מרואיין: Ben Weinman, גיטריסט להקת Dillinger Escape Plan

The Dillinger Escape Plan לא מצטנעת על היותה אחת מהלהקות המעצבות של העשור האחרון. עולם הרוק קיבל נוגרה לראש כאשר הלהקה שחררה את אלבומה המלא השני, Miss Machine, ב-2004, כאשר השכילו חבריה לשלב רוק אלטרנטיבי, מטאל, פיוז'ן, אלקטרוני, הארדקור פאנק ואלמנטים מוזיקליים רבים אחרים. בסלט ירקות הרעיל הזה פצחה The Dillinger Escape Plan את אחוז החסימה והפכה ללהקה שמובילה את חוד החנית במה שמכונה כיום Math-Metal, לצד להקות כמו Meshuggah. רגע וחצי לפני שהם מגיעים בפעם הראשונה בהיסטוריה לחשמל את ישראל, תפסנו את האיש אשר מחזיק את ההיסטוריה של הלהקה על הכתפיים, חברה הוותיק ביותר, אשר כמעט באופן בלעדי אחראי על החזון המוזיקלי ומופע הבמה המכסח ביותר שידעה סצינת הרוק העולמית מזה שנים, Benjamin Weinman, לשיחה קצרצרה על עברה ההפכפך של הלהקה, ההווה המסחרר, וכמה מסקנות ואמירות מעניינות בנוגע לעולם המטאל אשר ממנו יצא.

איך אתם מרגישים, חבר'ה? האם סיבוב ההופעות מתקדם כראוי? בקרוב תגיעו לישראל בפעם הראשונה, ישנן אילו ציפיות מיוחדות?

הטור הולך בסדר גמור. אנחנו ממש נהנים לנגן את כל השירים החדשים האלה [מהאלבום החדש Option Paralysis], והסט זורם ממש בטוב. זה אדיר לראות את הקהל נרגש ואנרגטי בנוגע לחלק מהחומר היותר מלודי ואיטי כמו שהם נהנים מהחומר היותר כאוטי. אנחנו מאד מתרגשים לנגן בישראל. יש מעט מאד מקומות שלא ניגנו בהם ב-13 השנים שהיינו להקה, ולנגן במקום מעניין שכזה זה מדהים. האמת היא שאני הבחור היחיד בלהקה שכבר היה בישראל, אז אני ממש שמח בשביל שאר חברי הלהקה שיוכלו לבדוק את המקום סוף כל סוף. אני רק מקווה שיהיה לנו מספיק זמן לראות כמה דברים במהלך הביקור שלנו.

העשור האחרון היה מצוין עבורכם כלהקה ומוזיקאים. למרות שידעתם כמה מהמורות בהרכב מאז תחילת שנות ה-2000, מאז Irony Is A Dead Scene [ה-EP מ-2002] קפצתם על גב ההצלחה ורכבתם עליה כל הדרך לכמה אלבומים ממש מעולים. האם אתה מאמין (והשאלה הזו מופיע כמעט בכל ראיון, עדיף לדחוף אותה בהתחלה ולסיים עם זה) שהגעתם לתודעה הציבורית במיוחד בזכות תרומתו ושיתוף הפעולה של Mike Patton? האם אתם מאמינים שהייתם יכולים לעשות זאת באופן דומה, מבחינה מסחרית, ללא Irony Is A Dead Scene?

זוהי שאלה ממש טובה. כלומר, יש ללא ספק כמות נכבדת של אנשים שנחשפו אלינו כמעריצים של Mike Patton, אבל אני לא יכול לומר אם לא יותר או פחות מאנשים שהכירו אותנו כלהקה של Relapse Records, או אולי לכמה מעריצים של System Of A Down כאשר חיממנו אותם באירופה, או מעריצים של Nine Inch Nails כאשר הופענו איתם במספר ההופעות האחרונות שלהם. האמת היא שלא היה דבר אחד ספציפי שדחף אותנו אל כיוון ההצלחה המסחרית לאורך הקריירה שלנו. אנחנו לא להקה ענקית אבל אנחנו גאים בכך שאנחנו מוזכרים כאסוציאציה לעבודתו של Patton ויודעים שהמעריצים שהכירו אותנו דרך אסוציאציה זו יאהבו אותנו והם המעריצים שימשיכו איתנו הלאה.

בעבר היה לכם מישהו משלנו, גיל שרוני, על עמדת התופים. איך פגשתם אותו ומדוע אינכם עובדים עוד ביחד?

כן, ההורים של גיל הם מישראל. פגשנו אותו דרך חבר משותף. כשעבדנו איתו על Ire Works זה היה נהדר, אך לא היה לו את מוסר העבודה שלנו בנוגע לסיבובי הופעות, והוא רצה להיות יותר בבית ממה שיכולנו להבטיח לו. אנחנו עדיין חברים מאד טובים ואולי אפילו נשתף פעולה בפרויקט מוזיקלי בעתיד מתישהו.

כשאני שמעתי אתכם לראשונה, זה היה עם "43% Burnt" ו-"Destro’s Secret", אי שם ב-2002. אז אף אחד לא היה מסוגל לתייג אתכם תחת ז'אנר מוזיקלי ספציפי. בעשורים החולפים, המון להקות – חלקן מושפעות מכם למעשה – בזירת הרוק הקיצוני וחלק ללא קשר כלשהו, נהיו להקות שלא ניתן לתייגן לז'אנר מסוים, וחוקי סוגה מוזיקלית אינם תקפים עליהן. האם אתם רואים עצמכם כיוצרים של מוזיקה ייחודית שלא ניתנים לשיוך בז'אנר מסוים, או שהייתם מגדירים עצמכם כ-"Math Metal" או "Post Hardcore"?

אני מנסה לא להגדיר את מה שאנחנו עושים אבל אני יודע שזה בסופו של דבר קצת בלתי נמנע כי אחרים תמיד ינסו לקטלג אותנו. כשהתחלנו לעבוד ביחד ידענו תקופה קשה, כי לא היה קל להגדיר אותנו מבחינה מוזיקלית. כשניגנו בהופעות של הארדקור ופאנק לא התאמנו בגלל איך שנשמענו, וכאשר ניגנו בהופעות מטאל לא התאמנו בגלל איך שהתלבשנו ואיך שהופענו. אין ספק שדברים השתנו לחלוטין מאז, ואני רוצה לחשוב שיש לנו יד בדבר בחלק מהשינויים הללו אבל אנחנו פשוט מנסים לא לחשוב על זה יותר מדי ועושים מה שנוח לנו.

כאשר התחלתם לנגן ביחד, מה היו ההשפעות עליכם כלהקה? האם ההשפעות האלה עדיין שם?

כולנו גדלנו כמטאליסטים של מטאל משנות ה-80' וה-90', אבל כמוזיקאים מיד ניסינו לחפש קצת יותר גיוון ושוני. בסופו של דבר ובאופן אישי אני מאד נהניתי להיחשף ולחקור מוזיקה של אמני פיוז'ן כמו King Crimson ו-Mahivishnu Orchestra.

הבסיסט הראשון שלכם, וחברכם הטוב, Adam Doll, נפצע באורח קשה בתאונה לפני יותר מעשור, והינו משותק מהצוואר ומטה. Benoit, הגיטריסט אשר הופיע וניגן איתכם תקופה ארוכה, גם הוא נפצע במהלך סיבוב הופעות בידו. האם אתם עדיין שומרים עליהם על קשר? האם אתה מתייעץ איתם שזה נוגע למוזיקה של הלהקה?

אני בהחלט עדיין מדבר איתם. Adam הוא עדיין אחד מחבריי הטובים ביותר ואנחנו מבלים המון זמן ביחד כשאני לא בסיבוב הופעות. Brian גר די רחוק, למען האמת, אז אני לא רואה אותו באותה תדירות. אני בהחלט משמיע ל-Adam דמואים ותמיד מכבד את דעותיו כמישהו שהיה מעורב בלהקה מיום הקמתה.

אם מדברים על חברי עבר – Dimitri עדיין מעורב ביצירת האלבומים של הלהקה, אך כעת במקום צרחות מלוא גרון הוא מעצב את העטיפה. מדוע בחרתם בו לעצב את אלבומכם האחרון “Option Paralysis" (ובאותה נשימה, גם את “Miss Machine” מ-2004)?

Dimitri גם הוא עדיין אחד מחבריי הטובים ביותר וזה מעולה שאני יכול להרשות לעצמי לשמור דברים במשפחה, כמו שנקרא. הוא עושה המון עבודות עיצוב בימים אלו, וזה נהדר שאפשר להמשיך ולשתף איתו פעולה, למרות שזה לא בנפח המוזיקלי.

האם אתם מחשיבים את עצמכם כחלוצים בעלם הרוק? האם יצא לכם להופיע עם להקות שטענו שהם מושפעים מימכם?

אני לא יודע אם ניתן לקרוא לזה חלוצים, אבל אין ספק שעשינו את שלנו בתחום המוזיקה. לפעמים זה מפתיע אותי כשאנחנו עושים סיבוב הופעות עם אנשים שאני חושב שאפילו לא אוהבים את המוזיקה שלנו ואז מספרים לי איזה סיפור שהם פעם ראו אותנו מופיעים שהם היו יותר צעירים ורצו לעשות מוזיקה שמושפעת מאיתנו או משהו כזה. זה כבוד עצום, ואני תמיד מעריך את הבאת הכבוד הזו ודברים בסגנון.

אתם ידועים במופע חי ממש ידוע לשמצה. מה הדבר הכי מופרע שאי פעם עשית על הבמה?

פתחתי את הראש, שברת עצם בגב, ואז סיימתי את ההופעה לפני שהלכתי לבית החולים, לתפור את הראש ולצילומי רנטגן בשביל השבר.

האם אתם מכירים מוזיקאי שאפילו יותר משוגע מימכם כשזה מגיע להופעה חיה (לא כולל פרויקטים של Mike Patton)?

בקצרה? GG Allen.

איזה שיר אתה הכי שונא מהקטלוג שלכם?

אף לא אחד. לפעמים נמאס לי לנגן שיר מסוים, אז אנחנו לא מנגנים אותו עד שבא לנו לנגן אותו שוב.

מה היא חווית ההופעה הכי גרועה שלך?

כל הגיטרות שלי נשברו ונאלצתי לסיים את ההופעה כשאני שר את תפקידי הגיטרה למיקרופון…

…מה?

כן.

פסיכי לגמרי… בסופו של דבר, מעולם לא הייתם להקת מטאל פר-סה, ותמיד הייתם מקושרים לז'אנר בגלל סיבובי הופעות משותפים עם להקות מטאל, או שהלכתם לקיצוניות מוזיקלית כמו הרבה להקות מטאל קיצוני, אך לא באותה הדרך. האם יש לך אילו הרכבי מטאל שאתה אוהב במיוחד (ובכוונתי למטאל, אינני מכליל להקות הארדקור בפנים)?

אני תמיד אהבתי להקות כמו Entombed ו-Carcass שהייתי יותר צעיר. Megadeth בכלל ליוו אותי בנעוריי. אני גם ממש אוהב את Morbid Angel.

האמת היא שציפיתי הרבה יותר אקספרימנטאלי מזה. או פחות מסורתי בצורה מסוימת. אחרי הכל, ה-EP שלכם מ-2006 הכיל המון קאברים ואף לא להקת מטאל אחת לישועה. היה שם Soundgarden ו-Nine Inch Nails ואפילו Justin Timberlake אבל לא באמת להקות מטאל. אם מדברים על ה-EP הזה, למה לא הכנתסם את הקאברים שעשיתם ל-Guns & Roses לשיר "My Michelle" ואת השירים שעשיתם של Black Flag?

כי סתם עשינו את ה-EP הזה בשביל הכיף. זו האמת. הקאברים האחרים היו חלק מאוספי מחווה וטריביוטים, אז לא הכנסנו אותם כי הם לא היו שייכים.

איזה עוד חלום אתה עדיין רוצה להגשים כמוזיקאי?

להפיק פסי קול של סרטים, בהחלט.

אתם להקה שידועה בחוש הומור משובח, אם זה עם כותרות שירים, מילות השירים או פשוט השתטות על הבמה כאשר בקבוקי שתייה פוגעים בכם. אתה לא מוצא את זה מתיש, להחליף דמות מליצן הכיתה לשיכור קרב מוזיקלי אלים כל כמה שניות, בכל יום בהופעה (ולפעמים יותר מהופעה אחת ביום!)? לא מופיע שום דיסוננס אקזיסצניאליסטי שכזה – כמו ילד שרוצה לשחק ולבלות עד שהמשחקים שלו נהיים העבודה שלו תמורת שכר? או שאפילו אתם עלולים ללכת לאיבוד מרוב החלפת אופי על הבמה, בתוך עצמכם?

אנחנו די שלמים ובטוחים עם עצמנו ועם מה שאנחנו עושים על מנת שלא נשחק "דמויות" כל הזמן. מה שאנחנו עושים בחיים, והחיים עצמם, הם בנוגע לכל מיני תחושות ורגשות. כל הלהקות האלה שהולכות כל יום, כל היום, כאילו משחקות "דמות" מסוימת שהן מגלמות בלהקה – מגוחכות ומזויפות בעיניי.

מה דעתך על הורדה בלתי חוקית של מוזיקה ומדיה אחרת באינטרנט?

אני חושב שזה מעפן שאני עובד ממש קשה על משהו ומישהו יכול פשוט לבוא ולקחת את זה, באופן מאד דומה שמישהו פשוט נכנס לגלרייה, לוקח ציור מהקיר, הולך איתו, ושם אותו בבית שלו. אבל אני אוהב את הרעיון שמישהו שמעולם לא שמע על The Dillinger Escape Plan יכול להוריד את המוזיקה ולהיחשף אליה, אפילו אם הוא לא משלם עליה, אז אני מניח שזה בעצם סוג של חרב פיפיות.

האם שמעתם על להקות מטאל או רוק ישראליות? עכשיו יהיה זמן טוב לעשות Name-dropping.

אני לא יודע הרבה על להקות מישראל, לא מעט משום שרובן לא מגיעות לארצות הברית אבל לקחנו פעם להקה ישראלית לסיבוב הופעות באירופה בשם Rabies Caste לפני הרבה שנים. זו הייתה להקה אדירה.

מילים אחרונות למעריצים בישראל?

תודה רבה על ההתעניינות ב-The Dillinger Escape Plan ועבור ההזדמנות להופיע בישראל. אנחנו לא יכולים להסתיר את ההתרגשות שלנו לקראת ההופעה!