Communic – התשלום על הקיום

מרואין: Oddleif Stensland, סולן \ גיטריסט להקת Communic

אלה שלא הספיקו להחשף אל Communic הנהדרת שסינוורה באורה את עולם הפאוור והפרוגרסיב מטאל – במיוחד אלה שאינם חסידים גדולים של הז'אנר – מוזמנים לטבול אוזניהם ביצירותיה האחרונות של הלהקה הנורובגית. הלהקה, שזכתה מאז הקמתה ב-2003 בכינוי "Nevermore האירופאית", מצדיקה את התואר לא רק בגלל הדמיון הווקאלי בין Oddleif הסולן לבין Warrel Dane, אלא גם בגלל איכות המוזיקה הבלתי ניתנת לערעור שלה. לקראת אלבום חדש, תפסנו את Oddleif לשיחת ערב קצרה אודות החיים, בגרות נפשית ומוכנות עצמית, עולם המוזיקה המטאלית, להקתו שלו ועתידה הקרוב והרחוק. מומלץ להטות אוזן ולשמוע את גלי הריקבון הויזאולי מתנפצים להם על החוף.

שלום Oddleif! מה שלומך הערב?

בסדר גמור, יותם. מה קורה איתך? זה הראיון הראשון שלי עם מגזין ישראלי, אני חושב.

נהדר, אז הבא נעשה את הראיון הזה לקדוש. רוצה לשאת ברכה?

אתה רציני?

ממש לא… מה שלומך הערב, ואיך זה שאני תופס אותך לא במרכזו של סיבוב הופעות?

כן, אני נמצא בבית עכשיו, עם הילדה הקטנה שלי, שומר עליה. אנחנו לא מופעים ברגע זה, אבל ממש הבהלת אותי עם ה-"ראיון הקדוש" הזה שלך [צוחק]…

לאלה שלא מכירים את הלהקה שלך, מה יש לך לומר על Communic בעצם, כדי לחשוף קהל של מטאליסטים שגלום בהם הפוטנציאל לשמוע את Communic?

זו שאלה קצת מסובכת. אני חושב שאני פשוט אמליץ למי שאוהב את הסגנון להקשיב לאלבומים שלנו, באינטרנט או ישירות מהאלבום עצמו – וייתן את השיפוט שלו לבדו.

מה לדעתך מבדיל בין אלבומכם החדש, Payment Of Existence, לשני האלבומים הקודמים שלכם?

אני חושב שלקחנו את האלבום למקומות חדשים, מבחינת ההתקדמות המוזיקלית, אבל גם בהחלט דאגנו לא לאבד את השורשים המטאליים שלנו, ולמעשה פשוט התפזרנו הרבה יותר על הקשת הרחבה שהוצעה לנו מבחינה מוזיקלית. יש לנו באלבום החדש הרבה יותר קטעים שניתן לקרוא להם "שירים שקטים" אבל מצד שני יש לנו גם את השירים הכבדים ביותר שלנו באלבום החדש. הוא הרבה יותר מגוון – לא חוזר על עצמו – ולא משעמם לדעתי, אין ספק שזה התוצר הטוב ביותר שלנו מבחינה מוזיקלית… למרות שאני מניח שזה מה שכל להקה אומרת על האלבום החדש שלה.

מה תוכל לספר על שיתוף הפעולה האחרון שלכם עם המפיק הדני הנהדר Jacob Hansen?

הוא באמת נהדר, הבן אדם עם התפיסה הכי נכונה והכי אלגנטית לסאונד שפגשנו. שלא תחשוב שלא ניסינו אחרים. האמת, רצינו לבדוק מפיקים אחרים וקונספציית הפקה שונה יותר מבחינה סאונד – כדי לא לגרום לאלבומים להשמע אותו הדבר מבחינת סאונד, אבל בסופו של דבר – ולא כברירת מחדל – אנחנו חזרנו לג'ייקוב כי פשוט אין מישהו מקצועי ברמה שלו בכל החצי הזה של הפלנטה.

איך הקהל האירופאי מקבל את Communic בהופעות?

באופן טוב ומפתיע למדי באיכותו, אני חייב לציין [צוחק]. ניתן לחשוב שמכיוון שאנחנו רק שלישייה, אז חלק נכבד מהקהל היותר פדננטי שלנו יתחיל להתלחשש "למה הם לא מגייסים גיטריסט נוסף? לאן כל ההרמוניות נעלמו? באלבום זה נשמע יותר טוב!" אבל במפתיע הכל עובד מצוין גם על הבמה.

איך אתה בוחר בעצם אילו מלודיות לשיר ואילו לזנוח, ואילו תפקידים לנגן על הגיטרה ואילו יישארו דוממים?

האמת, אנחנו פשוט קובעים את זה ככה כבר בחזרה, הרבה לפני ההקלטה. אנחנו כותבים את השירים מראש שתהיה גיטרה אחת בלבד, וליין שירה אחד שיוביל לאורך כל הדרך. הקישוטים האלה, כמו מלודיה של גיטרה שמתלבשת על הריפים במעומעם וברקע, או קול שני גבוה או נמוך יותר שנותן הרמוניה לקול הראשון – אלו פשוט קישוטים הפקתיים לאלבום. אנחנו מלחינים את השירים מראש שיתאימו לביצוע של הופעה חיה, עם מספר תפקידים מצומצם, ובאלבום פשוט מוסיפים קישוטים כדי נפח נוסף, אבל לא משהו שישנה את מהות השיר על פיו.

אפשר לחשוב שאתם פשוט מחליטים לזלזל ולהשאיר חלק מהמוזיקה בחוץ, כי במילא היא מיותרת באלבום…

[צוחק]… זו דרך אחת להסתכל על זה, אנחנו מעדיפים לראות את זה פשוט כגרסת הופעה וגרסת אלבום, שגרסת האלבום – לנו בכל אופן – נשמעת פחות טבעית ויותר מנופחת מהמימדים הטבעיים שלה, בעוד גרסת ההופעה היא הגרסה הראשית איתה אנחנו עובדים. ואתה גם גורם לזה להישמע כאילו המוזיקה שלנו שונה בתכלית על הבמה מאשר באלבום [צוחק] יש ממש מעט שינויים מינוריים.

איזו הופעה זכורה לך לטובה במיוחד?

המממ… אין ספק שהפסטיבלים של השנתיים האחרונות – מאז יצא Waves Of Visual Decay. אני יכול לציין בהחלט לטובה למשל את Wacken האחרון – שהיה פשוט לא יאומן מבחינת הנכונות של הקהל והמסירות שלו למוזיקה. כמו כן Prog-power – גם האירופאי וגם האמריקאי – שהיה הפעם הראשונה שלנו בארה"ב. היה נהדר.

עכשיו לשאלה שבטח חוזרת על עצמה כל הזמן. משווים אתכם פעם אחר פעם ל-Nevermore ואני יכול להאשים אותך בעיקר בהשוואה הזאת, כי גם עם ההרכב הקודם שלך, Scariot, באלבום האחרון שלך איתם, Strange To Numbers, הדמיון ל-Warrel Dane היה גדול במיוחד. לא נמאס לכם מההשוואה הזאת? למי שמכיר את Nevermore אבל לא את Communic, איך היית מבדיל אתכם מהחבורה האמריקאית?

[צוחק] יפה, ניסחת את השאלה הנצחית הזאת בצורה ממש טובה. אז כן, זו באמת שאלה שעולה בכל ראיון, ובאמת אנחנו מקבלים את ההשוואה הזאת ממש כל פעם שמישהו נחשף אלינו. אני לא חושב שאנחנו מושפעים מ-Nevermore כלהקה. אני לא אכחיש, בעיקר כי נמאס לי להכחיש, שהקול שלי ושל Warrel Dane חולקים דמיון, אבל רק בגלל שאנחנו שנינו נשמעים יחסית דומה לא אומר ששתי הלהקות שלנו נשמעות אותו הדבר. יצא וקרה ובורכתי, ואני יחסית אוהב את השירה של Warrel Dane בין חברי להקתי למשל, בקול מאוד דומה לשלו מבחינת טכניקת השירה והסגנון – אבל רק בגלל שאנחנו דומים זה אומר שאני חייב להימנע מלשיר ככה? לדעתי לא. המוזיקה שלנו בכלל שונה בתכלית.

כן, חברה שלי מגדירה אתכם למעשה "כמו Nevermore, אבל עם ביצים"…

[צוחק]… זה גם דרך להסתכל על זה. אני דווקא חושב שמכיוון שאנחנו כותבים פחות שירים כבדים, מבחינת לחן בכל אופן – אנחנו יותר קרובים לפרוגרסיב מטאל, בעוד Nevermore ממש גובלים בת'ראש ודת' מטאל מבחינה מוזיקלית. הם הרבה יותר מהירים מאיתנו, גם טכנית וגם בכל הלחנים שלהם. אנחנו אוהבים ריפים כבדים ואיטיים יותר, ובכלל להשקיע הרבה יותר בכל שיר, ולא לברוח לשיר הבא בחופזה.

כן, בקלות אפשר לשמוע בכם השפעות של Fates Warning, Megadeth ו-Candlemass יותר מ-Nevermore, לאלה שמטיבים לכת…

וואו! יפה, עשית שיעורי בית. אני לא יודע בנוגע ל-Candlemass אבל בנוגע ל-Fates Warning זו קליעה בול מבחינתי. בהחלט אחת הלהקות המשפיעות עלי ביותר.

מה אתם חושבים על סצינת המטאל הקיצונית?

אפשר לומר שזה בדם שלנו, אנחנו נורבגים, אתה יודע [צוחק]. ברצינות אבל, אי אפשר לשמוע מטאל בנורבגיה בלי להיות חשוף אפילו קצת למטאל קיצוני. זה עיצב את הקהילה המקומית שלנו בצורה ממש חזקה בתקופה המדוברת. אני פעיל בסצינה הזאת כבר 15 שנה בערך, בדיוק אחרי שמרבית המהומות הגיעו לסדרן ואף אחד לא העז לשרוף כנסיה כבר, אבל אי אפשר לברוח מזה. אני למשל מאד אוהב את Dimmu Burgir ואת Immortal, עד רמה מסוימת בכל אופן, וזה לא משהו שאני חושב שיעבור בהמשך – כי זה פשוט מדבר אליי. אני לא חושב שארצה לעשות אלבום בלאק מטאל, למשל, אבל בתור משהו לשמוע ולהנות ממנו, זה עושה את העבודה נאמנה. אווירה אפלה, מוזיקה קרה כמו חורף, זה נהדר.

ומה דעתך על מטאל יותר מסורתי? יש טעם להמשיך ולקיים מוזיקה שנמאסה על ידי קהל הבית שלה כבר לפני שנים ולהמשיך אותה רק בגלל כוחו של הרגל?

זו בעצם שאלת השאלות לא? האם להמשיך לעשות מוזיקה כמו שעשית עד עכשיו בגלל שזה עובד, ולהסתכן בכך שאנשים יאמרו שאתה רפטיטיבי, או לשבור את הגה הצידה – ולהסתכן בזה שאנשים יאמרו שהתמסחרת? אין הרבה פתרונות נראים לעין עם תשובה חד משמעית – אבל לדעתי, אנחנו נמצאים דווקא במקום טוב באמצע. אם נשווה אותנו למשל ל-Hammerfall שהיא להקה שעושה מה שכולם עשו, לדבריך, הרבה פעמים יותר טוב ועם יותר וותק לפניהם, הרי שברמת העיקרון הם צריכים להיתפס בעיני הציבור שאוהב אתה המוזיקה שלהם כחקיינים ותו לא. אבל עובדה שיש להם קהל מבוסס וגדול – מה שמסביר שלמרות חוסר המקוריות הבולט לעין ולאוזן, עדיין אנשים צמאים למוזיקה הזאת – והלהקה הזאת, Hammerfall מספקת את הסחורה בצורה מקצועית די והותר בשבילם.

אנחנו ב-Communic, ואני חייב לציין למזלי, לא סובלים מהסינדרום הזה של "מטאל מסורתי". למרות שאין בנו את כל השאגות שמקשטות את מרבית המטאל החדש, אבל אנחנו בסופו של דבר די עוף מוזר בתחום הפאוור מטאל וגם הפרוגרסיב מטאל. המוזיקה שלנו יחסית מאד כבדה לז'אנר, והדינמיקה המוזיקלית שונה בתכלית מזו של שאר להקות הפאוור באירופה. אז אפשר בהתאם לזאת לומר שיש זכות להמשך קיום של המטאל המסורתי, גם בדמות הפרסונה החוזרת על עצמה כמו Hammerfall, וגם בדמות Communic, למשל, ששומרים על מקוריות מסוימת, וכנראה שעדיין יש לזה קהל.

מה הקונספט מאחורי האלבום החדש, Payment Of Existence?

כן, השם די אומר את הכל, לא? האמת, האלבום אינו מציג קונספט אחיד, אלא כמה שירים שלכל אחד מהם יש את הקונספט שלו. הקונספט מאחורי שיר הנושא, והעטיפה למעשה, זה בעצם ההשלכות של הדברים שאנחנו עושים בחיינו, ואיך הם משתקפים על חיינו – כמו בצע כסף, דריסת גופות ואופורטוניזם. בסופו של דבר בגלל דברים כאלה אנחנו נסיים את חיינו לבד – כמו הבחורה על העטיפה, על כס מלכות בודד – ספק חיה ספק מתה, כששאריות של מלחמה וכלכלה שקרסה מכסים אותה מסביב.

הנה שאלה קשה. מה דעתך על Momentum Shift, אלבומם האחרון של Scariot?

המממ… למען הכנות שבדבר, אני חושב שהמוזיקה עצמה נהדרת, אבל לא אהבתי את השירה. על פניו זה נראה כאילו קטלתי את האלבום, אבל זה לא ככה. הסולן החדש, שהוא גם סולנה של Spiral Architect, הוא לדעתי בעל הקול המשובח ביותר בכל נורבגיה, אבל הוא פשוט לא מתאים למוזיקה לצערי. זה לא יושב לי טוב באוזן – זה לא שאין לו את הביצים, הוא פשוט בוחר לחנים שלדעתי מרחיקים את Scariot לחלוטין מהכיוון שהם באמת כיוונו אליהם מלכתחילה.

יש אי אילו להקות שהיית רוצה להופיע איתן בעתיד בסיבוב הופעות משותף?

ודאי שיש, יש המון כאלה, מכיוון שאנחנו לא להקה שחולשת על במות אירופה כל כך הרבה באופן כללי, בעיקר רק בעיקר בפסטיבלים, אז אנחנו נצטרך להיות מאד קפדניים בסיבובי ההופעות שנבחר. הייתי מאד רוצה לעשות סיבוב הופעות כחימום ל-Testament או Exodus, ועכשיו מכיוון שהן להקות שחתומות באותה חברת תקליטים כמונו, אולי באמת תצא לי ההזדמנות.

מהו השיר הכי פחות אהוב עליך ב-Communic?

אמממ… הניסוח של "שיר הכי פחות אהוב" הוא מעט בעייתי, אבל אני יכול לומר לך שהשיר שאני לא כל כך מרוצה ממנו, והייתי שמח לתת לו ניסיון נוסף אם הוא לא היה גמור חתום וארוז כבר בתוך הדיסק הוא "My Bleeding Victim". השיר עצמו נהדר, אבל השירה שלי יצאה מעט מפוקששת לדעתי שם.

איך הרגשת ש-Nuclear Blast פנו אליך בנוגע להשתתפות באלבום ה-All Star שלהם לכבוד חגיגות 20 השנים ללייבל?

זו הייתה מחמאה אדירה בשבילי. הנה ניגש אליי בן אדם שגדלתי על המוזיקה שלו, Peter Wagner, מנהיגה של להקת Rage ואומר לי שהוא רוצה שאני אשיר באחד מהשירים שהוא כתב. הבן אדם ממש כתב שיר במיוחד לפי סגנון השירה שלי, מה שמאד-מאד החמיא לי, אבל מעבר לכך – מדובר ב-Peter Wagner, הוא לא סתם איזה בחור עם גיטרה ומכונת תופים! זו הייתה חוויה נהדרת וגם כבוד עצום שנפל בחלקי.

מה דעתך על סצינת המטאלקור ושאר להקות הסקרימו-אימו-מה שמם שכבשו את העולם בסערה?

אני לא כל כך מאזין לזה, אני יותר טיפוס של מוזיקת מטאל של פעם, אבל Tor, המתופף שלנו, ממש אוהב את המוזיקה הזאת. תיתן לו הכל, Soilwork, Killswitch Engage – זה מה שהוא הכי אוהב נכון לעכשיו. אני חושב שמדובר באופנה, שתרד בסופו של דבר מהמדפים ותפנה מקום לאופנה הבאה, אין הרבה מה להעמיק מעבר.

מי האומן שהכי השפיע עליך וגרם לך לשיר ולנגן?

[אחרי מחשבה ארוכה] אני אאלץ לומר Dave Mustain. אני יודע שמדובר באישיות מפוקפקת, ואני יודע שהוא גם רחוק מלהיות זמר להיט, אבל כששמעתי Megadeth בפעם הראשונה, או יותר נכון, השכלתי להבין שהבן אדם גם שר וגם מנגן *ככה* כמו שהוא מנגן, הבנתי לאיזו רמה יש לי לשאוף ולאן אני רוצה להגיע עם הכישורים שיש לי.

תוכל לומר דברים דומים על הבן אדם ששכנע אותך לכתוב שירה?

לא, האמת לא. אני לא רואה בליריקה חלק עד כדי כך מהותי בהלחנת השיר, מדובר ממש בגימורים האחרונים שאנחנו שמים על השיר. אני מתיישב לכתוב טקסטים אחרי שאנחנו כבר מנגנים את השיר, ומתחיל לבצע אותו בחזרה עם שירה וגיטרה ביחד – אבל מעבר לכך – אני לא נותן לזה את מלוא תשומת הלב כמו שאני נותן לנגינה. 3-4 ימים של כתיבת כל המילים לאלבום וסיימנו מבחינתי…

… או…

אתה נשמע ממש מאוכזב… זה לא שאני לא משקיע! [צוחק] פשוט המילים זה לא משהו שאני שוקד עליו כמו המוזיקה והלחן.

לאילו אלבומים אתה מאזין לאחרונה?

ובכן, לא יצא לי להאזין להרבה אלבומים לאחרונה אבל הזמנתי היום את האלבום החדש של Warrel Dane, אני אקבל אותו שבוע הבא כנראה, נראה איך הוא יצא.

אתה ממש חופר את הקבר של עצמך. נותנים לך הזדמנות להתרחק מ-Nevermore ואתה נכנס בדלת האחורית!

[צוחק]… יופי, פעם הבאה אני פשוט אגיד לך שאני שומע Mayhem וזהו, מילה אמיתית לא תוציא ממני! מי זו בוכה שם? [שואל רטורית התינוקת שהתעוררה משנתה]

אתה בתפקיד הבייביסיטר עכשיו?

כן, ככה זה כשאין הופעות, מישהו צריך לשמור על האוצר הקטן שלי. מרגע שיש ילדים כל סדר העדיפויות משתנה ללא היכר.

אני רואה שהיא מעדיפה שתיתן לה תשומת לב, אז רק כמה שאלות אחרונות. שמעת על להקות מטאל ישראליות מימיך?

אני מכיר את Orphaned Land, חלקנו איתם במה ב-Prog-Power לפני שנה או שנתיים, אני לא זוכר. יש גם את הלהקה שהקליטה את האלבום שלה אצל Jacob Hansen, אבל לא שמעתי אותה.

קוראים לה Prey For Nothing…

נראה לי שזה השם. איך הם בתור להקה?

אני מנוע מלהגיד. אשלח לך לינק אם תרצה. לא יכול לתת ביקורת על עצמי…

אה! אתה גם חבר להקה? איזה עולם קטנטן. אז זה למה השאלה על ההפקה של Jacob עלתה כל כך מוקדם בחומר. בדרך אנשים בכלל שומטים את העניין הזה, כי כיום הוא אמת סטנדרט של כולם, אפילו Destruction הלכו להקליט אצלו. אין יותר טוב ממנו בצד הזה של אירופה. לדעתי בכל אופן.

אתה יודע, הראיון הזה יראה אור בעברית בלבד, הוא לא יראה אותך מתחנף אליו.

[צוחק] אבל כן – העבודה עם ג'ייקוב היא פשוט נהדרת. אני ממש מצטער ש-Tor, המתופף שלנו, לא הספיק להקליט אצלו הפעם – הוא נאלץ להקליט באולפן נורבגי כי לא נתנו לו חופש מהעבודה. הוא היה עובד ביום ומקליט בלילה, ככה במשך 7 ימים, שינה של שעתיים וקצת כל לילה. אבל התוצאה יצאה פיצוץ, ואנחנו כן המשכנו להקליט אצל Jacob את שאר התפקידים.

אז מתי רואים אתכם פה בישראל?

אני לא יודע, אתה יודע איך זה עובד, מתי שיזמינו אותנו, כמה כבר אנשים ידרשו לראות את Communic בישראל? לא נראה לי משתלם כלכלית לא לנו ולא לקהל אם כרטיס יעלה הרבה יותר מדי רק כדי לכסות את עלויות ההפקה. אולי כשיהיה פסטיבל נצליח להתברג בפנים – אבל זה תלוי באמרגנים ישראלים בעיקר.

היה נהדר לדבר איתך! אנחנו מצפים פגיעה מ-Payment Of Existence!

כן! חכו לזה, זה יהיה נהדר. אתם יכולים להוריד אותו מהאינטרנט כבר מעכשיו מבחינתי, מי שיאהב שיקנה, מי שלא – שישמע בכל זאת.

אתה לא מעדיף שאנשים פשוט ישמעו טעימות מה-MySpace ויקנו את האלבום אם ימצא חן בעיניהם?

זה יותר כמו הרצון של חברת התקליטים. אנחנו מעדיפים פשוט שהמוזיקה תהיה בכמה שיותר מקומות, כי במילא את הכסף אנחנו עושים מהמרצ'נדייס ומההופעות, לא מהאלבומים עצמם. מן הסתם מי שיקנה אלבום – זה משובח, אבל בסופו של דבר הרבה יותר חשוב לי ש-10 אנשים נוספים ישמעו ויאהבו את Communic מאשר מישהו שכבר מכיר אותנו יקנה עוד אלבום.

זוהי גישה מעניינת מאד, דווקא. היא לא נפוצה אצל אמנים רבים, גם לא בתחום המטאל.

שמע, בסופו של דבר, הפורמט ההוא המוכר כ-CD הוא משהו בר חלוף, כמו שהויניל הוא משהו שכבר לא נמכר ברוב החנויות. הכל יהיה אינטרנט וקבצי שיתוף מוזיקה בעוד 5 שנים, לכל היותר 10. צריך להסתגל ומהר, גם אם זה אומר כמה הפסדים כואבים כמו למשל פחות מכירות באלבומים.

שמע, אילו דברים אמיצים, מה שאתה אומר. אני מקווה שלאנשים יהיה את הכנות להוריד ולרכוש בכל זאת. נראה אותך בקרוב, אני מניח?

כן, ודאי. אפילו ביום שני. אל תשכח לשלוח לי את הלינק!

אני לא אשכח. תודה רבה לך על הראיון ולילה טוב!

תודה גם לך!