Caliban – מטאלקור גרמני מזוכך

מרואין: Patrick Grun, מתופף להקת Caliban

סצינת המטאלקור הולכת ותופסת נתח מאוד חשוב במטאל העכשווי. למרות ואולי בגלל מוצאם הגרמני של Caliban, הם מצליחים לייצר מטאל אגרסיבי, שמצד אחד נשמע מאוד אמריקאי ומצד שני שומר על השורשים האירופאים של חברי הלהקה. אחרי האלבום המעולה The Undying Darkness ורגע לפני שהם עולים על בימת מועדון התיאטרון בארץ, Caliban נכנסו לאולפן לעבוד על אלבום חדש ולכבוד זאת תפסנו את Patrick Grun, מתופף הלהקה, לכמה שאלות על ההופעה הקרובה ועל הדיסק הבא.

הי פטריק, איך מתקדמת העבודה על האלבום החדש?

אתמול סיימתי להקליט תופים , ועכשיו אנחנו בשלב של הורדות הגיטרות. אנחנו מאוד מרוצים מההפקה של האלבום ומאיך שהשירים יוצאים. השירים יותר ברוטאליים ומהירים, יש עדיין שירה נקייה אבל הפעם למארק (הגיטריסט), הייתה השראה לשירים חזקים יותר. אנחנו רוצים להכניס לאלבום בלדה, אבל אנחנו עוד לא בטוחים אם היא תצא מספיק טוב.

מי מפיק את האלבום הפעם?

חבר טוב מאוד שלנו, בני ריכטר. הוא עושה עבודה נפלאה, מבין את השירים שלנו ועוזר לנו בהרמוניות. הוא גם הולך לנגן קלידים וסמפלר. הפעם החלטנו להביא לאולפן רק חברים, ככה שטכנאי התופים שלי, טוני, וסאונדמן ההופעות שלנו, לארס, נמצאים איתנו באולפן ועוזרים בהפקה. זה עושה את האווירה להרבה יותר רגועה באולפן.

אתה יכול לתאר את תהליך כתיבת השירים?

למעשה לא יוצא לנו כמעט לכתוב שירים ביחד. מארק כותב את כל הריפים באולפן הביתי שלו ושולח לנו אותם במייל. ככה כולם מספיקים ללמוד את השיר עד לחזרה הבאה. אם אנחנו מרוצים מהשיר, אנחנו נכנסים להקליט אותו.

מה לגבי המילים, מי כותב אותן?

אנדי (הסולן) כותב את כל המילים. הוא כותב יומן כל יום במשך כמה שנים, אז יש לו הרבה מה להגיד והרבה מאוד על מה לשיר.

על מה השירים החדשים?

כמו שאמרתי, החומר החדש הרבה יותר כבד ומהיר. שירי Mosh-Pit טובים! גיטרות מהירות, דאבל באס מהיר וגראולים מעורבבים בשירה נקייה.

מה ההשפעות שלכם כשאתם כותבים חומר חדש? מה אתם שומעים בימים אלו?

אני לא יודע להגיד לגבי שאר חברי הלהקה, אני מקשיב למוזיקה יותר איטית ומלודית כמו Three Doors Down ,Hoobastank ,10 Years ו-Stone Sour. אנחנו מנסים לא להיות מושפעים במהלך הכתיבה, אבל אי אפשר ממש להימנע מזה.

העבודה על האלבום החדש מתרחשת נורא מהר, האם זהו פרץ השראה בלתי נשלט?

לא משהו מיוחד, פשוט יש לנו תוכניות גדולות ל-2007 וכדי להכניס את הכל ללוח זמנים הצפוף (הופעות , פרומו וכו') החלטנו להתחיל להקליט עכשיו כשיש יותר זמן פנוי. זה זמן מושלם בשביל לעשות אלבום מפלצתי.

ועכשיו קצת היסטוריה, איך התחלתם? האם תמיד ניגנתם את הסגנון שאתם עושים עכשיו?

Caliban התחילה ב-1997 ותמיד שילבנו בין הארדקור למטאל. ניגנתי בכמה להקות לפני זה (מרקו הבסיסט ואני ניגנו ב-Six Reasons To Kill) דניס (הגיטריסט) עדיין מנגן בלהקה שנקראת Aclys. הסאונד של Caliban היה ונשאר אותו הדבר, רק שהשתפרנו בנגינה וכתיבת שירים.

איך הבנתם שהלהקה נהיית יותר גדולה ומצליחה?

הייתה לנו נקודת פריצה עם Shadow Hearts. התחלנו להופיע עם להקות גדולות יותר והתחלנו לעשות סיבובי הופעות ארוכים יותר ופסטיבלים. אחרי שחתמנו ב-Roadrunner והוצאנו את The Opposite From Within, התחלנו להגיע למקומות רחוקים יותר. עשינו טור של 3 חודשים עם Machine Head, ניגנו בפסטיבלים הגדולים כמו Rock N Ring ,Wacken ו-Download ואז הבנו ש-Caliban בדרך להפוך להקה גדולה באירופה. אנחנו מאוד שמחים מההצלחה, כי תמיד רצינו שהמוזיקה (התחביב שלנו) תהפוך להיות המקצוע שלנו.

איך חתמתם ב-Roadrunner?

הופענו בפסטיבל שנקרא With full Force והיו שם כל מיני A&R של חברות תקליטים שבאו לראות אותנו. ההופעה הזאת הייתה מדהימה. המנהל שלנו קיבל טלפונים מכל מיני לייבלים אבל אנחנו רצינו את Roadrunner. אז הקלטנו את האלבום והבאנו להם מוצר מוגמר ורק אז הם החתימו אותנו. סיפור קלאסי על חתימה בחברה גדולה.

באלבום האחרון The Undying Darkness בחרתם לעשות קאבר לביורק, למה?

חשבנו שלעשות לביורק קאבר יהיה רעיון טוב, אין כמעט להקות שעשו קאברים לשירים שלה, והשיר הזה דרש גרסה כבדה וגרובית.

בהופעות אתם ידועים בעיקר בשימוש של ה-"Wall Of Death" האימתני, איך זה התחיל?

כבר מזמן חשבנו שיהיה מגניב לעשות משהו שונה בהופעות שלנו, אז התחלנו עם ה-Wall Of Death. כולם בעולם כבר יודעים מה לעשות כשאנחנו מכריזים על זה. אנחנו אוהבים את זה ומקווים שהקהל אוהב את זה. אני מצפה לראות את זה קורה גם בתל-אביב. מעניין אותי לראות איך אנשים יגיבו לזה אצלכם.

הסצנה של המטאלקור הולכת וגדלה כל הזמן. מה אתה חושב על זה? ואיזה להקות אתה אוהב?

הסצנה התפתחה מאוד ועדיין גדלה. אני חושב שזה מעולה, כי יש המון להקות שצריכות לזכות בהכרה. אני מכיר הרבה מהלהקות האלו אישית וחלק מהם חברים טובים שלי. באופן אישי אני אוהב את Lamb Of God ,Chimaira ,Machine Head, Slayer ועוד רבות אחרות.

כמה זה שונה להיות להקה גרמנית לעומת להקה אמריקאית לדעתך?

זה הרבה יותר קשה ללהקה גרמנית להיות מוכרת בארה"ב והרבה יותר קל ללהקה אמריקאית להיות מוכרת בגרמניה. יש לנו קהל מעריצים שם ואנחנו עובדים קשה מאוד כדי להגדיל אותו. זה כיף להיות להקה גרמנית שמצליחה שם. כי בדרך כלל ללהקות אמריקאיות יש את "הזכות" להיות גדולות, אצלנו בגרמניה יש המון להקות טובות.

אתה יכול לתאר איך נראה יום בטור?

מחכים, מחכים, מחכים, מחכים, מחכים – הופעה – מחכים, מחכים, מחכים, מחכים, מחכים.

אחרי כל כך הרבה זמן בסיבובי הופעות, אתה לא מגיע לפעמים לנקודת שבירה?

כולנו קיבלנו על עצמנו את העבודה הזאת ואנחנו אוהבים אותה. אנחנו אוהבים להיות במקומות שונים ולפגוש אנשים שונים בכל מיני ארצות. לפעמים זה נמאס, ואתה רק רוצה לחזור הביתה ולא לראות יותר אף אחד מהלהקה כי אתה נמצא איתם כל הזמן בטור. אבל אז כשאני מגיע הביתה, אחרי כמה ימים כבר מתחיל לדגדג לי באצבעות שאני רוצה לצאת שוב לדרך ולהמשיך להופיע. זה היה החלום שלי ואני חיי אותו.

איך אתה מרגיש לקראת ההופעה בישראל?

אני מאד מתרגש! בדרך כלל אנשים מגרמניה שומעים על ישראל בגלל המצב הביטחוני ומה שרואים בחדשות. אבל יש לי כמה חברים מתל-אביב (החבר'ה מבצפר) ואני מת לפגוש אותם שוב, והפעם בארץ שלהם! זה ממש מרגש אותי, אני רוצה להספיק לראות קצת מהמדינה שלכם ולהכיר אנשים חדשים.

יצא לך לשמוע להקות ישראליות?

למען האמת לא יצא לי להכיר עוד להקות חוץ מ-Betzefer, והם גם חתומים איתנו בלייבל. Betzefer הופיעו איתנו כמה פעמים באוסטריה ופעם באתי לבקר אותם בקולון.

האם אתם הולכים לעשות חומר חדש בהופעה?

לא נראה לי, אבל יש לנו המון שירים "ישנים" וטובים שאני בטוח שהקהל הולך לאהוב…

אז למה הקהל צריך לצפות?

למטאלקור הכי טוב והכי חזק שיש באירופה! Mosh Pit מטורף, המון מעגלים וכמובן Wall Of Death – אני מזמין את כולם להגיע!!