Bushwhack – פרוג על גבי קנבס מטאלי

מרואיין: Ben Shanbrom, מתופף \ סולן להקת Bushwhack

יום חמישי. שעות הצהריים. חם לי מאד, באוטו עם מזגן שלא עובד כל כך טוב. לפתע, אלון (עורך האתר) מתקשר אליי ודורש ממני להתייצב אצלו במהירות. אני מגיע, נמתח לדום, מקבל כאפה (וזה קשה, כי אני גבוה ממנו בשני ראשים) ומקבל דיסק של להקה אנונימית בשם Bushwhack. אלון מודיע לי שעלי לראיין את Ben Shanbrom מהלהקה, שנמצא בארץ בחופשה. "שנברום??" אני שואל. "יהודי??" אני שואל שנית, ומקבל תשובה חיובית. אני מכניס את הדיסק למערכת. ריפים חזקים ועוצמתיים מתחילים לבקוע מהרמקולים, וארבעה שירים ארוכים ועמוסים מסתיימים להם. אני מבסוט, להקת פרוג מטאל שלא עושה חשבון, משלבת השפעות מכל ז'אנר אפשרי, ומפתיעה באגף הסולן – לא רק יהודון, לא רק שר לא רע, אלא גם מתופף, וטוב מאד. לאחר כמה ימים אני מתקשר לשנברום, תופס אותו באמצע סיור בקיבוץ בדרום, וממטיר עליו שאלות, כמו חייל שמשתלשל אל ספינה עמוסה בפעילי שלום. התוצאות לפניכם.

היי בן. ספר לנו קצת על הלהקה… מתי היא קמה, האם עברתם שינויים כאלו או אחרים?

Bushwhack היא יחסית להקה חדשה, למרות התחלנו לנגן ביחד בחטיבת ביניים ( כשהיינו בני 15). מתישהו פשוט נמאס לנו להיות בלהקות בהן אמרו לנו מה לעשות, והחלטנו להתנסות, בלי שתלטנות או כוחניות. התוצאה הייתה האלבום הראשון שלנו, שיצא ב 2007, שהיה בעצם אוסף של שטויות שהיו לנו בראש – מטאל, ג'אז, לטיני, הכל. כרגע אנחנו מתכוונים על סאונד משלנו, שהוא יותר בעצם כיוון משלנו. Bushwhack היא כמו עיירת גבול, או אזור גיאוגרפי שמחבר כמה מדינות – סוג של גבול בין מטאל, רוק, פרוג, סימפוני. ה EP ששחררנו עכשיו הוא התכוונות ראשונה על מה שאנחנו רוצים לעשות, על הסאונד החדש שלנו.

התחלתם בתור להקה אינסטרומנטלית?

כן – חמש השנים הראשונות שלנו היו ללא מילים ושירה. לא כי רצינו, אלא כי לא מצאנו מישהו שיתאים לנו. עברנו סולנים בכל הסגנונות האפשריים, החל מצרחות ועד זמרות סימפוניות, ופשוט לא מצאנו מישהו מתאים. רק בקיץ האחרון החלטנו שאנחנו באמת רוצים שירה במוזיקה, ומכיוון שאני היחיד שיכול לסחוב שירה (בצניעות), התנדבתי.

ואיך החלטתם שאתה תשיר באלבום?

זו הייתה החלטה קשה, ואתגר לא קל. אני עדיין עובד על זה. עברתי המון הכשרה קולית, והיינו צריכים לכוון מחדש חלק מהשירים כדי שיתאימו לסולמות שאני מסוגל לשיר בהם, אבל אני גאה מאד בעובדה שאני כרגע הקול של הלהקה.

אתה נכנס למועדון מאד מצומצם שכולל את הסולן של האיגלז, פיל קולינס ודייב גרוהל (וגם, לא באמת, כי הוא לא מתופף בהופעות). לא מסובך קצת? זה אולי מלחיץ קצת?

בחלק מהשירים הקלידן מחליף אותי על התופים ( ומנגן בעצם לופים אלקטרוניים) ובחלק מהשירים אני מתאמץ ומצליח לשיר את השירים. אני מאד אוהב שירה אבל יותר אוהב את התופים – כי זה הכלי המקורי שלי וזו האהבה הראשונה שלי. עם הזמן, אנחנו נרצה להכניס זמר אמיתי, שייקח את המושכות כמו שצריך. אני מניח שאתרום קצת קולות ותפקידים פה ושם. אני גאה להיות חלק מהחבורה הזו, אבל לא חושב שאתמיד בזה. זה שילוב מוזר, אבל התופים תמיד היו האהבה הראשונה שלי ואני רוצה להתפתח בתחום הזה.

איך ארבעה צעירים אמריקאיים "נורמטיביים" מחליטים לנגן פרוג מטאל, ולא איזה אינדי מעפן? לא חבל על הבחורות?

איך אני שמח ששאלת את זה – אני שונא אינדי כל כך. אני לומד בבוסטון עכשיו, וכולם מתלהבים מהמוזיקה הנוראית שיש שם – "אוו, איזו סצנה מוזיקלית מדהימה יש בבוסטון". איכס. אני לא יכול לסבול את המוזיקה חסרת הרגשות, השטוחה הזו, שכולנו לא יכולים לסבול. מצד שני, בניגוד למה שאנשים יכולים לחשוב, גדלנו על Deftones, Sevendust, Incubus – ולאו דווקא על Yes, King Crimson ו Rush. אנחנו אוהבים להקות כבדות אבל מלודיות, ובתהליך של יצירת המוזיקה שלנו, אנחנו מנסים להכניס כמה שיותר השפעות – וממש מקווים שזה לא נשמע כמו להקת אינדי אמריקאית טיפוסית.

מתי נוכל לשמוע אלבום מלא חדש?

אני לא רוצה להתחייב על תאריך, כי כל מי שיודע משהו על הקלטות ועבודה על אלבום יכול לומר שזה לוקח הרבה יותר זמן ממה שרוצים באמת. אנחנו לא רוצים לחפף, אנחנו רוצים להשקיע את כל מה שאנחנו יכולים ולהשתפר. המטרה היא להעיף לאנשים את המוח, ולתת את הכל באלבום – כמו ש Porcupine Tree עשו לי ב In Absentia… אנחנו מקווים שהאלבום החדש יצא מתישהו בשלוש השנים הקרובות.

אתה לומד בקולג'. בין הבירות, המסיבות, הלימודים (אעלק) והמבחנים – איך אתה ושאר חברי הלהקה מצליחים לשלב את המוזיקה בפנים?

אנחנו חיים ככה כל הזמן. לקלידן שלנו יש שני סופי שבוע בחודש בבית (וזה בצד השני של ארה"ב), ואנחנו צריכים להלחם על שעות חזרה וכתיבה. הנסיעות ארוכות, וההשקעה רבה, אבל אנחנו מנסים לשלב את זה כמה שיותר. שניים מהחברים סיימו ללמוד עכשיו, אז אני מקווה שהקצב יעלה בזמן הקרוב.

הביקורות מהללות אתכם עד עכשיו – יש לכם פחד לאכזב את המבקרים או המעריצים שכבר הספיקו לגלות אתכם?

אין לנו הרבה פחד בקטע הזה. אנחנו רוצים לעשות את שלנו, ורוב החומר לאלבום הבא כתוב, ואנחנו גאים בחומר. אז אנחנו מניחים שמי שאהב עד עכשיו יאהב גם את החומר החדש. חשוב לנו שההפקה, הסאונד, וההנאה ימשיכו לאלבום, ואז זה לא יאכזב אף אחד – בסופו של דבר אנחנו כותבים את החומר שאנחנו רוצים לנגן, ואם נכתוב שירים לפי מה שאנחנו חושבים שהקהל רוצה לשמוע, אנחנו לא נהיה להקה שאמיתית לעצמה.

קצת עליך – מה אתה עושה בישראל לכל הרוחות?

אני ב"תגלית", מסע לישראל המיועד לצעירים אמריקאיים… מאד רציתי להגיע בשנה שעברה, אבל זה לא הסתדר מכל מיני סיבות שלא קשורות אלי. השנה קיבלתי מייל משמח מאד שהתקבלתי, וזה יצא לפועל. למרות שאני עמוס בלימודים, החלטתי להגיע בכל זאת, אחרי שכבר אמרו לי שזה כמעט לא יקרה השנה, וברגע האחרון קיבלתי הודעה שאני צריך להתחיל לארוז… חשבתי על זה בדיוק חמש שניות – זו הייתה הזדמנות מעולה להגיע לישראל. אני אוהב לטייל, וכיהודי שרצה להגיע לפה כי לא הייתי כל כך מחובר ליהדות שלי, זו הייתה הזדמנות מעולה.

לא נולדת בישראל?

אני כבר דור חמישי בארה"ב.

לא פחדת לבוא לכאן בימים כאלו?

קצת חששתי בתחילה כשחשבתי על זה, אבל הנחתי שישמרו עלינו יפה. יש לנו חובשת עם רובה!!! (ההפתעה במקור – א.ג) שתשמור עלינו, אבל בכלל חושבים על זה כשמטיילים. זה לא כמו שום מדינה שהייתי בה בעבר, אבל בהחלט לא מרגישים את הבלאגן מסביב. יש הבדל ענקי בין הדימוי של ישראל מבחוץ, לבין איך שהיא נראית באמת.

ומה אתה חשוב על גל ביטולי ההופעות שתוקף את ישראל?

אני לא ממש יודע על זה כלום.

בזמן שאתם חורשים את הארץ באוטובוס, אלביס קוסטלו ביטל פה הופעה מטעמים מצפוניים, שתי להקות אינדי שאני לא מכיר ביטלו אף הן, ולפני יומיים הפיקסיז ביטלו פה הופעה, אחרי שכבר התחייבו עליה (כמו קוסטלו). ובל נשכח את סנטנה וגיל סקוט הרון, שביטלו לפני כמה חודשים.

זה מצער מאד. אני לא יכול להבין אותם מצד אחד, אבל מצד שני אני מניח שמישהו שכנע אותם בתעמולה עשויה היטב על המצב פה, כפי שהוא רואה אותו. שמע, הדור שלי נהייה די מעורב בפוליטיקה וחברה, ובשנים האחרונות נהייתי מעורב יחסית. כל הסיפור עם הספינה די עצבן אותי (על זה לא יכולנו שלא לשמוע), כי אני מבין את הצבא הישראלי, והיחס של התקשורת כלפי ישראל די מרגיז. אני בטוח שבעתיד תהיה לי נקודת מבט יותר טובה ובוגרת על המצב. מה שבטוח, המפגשים שלי עם חיילים בגילי היו מעניינים, ופותחי עיניים. זה משהו שאני יכול לספר עליו הרבה בבית.

הלהקה אומרת על זה שאתה בישראל? האם יש סיכוי שנראה אתכם מופיעים פה?

הם היו מבואסים כי אנחנו לא מתאמנים, אבל לא ממש אכפת להם שבאתי לפה. אני בטוח שאם היינו צריכים לבוא לפה להופעה, הלהקה הייתה שמחה. אנחנו יודעים שמבחינת סגנון אנחנו לא מתאימים לנוף המוזיקלי בארה"ב, ודווקא באירופה ואסיה קיבלנו אחלה תגובות. המטאל האמריקאי לא במצב כל כך מעניין, ולכן אני בטוח שהיינו שמחים להגיע לפה להופיע – וזה הרי ברור שכל מקום שמזמין אותך להופיע בו, זה מבורך.

איך אתם באמת מסתדרים עם שוק המוזיקה האמריקאי, ש… בוא נאמר את זה בצורה יפה… די מסריח מהתחת?

התחלנו עם הלהקה במחשבה על להיות כמה שפחות נגישים לקהל האמריקאי הרחב. הרצון שלנו הוא שמי ששומע אותנו יגיד "מה לעזאזל הם חשבו???" (צוחק). אנחנו לא ממש מתייחסים לטעם הקהל הרחב או מכתיבי טעם הקהל. אנחנו פשוט רוצים לעשות את מה שאנחנו אוהבים ורוצים, אני מניח שאם היינו מנגנים את מה שהקהל רוצה, לא היינו פה.

אתה מכיר קצת מוזיקה ישראלית? מטאל ישראלי?

שמעתי כמעט כל שיר מזרחי ברדיו פה באוטובוס וזה יוצא לי מכל החורים – לא כי זה לא יפה, אלא כי זה פשוט מוגזם, כמה אפשר לשמוע את אותם השירים כל הזמן???. במטאל ישראלי אני מכיר רק את Orphand Land, והם פשוט מעולים – ככה עושים מטאל ישראלי, אני מניח.

אתם להקה צעירה, בתחילת הדרך, עם ביקורות מפרגנות והמון פוטנציאל. יש לכם אלפי מטרות ושאיפות. מכל אלו, יש לכם מטרה מסוימת?

המטרה העיקרית שלנו היא לעשות מוזיקה, ליהנות ממנה כמה שאפשר, ולהתפרנס מזה. אני לא רואה ולא רוצה שום דרך אחרת. חוץ מהמטרות הברורות מאליהן בתור להקה מתחילה, אנחנו פשוט רוצים להמשיך לנגן בכל מקום, להופיע בכל מדינה אפשרית, ולפגוש כמה שיותר אנשים שמעריכים את מה שאנחנו עושים.