Battlelore – פנטזיה לשעת לילה נצחית

מרואין: Tomi Mykkänen, סולן להקת Battlelore

לפני שנה וחצי בערך דיברנו פעם אחרונה עם הסולן של להקת ה-"Fantasy Metal" הפינית Battlelore – טומי מיקאנן, היה זה לא הרבה אחרי שהצטרף ללהקה כגראוליסט והחליף את הסולן פטריק מננדר שעזב. אלבום אחרי, וטומי הוא כבר חלק מהלהקה. האלבום החדש, Evernight, הוא המשך של מה שהלהקה עשתה בעבר, מטאל מלודי אך עם זאת כבד המשלב שירה נשית בגראולים גבריים, והטקסטים, כרגיל, מבוססים על ספריו של טולקין. הפעם אבל, יש כאן גם יותר מזה, האלבום מורכב ועשיר יותר מכל אלו שקדמו לו, יש רמה חדשה של תחכום שאו שתשיג ללהקה מעריצים חדשים או שתנכר את הוותיקים יותר. לכבוד צאת אלבום שוחחנו שוב עם טומי ושמענו מה השתנה בשנה וחצי האחרונות.

הי טומי, אך המרגש לגבי האלבום החדש?

אני מרגיש שזה האלבום הכי טוב שהוצאנו, אני מודע לזה שזה משפט קבוע ללהקות שמוציאות אלבום חדש, ויכול להיות שבאמת נתבדה בכל אלבום שנוציא, אבל לדעתי מדובר בהישג רציני בשבילנו. הוא הרבה יותר מגוון, הרבה יותר נועז עבורנו, והקטע המעניין הוא שזה היה האלבום שלקח לנו הכי פחות זמן להקליט.

למה זה?

אני מניח שג'וסי וג'יירי, שני הגיטריסטים שלנו, שגם כותבים את המוזיקה, התאמנו מספיק והיו מוכנים הרבה לפני שנכנסו להקלטה עצמה, הכול פשוט זרם הרבה יותר מהר ממה שאנחנו רגילים. גם לי ולקייסה, הזמרת שלנו, הכול הלך יותר קל וההקלטות שלנו זרמו מהר. מההתחלה ועד השיר האחרון שהקלטנו לאלבום, "We Are The Legions", לקח לנו 5 שבועות.

יש הרבה יותר גרואולים שלך באלבום מאשר היה באלבום הקודם, Third Age Of The Sun, למה זה?

בדרך כלל היינו מחלקים את השירה בייני לבין קייסה בכך שהיא עשתה את השירה בקטעים האיטיים והפחות כבדים ואני באחרים, הפעם הלכנו בכיוון הרבה פחות מוגבל, שנינו שרים ברגעים שבהם זה נשמע מתאים, ואז יש שירה נשית בקטעים כבדים ואני יכול להופיע בהרבה יותר צבעים שונים מוזיקה. האמת היא שהיה אמור להיות גם קלין שלי באלבום, אבל בגלל שכבר הכול רץ כל כך מהר החלטנו לרדת מזה.

זה משהו שעשית בעבר? שירה נקייה?

לא ממש, אני בכלל במקור גיטריסט, והגעתי ללהקה רק בזכות הגראולים שלי, שהם הכירו בגלל שירת הרקע שלי בלהקה הקודמת שבה ניגנתי. הם בכלל לא ידעו שאני יודע לעשות קלין, והאמת היא שגם אני לא ממש ידעתי *צוחק*… אבל כמו שאמרתי, בסוף הכול זרם מהר מידי ולא הצלחתי לשים מספיק דגש כדי לעשות את השירה הנקייה כמו שצריך, ולא רצינו להכניס משהו שהוא רק חצי מושלם. באלבומים הישנים, עם פטריק, הייתה שירה נקייה, אבל אני מקווה שבאלבום הבא שלנו יהיה לי מספיק זמן כדי לתרום גם בתחום הזה. הצלחתי אבל להכניס כמה רגעים ממש קצרים, כמו בשיר "Beneath The Waves", אבל זה ממש בקטנה.

מה מבחינת כתיבה? אתה תורם ככותב ללהקה?

לא יוצא לי יותר מידי, אני עדיין "הבחור החדש", ואת רוב המוזיקה כותבים שני הגיטריסטים, אבל יצא כן לכתוב ריפים ולא מעט רעיונות לשירים.

אחרי הזמן הזה בלהקה, אתה מרגיש יותר כחלק ממנה ופחות כשכיר?

בהחלט. בשנה הראשונה כל הזמן הרגשתי שאני יותר ממלא מקום מאשר חבר קבוע. זה היה בלתי נמנע. בסופו של דבר זה קרה אחרי שפטריק עזב, הם היו צריכים סולן להופעות והם הכירו אותי מהלהקה האחרת שלי. הגעתי, שרתי, נהנינו מאד ביחד, וכך הוחלט שאני יישאר, אבל עדיין לא הייתי ממש חלק מההרכב. באלבום הקודם כל החומר פחות או יותר היה כתוב כשהצטרפתי אבל הפעם הייתה לי האפשרות לתרום תרומה של ממש לאלבום, ובברור שכתוצאה מזה אני מרגיש שמדובר יותר בלהקה שלי ובאלבום שאני חלק ממנו. מעבר לכל זה, אחרי כל ההופעות שלנו ביחד אנחנו חברים הרבה יותר טובים ואני לא איזה זר שנכנס למשפחה, הפעם אני חלק מהמשפחה.

מה עומד מאחרי העטיפה המצוירת של האלבום?

זה לא ממש קשור לשם האלבום או לאיזה רעיון מרכזי. זה ציור של הצייר הרשמי של טולקין, שאייר את הספרים שלו בגרסאות המקוריות שלהם. הרעיון של הספינות על המים מתקשר לחלק מהשירים באלבום, אמנם זה לא אלבום קונספט, אבל יש מוטיב של מים ונהרות שעובר (זורם…) דרכו, בשירים כמו "Ocean's Elysium", "Beneath The Waves" ועוד כמה מהשירים.

אתם ידועים בזה שכל האלבומים שלכם, הלבוש שלכם בהופעות, הכול קשור בטולקין, אני מבין שהאלבום הזה לא בורח מהקונספט?

לא ממש, אבל הוא קצת יותר כללי, הוא לא מתעסק ברובו ספציפית במקומות ואירועים מהספרים של טולקין, זה עדיין סוג של עולם פנטזיה אבל הרבה פחות מוגבל. אני חושב שזה עדיף ככה, אנחנו לא תוחמים את הדמיון של המאזינים למה שאנחנו רוצים ספציפית לגרום להם להבין, אנחנו רוצים הפעם שהם ייצירו לעצמם את התמונה. זה עדיין עולם פנטזיה למי שאוהב את זה, אבל הרבה פחות מוגבל.

מה קורה עם ההרכבים האחרים שלך אגב, הם עדיין פעילים?

יש בעיקרון שני הרכבים, כשהרציני מהם הוא Evemaster שאיתם הוצאתי כבר שלושה אלבומים. הבעיה היא שהסולן של ההרכב, שהוא בעצם החבר היחידי חוץ ממני, עזב לדרום אפריקה, וקצת קשה לי לראות אך אפשר להתקדם עכשיו עם הלהקה. יכול להיות שאני אמשיך את ההרכב לבדי, אבל אני לא ממש יודע. זה בלהקה הזאת שחברי Battlelore שמעו אותי שר רקע והחליטו שהם רוצים אותי כסולן.

אתה בהופעות מבצע גם שירים מהאלבומים שקדמו להצטרפות שלך ללהקה, זה קל לך לבצע שירים שלא היה לך שום קשר עם הכתיבה שלהם?

האמת היא שזה כיף. אני מרגיש כמו מעריץ שעולה על הבימה עם להקה שהוא אוהב.

אתה הערצת את הלהקה לפני שהצטרפת?

קשה לי לומר הערצתי, כי הם גדלו איתי באותה עיר, לפינראטה, והכרנו אחד את השני לפני, אבל בהחלט אהבתי את החומר שלהם משני האלבומים הקודמים, ואני מרגיש נוח מאד לשיר אותו בהופעה.

יש בעיה רצינית להגדיר אתכם מוזיקלית, ברגע שללהקה יש זמרת היא מוגדרת כלהקת מטאל גותית, או סימפונית, אבל אתם רחוקים מזה, אתם גם לא פאוור, יש לכם גראולים… מה אתה מבין מההרכב?

האמת היא שזאת השאלה הכי קשה שאפשר לשאול על ההרכב, כי אין ממש סגנון מוגדר. בגדול אני מניח שכל הקטע של הטקסטים, הקלידים, המלודיות, כל זה יכול להזכיר פאוור מטאל, אבל יש גם גראולים ובאלבום הזה יש בלסט ביטים, יש הרבה מאד רגעים כבדים במיוחד, אז אי אפשר לומר שזה סגנון אחד ברור ומזוהה. אני פעם תיארתי את הלהקה כ-Bolt Thrower פוגשים את The Gathering – כלומר דת' מטאל עם טקסטים מלחמתיים, ולעומת זאת שירה נשית עדינה שקרובה ללהקות שונות מאד. המפיק שלנו פעם אמר שאנחנו נשמעים לו כמו בלאק מטאל שמתחזה לגות'י, כי יש לנו, במיוחד באלבום הזה, ריפים שלקוחים מבלאק, בקיצור, אני מציע שתרד מזה *צוחק*… אנחנו בלתי מוגדרים…

מה הלאה בשבילכם?

הופעות, זה הדם שזורם לנו בעורקים, הספקנו להיות ביוון, בטורקיה, ברוב אירופה, הופענו המון בשנים האחרונות ואני רק רוצה להגיע לעוד מקומות, הלוואי וגם ישראל.

יהיה לך חם פה, יש אגדות שהיו אנשים מפינלנד שנמסו בישראל והפכו לשלוליות.

*צוחק*… אני מחוסן אחרי שהייתי בטורקיה! האמת היא שכרגע אני בכלל בנורבגיה ואפילו פה חם.

מה אתה עושה שם?

זה בגלל העבודה שלי, שלא תחשוב לשנייה שאני חיי מהלהקה…