מרואיין: Jim Adams, גיטריסט להקת Defiance

בין הלהקות האמריקאית שכיכבו בז'אנר הת'ראש בשנות השמונים בלטו כמה יותר מאחרות, ואחת מאלו היא Defiance, הרכב הת'ראש מ-Oakland, ממנה הגיחה גם Vio-Lence ולאחריה Machine Head. הלהקה, שהוקמה ב-1985, הוציאה שלושה אלבומים קלאסים במהלך קיומה, האחרון שבהם, Beyond Recognition, בחברת הענק Roadrunner בשנת 1992. נראה היה כי Defiance יועדה להגיע אל רשימת הלהקות הגדולות, לצד ענקיות כמו Testament ו-Overkill, אך שינוי מזג האוויר המטאלי, עליית הגראנג' ותזוזות בהרכב הביאו לסופה של הלהקה. לאחר התפרקותה הקים הסולן Steev Esquivel את הרכב הגרוב מטאל הוותיק Skinlab, ואילו שני הגיטריסטים של Defiance התחברו לסולן של להקת ת'ראש אחרת, Heathen, בהרכב Groove אחר בשם Inner Threshold, שדרכו לא ממש צלחה. לפני מספר שנים Defiance חזרה לפעילות, אך טרגדיה הכתה בדמות מותו מסרטן של הגיטריסט הוותיק Doug Harrington ב-2006, אשר מותו שוב דחה את הוצאת האלבום החדש. רק בשנה שעברה סוף סוף זה קרה והלהקה הוציאה את אחד מהאלבומים הטובים שלה, The Prophecy – אלבום ת'ראש אמריקאי מסורתי לחלוטין. לרגל פתיחת שבוע הת'ראש שלנו, ישבנו לדבר עם הגיטריסט המקורי השורד, Jim Adams, כדי לשמוע ממנו על תולדותיה בעבר, וכיום, של אחת הלהקות הגדולות של הת'ראש האמריקאי.

אהלן Jim, הייתי רוצה להתחיל עם הפעילות העכשווית שלכם. מה אתם עושים עכשיו, כש-The Prophecy כבר בחוץ?

היי! שמח לדבר איתך שוב! האלבום כבר גמור ושוחרר החוצה, ואנחנו רוצים לקדם אותו ע"י סיבוב הופעות. בדצמבר ניגנו בהופעה הראשונה שלנו מזה 15 שנה, ועכשיו אנחנו מנסים לארגן סיבוב קצר בחוף המערבי, ולהמשיך אותו בכמה הופעות באירופה. המנהלת שלנו קורעת עכשיו את התחת בנסיון לארגן את כל זה בשבילנו.

לגבי האלבום – למה הוא נקרא The Prophecy ואיך זה קשור ל-Artwork שלו?

השם היה רעיון של Steev [הסולן] ושלי. Steev בהתחלה רצה לקרוא לאלבום Scorched Earth Prophecy, אבל בגלל שהחתמנו את Glen שינגן את הסולואים שהיו אמורים להיות של Doug, אז Steev חשב שזה לא רעיון טוב בסוף, מכיוון ש-Glen ניגן בלהקה שנקראת Scorched Earth Policy באותו זמן. ה-Artwork מאוד קשור לטייטל. עבדתי צמוד ל-Travis Smith כדי להוציא את כל הקטע החזותי. Steev גם לקח חלק מהתהליך, במיוחד בכל מה שקשור לבחירת הצבעים. The Prophecy מדבר על האמונה של בני המאיה, שהעולם יעבור שינוי גדול ותהפוכות יקרו בתאריך ה-21 לדצמבר, 2012. ממש ננעלתי על הרעיון הזה כי באותו תאריך יחול יום הולדתי ה-45.

עברו 17 שנים מאז האלבום האחרון שלכם, Beyond Recognition. באילו אופנים המוזיקה שלכם השתנתה מאז, לדעתך?

היא נעשתה הרבה יותר "בסיסית". לפחות בתהליך הכתיבה של האלבום, בדרך בה נאלצנו לעשות את זה. כתבתי אותו בעצמי בסטודיו הביתי שלי, ולא היה לי מושג מה Steev (או כל אחד אחר לצורך העניין) הולכים לעשות איתו. בגלל זה ניסיתי לוודא שיש לי מקומות בהם הוא יכול לשיר ולפתח רעיונות ועוד. זו לא היתה הדרך הכי טובה לעשות את זה, אבל זה כל מה שהיה לנו. כולם היו מאוד עסוקים בפרויקטים אחרים חוץ מ-Mike [באס], אז לקבוע זמן לחזרות היה כמעט בלתי אפשרי. מעולם לא ניגנתי עם יותר משני מוזיקאים בכל רגע נתון. לגבי Steev ו-Glen [גיטריסט אורח], אף פעם לא ניגנתי איתם בג'אם. הם פשוט כתבו את החלקים שלהם לקטעים ש-Mark [תופים], Mike ואני כבר סיימנו. עכשיו כשיש לנו להקה "אמיתית" שוב, אנחנו עובדים על הדמו הראשון שלנו לפני הפקה, שיכלול ארבעה קטעים, שנוכל לתת ל- Candlelight בתקווה שיבחרו בנו כאופציה השניה שלנו.

שמתי לב שהמוזיקה שלכם הולכת לכיוון פחות מורכב וטכני, ושהשירים הרבה יותר "יושבים", האם זה נזקף לזכות הנסיון שצברתם כמוזיקאים?

אז שמו לב לזה… חשבתי שזה מה שיקרה. התחושה שהכול "יושב" מגיעה מהעובדה שהיינו רק שלושתנו (בעיקר Mike ואני) שעושים את כל המוזיקה, אז היינו יותר כמו Steely Dan מאשר Defiance לפעמים. חלק מזה היה העובדה שפשוט לא רציתי שיהיו חמש-מאות קטעים ושינויים בכל שיר, כמו שהיינו עושים אז. לא ראיתי סיבה לזה. הרגשתי כאילו… טוב, עשינו את זה כבר… מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו כך שעדיין נציג את הלהקה באור חיובי, נשמור אמונים לתקופה ההיא של המטאל (שנות השמונים והתשעים), אבל לא נעשה את זה כל כך קשה לזכירה, כי נצטרך כמה שבועות להקלטות? לא היה לנו תקציב גדול, ובסך הכל Mark הצליח להפגיז כל צליל בכמה טייקים בודדים. Juan [מפיק] התעקש שיהיו שלוש גרסאות שלמות של תפקיד התופים כדי שהוא יוכל לתקן כל טעות קטנה שלא שמנו לב אליה בתהליך ההקלטות… אותו דבר לגבי תפקיד הגיטרה. אני ניגנתי את כל תפקידי גיטרות הליווי באלבום, והשתמשתי בשתי גיטרות Les Paul Custom שונות (בשביל הסגנון), והייתי צריך להקליט כל קטע ארבע פעמים (פעמיים על כל גיטרה), אז אם הארגון והקטעים היו מוגזמים, היינו צריכים הרבה יותר זמן וכסף כדי לעשות את זה טוב. לא היה לנו אף אחד מהם לאלבום הזה.

איך הגעתם לסאונד כל כך חד והצלול? זה נשמע כאילו זו הפקה של Andy Sneap, אבל ממה שהבנתי – זו לא.

לא זו לא. Steev דיבר על לעבוד איתו בשלבים המוקדמים של האלבום, אבל Mike התנגד משום שהוא לא אהב את איך ש-Andy "קובר" את גיטרת הבס במיקסים. כל האלבום הופק על ידי Juan Urtega, אבל כל תפקידי השירה הוקלטו ועובדו בסטודיו הביתי של Snake בברקלי. השיר היחיד שהשירה הוקלטה ע"י Juan היה "Dissolving Around You". אחרי שזה הסתיים, Steev החליט שהוא רוצה להקליט את הקטעים שלו אצל Snake. אני מניח ש-Juan היה קצת קשה מדי עם Steev, אבל Juan נהג לשיר ב-Vile, אז הוא יודע מה הוא רוצה לשמוע אצל זמר.

למה החלטתם ללכת על Candlelight Records הפעם?

פשוט היה נראה שהם הלייבל הנכון עבורנו. היו להם כמה אמנים גדולים בלייבל שלהם, בעבד ובהווה, והרגשנו שלעבוד איתם ייתן קצת קרדיט למה שאנחנו מנסים להשיג.

אני יודע שהיו כמה שינויי ליין-אפ עם האלבום, עם המתופף וכמובן, המוות של Doug Harrington. קודם כל לגבי Doug, אתה יכול לספר לנו על המעורבות שלו באלבום?

Doug היה מאוד מעורב באלבום עד שהוא אובחן כחולה סרטן. אפילו אחרי האבחון הוא הגיע לכמה חזרות, הקשיב והעביר ביקורת על הרעיונות וההתארגנות שלנו. למעשה, Doug היה בסטודיו של Juan רק שלושה ימים לפני פטירתו. הוא ניסה לסיים את תפקידי הליד שלו, אבל אז זה כבר באמת היה מאוחר מדי. הסרטן התפשט, ובגלל זה ובגלל הסמים שהוא לקח לשיכוך הכאבים הוא היה קצת יותר מדי "לא שם" מכדי באמת לתת את מה שצריך. אבל זה היה דבר מאוד אמיץ, שהוא הגיע לסטודיו באותו יום וניסה לתת בראש. כדי לענות על השאלה עד כמה הוא ניגן או כתב – Doug היה כותב שותף בארבעת השירים הראשונים שכתבנו לאלבום: "Dissolving Around You" (בו הוא היה הכותב העיקרי ואני הייתי המשני), "Bastard Son" (שהיה עבודת צוות של Doug, Mark ושלי), "Fuel The Fire" (השיר האחרון שהוא עזר לכתוב, בעיקר בזה שהוא לקח קטעים ש-Mike כתב ושיפר אותם) ו-"Desert Sands". השיר "Desert Sands" תופס מקום מיוחד בליבי מכמה סיבות: זו היתה הפעם הראשונה (והאחרונה לצערי) בה Doug ואני כתבנו יחד כמו שעשינו אז, בימים ההם… עבודת צוות בה אנחנו זורקים רעיון אחרי רעיון, כשאנחנו עומדים אחד מול השני מנגנים על הגיטרות ושותים איזו בירה אמריקאית זולה ומגעילה (Bud Light היה המשקה המועדף עלינו). הפעם היחידה בה תוכל לשמוע את Doug היא בליד הכפול \ הרמוני ב-"Bastard Son", באיזור הברייק בבס באמצע השיר, בערך בדקה 2:44, אני חושב.

מה הלהקה עברה לאחר שהוא נפטר? חשבתם להשהות את הפעילות לכמה זמן?

כן, בהחלט… זו אחת הסיבות העיקריות שלקח לנו שלוש שנים לסיים את האלבום. לאחר ש-Doug נפטר, פשוט הפסקנו את כל העבודה. כבר הקלטנו את התופים והגיטרות לששת השירים הראשונים. לא היה לנו לייבל "אמיתי" שעבד איתנו ושילמנו מכיסנו לכל הפרויקט. ניסינו כמה פעמים להתניע את הפרויקט מחדש לאחר ש-Doug נפטר. בהתחלה במאי 2007, כש-Mike הקליט את הבס לחמשת מתוך ששת השירים הראשונים, ואז שוב ביוני 2007 כש-Mike ואני ניסינו לסיים את הקלטות הבס ואני ניסיתי לנגן את התפקידים של Doug. הוא כתב רק חלק מהתפקידים לאלבום, וניסיתי לתת את המקסימום שלי בשביל לבצע אותם הכי קרוב שיכלתי לסגנון שלו. Adrianne, אשתו של Doug, ו-Adam אחיו נתנו לי להשאיל את גיטרת ה-Custom Strat מעץ דובדבן שלו (שנבנתה מאפס בעזרת טכנאי הגיטרות הותיק שלנו, Jim Bond, שהשתמש בצוואר של גיטרה ישנה שניתן לנו ע"י Alex Skolnick) לצורך ההקלטות. היו כמה הקלטות שלי שהשארנו, אבל רובן לא היו מספיק טובות לאלבום לדעתי, וכאן Glen נכנס לתפקיד. הסולואים שעשיתי בשמו של Doug הם: הליד בתחילת "Desert Sands", ואז הליד המלא ב-3:02 עד 3:23, ובשיר "Dissolving Around You" מ-3:02 עד 3:22 .

באילו דרכים אתה חושב שהאלבום היה שונה אם Doug היה ממשיך להשתתף בו?

או, זה היה מאוד שונה. Doug היה מאוד ביקורתי כלפי הכל. כדוגמה מושלמת, השיר "Prion" לא עבר אצלו. זה היה השיר הראשון שכתבתי לאלבום החדש. כתבתי את זה על "גיטרת נסיעות", בחדר במלון ב-Herndon, VA, בו ביליתי הרבה בגלל העבודה ב-2006. הוא שנא את זה, אבל הוא לא היה מוכן להגיד לי מה הוא שונא בזה. אז פשוט שמתי את זה על המדף תחת הכותרת "נדחה". אחרי ש-Doug נפטר וידעתי שאנחנו צריכים חומר ומהר על מנת לסיים את האלבום, לקחתי אותו וניערתי את האבק. ופתאום הדבר הבא שקרה הוא שהשיר נהיה הפתיח לאלבום.

בחזרה למתופף, מה בדיוק קרה שם?

ובכן, בנוגע ל-Mark, הוא התחיל לעבוד איתנו ב-2006, מיד אחרי ש-Doug אובחן כחולה סרטן. הוא הצטרף אלינו כטובה ל-Steev שניגן איתו ב-Re:Ingnition. כשניסינו להקליט את ארבעת השירים האחרונים לאלבום, Mark הצטרף ל-Forbidden, אז די ברור שזו היתה ההשקעה העיקרית שלו. הוא סיים את האלבום בשביל Doug, וזה היה בסדר כי זה כל מה שהוא הבטיח לעשות. Mark הוא אחלה גבר, ואני עדיין מחשיב אותו כחבר טוב. הוא עשה את מה שהבטיח לעשות, לא פחות ולא יותר. אני לא יכול להאשים אותו על זה שהוא לקח את הפרויקט הגדול והמבוסס יותר. Mike ואני התחלנו לראיין כמה מתופפים, אף אחד מהם לא היה מה שחיפשנו. כולם מתופפים טובים בגדול, אבל לא היו נכונים בשבילנו. ואז היה לי את הרעיון העצום של להתקשר ל-Matt ולשאול אותו אם הוא רוצה להצטרף שוב ל-Defiance.

מכיוון ש- Matt הוא מוזיקאי ברודווי מבוסס, לא חשבתי לרגע שהוא יגיד כן, אבל הוא הסכים. אז ניסינו לעבוד עם Matt, אבל יכלנו להתאמן איתו רק יומיים בשבוע כי זה הזמן היחיד בו הוא היה יכול להתחמק מההופעה שלו כמתופף בהצגה Wicked בברודוויי, ניו-יורק. לאחר כמה חודשים כל שאר הלהקה ניג'סה לי שזו לא סיטואציה טובה לכולם. הם רצו להתאמן יותר, וכך גם אני. אז הייתי צריך לעשות את אחד הטלפונים הכי קשים בחיי, וליידע את Matt שדרכינו נפרדות. Matt עדיין עצבני עלי בגלל זה ואני מקווה שזה יסתדר בקרוב. אבל המצב כרגע הוא שהשארתי לו הודעה בתא הקולי ביום שישי שעבר והוא עדיין לא החזיר לי צלצול. הבחור שבחרנו למלא את מקומו של Matt הסתבר כילד קטן ולא בוגר, שחשב שאנחנו נהיה הכרטיס שלו למעלה. בלי צורך להסביר, זה לא נמשך הרבה. בדיוק עכשיו הכרזנו רשמית על המתופף הקבוע שלנו Burton Ortega. הוא פעיל בסצינת המטאל שבאיזור החוף כבר הרבה זמן עם להקה בשם KAOS, להקה שדי דומה לנו בצורה בה הם היו חלק מהסצינה בימים העליזים ההם… פרשו כדי לבנות קריירות ומשפחות ועכשיו הם חוזרים עם אלבום חדש בחוץ והוא בנזונה! למזלנו הצלחנו לתפוס גם את Keven מ-KAOS יחד עם Burton.

חזרה להיסטוריה. מדוע בכלל התפרקתם?

לא באמת התפרקנו אף פעם (עד 1999), פשוט המשכנו להשתנות. אחרי ש-Steev עזב לתמיד ב-1993 כדי לרדוף אחרי מה שאחר כך נהיה Skinlab, ו-Matt עזב לטובת Laaz Rockit, מצאנו מתופף חדש והשגנו את Dave White מ-Heathen שיבוא לשיר. זה די ברור שהסגנון של Dave הוא בכלל לא כמו הסגנון של Steev ולכן מאז לא היינו מנגנים שירים ישנים של Defiance יותר, אז הגענו למסקנה שפשוט נשנה את שם הלהקה כהתחלה חדשה. אז קראנו ללהקה Inner Threshold, הרודי שלנו, Brenden Traynor, חשב על השם הזה. סביר להניח שזה לא השם הכי טוב אבל רצנו איתו למרות זאת. Mike לא רוצה להאמין לזה, אבל אני היה זה שחשב על השם Under (שזה השם ששם הלהקה השתנה אליו אחרי ש-Dave ואני עזבנו). לא רציתי להשתמש בשם הזה כי פחדתי שיתחילו לקרוא לנו Underwear. עד לעצם היום הזה Mike לא מאמין לזה, אפילו שמצאתי הוכחה פיזית לזה. אבל שיהיה, למי אכפת?

למה לשחרר אלבום חדש, ולמה אחרי 17 שנים?

זה קל… בשביל Doug.

Defiance היתה אחת מהלהקות הבאמת גדולות של הת'ראש האמריקאי שהתאחדו לאחרונה, יחד עם להקות כמו Death Angel, Forbidden, Sacred Reich. למה אתם חושבים שכל הלהקות הגדולות האלה התאחדו דווקא עכשיו, בשנים האחרונות?

כי כולנו נמצאים במשבר גיל הארבעים.

איך אתה חושב שת'ראש אמור להשמע היום? האם אתה חושב שהמוזיקה צריכה להיות כמה שיותר קרובה לצורה המקורית שלה בשנות השמונים והתשעים המוקדמות?

אני לא חושב שזה "צריך" להשמע כמו משהו… אני חושב שכאן הבלגן וההרס מתחילים, כשאנשים חושבים יותר מדי על איך זה "צריך" להשמע במקום לדאוג למשהו שיישמע טוב בעיניהם. אם אנשים אוהבים את זה… מגניב! אם לא, לפחות נשארת נאמן למה שאתה באמת מאמין בו מוזיקלית.

לסיום, מה בתכנון בשבילכם? האם תחזרו לפעילות מלאה, סיבובי הופעות והכל?

זה התכנון! הליין-אפ כרגע הוא: Jim Adams [גיטרות], Mike Kaufmann [בס], Keven Albert [שירה], Shawn Bozarth [גיטרות] ו-Burton Ortega [תופים]. יש לנו שתי הופעות מתוכננות בקרוב, כולל שיתוף פעולה ב-"The Whiskey" עם Warbringer. המנהלת שלנו, Tambre, עובדת קשה כדי להביא אותנו לאירופה באביב או בקיץ הזה, לפסטיבלים… אבל הכלכלה מקשה על השגת מימון. נראה לאן נצליח להגיע.