מרואין: Zak Tell, סולן להקת Clawfinger

למי שחושב שראפ-מטאל זה מילה גסה, הרי שלהקת Clawfinger הם התרופה, להקת מטאל אגרסיבית שלא נוטה לפופ כדי למכור את שילוב שירת הראפ שלה יותר טוב. הלהקה זכתה להצלחה עצומה באירופה עם הוצאת אלבומה הראשון, וגם אלו שבאו אחריו יצאו בחברת תקליטים מהגדולות בעולם, דבר שהשתנה כשהלהקה הרגישה כי התמיכה בהם מצד חברת התקליטים יורדת, והחליטה לעבור לחברת Nuclear Blast, כנראה כלהקת הראפ-מטאל היחידה שם.

עכשיו אלבום חדש יוצא להרכב, Hate Yourself With Style, שהוא גם הכבד ביותר בהיסטוריה של הלהקה, שילוב של ריפים בסגנון Meshuggah עם שירת ראפ אגרסיבית ושירה מלודית של הסולן המעולה זאק טל, ולכבוד צאת האלבום, ישבנו לשוחח עם זאק:

הי זאק, כרגיל אתה עושה שימוש בהרבה מחאה בטקסטים שלך, ואני מניח ששם האלבום הוא גם כזה.

נכון, זה מתייחס למצבים בחיים שבהם אנחנו נאלצים לעשות דברים שאנחנו לא ממש רוצים לעשות, על העמדת פנים, זה מתקשר באמת לקו שעובר בכל האלבומים שלנו, כמו ב Nothing Going On לפני שני אלבומים, שעוסק בחיים האפלים של הלהקות, זה הכול מתקשר עם התיאור שלי של הצדדים האפלים יותר של תעשיית המוזיקה.

יש לך גם עבר של שימוש במילים שנתפסות כמעליבות במיוחד כדי לעורר תגובה, באלבום הראשון כתבת שיר אנטי גזעני שנקרא Nigger, ובחדש יש לך שיר The Faggot In You

נכון, אני נוטה להקצין את המילים כדי לעורר תגובה באנשים, Nigger באמת היה אנטי גזעני, ואילו The Faggot In You מבוסס על קטע ששמעתי באינטרנט של איזה הומופוב בנאום שנאה, השתמשתי בשורה שנלקחה ממנו כדי להביא את הסלידה שלי מהומופוביה ושנאת חינם, אני מניח שזה נובע מזה שגדלתי על שני סוגי מוזיקה, היפ הופ אמריקאי ישן, ופאנק אנגלי ואמריקאי, שני ז'אנרים שלא התביישו לבעוט במערכת כשצריך, ולפעמים לעשות זאת בצורה בוטה במיוחד.

בחזרה קצת ל Nothing Going On, אתה מרבה להתייחס לעולם המוזיקה ומבקר אותו רבות.

נכון, זה עולם מושחת ומנוון רוב הזמן, שמנוהל ע"י חברות תקליטים תאבות כסף ואומנים שמוכנים למכור את הנשמות שלהם בעבור עוד כמה דולרים, ואני מרבה להתייחס לזה.

גם האלבום שלפני החדש, Zeros And Heroes עסק בהערצה שלך דווקא לאנשים הפשוטים, אלה שמפרנסים משפחה והולכים לעבודה רגילה מידי יום

נכון, אלו בעיני הגיבורים האמיתיים, לא אלו שחיים איזה חלום של מוזיקה וסמים, מוזיקאים שחיים בבועה של הצלחה שכולה בדויה, בעיני אדם שקם כל בוקר לעשות עבודה שהוא לא אוהב רק כדי לדאוג למשפחה שלו הוא גיבור הרבה יותר גדול.

יצא גם וידיאו לשיר הנושא מהאלבום, נכון?

כן, זה גם אחד השירים הכי עצבניים שעשינו, את הקליפ אפשר להוריד מהאתר שלנו.

מאז שאתם התחלתם את ז'אנר הראפ-מטאל, פחות או יותר כלהקה היחידה שפעלה אז בסגנון הזה, גדל הסגנון לממדי ענק, עם להקות כמו Limp Bizkit למשל, זה מה שגרם לך להתרחק מהסגנון ולעשות יותר שירה מלודית ומוזיקה יותר כבדה?

אני לא רואה שום דמיון בינינו לבין כל להקות הראפ מטאל האמריקאיות, אנחנו קודם כל כבדים בהרבה, אין לנו משחקי תדמית של היפ הופ, אין לנו פופ במוזיקה, אנחנו עושים מטאל אגרסיבי וחזק, שחלק מהשירה בו היא שירת ראפ שמושפעת הרבה מאמני ההיפ הופ האמריקאים המוקדמים, ואנחנו מתרכזים במסרים חברתיים ובמחאה, ולא שרים על זיונים או מכוניות חדשות, וגם לא על כאבי גיל ההתבגרות כמו כמה מהלהקות האלו. כמו שאמרת, אנחנו די היינו הראשונים, נעשו שירים ששילבו ראפ ומטאל, כמו של Anthrax ו Public Enemy או כמה קטעים של Run DMC, אבל אנחנו הלהקה הראשונה ששילבה את זה, וזה בהחלט נשמע שונה לגמרי מכל גל הראפ מטאל החדש והגועלי שחזק היום.

אני זוכר שכשיצא האלבום הראשון שלכם, עוד כשהייתי בתיכון, אנשים שמעו את השירה שלך והיו בטוחים שמדובר בסולן כושי מלוס אנג'לס, ולא בשבדי רזה וגבוה.

"צוחק", הייתי שומע את זה הרבה. זה בגלל שגדלתי על כל להקות הראפ הוותיקות מלוס אנג'לס בעיקר, הייתי שר קטעים שלמים של סולני ראפ וותיקים, מתרגל את השירה כל יום, כל היום עד שהרגשתי שזה מושלם, כולל האינטונציה המדויקת שלהם, סולנים כמו Chuck D, או Ice Cube, וגם Ice T, כל אלו השפיעו על סגנון השירה שלי, ואני מניח שזאת הסיבה שאני לא נשמע כמו מה שאני, שזה שבדי רזה וגבוה..

אז אך הגעת לשילוב עם המטאל?

זה בעיקר הגיע משאר חברי ההרכב, שהם יותר מטאליסטים בגישה, אני גדלתי הרבה על פאנק ולהקות כמו Sex Pistols, שגם להן היה את האגרסיות שיש במטאל, לאחר מכן התחלתי לשמוע גם יותר מטאל וזה בא לביטוי בשירה שלי, אבל הבסיס שלי הוא בעיקר בראפ.

האלבום החדש נחשב להכי אגרסיבי, והכי כבד שהוצאתם, מה גרם לזה?

הרבה דברים שונים בו, חבר אחד של הלהקה עזב, והוא היה זה שהוסיף הרבה מהאלמנטים האלקטרונים למוזיקה, כך שעכשיו זה מבוסס רק על כלים "מטאלים", גם הניסיון של השנים הרבות שבהן אנחנו מנגנים ביחד עזר, פשוט השתחררנו ועשינו מה שאנחנו רוצים.


Clawfinger זה בכל זאת מטאל

המעבר מלייבל גדול בקנה מידה בין לאומי ללייבל פחות גדול גם עזר?

בוודאי, עד האלבום הקודם הכול יצא ב GUN, שזה לייבל שבבעלות חברת הענק BMG, והם כל הזמן רצו אי אלו דברים מהלהקה, ברגע שהרגשנו שהם כבר לא עומדים מאחרינו כמו פעם, פשוט חתכנו ועברנו ל Nuclear Blast, ששם אנחנו מרגישים שיש יותר יחס אישי ויותר תמיכה, העובדה שבשבועיים האחרונים אני עושה פי 20 יותר ראיונות מכל אלו שעשיתי בכל התקופה של קידום האלבום הקודם. וגם זה, אגב, השפיע על האגרסיות שבאלבום החדש, לא היינו תחת שום לחץ, עשינו אותו כמו שרצינו, כמה כבד שרצינו, ובגלל זה הוא יצא כל כך חזק.

אני מבין שלאלבום מצורף גם DVD.

נכון, בגרסא המיוחדת שלו מצורף DVD שכולל 45 דקות של הופעה שעשינו, יש שם קטעים מאחרי הקלעים שלנו, ראיונות, והרבה שטויות שאנחנו עושים, זה יצא נחמד.

נחזור קצת לטקסטים שלך, עסקת די הרבה בנושא ההתאבדות בשירים שלך, היו שירים כמו Catch Me, או Easy Way Out באלבומים קודמים, ובחדש יש את השיר Sick Of Myself, מה גורם לך לעסוק בנושא?

השיר היחידי שכתבתי שממש עוסק ברגשות האישים שלי לגבי התאבדות הוא I Guess I'll Never Know, וזה נושא שאכן מעסיק אותי ומפחיד אותי בו זמנית. זאת מחשבה שעברה בראש כמעט כל אדם ברגע אחד או אחר, Sick Of Myself לא ממש עוסק בהתאבדות אלא בדעה עצמית נמוכה שיש לאנשים מסוימים, אבל בגדול אני, כמו כל אדם אחר, נע בין מצבי רוח ומחשבות שונות, והשירים שלי פשוט מבטאים את מה שאני מרגיש בזמנים שונים, למזלי הם לא קורים באותו הזמן!

השיר Right To Rape מהחדש עוסק במקרה אמיתי?

זה רעיון שהיה לי בראש כבר כמה שנים אבל אף פעם לא הצלחתי ממש ליצור מזה שיר, לפני שנה וחצי 3 שחקני הוקי קרח שבדים יצאו לבילוי במרכז שטוקהולם, הביאו בחורה למלון שלהם וכולם שכבו איתה במהלך הלילה, זה הפך לכותרת ראשית כשאחרי זה הם נזרקו מהקבוצה אבל לא הועמדו לדין באשמת אונס! זה לא נכתב ישירות עליהם אבל זה גרם לי להעלות את הרעיון שעלה לי בכתב, הרעיון שהחוק במרבית העולם נכתב ע"י גברים כדי לשרת גברים וזאת הסיבה שאנשים כמוהם יצאו חופשיים מזה, זה פשוט מגעיל אותי שהצהרה שלה שטענה שמדובר היה באונס לא זכתה ליחס רציני, והשאלה שאני שואל היא אם המצב היה הפוך ונשים היו מסוגלות פיזית לאנוס גבר אך היו הדברים נראים אז?

על פי השיר שלך שנקרא God Is Dead, אתה לא ממש טיפוס דתי.

אני מאמין שיש לנו היכולת העצמית להכיר את עצמנו ולתת ביטוי לכל הדברים הרגשיים שיש בתוכנו, ושאין צורך בדמות אל כדי לעשות זאת. לדעתי הקיום שלנו על כדור הארץ לחלוטין לא קשור באיזה בחור אנורקטי שתלוי לו על צלב, בשבילי כל הסיפורים הדתיים הם אגדה או סיפור בדיוק כמו "שר הטבעות או משהו", זה יכול להיות מרתק אבל אני לא אחיה את החיים שלי בהתאם לזה, יותר מידי דם כבר נשפך בשם הדת ולכן אי אפשר להצדיק את קיומה.

לסיום, מכיוון שאתה כבר בעל משפחה, אך זה משפיע על החיים שלך כמוזיקאי?

זה אילץ אותי להפסיק להיות עצלן ולהתחיל לתכנן את העתיד שלי יותר טוב! זה הראה לי את המשמעות של אהבה בלתי מותנית וזה גם היה מבחן לסבלנות שלי, מכיוון שילדים יכולים להיות מאד רועשים ובודקים את הגבולות שלנו כל הזמן! אבל זה הדבר הכי טוב שקרה לי, החיים שלי השתנו לחלוטין, יש לי פחות מקום לאגואיסטיות, ופחות אפשרות לצאת ולשתות בירה עם חברים, אבל למזלי, יש לנו סיבוב הופעות!