Dark Serpent – הנחש שנשך את הת'ראש

מרואין: אורי "Dabitter" שלו, סולן \ גיטריסט להקת Dark Serpent

אי שם בעפולה של סוף שנות ה-90', קמה Dark Serpent. היא אולי לא הראשונה ולא האחרונה במיעוט הדל של להקות הת'ראש מטאל הישראליות, אבל היא ללא ספק אחת מהלהקות המבטיחות בתחום של ז'אנר זה. בשעה שישראל מוכרת יותר בתחום הדת' מטאל, ובשנים האחרונות גם בבלאק ובמטאלקור, איפה שהוא הז'אנר המצליח ביותר בעבר הלא-רחוק די נידחק כאן לפינה ו-Dark Serpent היא אולי הלהקה שתשנה את זה, כשבין ההשפעות על חבריה ניתן למצוא שמות מוכרים כמו Exodus או Slayer, וגם שמות פחות ידועים כמו Defiance ו-Sacrifice. כדי שגם אתם תכירו אותה, תפסנו את אורי שלו, גיטריסט וסולן הלהקה, לשיחה צפופה על העבר, העתיד וההווה ב-Dark Serpent, ולמה לוקח לברנשים הת'ראשרים האלה כל כך הרבה זמן לשחרר הוצאה נוספת.

אורי, ספר לנו קצת על ההתחלה. איך קמה הלהקה, מתי ואיפה זה קרה, ומה עבר מאז?

קמנו ב-97', אני וג'יארדלו [גיטרה] הכרנו דרך חבר משותף שהיה המתופף הראשון שלנו, בחור בשם גידי. ג'יארדלו היה גיטריסט מעולה כבר אז (לעומת זאת – אני לא, אבל חשבתי שכן). הוא הציע לי להקים להקה באיזו הפסקה בבית הספר. אמרתי לו "בטח" וניגשתי לעשות את הדבר החשוב ביותר, הרבה מעבר לחשיבותה של יכולת הנגינה של הנגנים, כמובן מציאת השם של הלהקה! השם עבר כמה גלגולים בין Full Metal Jacket ל-Dementia (הספקנו אפילו להופיע תחת שם זה), עד שגיליתי שישנה להקה נוספת תחת אותו השם, ובחיי היא הייתה גרועה. לבסוף גילינו שיש לנו בעיה רצינית למצוא שם שיהיה הולם לנו. גידי הציע למצוא שם בעל משמעות, ולא רק שנשמע ונראה מגניב. לא כל כך הצלחנו אז קראנו לעצמנו Dark Serpent…

ועכשיו ברצינות, הרעיון מאחורי השם הוא שה-Serpent בעצם מבטא את הת'ראש, מהיר, ארסי וכואב. למעשה לא הייתי מודע לכך ש-Serpent הוא גם אדם נכלולי וערמומי עד לרגעים אלה, תודה יותם. ה-Dark כמובן מתייחס למילים, שכמובן מתייחס לצד הקשה של החיים. בתקופה ההיא עוד לא הייתה לי את חדוות ההומור בנוגע לליריקה, עדיין ניסיתי להכעיס את אימא, אם לנסח זאת ככה. למרות שהופענו בתקופה לפני הצבא, בסופו של דבר 11 השנים האלה יכולות להיות מקוצצות ל-6 שנים שבהם אנחנו עובדים לאחר השחרור מהצבא. הגיע הזמן, במקצת 6 השנים האלה, שבאמת נעשה עם זה משהו.

בעולם שבו הת'ראש מטאל הקלאסי כמעט ומת לחלוטין, מדוע להתמקד דווקא בלנגן מוזיקה נטולת ערך שיווקי, אפילו יחסית למטאל (להוציא את העובדה שאתם ממש אוהבים את Exodus)?

אני לא חושב שאם הייתי מנסה לנגן משהו אחר, היה יוצא לי משהו אחר. אם הייתי מלחין מוזיקת מטאל, ומבצע אותה, אבל קורא לה בשם אחר, זה לא משנה. אני יודע לעשות ת'ראש, ותעזוב אותי בשקט. יש לי משפט שאומר "מלחץ יוצא רק חרא". אני לא יכול לאלץ את הכתיבה שלי לנגן משהו אחר, ולפעמים אני מייחל לנס ואולי אכתוב משהו שאיננו ת'ראש מטאל ועם קצת מזל אהיה Marlyn Manson הבא. אבל זה לא בא לי אף פעם. נגזר עלי להופיע בשביל בירה.

יחסית ללהקה שקיימת כל כך הרבה זמן, מדוע דברים זזים כל כך לאט אצלכם?

נסיבות מחורבנות, מה אגיד לך. המוטיבציה תמיד הייתה שם, ופחות או יותר בכל פעם שעשינו איזה מהלך זה התפוצץ לנו בפרצוף (לדוגמה: החלפנו 9 מתופפים, אחד מהם נעצר ונשלח לאבו-כביר בשל נסיבות לא לנו) ובסוף הגענו לכדי זה שבין הופעה אחת לשניה (בעלות מרווח די גדול) ניסינו ליצור משהו יציב, לחבור לאירוע או הפקה בתכנון. חלק ניכר מהבעיות, זה שאנחנו לא מתחברים כל כך למדיום של האינטרנט ככלי לקידום עצמי (אני אבל מוריד פורנו, כן?) וזה פחות או יותר מה שאנשים צריכים כיום כדי להפוך להיות מישהו. אנחנו פשוט לא יודעים לשחק במגרש הזה. מעבר לכך, מבחינת ההקלטות אני באופן אישי לא מחפש את הדבר האולדסקול או האנאלוגי, אני רק מחפש את הדיסק שאני הייתי יודע שאני הייתי קונה בעצמי, והבעיה היא שפשוט לא הצלחנו להגיע לזה. כל אחת מההפקות או ההקלטות מצאתי את עצמי לא מתחבר לתוצאה, ואני אעדיף לא להוציא כלום מאשר משהו שלא מייצג אותי מבחינת עצמי. אני חושב ששאר חברי הלהקה יסכימו איתי על זה מבלי שאני אצטרך לשלוח להם SMS בנושא.

האם העובדה שת'ראש מטאל או ספיד מטאל הוא ז'אנר מת, היא סיבה הגיונית לכך שההרכב לא נשאר יציב במרוצת השנים? איך ניתן לדעת שההרכב הנוכחי יישאר יציב בהמשך?

בדיוק מהסיבה הזאת! הסיבה היחידה שאנחנו ממשיכים לעשות את זה היא בגלל שטרנדים היא דבר חולף. אם ב-1997 להקה כמו Lehavoth עשתה בלאק מטאל, ואחר כך עברה לברוטאל דת' מטאל, זה משהו שקורה בגלל שאתה יודע, אתה נמצא על ה-Band Wagon שנוסעת באותה תקופה. זה מעולם לא היה השיקול מבחינתנו וזה מעולם לא עניין אותנו. זו הסיבה מדוע זמן או אופנה אינה רלוונטיות כלפינו. זו הסיבה היחידה למה לפחות שניים מאיתנו בכלל התחילו לנגן.

מי שכותב את המוזיקה בלהקה זה בעיקר אני וג'יארדלו, ומבחינה הזו, הנגנים האחרים כנראה לא הזדהו עם המוזיקה הזאת כמונו, ואו שהם ניסו לשנות אותנו, או שפשוט עזבו או הועזבו. הדבר הזה מאד פגע ביציבות של הלהקה. בשביל שמתופף ינגן ת'ראש מטאל ויהיה ממש טוב בזה – זה שני דברים שקצת סותרים את עצמם. זה אומר שהוא צריך להקדיש את עצמו לאימונים, ול-Zen הזה שבמוזיקה הזאת אין באמת כוכבים, ומתופף שמקדיש את עצמו מהבוקר עד הלילה כדי להצטיין במה שהוא עושה מאד קשה לקבל את זה. אתה יודע מה זה עבור מתופף ממש מוכשר שרוצה להכניס את הFיל שלו, עם כל המהירות והטכניקה והתחכום, ואומרים לו "פשוט תעשה טיקה-טיקה"? אני לא זוכר כבר כמה ריבים על "טיקה-טיקה" היו לי בחיים…

מה הם התוכניות המיידיות שלכם ברמה הביצועית כלהקה? מתי נראה מכם מוצר מוזיקלי מוגמר?

קודם כל לכתוב חומר חדש, שכנראה יהיה במגמה יותר מחובר למקורות שלנו. כמה שאני יותר מזדקן, אני רק נהיה יותר שמרן בגישה שלי לת'ראש מטאל ומטאל בכלל, וככל שאני נחשף יותר למה שקורה בחוץ, אני רק רוצה שזה יגע כמה שפחות במוזיקה שלי. מבחינת אלבום, אני יודע שזה לא התשובה שאנשים רוצים לשמוע, אבל אנחנו לא נשחרר אלבום שאנחנו לא שלמים איתו מכל בחינה. אני לא רוצה לעשות דברים תחת לחץ, ראה תשובה קודמת, וכמה זמן שזה ייקח – אז זה ייקח. חיכיתי 11 שנה, אני יכול לחכות עוד קצת, סבלנות דווקא יש לי. כל זאת ועוד, למעשה אנחנו כן עושים עוד ניסיון הקלטה כעת, עם טקטיקה קצת שונה, נקווה שיצא מזה משהו.

לא רק שהמוזיקה שלכם היא משהו המאפיין שני עשורים אחורה, המילים שלכם כתובות בציניות הולמת ללהקות שלא שמות קצוץ על אף אחד. בעולם שבו התמימות של שנות ה-80' אבדה ולא תחזור, האם יש בכלל מקום לציניות הומוריסטית במוזיקת מטאל, או שבכך שלא נלקחים הדברים ברצינות גמורה, פוגע הרעיון ההומוריסטי במוזיקה ומוריד מערכה?

זוהי שאלה ענקית ש-Frank Zappa עסק באלבום שלו Does Humor Belong In Music. אני חושב שאני מאד נהנה מזה – אולי בגלל שחושלתי בשנות ה-80', אבל אני רוצה לחשוב שזה עובד גם בשביל אנשים אחרים. זה קטע מאד מיוחד דווקא. מבחינה מוזיקלית מאד קשה לעשות ת'ראש כמו שצריך, ואנחנו לוקחים את זה מאד ברצינות. אבל אני פשוט רואה עצמי כבן אדם ציני, אין סיבה שזה לא יתבטא במילים.

אחד מהדיונים הקשים ביותר בקהילות המטאל האדוקות יותר היא הישן מול החדש. אין ספק שאתם נותנים את הטון שלכם לקהילה הישנה יותר, אבל גם שם ישנם חילוקי דעות רבים בנוגע להאם המוזיקה מנוגנת באופן מלוטש מדי, מופקת יתר על המידה ונוטה יותר מדי למלודיה מאשר לכאסח. מעבר לרמת "כל איש וטעמו" – היכן אתה היית שם את Dark Serpent בסולם הזה בין הת'ראש המלודי לת'ראש הברברי יותר?

אני לא גדלתי על אף אחד מצידי הסקאלה האלה, אני גדלתי על ת'ראש מטאל של Bay Area, בלי פוזה, עם נעלי אדידס לבנות, ואני חושב שהמוזיקה שלי נשמעת איפשהו במקום שנהנה משני העולמות. אם תקשיב ל-Evildead אתה לא תוכל לומר שהם נשמעים "עדינים מדי", למרות שעל דעת הרוב, הם שייכים לת'ראש האמריקאי "המלוקק" או "האשכנזי" יותר – מצד שני, אני לא חושב שמישהו שלא גדל בגרמניה המפולגת של שנות ה-80' יכול לעשות ת'ראש מטאל כמו ש-Tormentor ו-Sodom עשו בתחילת דרכן, וזה גם קצת יומרני לנסות לעשות דבר מה כזה. זה כמו ראפרים ישראלים, יש בזה משהו שצורם לי.

יש סוג של גישה מסוימת בקהילת המטאל העולמית שהרבה מאד ת'ראשרים דבקים בה, ולפיה אתה לא יכול לפשל שאתה עושה מטאל על פי הספר, על אחת פי כמה וכמה שמדובר בת'ראש מטאל, שספרו נחתם כבר איפשהו ב-1993. מה דעתך על הגישה הזאת? האם כל מה שהוא ת'ראש מטאל, בסופו של דבר שווה שמיעה רק בגלל הפאתוס שיש מאחורי הז'אנר?

ממש לא. אין דבר יותר גרוע ממוזיקה שמנסה להישמע כמו משהו. כל אחד שילך ויכתוב מה שיוצא לו כמובן, אבל שמע, נוצר איזה אליטיזם סביב הת'ראש מטאל. הדבר הזה הוא אבסורד, כי מדובר במוזיקה שליד הפאנק היא המוזיקה הכי לא אליטיסטית בעולם, ואנשים פשוט אומרים לעצמם "מה אני צריך לעשות כדי לעשות ת'ראש מטאל" – ויוצקים את זה לאיזושהי תבנית, וזה גם נשמע בהתאם. המטאל כולו לוקה בבעיה זו, שמעטים הם האנשים שעושים את המוזיקה שלהם עם נשמה, ואשכרה נהנים מהמוזיקה של עצמם. חלק גדול מדי באוכלוסיה של המטאל, ויודע מה, של המוזיקאים באופן כללי, עושים דברים כאלה כי כנראה לעשות מוזיקה, או מטאל לצורך העניין, כמו שצריך – זה היה משהו תקופתי, שבא והלך. לדעתי, כמה שבן אדם חשוף ומודע פחות לסצינה המוזיקלית הסובבת אותו זו הדרך שלו להביע באמת את האמת הפנימית שלו, ולא איזה טרנד או סתם יומרה מוזיקלית… יש לך שאלות קשות…

אני יודע, גם Gerry Holt (גיטריסט Exodus) אמר לי את זה. מכל מקום, תגיד לי מי הן להקות הת'ראש מטאל שאתה הכי מתחבר אליהן לאחרונה?

פחות להקות, יותר אלבומים. Product Of Society של Defiance הוא אלבום שאני מנגן אצלי קבוע ורואה בו השפעה אישית. אני שומע הרבה Soldiers Of Misfortune של Sacrifice ו-Hell Awaits של Slayer, גם The Sun Of Tiphareth של Absu. אני שומע גם דת' מטאל וכל מיני דברים כאלה, ואני גם מעריץ גדול של Gore-Grind. שמעתי לאחרונה את השיר החדש של Viscera Trail ואני חושב שזו להקה פיצוץ!

מה על מעבר למטאל? מה אתה שומע שלא ניתן למצוא במטאל-ארכייבס?

תכלס? Anathema, אבל אתה כן תמצא את זה שם. אני בריטופיל. כל מה שיוצא מאנגליה, מה-Smiths ועד ל-Nick Drake אני חייב לשמוע. חבל שלא יצא משהו מאף אחד בקרוב. אלא אם מישהו מתכוון לבצע איזו העלאה באוב קטנה. אבל בעיקר כשאני לא שומע מטאל, אני שומע מוזיקה קלאסית בכמויות. ברליוז, שומאן, דהביסי והאמת שאני מקבל מהם המון השראה לת'ראש מטאל. יש המון-המון-המון דברים שכדאי ללמוד מהם כדי לעשות מוזיקה.

אם שום דבר לא מרצה אתכם בארץ מבחינת הקלטות, למה לא לעקור, לפחות זמנית, לחו"ל ולהקליט שם? מניסיון, זה אחלה אופציה.

אני לא פוסל את זה, פשוט כרגע, איך אומר זאת, יש כמה דברים הכרחיים שיש להתמודד איתם באופן מיידי שהחיים הכתיבו בלי שום קשר למוזיקה או דברים שאנחנו באמת רוצים לעשות, אבל לכשזה יתאפשר, זו בהחלט אופציה סבירה. אני בכל זאת, רק בשביל העיקרון, הייתי שמח לעשות משהו בארץ כמו שצריך, אבל במדינה הזאת, כל מה שאתה לא יכול לשים על משקל "100 גרם גרעינים שחורים" – אלא על איכות, אתה לא תקבל את מה ששילמת עליו, לצערי הרב מאד מניסיוני המר.

מה אתה חושב על כל המטאלקור והואריאציה הפופולארית המודרנית יותר של המטאל של פעם?

ספציפית מטאלקור אני לא מסוגל לשמוע, כי אני אלרגי לגרוב במטאל שלי. זה פשוט לא מתחבר לי ולא עושה לי טוב. בעיקרון, אין לי שום דבר להוציא את Absu ו-Monstosity שיצא אחרי 1993, אולי איזה אלבום אחד של Annihilator, אז קשה לי לחוות דעה על דברים שיצאו אחר כך. ממה ששמעתי, להקות כמו Meshuggah או The Faceless שאיזה עבריין מוזיקה טרח להדגים לי איתם איזו נקודה, הם שכלתניות יותר מדי עבורי. מטאל זה לא רק מוזיקה, זה גם אנרגיה. כלל חשוב מאד במטאל, לעניות דעתי, היא איך לנהל את כל הדינמיקה של המוזיקה בצורה הנכונה. הלהקות ששמעתי עושות מה שהן עושות בצורה מאד מוכשרת, אבל הן All over the place, בדומה לג'אז, מאשר פשוט לתת בראש. המכניקה של המטאליסט אמורה להיות מאד פשוטה. לתת בראש זה 1+1. לא צריך להתעלל בו על הדרך, אלא אם הדבר ממש נדרש.

מה דעתכם על כל הגל החדש של הת'ראש מטאל (אפשר לספור אותו בתור "הגל הארבע-עשרה של ת'ראש מטאל אבל מי סופר") עם להקות כגון Hexen, Gamma Bomb, Evile ו-Lich King?

לצערי הממש רב, אף אחת מהן באופן ספציפי לא דיברה אליי. הדבר היחיד החדש בתחום שדיבר אליי הוא Municiple Waste, אם כי הם נוטים יותר ל-Crossover. מצד שני, זה משמח אותי שיש עניין בתחום, שאנשים כן רוצים לשמוע ולנגן את המוזיקה הזאת, לא שזה ישנה לי בכל אופן אם הדבר לא היה ככה, הייתי ממשיך עדיין לנגן את אותו הדבר, ועובדה היא שלא בדיוק התחלתי לעשות את זה עם כל גל המודעות החדש הזה ב-2005.

איפה אתה רואה את Dark Serpent בעוד 10 שנים, אם נהיה אופטימיים?

אם נהייה אופטימיים? בחיים. למי שיהיה עדיין מעוניין לשמוע, אנחנו עדיין נמשיך לנגן את אותו הת'ראש מטאל גם בעוד 10, ולצערי כנראה גם 20 שנה. בתקווה שיהיו לנו גם עוד קצת שירים חדשים.

תסביר לי באמת, גם אם נתייחס לקריירה שלכם בתור גרסה מקוצרת בת 6 שנים, וגם אם נתייחס אליה בתור כלל 11 השנים, איך זה שיש לכם רפרטואר של רק 10 שירים?

שמע, על פירמידת הצרכים של מאסלו שמעת? בן אדם לא יכול ליצור מוזיקה, או לצורך העניין להתמקד בהגשמה עצמית ובמימוש עצמי, לפני שהוא דואג לשלבים הבסיסיים בפירמידה, כמו חיוניות המחייה, ביטחון אם זה ביטחון אישי או כלכלי, ולצורך ההשוואה – לא ניתן לכתוב שירי ת'ראש מטורפים, כשאין לך מתופף! לא בצורת העבודה האורגאנית בכל אופן, בחדר חזרות נורמאלי. זה לא שחסרה לנו השראה או רעיונות, פשוט עד עכשיו היינו עסוקים בהתעסקות האם יש לנו להקה או לא, על חשבון הזמן שבו היינו צריכים להקדיש לכתיבת מוזיקה. בפועל, מה שהיה לנו זה תקופת חניכה למתופף, 2 הופעות איתו, עזיבה של מתופף, תקופת חניכה של מתופף חדש, 2 הופעות איתו, עזיבה של מתופף וחוזר חלילה. בתכלס, לא היה לנו חשק לכתוב חומר חדש, כי המצב כולו היה ממש מעצבן, אני שמח להגיד שעכשיו יש לנו מתופף נאמן שאוהב את החומר כמותנו, ועכשיו סוף כל סוף יש מספיק זמן להתעסק במה שאנחנו באמת רוצים לעשות – וזה לכתוב מוזיקה.

כמה מילות סיום לקוראים במגזין מטאליסט?

כן, אני רוצה להתייחס שוב לעניין ההוא של ההספק, שמעלה הרבה שאלות, ובכך להתייחס למידת התסכול שמישהו אולי חווה או מישהו שקצת טועם ונהנה מהמוזיקה ורוצה לשמוע עוד – היא כאין וכאפס למידת התסכול שלנו כנגנים שרוצים לספק את המוזיקה הזאת וכל פעם צריכים להתחיל מההתחלה. כל בחירה שאנחנו עושים בחיים האישיים שלנו שואפת לתמוך בזה שנוכל להמשיך ולנגן ואין דבר שהיינו רוצים יותר מאשר לנשוך לכם את האף! לילה טוב.