Distorted – התחלה חדשה, אותה להקה

מרואיינים: רפאל "רפי" מור ודור מזור מלהקת Distorted

לתקופה לא קצרה, להקת ה-Female Fronted מטאל הישראלית Distorted (ששילבה בעבודתה אלמנטים של דום ודת' מטאל), הייתה שם דבר בסצנה, מוכרת לכולם וסוגרת הופעה אחר הופעה. יותר מכך, Distorted הפכה לסיפור הצלחה מקומי כשזכתה לנגן באירופה, וחתמה על חוזה להקלטת אלבומה השני, Voices From Within, עם הלייבל הבריטי הידוע, Candlelight. עם זאת, בשלהי 2008 הכריזה הלהקה על פרידתה מהסולנית מירי מילמן. הקהל ההמום, שלא ציפה לבשורה, לא הספיק לתהות מה יהיה גורל הלהקה, לפני שחברי Distorted יצאו בהכרזה על סולנית חדשה, והספיקו להופיע אפילו עם Draconian, אך אז, באופן מפתיע לא פחות, נאלץ הקהל לעכל עזיבה נוספת בעמדת הסולנית. לאחר יותר משנה של שקט, ישבתי לשיחה עם אחד ממקימי הלהקה, רפאל (רפי) מור (המתפקד בתור גיטריסט וגראוולר), שחשף חגיגית את הסולנית החדשה, דור מזור. יחדיו שוחחנו על עברה המורכב של Distorted, והתמקדנו בעיקר בעתיד הלהקה, שנמצאת כאן כדי להישאר. על הפרק: הופעת החימום ל-Swallow The Sun, חומרים מוזיקליים חדשים, והפתעות נוספות.

היי רפי. אז בוא נתחיל בעבר הלא-רחוק, משם נתקדם להווה, ונמשיך לעתיד. 2007-2008 היו שנים מצויינות ללהקה, שגם זכורות לי היטב באופן אישי. אף על פי כן, בשנת 2008 הוכרזה הפרידה של הלהקה מהסולנית דאז, מירי מילמן. אילו מגמות בתוך הלהקה הובילו לכך? בנוסף, סביב הפרידה ממירי החלו להישמע כל מיני שמועות, ובמהרה התגבשה תחושה של "משהו פה מסריח". היית רוצה למסור איזושהי הצהרה שתעשה קצת סדר בבלאגן?
רפי: 2007-2008 היו שנים טובות של הלהקה, עם ההופעה בחו"ל, וההופעה בפסטיבל הנשים (Metal Female Voices Festival). נושא מירי, מן הסתם, זעזע קצת, אבל אין לנו שום רצון להיתקע על העבר, אנחנו מסתכלים קדימה. זה פחות או יותר מה שאני יכול לומר על כל הסיפור. קצת בעייה לפתוח את זה. זה איבד רלוונטיות מסויימת, עבר זמן מאז, וזה לא יוביל לשום מקום. אנחנו ממשיכים קדימה, מאוד שמחים שאנחנו ממשיכים קדימה, מאוד שמחים שיש לנו זמרת חדשה שמכניסה "דם טרי" למחזור, וזו תקופת יצירה נהדרת. אנחנו יודעים טוב מאוד מה היה בסיפור הזה. הדבר הכי חשוב שאנחנו לוקחים איתנו מכל זה, זה שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, ויודעים איך אנחנו רוצים לעשות את זה, ולא ניתן לשום דבר לזעזע את ה-Core (ליבה) של הלהקה.

בסופו של דבר, אנחנו חבורה של 5 אנשים שנהנים לעשות את המוזיקה שהם אוהבים לעשות, ואנחנו עושים את המוזיקה שלנו כמו שאנחנו אוהבים אותה. זה הייעוד של הלהקה. אנחנו לא עושים את זה בשביל כסף, זה ברור. אנחנו חברים טובים מעבר ללהקה עצמה, נפגשים, יושבים. גם במהלך ישיבה של חזרה בבית אנחנו צוחקים, מזמינים אוכל, יוצרים מזה ממש הווי גדול. המון אהבה. בגדול, אנחנו מעדיפים להתרכז בעתיד. שמועות מסביב לא מעניינות אותנו. חיכינו לתזמון הנכון להופעה, בזמן הנכון שאנחנו מרגישים שמתאים לנו, וזה יקרה בהופעה עם Swallow The Sun, להקה שאני באופן אישי מאוד אוהב. אני שמח שיש לי את ההזדמנות לנגן עם הרכבים שאני אוהב. זה קרה עם Draconian, זה קרה עם Epica כשעוד הופעתי עם Moonskin, ואני בונה על להמשיך להופיע עם הרכבים שאני אוהב. זה גורם לי להנות מהערב, לקבל איזשהו ערך מוסף, והולך להיות ערב…

מעולה?
רפי: ממש, כן.

אתם לוקחים את "דרך המלך", אפשר לומר.
רפי: אנחנו לוקחים את הדרך שלנו, אסור להתעלם מזה שיש מטרה להרכב הזה. מה לעשות? להקה זה כמו משפחה, לפעמים יש עניינים לא נעימים, אבל אם זה היה צריך לקרות, אנחנו שמחים שזה קרה. בסופו של דבר, טוב שזה קרה כשזה קרה, ולא בשלב מאוחר יותר, כשזה היה יכול להיות הרבה פחות פשוט.

אני קצת מופתעת מהגישה החיובית.
רפי: מה זאת אומרת גישה חיובית? תראי, הייתי יכול באותה מידה להחליט שאני סוגר את ההרכב כי לא מתאים לי וזהו. אבל זה הרכב שבניתי במו ידיי, אני לא מוכן לוותר עליו. אני יכול לומר בביטחון מלא ובאחריות מלאה, שכל אדם שנמצא כיום ב-Distorted הוא אדם שאנחנו אוהבים, והוא חלק אינטרגלי מההרכב. זה לא משנה עכשיו שדור הולכת לעשות את ההופעה הראשונה שלה, וקיים הלחץ הראשוני שלה. אנחנו בטוחים שהיא תביא את מה שהיא יודעת להביא, בטוחים שהיא תעשה את זה בצורה טובה, ואנחנו הולכים להפגיז, כמו שאנחנו יודעים.

בדומה לעוף חול, הלהקה התאוששה, והמשיכה להופיע עם הסולנית מיכל עקרבי. איך הקהל הגיב לשינוי?
רפי: אני בטוח שלקהל זה היה קצת מוזר לראות את ההופעה עם מיכל. בסופו של דבר, מיכל הופיעה איתנו רק פעמיים. היא הייתה אמורה להופיע איתנו ארבע פעמים, אבל בעצם הופיעה איתנו פעם אחת עם Draconian ופעם אחת ב"הללויה". היו אמורות להיות עוד שתי הופעות עם The Fading, בצפון ובתל אביב, ואז מיכל קיבלה את הידיעה שהיא קיבלה מלגה ללימודי מוזיקה. עם כל הצער והכאב, כמובן שלא היינו רוצים להפריע לבן אדם להגשים את עצמו, ואם יש לו כזו הזדמנות נהדרת, הוא ייקח אותה, כי בסופו של דבר מדובר בעתיד שלו. כאב לנו שהיא הלכה, כי היא הייתה זמרת מעולה והחיבור שלנו היה מדהים, אבל אנחנו יודעים שהתקופה שעבדנו איתה הייתה תקופה נהדרת. אם אי פעם נופיע בלונדון ונרצה שתהיה עוד זמרת לשיר אורח מיכל תתקבל באהבה ענקית, ואפילו בארץ, אם היא תגיע לארץ, אני בטוח. יש לנו המון הערכה והמון אהבה למיכל.

לאחר הפרידה ממיכל, חזרתם לנקודת המוצא שלכם: בלי סולנית, כשהקול הנשי משמעותי וחשוב לסגנון המוזיקה שאתם יוצרים. האם אתה מרגיש שהתהפוכות עיכבו את התפתחותכם בתור להקה?
רפי: מן הסתם, היינו פחות פעילים. היינו רוצים להופיע יותר. עכשיו אנחנו סוגרים שנה וחודש, למעשה, בלי הופעה. זה המון בשבילנו, המון. היינו רגילים לכמות ענקית של הופעות בשנה, ופתאום כאילו התפנה לנו הזמן, כי אין לנו זמרת. אז התחלנו במסע של אודישנים, תוך כדי הקפדה על דברים שאנחנו מחפשים בזמרת. לא כל אחת שיודעת לשיר תו וחצי אוטומטית תיכנס כזמרת. האודישן שלנו היה מורכב, ולא לכולם היה רק אודישן אחד, חלק הגיעו אלינו לאודישן נוסף, עם שיעורי בית אחרים, רעיונות… אנחנו לוקחים את עצמנו ברצינות.

אני חושבת שכולם לוקחים אותכם ברצינות…
רפי: אין לי ספק, אנחנו מקבלים המון אהבה מאנשים, מקבלים המון שאלות, ואני מקבל מדי פעם הודעות ל-Inbox או פוגש אנשים ששואלים אותי: "מה קורה עם הלהקה?". זה מחזק, זה כיף, התקשורת הזו עם אנשים שאוהבים ונותנים לנו את האהבה הזו. זה חשוב, זה בערך הדלק הכי משמעותי שאנחנו יכולים לקבל כפרפורמים. כמוזיקאים, מן הסתם ה-Kick שלנו הוא מהמוזיקה עצמה. עברנו מסע מאוד מאוד ארוך, זה לא היה פשוט. זה לא פשוט להגיע כל פעם לחזרה שבה מנגנים שלוש שעות, ואז עושים אודישנים במשך שעתיים. זה מעייף, אבל עושים מה שצריך כדי להגיע לתוצאה הרצויה. אם זה לקח קצת יותר מדי זמן, וזה לקח זמן, אולי ככה זה צריך להיות. בסופו של דבר, התהליך הזה, גם אם הוא מעיק, מאוד מחשל. הוא מלמד מאוד מה אנחנו רוצים, ומה אנחנו לא רוצים.

עם דור, לדוגמה, היה לנו ספק אחד מאוד גדול והוא הגיל שלה, מפני שהיא צעירה. אני סירבתי לכמה זמרות עוד לפני ששמעתי אותן, גם מפאת גיל, אבל היא נתנה כזה ערך מוסף בשירה שלה, ודיוק. היא מאוד מדוייקת, ויש לה טכניקה נהדרת. בהשוואה אלינו אולי חסר לה ניסיון במה, אבל זה משהו נרכש, בניגוד לכישרון וקול – אלו דברים מולדים. היא תשתפשף, גם אם אולי בהופעה הראשונה היא תהיה קצת יותר לחוצה, ומרוגשת. אני לוקח בחשבון שבהופעה הראשונה הקהל יגיב בצורה אחרת. זה לא משנה כמה אני אגיד שאנחנו לא מעוניינים בהשוואה בין הסולניות, הקהל ישווה. זה לא בידיים שלנו, ואין לי מה להתמכמך על זה, להיות עצוב בגלל השוואה כזו. אתם רוצים להשוות? תשוו, בסדר, אבל אנחנו מאוד מאמינים בבחירה שלנו, היא עושה עבודה נהדרת. אצלי זה כלל ברזל: כשאני מנגן ושומע את זו ששרה לידי בצורה כזו שממריצה לי את הדם וסומרת לי שערות, אז אני יודע שאני עושה את הבחירה הנכונה.

אז דור, אני מתארת לעצמי שהכרת את Distorted לפני הצטרפותך ללהקה. האם תמיד היית מחוברת לעולם המטאל בתור זמרת, או שזו הפעם הראשונה שלך בכזה הרכב?
דור: הכרתי את הלהקה, אך האמת היא שאני בכלל לא באה מהתחום המוזיקלי של המטאל. אני מגיעה בעיקר מהתחום של הפרוגרסיב על כל סוגיו, אפילו שלא יצא לי לשיר את זה. יצא לי לשיר עם הרכב – עשינו בעיקר קאברים, מוזיקה בעברית, קצת אנגלית, אבל בכלל לא קשור למטאל.

את קשורה יותר לעולם הרוק?
דור: כן, עבדנו עם רוק, אבל יותר מיינסטרים, קצת פופי [צוחקת]…

רפי, איך ההכשרה המוזיקלית של דור בהשוואה אליכם? אתם לדוגמה עובדים המון שנים, נמצאים בחיכוך גדול עם מוזיקאים אחרים, עם קהל..
רפי: אין ספק שדור פחות מתורגלת מאיתנו, אבל יש לה טכניקה נהדרת, היא יודעת להשתמש בה ולהסביר את מה שהיא רוצה לעשות. זה מגיע לידי ביטוי הרבה יותר בחומר החדש, כי החומר החדש הוא ליינים שאף אחד לא כתב, והיא בעצם נותנת אותם. אז אנחנו יושבים ביחד, ואנחנו עושים איזשהן הכוונות, ורעיונות שלי נתפסים, ורעיונות שלה נתפסים, ועושים מזה דברים. העבודה שלנו על חומרים היא מאוד איטית, מפני שאנחנו אוהבים לעשות את זה בצורה יסודית, ולהיסגר על כל מכה שנופלת, כל תו. אנחנו מתייחסים מאוד גם למשמעות של המילה בשירה, מבחינת הטונאליות, צורת השירה, החיתוך, הכל. אנחנו מתקדמים. היצירה שלנו היא יצירה מאוד מורכבת.

דור, את הנעליים של מירי מילמן ומיכל עקרבי בתור סולניות ופרפורמריות לא קל למלא. האם חששת באיזשהו שלב, או בעיקר התרגשת?
דור: בוודאי שגם חששתי. בעיקרון, הבנתי שמאוד מאוד אהבו את העבודה של מירי. לא יצא לי לשמוע את מיכל עם חומר חדש, כי היא ביצעה את החומרים הישנים, אבל מבחינה ווקאלית הבנתי שהיא מדהימה, שמעתי התרשמויות מפסטיבל "הללויה", אין דברים כאלה. זה מאוד מלחיץ, כי אני בכל זאת קצת יותר צעירה מהן, עם קצת פחות ניסיון, אבל אני מקווה שלא ישוו בינינו כשישמעו את Distorted, שלא יראו אותי ויחשבו על מירי. ברור שיש גם התרגשות, אני ממש מתרגשת, בעיקר מההופעה עכשיו (בתור להקת החימום של Swallow The Sun), שתהיה מעין פריצת דרך. מצד שני, אני גם חושבת שהקול שלי די שונה משל שתי הסולניות הקודמות, וזה משנה את הכל, את השירים, את איך שהם נשמעים.

מה הטווח הווקאלי שלך?
דור: הקול שלי, דבר ראשון, הרבה יותר נמוך, אז אני צריכה להתאמץ הרבה יותר בשביל שיצאו לי קולות גבוהים.

אז בטח עבדתם יותר קרוב לטווחים שלך?
דור: לא, נשארנו על אותם סולמות.

רפי: קודם כל, ניסינו להיות צמודים למקור כמה שיותר. כלומר, את התפקידים, ברובם, לא באמת שינינו. תוספות אולי, קישוטים, מפני שבקטע מסויים אולי מחמיא יותר לדור ירידה, במקום איזו עלייה או החזקה של טון. יש הרבה דברים קטנים שהיא מכניסה לשירה משל עצמה, אבל בגדול לא שינינו הרבה, כדי שאדם שיגיע להופעה שלנו לא ישמע בעצם שיר אחר ויתאכזב, אלא ישמע את המקור כמו שהוא מוקלט, פחות או יותר.

זאת אומרת, מבחינת הלהקה, שמרתם על הסגנון והסאונד שלכם.
רפי: כמובן, אין ברירה. הביטוי הגדול יותר לשוני מגיע בחומרים החדשים. הם נשמעים אחרת.

דור: כן, החומרים החדשים נשמעים… אני לא אגיד "שונה לגמרי", אבל כן, בהחלט שונה.

מה החיבור שלך לסגנון המוזיקה של Distorted? כמה הוא חזק?
דור: בואי נאמר ככה, יש דברים שאני פחות אוהבת, כי בכל זאת זה לא הסגנון ממנו באתי. בכל זאת, למדתי כן להתחבר לדברים, אל חלקם כבר מההתחלה – שירים שמאוד אהבתי של הלהקה, והייתי שומעת גם בלי קשר. יש דברים שקצת היה לי יותר קשה להתחבר אליהם, אבל זה לא מונע ממני לשיר אותם, ולתת גם קצת מעצמי במצבים כאלה. אני כן חושבת שהלהקה מעולה, גם הייתי בהופעה שלהם, אמנם במקרה, אבל בכל זאת [צוחקת]…

כן, גם אני זוכרת תקופה בה Distorted הופיעו המון.
רפי: נכון, הייתה תקופה טובה, אבל גם עכשיו. עד שמצאנו את הקול שאנחנו רוצים להמשיך איתו, ועד שסיימנו את כל המהלכים, כתבנו ועיבדנו חומר. אנחנו מייצרים… אני לא אגיד סגנון מוזיקה, אבל אנחנו מייצרים חומר חדש יחסית, חדש לנו.

דור: אם כבר גלשנו לעניין ההופעות, האמת שההיכרות שלי עם Distorted הייתה ממש מקרית. בכלל לא תכננתי לבוא, אבל בסוף באתי, התרשמתי. גם כשהגעתי ללהקה הכל היה מקרי, ידיד שלי סיפר לי שמחפשים סולנית, וככה בעצם הכל התחיל.

בעצם, איך הכרת את Distorted? ואיך הגעת להיות הסולנית?
דור: הכרתי אותם בהופעה היחידה ההיא, שהייתי בה. הסולנית באותה תקופה עדיין הייתה מירי. זו הייתה, לדעתי, ההופעה הראשונה שאמיר הופיע בה. זה היה בצפון, בחיפה. כך התרשמתי, ולאחר מכן כשחיפשו סולנית, התקשר אליי ידיד ושאל: "זוכרת את Distorted?", ואז… זרמתי עם זה.

רפי: עשינו הרבה אודישנים, חיפשנו לא מעט.

אז בעצם מצאתם את דור באודישנים, איך זה עבד?
רפי: מצאנו אותה דרך הצעה מחבר משותף, הוא עודד אותה לנסות. פגשנו אותה פעם ראשונה באודישן, היא הרשימה אותנו לטובה, והזמנו אותה לעוד אודישן. אני חושב שגם היה אודישן שלישי, סופי, רק כדי להיות סגורים על זה שזה מה שאנחנו רוצים. להתחיל לעשות איזה משחק "כיסאות מוזיקליים" זה לא בשבילי. אני רוצה למצוא את האחת, ולדעת שאני הולך איתה הלאה.

אתה רואה את עצמכם איתה הלאה, לא באופן זמני.
רפי: כן, בהחלט, זה לא זמני ולא שום דבר. אנחנו עובדים עם דור כבר קרוב ל-8 חודשים, משהו כזה, בקצבים קצת משתנים. יש לנו תקופות של יותר חזרות, פחות חזרות. שוב, אנחנו לא בני 18-19, אנחנו לא אחרי צבא. בני עם ילד, גיא מפתח קריירה ולא נמצא בארץ, אני התחתנתי, התגרשתי… הכוונה היא שאנחנו חיים את החיים שלנו, יש לנו חיים מלאים. גם אני מפתח קריירה ועובד שעות אין ספור. כל פעם מוצאים את האוויר הזה לעשות חזרות, אז אולי זה נראה קצת יותר איטי.

היית אומר שהלהקה היא עיקרית בחיים או משנית?
רפי: הלהקה היא עיקרית, אבל אנחנו גם צריכים להיות ריאליים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לגור באיזו דירת שני חדרים, כולנו יחד, ורק לשלם את שכר הדירה ולנגן כל היום. זה פשוט לא עובד ככה. יש לנו את החיים שלנו. הלהקה עיקרית כי שוב, אנחנו עושים אותה ממניעים של סיפוק אישי. זו התשוקה שלנו, זה הכיף שלנו, זה הבייבי שלנו. השקענו בו המון, והוא נותן לנו המון. בשום פנים ואופן לא נוותר עליו, זה הכיף.

היית חושב שקשה ללהקות אחרות לשמור את הגחלת בוערת בגלל הנסיבות של החיים, הקצב של החיים, וכולי?
רפי: זה לא פשוט. זאת עבודה רבה. אנחנו קיימים המון זמן, אנחנו פעילים, אנחנו יוצרים, וזה חלק אינטגרלי בחיים שלנו. שבת שעוברת בלי חזרה היא שבת חסרה, אין עוד דרך להגיד את זה. אז נכון, לפעמים יש לנו הפסקה. גיא נניח היה בטורקיה, אז עשינו איתו חזרה והחזרה הבאה שבועיים לאחר מכן, כך שיש לנו שתי שבתות בלי חזרה. זה חסר, אבל זה עובר, ובזמן הזה אנחנו מתמקדים יותר בעבודה בבית. הנה, דור מגיעה לעבוד איתי על שירת ליינים, בני מגיע אליי באמצע השבוע ועובדים, מנגנים, כותבים, חושבים. חזרות וכתיבה זה גם המון תקשורת בינינו, להבין לאן אנחנו רוצים לקחת את זה. זה לא "הנה ריף מגניב, בואו נדביק אותו כאן". אנחנו לא מתיימרים לומר שהמוזיקה שלנו היא המוזיקה הכי מסובכת בעולם, אבל היא המוזיקה שלנו, וחשוב לנו לעשות אותה איך שמתאים לנו. אם יש משהו שלא יושב לי באוזן כמו שצריך, אני אקיא דם, ואעשה הכל כדי שבסופו של דבר זה ירצה אותי וירצה את כולם.

דור, איך זה להיות "הבחורה החדשה" בהרכב? כמה זמן לקח לך למצוא את מקומך בתוך Distorted?
דור: למען האמת, לא לקח לי הרבה זמן, למרות שהם טענו שאני עדיין סגורה קצת וכולי, אני ממש לא מבינה על מה הם מדברים [צוחקת]… אני חושבת שדווקא נכנסתי מהר לעניינים.

רפי: אם ישר התחלנו עם הבדיחות הקשות – מיד, בלי שום בושה, ואני חושב שאנחנו באמת לא מצנזרים את המילים שלנו ליד דור – אז הכל בסדר. אנחנו עושים חזרות בכיף. זו גם עבודה קשה, אבל זה גם הרבה הווי וכיף. אנחנו צוחקים הרבה, אפילו שהיא ממש שוקיסטית לפעמים.

דור: אני שוקיסטית בכל מקרה, זה לא קשור אליכם [צוחקת]… אבל אני באמת מאוד נהנית בחזרות, המון צחוקים, ואם תשמעי את ההקלטות, תוכלי לשמוע את רפי פתאום נובח וצוחק, גיא גם, ואת אמיר מעולף חצי מהחזרה על הרצפה…

הגיל שלך (טירונית בצבא) היה פקטור?
דור: למען האמת, זה גרם לי קצת לחשוש בהתחלה. בכל זאת, מירי הייתה בערך בטווח הגילאים שלהם, ומיכל גם.

רפי: אז כן, היא צעירונת בת 18, והייתה לנו קצת התלבטות לגבי זה בהתחלה, מפני שצריך לקחת גיל בחשבון. דור עכשיו בצבא. זה לא פשוט. מצד שני, מאוד אהבנו את השירה שלה, ואת מה שהיא עשתה באודישן. היא הצליחה לעשות באודישן מה שאחרות לא הצליחו. עשינו מספרים דו ספרתיים של אודישנים, שתביני. לא עשינו שניים שלושה אודישנים וזהו. עשינו, לדעתי, קרוב ל-20 אודישנים, ואז דור הגיעה, והראתה לנו שחוץ מלדבר היא גם יודעת לשיר.

דור: בכלל לא דיברתי…

רפי: כן, אבל כל הזמרות האחרות דיברו, לא שרו. היו גם אודישנים… קשים. כשאני אומר אודישן קשה, אני לא מתכוון לזה שהבחורה הייתה גרועה, כן? היו כמובן יותר טובות ופחות טובות, אבל אני מתכוון אודישנים קשים כתוצאה מלבטים גדולים. היה קשה להשיג את הקול הנכון, את הנוכחות, וחוץ מכל אלו, אנחנו מחפשים חבר להקה מלא, שיתרום, שיזום. אנחנו רוצים שהסולנית תתן גם רעיונות מוזיקלים, חשוב לנו לרענן את… מאגר הריפים, נקרא לזה.

אפשר לצפות לחומרים חדשים שיצאו בקרוב?
רפי: כרגע אנחנו בשלב שיש לנו כמה שירים גמורים. אנחנו מחפשים לייבל, מפני שאנחנו מבינים שמבחינת Candlelight, עם כל הרצון הטוב שלהם, השקעה בלהקה ישראלית שונה בהשקעה מלהקה צרפתית, לדוגמה, בעיקר במובנים של Tour Support. הרבה יותר קל לתת כסף לרכבת, לחברי הלהקה על מנת שיגיעו להופעה, ולתת להם שם חלק מהרווחים, מאשר להטיס חמישה אנשים מישראל, לא כולל Crew, לא כולל Soundman, וכל מה שמשתמע. המשמעות הכספית היא שבתור להקה מישראל, זה כנראה לא היה כל כך פשוט ל-Candlelight, וגם בגלל העזיבה של הזמרת, משהו באלבום השני (Voices From Within) התפספס שם. זאת אומרת, הוא יצא, הוא קיבל אחלה ביקורות, באמת. אני עדיין בקשר מאנשים מכל העולם, ומקבל המון המון תגובות חיוביות. אף על פי כן, זה לא פשוט לקחת חמישה אנשים שחלק גדול מהם מנהל קריירה ומקים משפחה, ולשלוח אותם להופיע.

אז התמיכה של Candlelight בקטע הזה הייתה פחות ממה שציפינו. כרגע התוכניות לעתיד הן קודם כל להקליט EP. אנחנו רוצים להקליט חומרים חדשים. החומרים החדשים של Distorted קצת שונים מהאלבום השני, קצת יותר נוטים לאלבום הראשון מבחינת ה-Feel. חזרנו יותר למקורות הדום, ובכלל, רוב המוזיקה שאני שומע לאחרונה היא מוזיקה שמקורה בדום. אני שומע המון דום מטאל, אני שומע גם המון דברים נוספים, אבל מאז ומעולם כתבתי בסגנון הזה. אני ממשיך את זה, אני מפתח את זה יותר, אני לוקח את זה לפעמים לכיוונים אחרים ממה שעשינו, אבל אין ספק שהופעה עם Swallow The Sun היא הדבר הטוב ביותר כרגע ל-Distorted. בהופעה ננגן שיר אחד מהחומר החדש. אנחנו מופע פותח כמובן, זה לא ערב שלנו, ולכן אנחנו קצת מוגבלים בזמן. השיר יהיה קצת שונה ממה שהיה עד היום ב-Distorted. אני ממש מקווה שאנשים יוכלו לאהוב את זה לפחות באותה רמה שאנחנו אוהבים את זה.

אתם חוזרים קצת למקורות, בעצם.
רפי: תראי, זה לא דום מטאל מסורתי. הוא מכיל המון מאפיינים של דום מטאל, אבל זה לא My Dying Bride, זה לא Saturnus, וזה לא November's Doom. יש את האווירה. מבחינתי, זו גם הפעם הראשונה שאני מתנסה בליריקס, כלומר, ל-Distorted. הייתי כותב בעבר, וקצת הפסקתי עם זה, יותר התמקדתי במוזיקה, ועכשיו… זה כיף, זה כיף פתאום לשמוע מוזיקה שאני ובני כתבנו, אנחנו הכותבים העיקריים, ולהלביש על זה מילים שזה אך סיימתי לכתוב אותן. זו תחושת הגשמה מאוד גדולה. זה מספק. אני רק מקווה שהקהל יקבל את זה כמו שצריך.

אתה ובני הם אנשי החזון, אפשר להגיד? כי אני מבינה שהעבודה גם משותפת, אבל מי בעצם מניע אותכם מבחינה יצירתית?
רפי: כולנו עובדים על החומרים, אבל אני ובני כותבי המוזיקה העיקריים. מגיא כרגע הורדנו את תהליך הקריאטיביות, מפני שהוא בתהליך של פיתוח קריירה, ועובד הרבה בחו"ל. אף על פי כן הוא עדיין נותן את שלו. הליינים החדשים שלו מזכירים יותר את הליינים שלו ב-Memorial מאשר את אלו של Voices. ב-Voices הייתה עבודה קצת יותר נוסחתית, זה היה יותר בשבילנו, מפני שהיינו צריכים לעשות קצת יותר שירים במבנה של בית, פזמון. לעומת זאת Memorial היה קצת יותר פרוגרסיבי, וקצת יותר מפותח, וכלל שינויי מקצבים, שינויי טמפו, ושילובים. בחומרים החדשים אנחנו לוקחים את הדברים שהכי אהבנו בשניהם, ועושים סוג של הכלאה ביניהם, וזה כיף. הכל פתוח, אנחנו לא נצמדים להגדרות, ויש לנו קטעים שהם קצת יותר איטיים, וקטעים שהם יותר פתוחים ואטמוספריים, וקטעים שהם Tight לגמרי, יושבים, וכולנו מקשה אחת. זה החלק הכיף בלעשות מוזיקה עם חברים, זו תמיד הנאה צרופה.

דור כותבת מוזיקה?
דור: אני לא כותבת מוזיקה. אני בדרך כלל כותבת או ליריקה, לא בהכרח שמתאימה ללהקה, אבל כותבת עם עצמי פה ושם. לפעמים אני כותבת קצת לחנים, אבל זה לא הולך ביחד [צוחקת]…

רפי, אתה בעצם נותן את הקול היותר כבד. בתור שני הסולנים של הלהקה, איך הדינמיקה בינך לבין דור?
רפי: זה עובד מצויין, זה זורם, כיף לנו לשמוע זמרת איכותית איתנו אחרי חיפושים כ"כ ארוכים. יש פחות שירים חדשים מאשר שירים ישנים. מבחינת החומרים החדשים, יש לנו כמה קטעים גמורים, יש לנו שירים מושלמים ויש לנו קטעים שעוד מצריכים עבודה. בסך הכל, זה עובד טוב. בשיר שנעלה איתו להופעה יש לי ולה לא מעט שירה, אני שר המון בשיר הזה, אז אני קצת צריך להתרגל לשיר כזה ארוך. מה זה להתרגל? זה שיר חדש, אין דרך אחרת להגדיר אותו. אבל אני לחלוטין שומע ומסתדר לי טוב גם הגראולים שלי וגם השירה שלה. מבחינת הקהל אני מניח שזה יעבוד טוב, זה שיר שהוא קצת יותר איטי, וקצת יותר דום, וזה יתאים לערב. זו במה כל כך טובה וקהל סובלני, לא כמו להופיע בפסטיבל של דת' מטאל עם שיר שהוא קצת איטי. הפלטפורמה נהדרת. אבל בסך הכל, אני לא אובייקטיבי, אני מגיע מההרכב, הקהל יצביע.

הקהל יצביע ברגליים ובהד-באנגינג. חוץ מההופעה עם Swallow The Sun, יש איזשהן תוכניות שהיית רוצה לחשוף כרגע?
רפי: כרגע ההופעה עם Swallow The Sun היא הדבר שאנחנו מכוונים אליו הכי הרבה. אחרי ההופעה הזו נעשה איזו הופעה גדולה שלנו, שתציג יותר חומרים חדשים, גם חומרים ישנים, הפקה יותר רצינית, וגם כמה אנשים וחברים, שישתתפו – סולנים אורחים, גיטריסט אורח, וכולי. משהו מושקע יותר. אנחנו מאוד אוהבים לפנק את עצמנו בהופעות. אנחנו אוהבים מועדון שנוח לנו בו, במה שמתאימה לנו, את הסאונד שאנחנו מחפשים. אנחנו מעסיקים Crew שלם בעצם, וזה חשוב, אנחנו מתייחסים לערב ברצינות, גם מתוך התחשבות בקהל. אנחנו רוצים שהקהל יהנה בערב לא מאולתר. בהמשך, נקליט EP, ונתחיל להפיץ אותו. כרגע אני לא יודע מי יפיץ אותו, אבל… אלוהים גדול, והכוח לצדנו [צוחקים]…

ההופעה עם Swallow The Sun תהיה טעימה בעצם, גם בשבילנו, שתגרה לנו את התיאבון להמשיך הלאה, לחזור להופיע. אני לא יכול לדבר בשם הקהל, עוד לא הגעתי להופעה, ועוד לא עמדתי במקומו, ואני עוד לא אומר שכולם יהנו וזה בטוח… הקהל בארץ מאוד אוהב מוזיקה אקסטרימית, קיצונית. מאוד אוהב את זה לפה או לפה. הכל קיצוני בארץ, ואני מבין את זה. המוזיקה שלנו לא נופלת בפרמטר של הדבר הכי קיצוני. יש לנו קטעים יותר שקטים, ויותר בועטים. בהשוואה ל-Female Fronted Bands, אנחנו כבדים יותר, ולא לוקחים את ה-Female Voice ומרככים את כל הדבר הזה. איך שזה מנגן לי בראש, ככה זה יוצא החוצה, ולכולנו. איפה שצריך לדחוף אנחנו דוחפים, ואיפה שצריך לקחת צעד אחורה לוקחים, ותמיד היינו ככה, בנישה הזו.

אז דור, היית רוצה למסור משהו למאזינים ולמאזינות של Distorted? איך את חושבת שיקבלו אותך?
דור: אני מקווה שהגיל לא יפריע, ושזה לא ישפיע על האנשים. אני מקווה שיתחברו וינסו לראות אותי, שלא ישוו אותי לאחרות, כי זה באמת שונה. אני מתכוונת גם לתת מעצמי ללהקה, אם בחומרים חדשים וסגנון קצת שונה, וכולי. קצת קשה לי אישית למצוא דברים שהם בסגנון הקודם של הלהקה, מבחינת המלודיה של השירה, כי זה פחות אני. אני אוהבת המון שינויים בשירה, מה שלא בהכרח מתאים. אבל בכל מקרה, הכוונה היא לתרום להתפתחות הלהקה בכל המובנים.

רפי, מה איתך? יש משהו שהיית רוצה למסור?
רפי: כן. לכל מי שבכל התקופה האחרונה פנה אלינו בצורה ישירה או עקיפה, ושאל, והתעניין, והביע את הרצון שלו לבוא להופעה ולתמוך… אז כל אחד מהם היה הדבר הכי מחזק בכל התקופה הזו של השקט שלא הופענו. זה גירה לנו את החושים, ואנחנו באים עכשיו לתת לכל השואלים את מה שהם ביקשו, ההופעה הזו מוקדשת להם. יש כמות לא מבוטלת ולא קטנה של כאלו אנשים. זה מחמם את הלב לדעת שאנשים עדיין נאמנים, ועדיין מחכים לשמוע, גם אם עברה תקופה ארוכה, וגם אם עברנו תהפוכות, שינינו פרצוף, שינינו קול… אני מתגעגע לקהל, מתגעגע להופעות, ופונים אלינו, יש התעניינות כל הזמן. Swallow The Sun זו אחת הלהקות שאני הכי אוהב, ומקשיב לה לא מעט, כך שזו הזדמנות נהדרת בשביל Distorted, בשבילי בתור מוזיקאי ונגן, ואנחנו הולכים לתת לכם הופעה שתצלצל טוב ותישאר שם, ועם קצת תקווה, תייצר גם לכם את התיאבון להגיע להופעה גדולה ומושקעת שלנו. נתחיל לחזור לעניינים, ולעשות רעש, כמה שיותר.

ולסקופ הגדול, מי מהבחורים בלהקה הכי סקסי?
דור: אני חושבת שאשמור על זכות השתיקה [צוחקת]. באמת כתבת את זה?

בטח, זו אמורה להיות ההפוגה הקומית בסוף הראיון.
דור: לא, אני לא מבקרת את הכתיבה שלך…

כדאי לך שלא [צוחקת]… יש משהו שהיית רוצה להוסיף?
דור: אני חושבת שכיסינו פחות או יותר את הכל, ונתראה בהופעה!