Betzefer – חוזרים מהטור באירופה

מרואיינים: להקת Betzefer

ביום חמישי הקרוב להקת Betzefer תחזור למועדון הבארבי בתל-אביב להופעה וזאת לאחר שקרעה את אירופה בחודש וחצי האחרונים. לפני שהם יראו לנו מה הם למדו בשהייה שלהם בחו"ל, רצינו לברר איך היה להם להופיע לצד להקות כמו Soulfly, Lamb of God, Chimaria ורבות אחרות בטור באירופה. על הגעגועים, השיגועים ומה שביניהם בראיון הבא.

קודם כל, ברוכים השבים ארצה, מה הבאתם לי?

לך לא הבאנו כלום, אבל מה שכן, הבאנו מלא דיסקים חדשים, תמונות וחוויות לכל החיים.

בעצם, איפה בכלל הייתם?

התמקדנו בעיקר בגרמניה, ששם קרה כל הטור עם Soulfly והפסטיבל With Full Force, עשינו שם כמה הופעות הד-ליין משלנו ונסענו לעוד מקומות כמו אוסטריה, סלובניה וטור מאוד מוצלח באנגליה עם Chimaira. סה"כ ניגנו משהו כמו 22 הופעות ב-6 שבועות שהיינו באירופה.

אז יצאתם לטור וחרשתם על כל אירופה, היה לכם רגע במהלך הטור שחשבתם לעצמכם "ואוו… באמת הצלחנו"?

לא חרשנו על כל אירופה, בשביל לחרוש על כל כל אירופה אתה צריך לנגן 90 הופעות. אני לא יכול לחשוב על הופעה שהתגובות מצד הקהל היו רעות, או שלא הצלחנו להגיע אליהם. בכל ההופעות עם סולפליי ניגנו כל ערב מול 800-1200 אנשים חדשים וכל הופעה מהאקורד הראשון של ההופעה היה Vibe טוב והקהל נראה כאילו הוא ממש מקבל בראש..

כשהגענו לאנגליה היה ממש הרגשה של הצלחה, חתמנו על המון דיסקים והצטלמנו עם הרבה מעריצים, לא ידענו ממש מה לצפות באנגליה כי מעולם לא ניגנו שם אבל הפרומושיין שעשו לנו שם עוד לפני שהגענו היה ממש משוגע, והקליפ שלנו רץ על בסיס יומיומי בערוצי מוזיקה – כשניגנו את ההופעה הראשונה בלונדון הקהל כבר הכיר את כל השירים מהדיסק החדש. אבל כל ה"נצחונות" האלה הם קטנים, יש עוד הרבה מקומות שצריך לחזור אליהם ועוד המון המון מקומות שבכלל לא התקרבנו אליהם.

ברור לנו שהיה לכם רגעי שיא מטורפים אבל היו לכם גם רגעי שפל שחשבתם שאתם רוצים לחזור הביתה?

בשבילנו כל הטור הזה היה ממש כיף, אפילו הנסיעות הארוכות והמייגעות האלה נראות לנו הרבה יותר טוב מלחזור הביתה ולעבוד… היום הכי מתיש שאנחנו זוכרים מהטור – זה שניגנו בלילה עם סולפליי בגרמניה, ההופעה נגמרה בערך בחצות, אמרנו להתראות לחברה, נכנסנו לוואן ונסענו 14 שעות רצוף ללונדון להופעות עם קיימרה, בלי לישון יותר מידי בדרך. הגענו למועדון באיזה 2-3 בצהריים וישר התחלנו עם סאונד צ'ק, ראיונות לעיתונים, פגישה עם כמה אנשים מ-Roadrunner UK, אכלנו משהו ואז פתחו כבר את הדלתות של המועדון… אבל גם עם כל העייפות הזאת, כשאתה רואה 500 מעריצים משוגעים באמצע מועדון Soldout בלונדון – גם אם לא ישנת שבוע אתה לא מרגיש עייף.

איפה הכי נהנתם להופיע? תארו את אותה הופעה.

With Full Force! ניגנו על במה מטורפת ענקית לצד כמה מהלהקות האהובות עלינו, אנחנו עדיין להקה יחסית לא מוכרת בגרמניה ולא חיכו לנו עשרות אלפי אנשים לפני ההופעה מול הבמה, אבל עוד לפני שהשיר הראשון נגמר כבר הצלחנו למשוך כמות מטורפת של כמה אלפי אנשים לבמה. גם פגשנו שם המון אנשים מהלייבל ואת המפיק שמיקסס לנו את הדיסק, טו מדסן. הוא עשה לנו את הסאונד גם בהופעה שם…

Betzefer בפסטיבל With Full Force בגרמניה

מה ההבדל בין הקהל הישראלי לקהל האירופי? ובפני מי יותר כיף לכם להופיע?

להופיע בארץ זה תמיד מרגיש כמו הופעה ביתית כזאת, הקהל מכיר אותנו וראה אותנו צומחים וגודלים, ואפילו האנשים שרואים אותנו לראשונה בארץ, מכירים את הסיפור שלנו, אז זה כיף להופיע מול חברים ואנשים שאוהבים אותנו ועוקבים אחרי הלהקה הרבה זמן – אבל להופיע בחו"ל מול קהל ענקי זה הרבה יותר מאתגר, זה קהל שלא מכיר אותך ואתה להקה אחת מתוך אלפים, לראות שאתה מצליח לסחוף את האנשים האלה למוזיקה שלך, זה באמת מן נצחון קטן כל ערב. כל ערב אחרי ההופעה יש הרגשה של הצלחה, הצלחנו להגיע לעוד 1,000 אנשים חדשים.

דווח באינטרנט שבמהלך הטור שלכם הסתכסכתם עם Avenged Sevenfold בעקבות מתיחה שהם עשו לכם, מה באמת קרה שם?

באמת דווח באינטרנט? תביא לינק חביבי… לא ממש הסתכסכנו איתם, היה להם איזה Show Case בגרמניה, למרות שהלהקה הזאת ענקית עכשיו בארה"ב, בגרמניה הם לא מוכרים בכלל ולהופעה שלהם הגיעו משהו כמו 200 אנשים שאני מאמין שחצי מהם היו מוזמנים (עיתונאים, אנשי חברות תקליטים וכ"ו..). הגענו אחרי נסיעה ארוכה, נכנסו לבק סטייג' המשותף, הם כולם ישבו שם על סף דמעות (שמעתי שזה מה שלהקות Emo עושות), הצגנו את עצמנו אבל הם לא ממש הגיבו וסתם התנהגו כמו חבורה של ילדות שנולדו בבק סטייג' – פשוט לא הראו אפילו טיפה של כבוד. בסוף ניגנו את ההופעה שלנו והתחפפנו משם עוד לפני שהם עלו לבמה…

אילו עוד חוויות עברתם בדרכים? מישהו בטעות נכנס לחדר של סלייר ותפס אותם "משחקים דוקים"?

למתן יצא לגמגם כמה מילים עם קרי קינג (סלייר) ואפילו להביא לו כמה עותקים מהדיסק. כשסיימנו לנגן את ההופעה בסלובניה (סיימנו את Down Low עם מעבר ל-Reign In Blood) באו כמה אנשים מה-Crew של סלייר ונתנו כבוד, זה היה די מרגש… ב-With Full Force דיברנו עם החבר'ה מ-Sick of it All שהם באמת כמה מהאנשים הכי נחמדים שיצא לנו להכיר, ובכלל חבורה של נינג'ות על הבמה – זה תמיד עושה הרגשה ממש טובה לראות שהלהקות שאתה אוהב הם גם אנשים סבבה.

אתם מרוצים מהסטטוס שלכם כרגע בתור להקה או שאתם שואפים ליותר? או שואפים דברים אחרים? (הממ..)

השגנו המון מטרות בשנה האחרונה והקפצנו את הלהקה לרמה חדשה לגמרי שלא חשופים אליה פה ואחרי הטור בכלל כל התמונה התבהרה ועכשיו הרבה יותר קל להבין איך נוכל לקדם את הלהקה הלאה. אבל לפי דעתי כל להקה תמיד צריכה לשאוף הלאה, עם כל הדברים שהשגנו אני עדיין מרגיש שאני רחוק שנות אור מהמקום בו אני רוצה להיות, תמיד יש להקות שאפשר להסתכל עליהן ולהעריץ, לא משנה מי אתה, באיזה להקה אתה מנגן ובאיזה לייבל אתה חתום. בשבילי – עד שלא ננגן טור בינלאומי של 300 תאריכים ב-302 ימים במטוס ענקי מול עשרות אלפי אנשים כל יום – יש לאן להתקדם, וגם אם מתישהו נעשה את זה אז כבר נמצא את המטרה הבאה…

בתור הלהקה החדשה בשוק הבינלאומי הרגשתם שאתם צריכים להוכיח את עצמכם יותר על הבמה? ניסתם למכור את עצמכם בדרכים לא קונבנציונליות?

זה הדבר האמיתי, אין טריקים ואין דרכים לא קונבנציונליות – כשאתה בטור עם סולפליי ועם להקות גדולות כאלה אתה רק צריך לעלות לבמה ולעשות מה שאתה עושה תמיד והכי חשוב להנות – וזה בדיוק מה שעשינו והתגובות היו בהתאם.

איזה חבר להקה היה הכי מבוקש ונחשק?

אין ספק שגלידה הידוע בכינויו יעל שגם מוכר בעיני רבים כרותם ענבר.

האם יצא לכם לפגוש בדרכים להקות/אמנים שאתם ממש מעריצים? "שיחקתם דוקים" עם מישהו מהם?

יצא לנו לנגן בטור הזה עם המון להקות שאנחנו אוהבים, Slayer, Soulfly, Sick of it All, Lamb of God, Unearth, Caliban, Chimaira, Ektomorf ועוד כל מיני, עדיין קשה לי להאמין שהספקנו להכיר כל כך הרבה להקות שאנחנו אוהבים על הטור הראשון שלנו.. אין ספק שהחברה הכי מגניבים שהופענו איתם היו Ektomorf, להקה של צוענים מהונגריה ממש מעולה (שחתומה בניוקליר בלאסט) שמשום מה בארץ אין הרבה אנשים שחשופים אליה… מצאנו המון במשותף איתם כמו האהבה שלנו לדוקים, שנינו עבדנו אם אותו מפיק וחולקים אהבה להמון להקות… ניגנו איתם שתי הופעות בגרמניה ביחד, ואחר כך בסוף הטור פגשנו אותם שוב ב-Metal Camp בסלובניה וב-With Full Force בגרמניה. ניגנו 2 הופעות באוסטריה בליין-אפ משוגע לאללה של Lamb of god, Caliban, Everytime I Die, Unearth, Heavens Shall Burn ואנחנו. החברה מלאמב אוף גאד גם היו ממש אחלה גברים ונראה לי שהלילה הכי הזוי בטור הזה התרחשו איתם…

חברי להקת Betzefer ולהקת Ektomorf – משחקים דוקים

האם התממשו כל הציפיות שלכם לגבי הטור? איך בכלל היה להופיע עם Soulfly? הם חבר'ה סבבה?

אף אחד מאיתנו לא ציפה שילך לנו כל כך טוב כמו שהלך, באמת – התגובות היו ממש משוגעות ולראות אנשים בגרמניה מגיעים להופעה שלך עם חולצות שהם קנו 3 שבועות לפני זה בהופעה אחרת 1,000 ק"מ מאיפה שאתה מנגן היום זה באמת עושה הרגשה טובה… וכל החברה מסולפליי היו ממש סבבה, הם אהבו את ההופעה ואת הדיסק והיה להם גם Crew סבבה לאללה. לא היה לנו המון זמן לבלות איתם כי נסענו בנפרד ורק פגשנו אותם כל יום במועדון.

למה הכי התגעגעתם במהלך השהייה באירופה?

אלייך.

:O
לא קשה להשאיר את כל החברים והמשפחה מאחורה לכל כך הרבה זמן?

רוב הזמן הראש היה לגמרי בתוך הטור ובתוך ההופעות וכל הבלאגן, מתגעגעים אבל גם קורים המון דברים ופוגשים המון דברים חדשים שעוזרים לך להסיח את הדעת ולהנות…

איך זה יהיה להופיע שוב בבארבי אחרי שהתחרעתם על בנות ענקי… אופס… במות ענקיות בחו"ל? זה לא קטן עליכם כבר?

ממש לא, תמיד כיף להופיע בבארבי, זה ממש מרגיש כמו הבית וניגנו הרבה הופעות בחו"ל מול 100 ואפילו פחות אנשים, יש עוד דרך ארוכה לעבור לפני שהבארבי ירגיש "קטן" עלינו.

מה התוכניות שלכם לעתיד הקרוב? יש איזושהי להקה שעוד הייתם רוצים להופיע לצידה? או מקום כלשהו בעולם?

בימים אלה מתכננים את הטור הבא שלנו באירופה שיתחיל באוקטובר ויימשך 2-3 חודשים. הכול עוד מאוד מאוד בחיתולים אבל כמו תמיד כשהחרא מתחיל להתפוצץ, הוא מתפוצץ בכמויות.

כרגע התוכנית היא להתמקד באירופה, גם בכלל הכי כיף שם, אחרי שנחרוש את כל אירופה אנחנו רוצים לצאת לארה"ב שהיא כבר ממש ענקית ואז לכל שאר המקומות כמו אוסטרליה, יפן… בעצם היינו מנגנים בכל מקום שאני חושב על זה אבל זה התוכנית הכללית..

לסיום, למה בעצם חזרתם לפה? חם, מסריח, הכל כתום, תברחו כל עוד אתם יכולים!

תשמע, סולפליי, לאמב אופ גוד, פסטיבלים משוגעים, אבל עדיין בכל הבלאגן הזה אין לך מנה אחת טובה של חומוס.

** תודה לניצן מור על העזרה בהכנת השאלות.