבלתי טלפון מחברת התקליטים ששאלה אותי "נו, איפה האלבום הבא של Atheist? אתם מחויבים לעוד אחד." אז כדי לא לצאת בשן ועין מבחינה משפטית גייסתי כמה חברים והקלטנו אלבום שאני האמת מאד גאה בו – למרות שהוא איננו Atheist הקלאסית. אני מדבר כמובן על Elements.

באותה תקופה חלק מאיתנו כבר גרו במדינות אחרות, ולמרות שחברים מקוריים רצו להשתתף בהרכב, נבצר מהם בגלל בעיות לוגיסטיות בלתי פשוטות בכלל כמו לחץ של זמן מול העבודה ומרחקים עצומים לגמוע, אבל בסופו של דבר, אחרי 43 יום, היה אלבום מוכן. מכיוון שזה לא היה לחלוטין הרכב לסיבובי הופעות – לא התמדנו בהרכב הזה ו-Atheist חזרה למשכבה בעקבות המחסור החמור בפוטנציאל המסחרי שלנו בקידומנו מול קהל איזוטרי בהופעות מטאל. אנחנו לא היינו היחידים שסבלו מהבעיה הזו. Cynic בישלו דייסה דומה והתחילו לקרטע מאותן סיבות, ואחרי Focus כבר נעלמו כמעט ולחלוטין בעקבות המחסור בהזדמנויות להופיע. הקהל של הדת' מטאל רצה את הדת' שלו קלאסי, וסירב לקבל שירת גראולים על מוזיקה מורכבת יותר ועם טקסטים עמוקים יותר.

אבל Death כבר הייתה אחרי Individual Thought Patterns באותה תקופה, עם Human שהוא אלבום עם טקסט פילוסופי ומוזיקה מורכבת, לא כמו של Atheist אבל לא רחוק משם. איך Chuck Schuldiner המשיך לתפקד בזירה המוזיקלית הזו?

צריך לזכור של-Chuck הגיע עם מספר אלבומי דת' מטאל קלאסיים באמתחתו לסיבובי ההופעות האלה של Death. בשנת 1990, בתקופה של Spiritual Healing הופענו עם Death לאורך תקופה ארוכה כלהקת חימום. המעריצים שלהם היו מעריצי המטאל הקיצוני הקלאסי. כאשר הוא החל ליצור מוזיקה מאתגרת יותר, חלק מאותם מעריצים לא נשארו עימו – אבל היו די והותר כאלה שדווקא כן, קהל שהתפתח ביחד עם האומן אם תרצה לקרוא לזה ככה. במקרה של Atheist ו-Cynic, האלבומים הראשונים שלנו היו כבר לא קליטים ולא אופייניים לתחומי ז'אנר הדת' מטאל שנכון לאז היה ז'אנר המטאל היחידי שהכיל סגנון שירה שכזה בארצות הברית. אבל גם הקריירה של Chuck לא הייתה ללא מהמורות – במיוחד בתקופה הזו כאשר Death איבדה לא פעם ולא פעמיים את הנגנים שלה אם זה בגלל פיטורים, עזיבה מרצון או כל סיבה אחרת. מעבר לכך, בסופו של דבר, לאחר סיבוב ההופעות של Symbolic גם Death התפרקה ב-1996, כך שאכן באופן כמעט ודאי בתקופה ההיא דת' מטאל ומוזיקה נסיונית הייתה צעד יפה ואמיץ מוזיקלית אבל אסון מסחרי.

האם אתה מרגיש, אם כן, של-Elements אין מקום בסט-ליסט של Atheist בהופעות חיות? מה יחס המעריצים לאלבום הזה?

אני לא חושב שאין לו הצדקה להיות חלק מהרפרטואר המוזיקלי של ההופעות החיות שלנו. אנחנו בדרך כלל מנגנים 3-4 שירים ממנו, לפעמים פחות בהופעות קצרות. אין ספק ששני האלבומים הראשונים הם האהובים יותר, ואנחנו מנסים להתמקד בהם בהופעות גדולות ופסטיבלים, אבל Elements זוכה גם הוא לנוכחות. למרות ש-Steve לא היה נוכח באלבום, והתיפוף היה שונה באופן מהותי, הוא עדיין של Atheist ו-Atheist עדיין גאים בו כלהקה.

Atheist היא להקה עם היסטוריה עמוקה וכואבת. מוות של חבר להקה [בדומה למותו של Cliff Burton מ-Metallica, גם Roger Patterson, הבסיסט הראשון של Atheist, נפטר בתאונת דרכים עם ואן בסיבוב הופעות], בעיות משפטיות עם חברות תקליטים וחברות הפצה, מספר פירוקים ואיחודים, ושלושה אלבומים שעד היום עומדים בגאון במבחן הזמן. האם אתה מאמין של-Atheist יש עדיין מה לומר אחרי כל זה?

בלי צל של ספק. אנחנו סיימנו עם Atheist אחרי Unquestionable Presence שלחלק מאיתנו יש עוד רעיונות מוזיקליים להציע איש לרעהו. בסופו של דבר, הסיבה להפרדות הראשונה והשנייה הייתה שלא מצאנו את הנישה המוזיקלית שלנו מבחינה שיווקית. נכון שקיבלנו את תמיכת חברת התקליטים בהפצת האלבומים, אך לא נמצא קהל שיאהב את המוזיקה הזו בהופעות חיות. היום הרבה יותר פשוט, שולחים הודעה באינטרנט וכולם יודעים על המאורע, אבל אז – מי ידע שיש להקת מטאל ניסיונית ומאתגרת שמופיע כלהקת החימום של להקת דת' מטאל? רק מעריצי הדת' מטאל, אלה שהחליפו איתנו קסטות במחתרת. אז כן, מבחינה מוזיקלית לא הרגשנו אפילו אז שהפרק המוזיקלי שלנו הגיע לקיצו.

כשההצעות לאיחוד החלו לעלות על פני השטח באופן קונקרטי, וראינו שיש לנו מספיק כלים להגשים את הרעיונות המוזיקליים שלנו, כנראה בצורת אלבום, התחלנו לגבש את האלבום. אני גר כיום בלוס אנג'לס, Steve גר באטלנטה, זה לא פשוט לנהל להקה מכזה מרחק, כל חזרה אומרת שצריך לטוס לצד השני של המדינה. זה בהחלט היה גורם שהיה עלול להוציא את המוטיבציה אבל היינו כל כך בוערים לכתוב וליצור מוזיקה חדשה ל-Atheist שהתגברנו גם על זה בכוחות עצמנו. אם היינו ממשיכים ויוצרים את Jupiter ב-1993 במקום Elements, עדיין היינו מגיעים לאותו המצב לצערי בגלל חוסר המודעות לשוק המוזיקלי שלנו שעוד לא התפתח בזמנו. אני באמת מאמין ש-Jupiter הוא אלבום שיכול להכניס רוח חיים חדשה לשוק המטאל, ומעבר לזה, להיכנס בכבוד לפנתיאון האלבומים של Atheist.

בנעוריכם, היה לכם מושג שתהיה לכם השפעה כה גדולה על עולם המטאל? שז'אנר שלם של "Technical Death Metal" יתפתח בעקבות המוזיקה שלכם? ששורה כה רבה של להקות יעמדו בתור ויגידו שהשפעותיהם העיקריות כוללות אתכם?

השאלה לא כל כך ברורה לי. אני לא חושב שאף אחד מדמיין את זה בנעוריו ברמת התובנה. מן הסתם כולם מקווים לזה או חולמים על זה, אבל אני לא חושב שלמישהו יש איזושהי דרך לראות את הנולד ולהבין שמה שהוא יצר עכשיו, באמת ובתמים יהפוך לפלטפורמה בעשור או שניים הבאים. זה, כמובן, מאד מחמיא שלהקות כה רבות רואות בנו כהשפעה עיקרית או עקיפה. אנחנו שמחים שמורכבות מוזיקלית בעולם המטאל העלתה את הרף, אם כי לא בכל מחיר.

מה הכוונה?

כיום יש המון להקות מטאל טכניות, שהינן טכניות רק לשם היותן טכניות. אין שם רעיון או שיר או מוזיקליות גבוהה מלבד וירטואזיות ביצועית גרידא. "ווהו, תראו כמה תווים אני יכול לנגן בדקה!" זה מגעיל אותי. זה חרא. לכן גם לקח לנו כל כך הרבה זמן לכתוב את האלבום החדש. יכולנו מן הסתם ליצור אלבום מטאל טכני שהוא טכני רק בגלל שהוא מנוגן ברמה גבוהה. זה לא האתגר, האתגר הוא לכתוב שיר שיהיה גם קליט (לא כמו פופ, אלא מבחינה מוזיקלית שיהיה נגיש), גם מוזיקלי וגם מורכב ומסובך מבחינה ביצועית. זה ממש לא פשוט. על מנת לכתוב שיר מטאל טכני טוב לא די לנגן מטאל טכני טוב, אתה מבין למה אני מתכוון? צריכה להיות מודעות למה שנוצר בסוף ולטוב הטעם שלו. אני לא אומר שאנחנו כותבים על מנת להשמע קליטים או נגישים עבור קהל שלא יאהב את המוזיקה שלנו. אני ממש לא מתכוון לכתוב מוזיקה פשוטה רק בגלל שמוזיקה מורכבת יותר מקשה על אנשים לאהוב אותך, כי מה לעשות, אחד מחוקי היסוד של ההוויה האנושית היא שהאדם שונא את מה שהוא לא מבין. אנחנו מנסים לכתוב שירים שיאתגרו את המאזינים אך לא ישאירו אותם מנותקים. זה לא כמו לכתוב על מנת למצוא חן, זה יותר כמו לכתוב על מנת שהמאזינים שלך יאהבו את השיר שלך כמו שאתה אוהב אותו. גם העניין של ייסוד הז'אנר שהתפתח בעקבותינו הוא מחמאה אדירה, אם כי אנחנו האמת בקושי מוזכרים בתור השפעות ישירות אצל הלהקות הצעירות והמוכשרות יותר. מוזיקה היא דבר אורגני, וזה היה רק טבעי שז'אנר מוזיקלי יתפתח באופן אורגני למשהו חדש ברגע שאנחנו ובני דורנו Cynic שתלנו את הזרע הזה.

לא פחדת למעשה ליפול למשוואת הלהקות שמוצגות כלהקות שהתאחדו רק בשביל הכסף? זה נראה שכל הלהקות שהתאחדו לאחרונה, בין אם זה Celtic Frost, Cynic או Death Angel אשר הכריזו מראש על כך שהן מתכוונות ליצור מוזיקה חדשה (וחלקן כבר הספיקו ליצור, לשווק, ולהתפרק), אתם לא באתם בכלל בגישה של יצירה מחודשת, אלא בדומה ל-At The Gates, רציתם לשמור את המורשת כמו שהיא. מה גרם לכם לשנות את דעתכם?

שוב, השינויים המהותיים בשוק של פעם והיום גרמו לנו להפוך ללהקה בחזרה. Atheist מעולם לא הייתה פה בשביל הכסף. היינו פה בשביל המוזיקה בראש ובראשונה. אנחנו מתייחסים לכסף בתור אמצעי, לא מטרה. מן הסתם אם קשה לנו כלכלית להמשיך ולתחזק את הלהקה, כמו שקרה בשנות ה-90', נעדיף להמשיך ולהתקיים מאשר לקיים להקה שהיא הוצאה ענקית. אבל מעבר לסיבות שציינתי מקודם, סצינת המטאל השתנתה כליל. למרות שסצינת המטאל האמריקאית נשארה אותה הגברת בשינוי אדרת, יש הרבה יותר פתיחות לז'אנרים אקספרמנטאלים, וכמו שאתה ציינת לפני כן – להקות מטאל רבות שהושפעו מאיתנו ומלהקות אחיות שלנו הגיעו להצלחה יחסית מה שהשאיר לציבור חובב המטאל באמריקה צמא להופעות של Atheist. ברגע שהיה ביקוש, מה שלנו בשיאנו לא היה באמת היה, החלטנו לקחת סיכון ולנסות בכל זאת להחזיר את הלהקה לחיים.

מה הדבר שאתה הכי מתגעגע אליו בסצינת המטאל של פעם?

אני לא מתגעגע לתקופה של פעם. דבר ראשון, אינני אדם נוסטלגי כל כך. אני מאמין בהתקדמות, בפרוגרסיה. דברים השתנו כי היה עליהם להשתנות. מצד שני, כמובן שאז לא היה לך את להקות המטאל המסחרי המלוקק שמתיימר להיות קיצוני, מה שמכונה בעגה מעליבה בכוונה "מטאל של קניונים" (Mallcore), או כל הילדים המטופשים האלה עם הפוני שעולים על הבמה וצורחים כמו מפגרים ואז פתאום מזמררים כמו נערי מקהלה. ממש התחלפות הקול של גיל ההתבגרות כמהות מוזיקלית. אימו מחורבן. אני שונא את האימו הזה, הוא מעליב את מוזיקת הרוק אליה הוא שייך. בכלל, אם יש משהו שמעורר בי גועל היא הנטייה של הסצינה האמריקאית להיגרר לטרנדים. באמריקה הכול כל כך שטחי. כל המוזיקה שיש לנו, גנבנו מהאירופאים. אין לנו שום דבר מקורי כעם מבחינה תרבותית. אנחנו לוקחים משהו של מישהו, ויוצרים ורסיה חדשה ורדודה שלו כמכלול. אני שונא להופיע בארה"ב. אני מעדיף להופיע בגרמניה מול 250 איש שאוהבים מטאל כמוני, מאשר להופיע בלוס אנג'לס מול 1500 איש, שרובם ילדי אופנה.

זה נשמע כאילו אתה גר במדינה הלא נכונה…

[צוחק]… לא, זה לא שיש לי בעיה עם המחייה פה. ממש לא. אני מאד מרוצה שאני אזרח ארצות הברית. אני נהנה עד תום מהמותרות, מהאפשרויות ומהחופש שלי שגם באירופה הנאורה לא מגיעים בכמויות שאני כבר רגיל אליהם. אבל אני מקנא בזיקה שיש לאירופאים לתרבות, שזה משהו אצלהם בהווי הבסיסי. באירופה מחנכים אותך לאהוב דברי תרבות. מוזיקה, אומנות, קולנוע. בארה"ב זה הכול טרנד אחד גדול. גם אצל הדברים הלא טרנדיים, תתפלא! בארצות הברית אתה עלול להגיע עם חולצה של Skid Row להופעה של Slayer ורק בגלל החולצה אתה עלול לצאת בשן ועין, כי יפרקו אותך במכות, על החוצפה שלך ללבוש חולצה מסוימת. זה כזה שטחי. באירופה אתה יכול לבוא עם חולצה של להקה מלוקקת בהרבה כמו Bon Jovi להופעה כבדה בהרבה כמו Morbid Angel והכי חמור שתקבל זה מבטים מוזרים, וגם את זה מהילדים הפחות בוגרים שם. באירופה החינוך לתרבות הוא שונה עד כדי כך.

בחזרה ל-Atheist, מה הוא השיר האהוב עליך של Atheist שאינך זוכה לנגן הרבה בהופעות חיות, אם בכלל?

שאלה טובה. אני חושב שאבחר ב-"Brains". זה שיר שאני מאד אוהב, אבל הוא ממש מסובך לנגינה. אולי עכשיו, שאנחנו נהיה חמישה נגנים על הבמה ולא ארבעה [Kelly היה נגן הגיטרה אך בגלל דלקת התעלה הקרפאלית שגורמת לכאבים בפרקי הידיים הוא חדל מלנגן, והלהקה הביאה גיטריסט נוסף] נוכל לבצע את זה כי אוכל להתפנות לשירה בלבד. בכלל, באלבום החדש העובדה שאני רק שר ולא מנגן ושר, מקלה עלי מאד, ומשאירה לי מרווח נשימה הרבה יותר גדול, מה שיעשה את האלבום מוצלח יותר לדעתי, כי בעבר הייתי מחויב לבצע יצירות בידיעה שהן מוגבלות לרמת הקואורדינציה שלי כסולן \ גיטריסט. אני חושב שמעבר ל-"Brains", גם "Fire" מהאלבום Elements הוא שיר שאני חושב שיכול לעבוד מעולה על הבמה. לא יוצא לנו לבצע אותו כי התיפוף של Steve שונה לחלוטין בתחושה שלו לעומת התיפוף של John Greenbaum אשר תופף באלבום הזה. הוא מורכב יותר, ג'אזי יותר, ו-Steve לא תמיד מרגיש בנוח איתו, אבל אולי אם נרצה נחליט שניקח אותו כפרוייקט ונכין אותו להופעה חיה.

יש לך שיר שאתה היית מעוניין להוריד מהסט ליסט, אך הוא אהוב על ידי המעריצים יותר מדי?

לא, אין לי כאלה. Atheist לא שחררה עד כה שיר שלא היינו שלמים איתו בכל מאודינו. אין לנו פילרים. אני מניח שנצטרך לבחור מתישהו שירים שירדו מהסט-ליסט על מנת להכניס יותר שירים מ-Jupiter, אך אני לא יכול לומר אילו שירים ירדו בעקבות כך, כי אני באמת שלא מסוגל לבחור.

האם נשארתם חברים לאחר הפירוק?

ובכן, כן. אני ו-Steve נשארנו חברים מאד טובים גם לאחר שעברנו למדינות אחרות. מדי פעם שהגעתי לאטלנטה או לצפון קרוליינה עם להקת הרוק הכבד שלי Neurotica הוא היה מגיע להופעות, לפעמים אפילו עם המשפחה, לומר שלום ולשבת ולדבר.

איך היו החיים "הרגילים" אחרי Atheist?

אני חייב לציין שלי לא היו חיים "רגילים", עבודה של 9 עד 5 או דבר מה דומה. אני נשארתי כל הזמן בתחום המוזיקה, אם זה עם האולפן שלי או אם זה עם Neurotica או אם זה האודישן ל-Velvet Revolver והג'אם עם Slash. אני נשארתי פעיל מוזיקלית לכל אורך הדרך. מצד שני, כן הקמתי משפחה. יש לי כיום ילדה בת 4. כשחזרנו עם Atheist לבמות היא עדיין לא הייתה, אז היא לא נכנסה לשיקולים העתידיים שלנו בנוגע לעבודתנו כלהקה, ומן הסתם זה דבר מה שהייתי צריך להתחשב בו מה שעיכב עוד קצת את העבודה המשותפת, אך כיום הכול מתקדם באופן שוטף הרבה יותר וברור לי הרבה יותר. גם ל-Steve יש משפחה. הוא דוגמה דווקא מוצלחת למי שהפך לאיש התאגידים – חברת פרסום, עבודות בתקשורת ובמדיה, אחרי שהוא סיים עם הלימודים בקולג' פשוט המשיך לעבוד במקצוע, והוא מוצלח בזה עד מאד, אז זה גם עובד לו. אנחנו כעת עדיין חיים במערכת של חיי Atheist, פשוט במדינות נפרדות, אבל בזכות הקידמה הטכנולוגית של האינטרנט דברים נהיים הרבה יותר פשוטים.

וואו, זה משפט שגורם לך להשמע כמו בן 70. "בזכות הקידמה הטכנולוגית" מי ישמע בנינו מכוניות מעופפות. יש משהו נוסף שתרצה להוסיף למעריצים של Atheist בישראל?

לא הרבה, רק המון תודה על ההזדמנות לדבר ולחשוף את Atheist למי שלא מכיר. אנחנו נתחיל לעבוד על סיבוב הופעות כלל עולמי החל מתחילת 2011, ואם יהיה ביקוש גדול דיו נשמח לבקר גם בישראל. מכיוון שהתוכניות שלנו הן לבקר הרבה באירופה בקיץ, אפשר לקוות שאולי מישהו ירים את הכפפה. תנו הזדמנות לאלבומנו החדש, Jupiter, שיצא ב-8 לנובמבר!