Blood Everywhere – מוציאים להורג

מרואיין: Kai Kaizen, גיטריסט להקת Blood Everywhere

Blood Everywhere אולי תראה בתחילה כעוד להקת מטאל קשת-יום של צעירים בגיל תיכון שמוציאים EP נוסף, אך כאשר הופעת ההשקה שלך נכללת באירוע יוקרתי של מטאל מכסח, ביחד עם Aborted אשר מולכים בשמי הדת' מטאל האירופאי, הופעת הבכורה של System Divide ורצף מלכותי של מובילות המטאל המודרני בישראל מ-The Fading ועד Whorecore – האירוע פתאום הופך לחשוב בהרבה ממה שדמיינת. החבורה מהגולן אמנם עושה דת' מטאל ברוטאלי ועדכני ומראה פעילות אינטנסיבית בשחיטת במות בכל רחבי הארץ, אבל מבעד למעשים ולהופעות המשוגעות, Blood Everywhere (לשעבר Execution) היא להקה שמשקיעה בערך פי 4 מלהקת המטאל הצעירה הממוצעת, אפילו מבחינה פיננסית, ואת ה-EP החדש הם הרוויחו בזיעת אפם. תפסנו את קאי "קאייזן" – גיטריסט הלהקה – לשיחה קצרה אודות ההיסטוריה הקצרה של הנערים האלה, ועל טיפות הדם שיתפזרו על העתיד המתקרב.

שלום קאי, אנא הצג את הלהקה ואת חבריה, והסבר לנו בקצרה על ההרכב.

וואלה, לא עשיתי את זה המון זמן, אז ככה Blood Everywhere או כמו שאנחנו מכנים B/E היא להקת דת' מטאל (ברוטאל \ דת'קור \ ז'אנר רנדומלי) צפונית ביותר. את ההרכב הקמנו בתחילת 2008. חברי ההרכב הם: בן "בנ'גי" מסאס (שירה), קאי "קאייזן" אייזן (גיטרה), עוז "אוזי" שיינגזיכט (גיטרה), עופר "וואחי" קופלביץ' (בס) ומיתר "קוויף" אלעזרי (תופים). התחלנו ממש בטעות, אני ועופר כתבנו שירי גרוב-מטאל בבית עם הגיטריסט דאז נוי, ואז נפגשנו עם מיתר ובן בהופעה בחיפה והחלטנו לעשות להקה (חשוב לציין שבן היה שיכור ואני ומיתר מכירים מגיל 7). אחרי כמה חודשים, הבנו שאין חדרי חזרות ואם רוצים להתאמן צריך לעשות מעשה, קיבלנו מקלט, הבאנו מגברים והתחלנו. אני חושב שבשנתיים וכמה חודשים הספקנו לעשות לא מעט וכרגע ההרכב הוא באמת הרכב סגור, מגובש ואני חושב שאפשר לראות את זה על הבמה. וב-Summer Carnage, כן?

מדוע שיניתם את שמכם מ-Execution ל-Blood Everywhere – בהתחשב בעובדה ששני השמות תפוסים (אחד תפוס על ידי להקות רבות, והשני על ידי להקות מעטות בלבד)?

תראה, השם Execution נבחר במקרה לגמרי. לפני הופעה אחת ישבנו וחשבנו על שם וזה עלה… באותו רגע לא חשבנו שנמצא את עצמנו באמת מופיעים ועוד עם להקות עם שם דבר בנושא. וכמובן שכשכבר חשבנו על EP הבנו שצריך לעשות מעשה וסוף סוף להחליף את השם (ובנינו, אנחנו לא מנגנים אולדסקול מטאל ואין לנו פאצ'ים של Sodom על הז'קט ג'ינס). אז למה Blood Everywhere? טוב זה שאלה נפוצה. שחשבנו על שם רצינו להביא משהו משלנו, שירגיש לנו נכון שיצלצל טוב, בין אם הוא תפוס או לא תפוס, שנוכל להגיד וואלה! (בלי אופן פרסומי) זה לא רק של מחלת כבד נדירה מקזחסטן או שד נורדי עתיק, זה משהו שזורם לנו. ודרך אגב אני איש של קרדיט אז חשוב לי להזכיר ש-Blood Everywhere עלה באחד השיחות שלי עם הגנגסטר מספר אחד ניר דולינר (איש Whorecore) אז כבוד לבחור.

בתור להקה שגרה בקצה הארץ הצפוני ביותר, מה הם הקשיים העומדים בפני להקה המתגוררת בגולן או באצבע הגליל לעומת שאר הלהקות מהארץ וכיצד אתם מתמודדים עם קשיים אלו?

תשמע, זה הקושי הגדול של הלהקה הזאת. אנחנו אומנם גרים באותו אזור אבל מרחק של חצי שעה עד שעה אחד מהשני, אנחנו צריכים להגיע למקלט שלנו בקצרין (ליד הבית של מיתר כי אין חדרי חזרות באזור), משלמים איזה 50 שקל נסיעות, מבלים סוף שבוע אצל מיתר כי אין אוטובוסים לחזור באותו יום, אוכלים אצלו, ישנים אצלו (ואם אי אפשר אז במקלט) זה הזמן להגיד תודה לאימא ואבא של מיתר על האירוח האדיב והסבלנות לשטויות שלנו כבר שנתיים! חוץ מזה, כשכל הופעה יש את סיפור הנסיעות, רק האוטובוס לת"א עולה לנו 100 שקל, זה לפני שאתה אוכל, שותה, סיגריות… בלי לבזבז שקל על שטויות אנחנו מוציאים 200 שקל על הופעה. מה גם שאנחנו לא תמיד יכולים לישון אצל אנשים, קרה לא פעם שאחרי הופעה שאנחנו סחוטים הלכנו לתחנה המרכזית לישון על ספסל ולחכות לאוטובוס של 6 בבוקר – בניגוד ללהקות אחרות, שמשלמות בדרך כלל בין 30-50 שקל להופעה ואחר כך חוזרות הביתה בכיף, אבל אנחנו מכורים למטאל והופעות זה הכיף הכי גדול שיש אז מתמודדים.

סיימתם לאחרונה תהליך יצירת EP ראשון. מה תוכלו לספר לנו על ה-EP הנ"ל?

ה-EP הזה מסמל את הצעד הראשון שלנו בתור להקה מגובשת, החומרים האלו הם הבסיס לחומר שאנחנו שואפים אליו. ב-EP רצינו לשלב את כל מה שאנחנו אוהבים במטאל או לפחות את הרוב, היופי הוא שכל אחד נתן את הטאץ' שלו שבסופו של דבר אפשר לראות את החלק של כל אחד. בגדול הוא מעביר את הגישה שלנו, תבנית אחת של מוזיקה, אבל קצת מכל דבר.

בעבר נמנעתם בחוזקה מתיוגכם כלהקת Deathcore – בטענה שאתם משלבים קצת מכל סגנונות המטאל הקיצוני, ממטאלקור וכלה בברוטאל דת' מטאל. האם אתם עדיין מאמינים שאתם עומדים כהרכב מקורי ומרענן בתחום, או שמא הבנתם שהמקוריות מקומה ללהקות אחרות, ואתם מעדיפים לנגן את המוזיקה שאתם מעדיפים, תהיה מקורית או לא?

שמע, לגבי מקוריות, אנחנו לא טוענים לרגע שאנחנו מקוריים – אנחנו פשוט מנגנים מה שאנחנו אוהבים לשמוע. הרבה אנשים באים בטענה של "חומר טוב אבל לא מקורי". בסדר, לא הבטחנו כלום, אנחנו בחיים לא טענו שאנחנו מנגנים איזה מלודת' עם נטיות ים תיכוניות ופיוז'ן, אנחנו מנגנים מה שאנחנו אוהבים. ולגבי ז'אנרים? אנחנו לא נמנעים מלקרוא לעצמנו דת'קור, אבל אנחנו לא דת'קור טהור. אנחנו נותנים קצת מטאלקור ודת'קור (במיוחד בחדשים – רוצו לשמוע), קצת ברוטאל דת' ואפילו לקטעים ספציפים מלודת'. פעם זה קצת הציק לנו, אבל בגדול דת'קור תמיד היה הכיוון, כי הרי מה זה דת'קור? שילוב של סגנונות, ואנחנו משלבים. פעם היינו קוראים לזה בחבר'ה "מלודיק ברוטאלקור" [צוחק] ששאלו מה אנחנו מנגנים.

בשנתיים האחרונות ידעתם זינוק משמועתי כלפי מעלה, מהופעות עם Whorecore במועדון הבארבי, דרך השתתפות בפסטיבל Helleluja 2010 וכעת תפתחו את פסטיבל ה-Summer Carnage ביחד עם חלק נרחב של להקות המטאל המודרני בארצנו וקצת מעבר לה. מה אתם חושבים על המסלול שעברתם כלהקה מאז?

כן אני חושב בגדול שעשינו מסלול יפה, הופענו עם הרבה מגדולות המטאל כאן, לטוב ולרע, מצד אחד אני חושב שעם חלק מהלהקות הגענו להופיע מוקדם מדי ולא היינו מוכנים. אבל, אתה יודע, כל הופעה אתה רואה שיפור ומתבאס על הקודמת כי לא נתת את מה שאתה נותן עכשיו, אבל זה טוב כי זה רק מראה את ההתקדמות. עשינו מסלול יפה ואני חושב שבסך הכול יש הישגים, אבל עכשיו Summer Carnage מסמל התחלה חדשה, קודם כל הופעה בקני מידה אחרים לגמרי, EP והרכב מגובש. אני חושב שזה סוג של צעד שמוציא אותנו קצת ליום אחד מתבנית "הלהקה הצעירה", כי בכל זאת Aborted זה לא בא ברגל.

הספקתם להחליף כמה נגנים מאז שעליתם פעם ראשונה על הבמה. מדוע התחלופה והאם אתם עדיין בקשר עם נגני העבר של ההרכב?

בסה"כ החלפנו 3 חברי הרכב במהלך השנתיים, הלא הם: נוי קרידי בעמדת הגיטרה, עידו לוטן שהתחלף אחריו ואריאל פרץ שהצטרף לעמדת הסולן ממש לכמה חזרות. הסיבה לתחלופה היא שהם פשוט לא היו בראש של להקה, או אתה יודע מה, לא היו בראש של להקה מהסוג שלנו, בדיוק מה שדיברנו עליו מקודם… ההשקעה המטורפת. אבל הם עדיין חברים טובים, נוי בא לכל הופעה, אריאל יושב איתנו בחזרות ועידו גר ליד המקלט שלנו. אי אפשר להתחמק ממנו [צוחק]…

האם יש הבדלים בין סצינת המטאל של מרכז הארץ לבין סצינת המטאל של צפון הארץ, מבחינת כמות הלהקות, כמות הנפקדים לאירועים, או האיכות והמקצוענות אשר משדרות הלהקות?

תראה באזור שלנו אין להקות מטאל. יש קצת הארדקור ויש להקות עם השפעות אבל תכלס מטאל לא ידוע לי. היו פה רק שניים שהמוכרת ביניהם היא תיקסמים האלופים. האמת שכן, יש הבדל עצום בכל דבר. בגלל גודל האזור יש הרבה פחות אנשים ולפני הופעה, פה כדי להגיע לכמות גדולה של אנשים שנחשבת קטנה בת"א, אנחנו צריכים לעבור מקיבוץ לקיבוץ, לנסוע לבתי ספר, לתלות פוסטרים ולהרים המון טלפונים. מבחינת מקצוענות אני לא יודע אם יש הבדל, אבל מה שחסר ללהקות כאן הם ההתחברות לסצנה מסוימת כי היו כאן להקות שהחזיקו שנתיים, אבל לצערי הסצנה הקטנה שלנו הופיעה אולי כמה פעמים במתנ"ס מול החברים הקרובים. אז זה אחלה בהתחלה, אבל אין באמת השתפשפות רצינית.

מה תוכניותיכם ללהקה כאשר תתגייסו לצה"ל – וכמה התוכניות האלה בגדר חלום או בגדר פרקטיקה?

תראה כרגע אנחנו לא סגורים ממש מה יהיה התפקיד הצבאי שלנו אז אנחנו לא יכולים לדעת מה הולך לקרות. קרבי אף אחד לא יהיה, בין אם זה בעיות רפואיות או נפשיות [צוחק], אבל התוכנית היא למשוך כמה שאפשר פשוט כי זה כיף עצום. אני חושב שהוכחנו כבר לא פעם שיש לנו מחויבות לזה, אז אני מאמין שאחרי הכול גם את זה נצליח לעשות… נחכה ונראה…

למרות הניסיון המועט שלכם מבחינת אריכות הזמן – יצא לכם לעשות טבילות אש רבות על הבמות בארץ, והספקתם להופיע עם כמות נכבדת של להקות מטאל מהארץ. האם, להבדיל מהאחווה המצטברת על גבי האינטרנט, הספקתם להבין שיש מספר להקות שאיתן לא תרצו להופיע יותר? בלי לנקוב בשמות, מה הן הסיבות?

אנחנו אנשים שלא מסתכסכים סתם, ואנחנו באמת באים תמיד בגישה חיוביות ויש כאן כמה להקות שהחיבור בינינו היה ממש כמו אהבה ממבט ראשון. אבל לצערי ייצא לנו לחוות פעם או פעמיים דברים לא נעימים מלהקות, אנחנו לא אומרים שלא נופיע איתן כי בסופו של דבר, מי אנחנו שנגיד "איתם אנחנו לא מופיעים" – אבל הסיבות לחוויות הלא נעימות האלה הן בגלל שאנשים לא מבינים מה אנחנו עושים בשביל להגיע להופעה. בין אם זה כמויות הכסף (ביחד על הופעה אנחנו משלמים 1000-1500 שקל, סכומים שלהקה יכולה לעשות בה הרבה) ארגון ההסעות והמכירה אינסופיים.. אז להגיע להופעה ולראות שחברי להקה מזלזלים בך ובמוזיקה שלך אחרי שטרחת זה כבר מעצבן.

מה הציפיות שלכם מה-EP החדש, והאם אתם כבר בתהליכי כתיבת חמור לאלבום מלא?

הציפיות שלנו? שאנשים ייראו את הבסיס ומה יכול לצאת ממנו, שישמעו ויגידו "וואלה.. בוא נלך לראות". והאמת שכן, אנחנו התחלנו בכתיבת שירים חדשים, שכנראה ייכנסו לאלבום שיוקלט בעתיד שאפילו נהיו יותר כבדים גם בכיוון הגיטרות וגם בהלחנה, בוא נאמר שאנחנו טיפה יותר סגורים על עצמנו ויותר ברוטאליים… יהיה יותר דם [צוחק]…

אם יש סוג של אות מבשר רעות בלהקות מקומיות, זה ש-EP הוא אמנם טבילת אש אולפנית צנועה, שיכולה לחמם לקראת עבודות אולפן רציניות יותר או להכין את מאזיניה של הלהקה לחומר המוזיקלי שלה מעבר להופעות – הרי רוב הלהקות המקומיות בארץ שטרחו הוציאו EP חדלו שם וגוועו לאיטן או נעלמו כליל. מעטות הן הלהקות שאחרי EP אחד המשיכו לעבוד באופן רציף ואף טרחו להקליט אלבום מלא ולהוציאו. האם אתם מוציאים EP על מנת להשאיר חותם מוזיקלי לפני שהלהקה תלך לאיבוד בעולם הבגרות – ותשאר בתור סממן של גיל הנעורים (דבר שקצת קשה לענות עליו בשלב זה) או שאתם מלאים ומוכנים לעשות כל שיידרש להמשיך הלאה לסלול את המסלול המוזיקלי אל אלבומים מלאים והמשך הקריירה המוזיקלית כלהקת מטאל קיצונית?

אני יכול להגיד לך שכולנו ישבנו וחשבנו על זה כמה פעמים, הדבר הכי כיף זה להופיע, להתקדם, לשמוע שיר שלך שכתבת מוקלט ומופץ אז אני חושב שכל עוד נהנה מזה נעשה הכול כדי להמשיך. בסך הכול אנחנו נלחמים בשביל להיות להקה – הן מבחינה כספית והן מבחינת התארגנות, כל עוד נהנה. ה-EP עוד כמה שנים יישאר כזיכרון, אלא אם תובטח לנו קריירת פופ רווחית ואז נעזוב את המקצוע.

מה הן ההשפעות המוזיקליות שלכם ואיך אתם מכניסים אותן ביחד למרקחת המוזיקלית הקיצונית שהיא Blood Everywhere?

וואו… שמע המון.. אני יכול להגיד שלכל אחד יש את הכיוון שלו. בן תמיד נוטה לכיוון הדת'קור, וואחי לכיוון הגריינד, אוזי תמיד הפרוגרסיבי, מיתר בברוטאל ואני תמיד בקטע הטכני (Cephalic Carnage נאמבר וואן!). ההשתלבות היא הכתיבה שלנו, זה לא שאנחנו באים ואומרים "בוא נעשה ריף כזה כמו הלהקה ההיא" אלא אחרי שכותבים שיר, מתחילים להגיד אחד לשני "בואנה זה ייצא סטייל Emeth", כל אחד מכניס את הקטע שלו וזה מה שיוצא.

אילו להקות אתם רואים בהן אחיות לגורל ולדור שלכם כמטאליסטים צעירים בארץ, ואילו להקות נראות לכן ההבטחות של שנת 2011 – אם הדבר תלוי בטעמכם המוזיקלי האישי?

אם אני צריך להגיד אחיות לגורל ולדור וצעירות .. בוא נאמר Corege ו-Catharsis! הבטחות? שמע Catharsis אלופים, הם לגמרי הדבר הבא… כמו כן גם Negative Projection – אבל הם לא הדבר הבא, הם הדבר הנוכחי! מי היה מאמין…

כמה מילים שתרצו להוסיף לקוראי מטאליסט?

בגדול? תודה רבה לניר דולינר, חן בלבוס, מירי מילמן ואלי זולטא על כל העזרה והסבלנות. דת'קור זה לא מילה גסה. נתראה ב-Summer Carnage!