מרואיין: Silenoz, גיטריסט להקת Dimmu Borgir

למרות ש-Dimmu Borgir התחילה דרכה כלהקת בלאק מטאל נורבגית ששרה את הטקסטים שלה בשפת האם, ואינה רחוקה מדרכן של להקות גדולות אחרות מהאזור, אך דיי מהר היא פנתה לכיוון אחר, שהשתלם לה מסחרית, ויש יטענו, גם אומנותית. האלבום Enthrone Darkness Triumphant הפך זה מזמן לקלאסיקה של הסגנון, כשהוא משלב בלאק מטאל אגרסיבי עם קלידים ומלודיות עשירות, המלוות בהפקה מצוחצת של Peter Tagtgren. בזכות הגורמים האלו, היה זה אלבום הבלאק מטאל הראשון שמכר למעלה מ-100,000 עותקים, והוא הפך את ההרכב הקודר והמיזנטרופי למדי לאחד הגדולים במטאל הקיצוני – כשבאופן מוזר נחשב לסוג של מקבילה נורבגית ל-Cradle Of Filth האנגלית.

כמה דברים השתנו במהלך השנים, ועד אלבומה החדש של הלהקה, Abrahadabra, היוצא בשבוע הבא בחברת התקליטים Nuclear Blast. מההרכב המקורי שרדו רק סולן הלהקה Shagrath והגיטריסט \ כותב Silenoz, כשחבר הקבע השלישי הוא Galder, המוכר גם מהרכב הסולו שלו, Old Man's Child. הבסיסט ומבצע הקולות הנקיים לשעבר, ICS Vortex, עזב, עמדת המתופף התמלאה בכל אלבום ע"י מתופף על קיצוני כל שהוא (Nick Barker ו-Hellhammer בין השאר), וגם כשהאמן המוזיקלי המטורף Snowy Shaw הצטרף, הוא הספיק לעזוב בזמן שיא. לקראת צא האלבום, ישבתי לדבר עם Silenoz, מי שכותב את החומרים של הלהקה, והאב הרוחני שלה, לשיחה על מטאל, עבודת שטן, והצלחה מסחרית – וזה מה שיצא.

מה העניינים Silenoz?

בסדר גמור, אני פה במשרדים של Nuclear Blast בגרמניה, היה לנו פה סשן חתימות למעריצים ועכשיו אני בסדרה ארוכה של ראיונות עד שעות הלילה הקטנות, או עד שאני ארדם – מה שיבוא קודם! [צוחק]…

תעשה טובה ותשתה איזה קפה, כבר היו לי ראיונות עם אנשים שישנו תוך כדי וזה יוצא על הפנים.

[צוחק]… אין בעיה – אתה עוד מוקדם, אלה שיגיעו בסביבות חצות אכלו אותה.

בוא נדבר על האלבום החדש, מה פירוש השם, ומה הרעיון מאחוריו?

המילה Abrahadabra היא מילת קסם שהופיעה לראשונה בספריו של Alistair Crawley, הפילוסוף והמכשף הבריטי שחיי בתחילת המאה ה-20'. המילה מתארת נוסחה קסומה שהיא חלק מ-Thelema, התיאריה התיאולוגית שפיתח Crawley.

אתה מעריץ שלו?

לא יודע אם זו המילה שהייתי בוחר אבל אני בהחלט מרותק ממנו. מדובר באדם חכם מאד, שכתב כמה ספרים מעניניים מאד ובהם פיתח תיאוריה וצורת מחשבה חדשה לגמרי. אני לא בטוח שהוא אכן היה מכשף בעל כוחות מאגים כפי שהציג את עצמו, אבל ללא ספק מדובר באדם בעל איזו שהיא איכות מיסטית. הוא היה אובססיבי לגבי מין, לגבי קסם, לגבי מוטיב הלידה מחדש ועוף החול, הפניקס, ולכן זה גם הסתדר לנו עם האלבום החדש.

באיזו דרך?

האלבום החדש הוא הפניקס שלנו, הוא עוף החול הצומח מההריסות ומהווה סוג של התחלה חדשה ללהקה. למרות כל הבעיות וחילופי הנגנים, והעיכובים השונים, עדיין הוצאנו כאן אלבום שאנחנו רואים כאחד הטובים ביותר שעשינו מעולם – אם לא הטוב ביותר.

אתה מודע לזה ש-Crawley היה סוטה לא קטן שאהב לחבר אורגיות וסמים?

וזו עוד סיבה לאהוב אותו! [צוחק]… איך אפשר לא לאהוב בן אדם שידע לחיות כל כך טוב?

בוא נסגור איזה נושא מעניין, אתם לא מזוהים כלהקה ששרה על השטן וחבריו, אבל בהחלט עוסקים בנושאים קודרים ומיסטים.

נכון, אני בהחלט לא אשיר על השטן כאילו אני מאמין בו ואלך ואקריב לו איזה עכבר בשם הערצה עיוורית לפיקציה הזו, אבל אנחנו כן נשיר על נושאים שמעניינים אותנו, ואותנו מעוניינים יותר בנשואים קודרים, אפלים. זה בהחלט יותר מעניין מלשיר על אהבה ודברים יום יומיים.

לגבי האלבום – הוא נשמע קצת יותר מופשט מהאלבומים האחרונים שלכם, למרות הסאונד הגדול ושילוב של התזמורת הסימפונית.

בדיוק! זה מה שרצינו לעשות! לא הפקה ענקית של מאות ערוצים, אלא משהו קצת יותר קטן. זה עדיין מופק היטב ומלוטש, והתזמורת מונעת מזה להיות סאונד קטן והמוזיקה בהחלט דרמטית, אבל העקרון הוא בדיוק מה שהזכרת – יותר פשוט, יותר מבוסס ריפים ופחות מתחכם. הפעם גם עבדנו יותר, עשינו דמו לכל שיר, עבדנו עליהם הרבה, היינו הרבה יותר מפוקסים מסביב לאיך האלבום ישמע בסופו של דבר.

מה היה שונה מבחינת העבודה באולפן מלבד הדמואים?

רצינו הפקה יותר אולד-סקול, קצת יותר חזרה לשורשי הבלאק ופחות סימפונית. עשינו בעצם אלבום אנלוגי שמוקלט בפורמט דיגיטלי, כלומר יותר ביצועים חיים באולפן, הסאונד תופים טבעי יותר, וגם האפקטים שבהם השתמשנו נשמעים קצת יותר חיים ופחות מסונתזים. שוב, אל תצפו לאלבום בלאק מערות, אנחנו לא Burzum, אבל בהחלט מדובר במשהו פחות ענקי ונוצץ מהאלבומים הקודמים שלנו.

בוא נגיע שניה לטלנובלה עם חברי ההרכב, קודם כל – מה הסיפור מאחרי העזיבה של Vortex וההצטרפות \ עזיבה של Snowy Shaw?

Vortex פשוט לא רצה להיות שם יותר, הוא לא תרם, לא כתב – אפילו לא ניסה, ופשוט היה ברור שהוא לא בעניין יותר. תמיד היו אלה אני ו-Shagrath שעשינו את כל הכתיבה בלהקה, ועכשיו כש-Galder הוא חלק של ממש בלהקה, גם הוא משתתף. אבל Vortex תמיד עשה רק מה שהיה צריך, נכנס, ניגן – שר, וזה הכול. לגבי Snowey Shaw, הסיפור די מצחיק…

[בשלב הזה התנתקה השיחה, ולמרות נסיונות שלי לחייג למשרדי Nucear Blast עברו מספר דקות עד ש-Silenoz התקשר שוב.]

התנתקנו.

כן, ניסיתי להתקשר אליך אבל המשרדים סגורים כנראה.

כן. ביליתי איזה עשר דקות בלדבר עם עצמי. עשיתי מונולוג מרגש על ההצטרפות והעזיבה של Snowey Shaw, וממש חבל שפיספסת את זה.

[צוחק]… אז יש לך כוח לחזור על זה שוב?

בחייאת תעזוב אותי [צוחק]… בוא נגיד שתמציא משהו ונסכם בזה.

סבבה. אז בוא נגיע לשאלה הבאה. אתה מצפה שלנצח הלהקה תהיה אתה ו-Shagrath, ועכשיו אולי גם Galdar? או שתהפכו ללהקה מלאה, עם חברים קבועים?

הייתי שמח להגיד שזה יקרה, ובאמת זה משהו שהייתי רוצה, אבל האמת העצובה היא שאי אפשר לדעת. אנשים שיראו אותנו מבחוץ עלולים לחשוב שאנחנו חבורת חארות שכולם עוזבים אותה בגלל כמה שאנחנו קשים. ולמרות שיש רגעים לא קלים, ובאולפן יש קצת סכסוכים ויש מריבות, בסך הכול כל מי שעזב עד היום את הלהקה עשה את זה בעצמו וביוזמתו, וממניעים שלו. גם כל הזמן אנשים חושבים שברגע שמישהו עוזב, זה אומר שללהקה אין עתיד, שאנשים מסוימים שעוזבים הם כל כך חשובים למערכת שלא תהיה המשכיות ללהקה, אבל המציאות טפחה על פניהם. בסופו של דבר כל עוד יש את הבסיס שהקים את הלהקה, יהיה לה המשך. ואם אהיה ישר לגמרי, ההקלטות של האלבום הזה, בפורמט המצומצם יחסית שאליו הגענו, היו הכי קלות שהיו לנו. מינימום של מריבות, כמעט בלי סכסוכים, זה היה לעניין ופשוט יותר מכל הקלטה שעשינו בעבר.

מה מעבר להשתתפות שלך ב-Dimmi Borgir? עד כמה אתה מחובר לבלאק מטאל הנוכחי?

אני לא ממש מקשיב לכל הלהקות שיוצאות, אבל אני כן מנסה להתעדכן. לאחרונה שמעתי כמה הרכבים טובים, ביניהם Watain שאני מאד אוהב את מה שהם עושים, והרכב בשם Katharsis מגרמניה. הסצנה בשנות התשעים, וזו העכשווית – שונות לגמרי, יש היום הרבה יותר להקות, הן עושות דברים הרבה יותר מתקדמים, ולכן רוב הלהקות שמנסות להישמע כלהקות אולד-סקול פשוט נשמעות כחקיניות רעות.

אתה אוהב את הדברים שהלהקות שהתחילו יחד איתכם עושות כיום?

קשה לקרוא לרוב הדברים שנעשים היום בלאק מטאל, הלהקות התפתחו והלכו לכל מיני כיוונים מעניינים. אני חייב לומר שהתרשמתי מהאלבום החדש של Burzum, אין בו שום דבר חדש, אבל זה בדיוק העניין. הבחור יצא מהכלא ועשה בדיוק את מה שהיית מצפה ממנו לעשות לפני 20 שנה, ממש המשך ישיר לחומר המקורי שלו. זה בדיוק כמו הרכבים דוגמת AC/DC – הם עושים את אותו דבר בדיוק, בלי שום שינוי, אבל לא היית רוצה שיעשו שום דבר אחר! מה הטעם בלשמוע אותם אם פתאום אם יעשו מוזיקה אחרת?

אתה גם הוצאת לאחרונה אלבום – הפעם עם הרכב הגריינדקור Insidious Disease. מאיפה זה הגיע?

כבר כמה שנים שאני מתכנן לעשות את זה. זה סוג של הרכב-על עם כמה נגנים מדהימים, הגיטריסט השני ב-Old Man's Child, המתופף זה Tony Laureano שניגן גם איתנו וגם עם Nile בעבר, הבסיסט הוא Shane Embury מ-Napalm Death, והסולן הוא Matt Grewe, לשעבר מ-Morgoth. בעקרון זה הרכב גריינד אולד סקול, רק עם קצת מלודיה ושירים כתובים טוב. זה התחיל מזה שאני ו-Shane מדברים כבר כמה שנים טובות על לעשות משהו ביחד, ואז גייסנו את החברים שמסביב. Tony הוא מתופף מטורף, ברמה אחרת מרוב האחרים, ו-Matt היה פשוט הבחירה המושלמת לסולן דת' מטאל אולד סקול כמו שצריך.

בתכל'ס מספיק היה לראות את Shane על העטיפה עם הליפה שעל הראש שלו כדי לדעת שזה אלבום גריינד.

[נקרע מצחוק 3 דקות רצופות] נכון!!! אי אפשר לטעות עם השיער הזה! אבל כן, הבן אדם הוא הדבר הכי מזוהה עם גריינדקור שקיים, אפילו על הבס שלו כתוב Born To Grind או משהו, זה פשוט השם האמצעי שלו.

בוא נדבר קצת על נושא כאוב – ההורדות הבלתי חוקיות, עד כמה זה פגע בלהקה?

פגע. פגע בהחלט. אם לפני עשור היינו רגילים למכור למעלה מ-100,000 עותקים מכל אלבום, בשנים האחרונות אנחנו מתאמצים לגרד את החצי מזה. אי אפשר לשקר לגבי זה, אתה רואה את האלבום שלנו להורדה ברגע, ובדרך כלל גם לפני שהוא יוצא, במליון וחצי בלוגים ופורומים, וברור שהרבה ממי שמורידים אותו לא טורחים אחרי זה ללכת לקנות כדי לקבל את כל המארז או כדי לשמוע אותו במערכת טובה עם סאונד מכובד, אבל מה אני אעשה? אז קצת יותר קשה לשרוד כהרכב, וצריך להתאמץ הרבה יותר כדי לכסות את העלויות של ההקלטה, אבל אי אפשר לשנות את הקהל שלך. בסופו של דבר אם הילדים האלה מעדיפים ללכת לקנות אוכל, או לצאת, או לא יודע מה – במקום לשלם על המוזיקה שהם אוהבים, איך אני יכול לשנות את זה? לפחות חלק גדול מהם כן מגיע להופעות.

אתה חושב שיש עוד עתיד להוצאת אלבומים?

אני מקווה, הקהל המטאלי, למרות שהצעירים שבו יותר מורידים מאשר קונים, עדיין הוא קהל יותר נאמן מבז'אנרים אחרים, וחלקם עדיין קונים ותומכים בלהקות שהם אוהבים. אני מקווה שנעבור את המשבר הזה ובסוף כל נושא הוצאת האלבומים לא יהרג סופית.

בוא נסכם, מה הלאה ללהקה? הרבה הופעות?

בהחלט, אנחנו כבר לא צעירים, אבל אנחנו חיים על הקטע הזה של ההופעות. אז יש סיבובי הופעות – יש ארה"ב, יש גרמניה. לראשונה בקריירה שלנו הופענו כבר החודש עם חומרים מהאלבום החדש – לפני שהוא בכלל יצא! אבל נראה שזה עובד בסדר, והשירים עוברים יפה בהופעה.

יש איזו סיבה למה עדיין לא הגעתם לישראל?

אני מניח שזה קשור במפיקים המקומיים שלכם, לדעתי קיבלנו כמה הצעות אבל הן לא היו מתאימות, אני יודע שיש לא מעט מעריצים שלנו אצלכם והייתי שמח להגיע, בוא נקווה שהפעם משהו יקרה לגבי זה.