Dezperadoz – עין תחת עין במערב הפרוע

מרואין: Alex Kraft, סולן \ גיטריסט להקת Dezperadoz

לפני כמעט שנתיים סקרתי את האלבום השני של הרכב ה-"מטאל מערבונים" הגרמני Dezperadoz. האלבום – The Legend And The Truth – נכנס בקלות לרשימת אלבומי המטאל הטובים לשנת 2006 שלי ובנוסף יצא לי לדבר עם סולן וגיטריסט ההרכב, Alex Kraft – המוכר גם כגיטריסט של הרכב המטאל Unkle Tom, שבו הוא שותף עם Tom Angelripper, סולן להקת הת'ראש האגדית Sodom. עברו שנתיים, וההרכב חוזר עם אלבום שלישי בשם An Eye For An Eye – עוד אלבום קונספט מצויין שמשלב הבי מטאל גרמני כבד ומלודי, לצד מוזיקת מערבונים אמריקאית טיפוסית. הרמתי טלפון ל-Alex כמה דקות לפני ארוחת הערב המשפחתית שלו, וזה מה שהיה.

אהלן Alex! אני מפריע לארוחת הערב?

לא לא, יש לנו עוד חצי שעה, זה ערב שישי אז זה לא שאני ממהר לאיזה שהוא מקום.

אז מה קורה כרגע עם אלבום החדש, הוא כמעט בחוץ, לא?

נכון, עוד מעט. כרגיל לפני אלבום חדש זאת תקופה לחוצה, אני בהחלט בטוח שהוא יצא כמו שרציתי, אבל אי אפשר לדעת איך אנשים יגיבו אליו.

זה שוב אלבום קונספט, כמו הקודם?

כן, בהחלט. האמת היא שאת הרעיון לאלבום הזה קיבלתי כשעשינו את התחקיר לאלבום הקודם. נסענו לטוסון שבטקסס כדי לראות את המקומות שבהם כל סיפורי המערב הפרוע התרחשו באמת, ושם קראתי מכתב שבעצם הוא כל הבסיס לסיפור של האלבום. מדובר במכתב שכתב מישהו שעמד להיות מוצא להורג תוך כמה ימים, שיועד לאימא שלו, שכבר היה מתה בשלב הזה, ובו בעצם הוא סיפר את כל תולדות חייו ואת הנסיבות שהובילו אותו למקום שבו הוא נמצא.

הבחור הזה, שאנחנו קוראים לו "האנק", מספר איך הוא נולד למשפחה ענייה בסוף תקופת המערב הפרוע והוא הוכה באופן קבוע ע"י אבא שלו. הוא עזב את הבית בגיל 16 והתחיל כל מיני עבודות מזדמנות כקאוובוי. בשלב מסוים הוא הצטרף לחבורה של קאוובויים וככל שהזמן עבר, החבורה הפכה להיות יותר ויותר קרובה לפשע – סוג של כנופיית שודדים.

בסופו של דבר הוא הפך להיות סוג של רוצח, שמונע ע"י קנאות דתית, כביכול – עין תחת עין, ומכאן שם האלבום. גם כתבנו את זה בצורת סיפור של ממש, מלבד מה שהפך להיות האלבום, אבל נאלצנו לשנות את השמות וכמה אירועים זוטרים, בגלל כל הנושא של זכויות היוצרים, אבל בגדול – מדובר בסיפור אמיתי לחלוטין, שאת כולו קראתי שם במוזיאון שבטוסון שבטקסס.

האלבום הקודם נכתב על וויט אירפ, כי הוא הזכיר לך את עצמך במידה מסוימת, זה מה שסיפרת לי בפעם שעברה, בגלל שגם הוא התאלמן מאשתו בגיל צעיר יחסית והושפע מזה קשות. יש סיבה למה בחרת ברעיון הזה לאלבום?

כן, כל הרעיון של ה "עין תחת עין", והקנאות הדתית הזו – זה מתקשר לי עם כל מה שקורה היום בעולם, בעיראק, באירן…

בישראל…

כן, בהחלט בישראל, כל הנושא הזה של קנאות והרג בשם הדת, זה התחיל לפני הרבה מאד זמן בהיסטוריה, ואפילו כאן – בסוג של בועה במערב הפרוע, שלא ממש קשורה לאזורים האלו היום, רואים איך דת וקנאות שקשורה בה מביאה אנשים לחורבן. מבחינתי זה היה משהו חשוב שרציתי לומר, והאלבום הזה היה הזדמנות מצוינת לעשות זאת.

לפי כל ההכנות שעשית כבר בזמן התחקיר לאלבום הקודם עם הנושא הזה, אפשר לומר שהאלבום החדש מוכן כבר עוד מאז?

במידה מסוימת כן, כבר אז ידעתי שהמכתב ההוא יהיה הנושא לאלבום הבא, כבר אז כתבתי את רוב השירים, ואפילו עשינו סוג של פרי-פרודקשן לאלבום. הסיבה שלא הוצאנו אותו מהר יותר, תוך שנה או משהו בסגנון, הוא שאני מאמין שאלבום יכול להיות מוכן באמת רק אחרי תקופה של שנתיים בערך. בין האלבום הראשון לשני שלנו חלפה תקופה ארוכה מאד, אז הבעיה הזו לא הייתה שם בכלל, אבל במקרה הזה רציתי תקופה של "הבשלה" לאלבום החדש, רציתי לשמוע את השירים שהוקלטו במשך לפחות חצי שנה כדי להתנתק מהם מספיק ולדעת אם הם באמת טובים, אם הם צריכים שינויים. מה שקורה לך אחרי תקופה מסוימת שבה אתה שומע את השירים ולומד באמת להכיר אותם, הוא שאתה מגלה דברים שלעולם לא היית רואה או יודע במסגרת העבודה המיידית עליהם, אני מאמין גדול בזה שצריך לתת לאלבום "להתבשל" כדי שהוא יהיה מוכן כמו שצריך.

באלבום הקודם היו לא מעט גורמים שעשו אותו לעמוס וגרנדיוזי, כמו שילוב של כלי מיתר, וכל מיני אמנים מטאל גרמנים אורחים, כמו Tobias Sammet מ-Edguy וגם Doro Pesch. מה קורה באלבום הזה?

מבחינת הגודל והעושר שלו, הוא יותר גדול ויותר עשיר. הפעם יש לנו תזמורת סימפונית מלאה שמנגנת, לעומת כלי המיתר שהיו אז – יש לנו כל מיני כלים קלאסים אותנטיים שמשולבים במוזיקה ונותנים עוד הרבה עושר וכוח. מעבר לזה פעלתי שונה עם האמנים האורחים, פעם שעברה חברת התקליטים נתנה קרדיט לכל האורחים האלה על העטיפה, למרות שחלקם בכלל תיפקדו כשחקנים שעשו יותר תפקידי קולות בין השירים ולא שירה או נגינה של ממש, הפעם רציתי להשאיר את זה אמיתי יותר, והודעתי לכל מי שישתתף שיותר מידי קרדיט לא יהיה לו…

אז יש כמה קבועים, שעל חלקם אני לא אספר, כמובן ש-Tom Angelripper חברי הטוב משתתף שוב, הוא יותר מסתם חבר, הוא סוג של חבר כנופיה נוסף בהרכב מלבדי ושאר הנגנים. מלבד המוזיקאים משתתפים הפעם גם שחקנים אמיתיים – לקחנו כמה שחקנים גרמניים מוכרים לתפקידים שונים באלבום: יש שחקן בתפקיד עובד קרקס בשיר "Circus Comes To Town" ויש שחקן בתפקיד הסוהר, כשהדמות מחכה להוצאתה להורג, מכל הבחינות זה מרגיש מלא יותר ונכון יותר מבחינתי.

לגבי השירה שלך, יש לך מבטא גרמני לא קל כשאתה מדבר, אבל כשאתה שר אתה נשמע אמריקאי לגמרי. איך בדיוק הגעת לזה?

אין לי מושג! אתה שומע שכשאני מדבר זה לא בדיוק בוגר אוקספורד [צוחק]… אני מניח שזה כתוצאה מכך שלמדתי במשך שנה וחצי במכון הטכנולוגי בלוס אנג'לס, ושם למדתי את הסלנג והעגה המקומית, כך שכשאני שר זה סוג של חיקוי לדברים ששמעתי.

אגב, אתה התחלת כסולן, או כגיטריסט?

בהחלט כגיטריסט, לפני האלבום הראשון של הלהקה לא שרתי בכלל, והאלבום השני היה הראשון שלי בעצם כסולן. מהבחינה הזו זה היה Tom שעזר לי הכי הרבה, הוא ממש עודד אותי וגם נתן לי לא מעט טיפים על איך לשיר נכון, כמו מה אני יכול לעשות כסולן, והוא עודד אותי הרבה להתאמץ ולעשות דברים שלא האמנתי שאני יכול לשיר בכלל.

האלבום כולל שוב גרסת כיסוי, בראשון זה היה לקלאסיקת המערבונים "Ghost Riders In The Sky", בשני זה היה "Rawhide", ועכשיו זה "Riders Of The Storm" של ה-Doors. למה את השיר הזה?

קודם כל כי אני מעריץ ענק של ה-Doors וזה לדעתי שיר אדיר בכל צורה שהיא. אבל הוא גם התחבר לי ביותר מזה, מסתבר שהלהקה כתבה ספר שקשור בשיר, והוא מדבר על רוצח מטורף שפועל בגלל קנאה דתית. אז חשבתי – גם שיר על מערבונים, גם על רוצח בהשפעת הדת… עד כמה דומה זה יכול להיות?? מעבר לזה, מבחינת הליין של הגיטרות זה מזכיר מאד את "Ghost Riders…", אז זו הייתה בחירה מושלמת. הקאבר לא ממש זהה לשיר המקורי, הוספתי ושיניתי מספיק בזה כדי שזה ישמע כמו שיר שלנו ולא סתם גרסת כיסוי אחד-על-אחד יבשה.

מה לגבי חברי ההרכב? הבנתי שירדתם לשלושה עכשיו?

כן, Tom הוא כמובן לא חבר קבוע, רק שר מידי פעם, העיסוק העיקרי שלו זה עם Sodom בעיקר וגם עם Unkle Tom שבה אנחנו מנגנים ביחד. מי שעזב לאחרונה היה Dennis Ward, הגיטריסט שגם מפיק אותנו – הוא אדם עסוק, שגם מנגן עם Pink Cream 69 וגם מפיק הרבה מאד להקות, אין לו זמן ליותר מידי דברים כרגע.

זה קשה יותר לנגן כשלושה?

לא ממש, באלבום הראשון ובעצם גם ברוב האלבום שני זה היה בעיקר אני והמתופף, כך שמבחינת ההקלטות זה היה טבעי ונוח, מה שכן – הגענו למסקנה שגם בהופעות זה בסדר גמור. יש הופעות שבהן Tom משתתף ושר, אבל למזלי המתופף החדש שלנו הוא סולן מעולה בזכות עצמו, יש לו קול מחוספס ועבה – דומה מאד לזה של Tom. אז מה שאנחנו עושים בהופעות הוא שאני שר את כל התפקידים של Tom מהאלבום הראשון בעצמי ובשירים שבהם היו דואטים שלי ושל Tom, אז Sascha, המתופף, שר את התפקיד של Tom ואני את שלי. אין ספק שאני אוהב את הדרך שבה זה עובד, זה מאד רוק נ' רול מבחינתי, רק שלושה אנשים בלהקה בזמן הופעה.

מה מבחינת ההופעות המתוכננות? אתם עומדים להשתמש בתזמורת או בזמרים האורחים?

לא בטוח, אני מניח שוב ש-Tom ישתתף, כי יש לא מעט הופעות משותפות שלנו עם Sodom, וטום אוהב מאד ללבוש את בגדי הקאוובוי שלו להופעות שלנו, אבל שוב – זה לא יכול להיות קבוע.

שאלה של חזרה למקורות, מאיפה כל האובססיה הזו למערבונים והמערב הפרוע? סרטים של ג'ון וויין?

דווקא לא, סרטים כן – אבל ממש לא אלו ההוליוודיים שנעשו, הם היו הרבה יותר קיטש, יותר מיד הרואים ויותר מידי מלוקקים, מבחינתי הסרטים שנראו דומה יותר למה שבאמת קרה, היו דווקא אלו האירופאים, בעיקר אלו האיטלקיים של שנות השבעים, שחלקם נעשו בשיתוף עם חברות הפקה גרמניות. אלו היו סרטים אלימים, מלוכלכים, עם שחקנים טובים כמו קלאוס קינסקי הגרמני, ושם זה היה הרבה יותר משכנע מבחינתי.

אתה מדבר על הסרטים של סרג'יו ליאונה וסרטי ג'נגו למיניהם עם פרנקו נרו?

בדיוק!

אז אני מניח שאניו מוריקונה הוא המלחין האהוב עליך…

נכון! הבן אדם הוא האל של כל מה שקשור למוזיקת מערבונים, אפשר לסמן אותו כהשפעה הכי גדולה על המוזיקה שלנו.

לסיכום, מה קורה איתכם בהמשך השנה מבחינת הופעות?

כרגיל עמוס, נצא לסיבוב גרמני וככל הנראה אירופאי, אבל כאן אני מנסה לעשות משהו מיוחד שאני לא בטוח שאוכל לעשות. המטרה היא לעשות סיבוב בתי כלא – כמו שעשה ג'וני קאש בזמנו – ולהופיע בבתי כלא עם המוזיקה שלנו. בגרמניה כבר יש לי כמה דברים מוכנים לזה, אבל אני לא בטוח שזה יעבוד בשאר אירופה. בכל מקרה יהיו הרבה הופעות השנה, וגם כמה פסטיבלים, אז בקיצור – שנה עמוסה.

סבבה, אז כרגיל תודה שדיברת איתי Alex… וארוחת ערב טעימה!

[צוחק]… תודה בן אדם! בתיאבון גם לך!