Epidemic – מגפה ישראלית

מרואין: ארז סימון, מתופף להקת Epidemic

Epidemic היא עוד אחת מדור העתיד של להקות המטאל הישראליות. הלהקה, שעושה שילוב של דת', ת'ראש ועוד כמה סגנונות, רכשה לה לא מעט נסיון ואוהדים בשבע שנות קיומה ואת האהדה אליה ניתן יהיה ככל הנראה לראות בהופעה הקרובה של הלהקה לצד שתי להקות נוספות מצפון הארץ – Kna'an ו-Winterhorde. כדי ללמוד עוד על הלהקה, תולדותיה ועוד כמה דברים, דיברנו עם ארז סימון, המתופף.

אהלן ארז, רציתי להתחיל בהווה, מה בעצם קורה עם הלהקה כיום?

אהלן. נכון לכרגע, אנחנו עובדים בעיקר מבחינה קידומית – חשוב לנו לנסות ולקדם כמידת האפשר את סצנת המטאל בארץ, ובייחוד בצפון, כשההופעה הקרובה היא יריית הפתיחה שלנו. מלבד זאת, כמובן שכמו כל להקה אחרת, אנו שואפים, מכוונים ומנסים את מזלנו בחו"ל.

אני מבין שיש לכם אלבום בשם Earth Penitentiary, מתי הוא יצא ומה בעצם הוא כולל?

כרגע זה לא ממש אלבום אלא דמו והוא כולל ארבע שירים, אחד אינסטרומנטאלי. אנו מחכים להזדמנות שבה נוכל להקליט בתנאים באמת טובים ואידיאלים בכדי לשחרר את זה כאלבום. הוצאנו גם סינגל עם שיר ארוך המחולק לשני חלקים הנקרא "The Man That Kills Himself".

איך היית מתאר את הסגנון וההשפעות של הלהקה?

אני חושב שאין לנו סגנון מוגדר מלבד "מטאל". אנחנו משתדלים להמנע מהגדרות ופשוט לנגן את מה שאנחנו רוצים ואוהבים. אפשר לשמוע אצלנו השפעות של כמעט כל דבר, החל מ-Slayer דרך Death ו-Deicide ועד לזוהר ארגוב וצביקה פיק. החומר היותר מוקדם (הדמו הראשון – Evil Against Evil) נוטה יותר לכיוון ת'ראשי… החומר הנוכחי פשוט דורש האזנה, כי אין לו סגנון מוגדר.

איך בדיוק ביצעתם את הפקת האלבום? מי הפיק ואיפה?

שוב, כמו שאמרתי – מדובר בדמו ולא באלבום, ולכן ההפקה התבצעה על ידינו בעצם. הדמו הוקלט בתנאים מאוד מינימליים בסטודיו קטן ונידח בצפון, כאשר אנחנו היינו הפעם הראשונה שבה האולפן בכלל עבד עם מטאל, ככה שרוב העבודה נפלה על כתפינו.

בוא ותספר לנו קצת מאיפה בכלל התחלתם, איפה ניגנתם לפני כן?

מאז שאני זוכר את עצמי תמיד התעסקתי במוזיקה. התחלתי במוזיקה אלקטרונית ובמקור בכלל פגשתי את יוני (גיטריסט\סולן) לפני כ-7 שנים כשרציתי ללמוד גיטרה. לאחיו הייתה מערכת תופים שמאוד קסמה לי, אבל אף פעם לא האמנתי שאני אוכל להכניס תופים הביתה. בסופו של דבר (שקרה די מהר….) יוני שיכנע אותי שתופים זה בדם שלי, ואין לי ממש ברירה אחרת… אני מתופף מאז.

לאחר מכן יוני ואני החלטנו שמנגנים ביחד, ולאחר כמה חילופי נגנים, נסגרנו על ההרכב הנוכחי, לפני כ-6 שנים. מאז מס' נגנים באו והלכו, אבל בסופו של דבר חזרנו אל ההרכב הנוכחי, שהוא גם ההרכב הכי קבוע ויציב שהיה לנו אי-פעם. יוני ואני ניגנו לתקופה בהרכב הגריינד Gore-Met (ביחד עם חלק מחברי כנען, וכך בעצם נוצר הקשר ההדוק שנשמר עד היום), אבל מלבד זאת לאף אחד מאיתנו אין הרכב נוסף. אנחנו תמיד שמחים לעזור לחברים בצרה שזקוקים לנגני סשן, אבל אפידמיק תמיד הייתה ותמיד תהיה הלהקה העיקרית שלנו.

למה Epidemic? למה את הז'אנר שאתם מנגנים?

את המוזיקה שלנו, כאמור, קשה להגדיר – היא משתנה ולא צפויה, כמו מגיפה, ואי אפשר לדעת מי יתפוס את המגיפה הזו ומי לא…. מבחינתנו, חוסר-ההגדרה בתור תת-ז'אנר של מטאל הוא דווקא ייתרון – כי מספיק פעמים להקות מחליטות "אנחנו עושים דת' מטאל" ואז אחרי X שנים למישהו נמאס לנגן את זה והוא עוזב. אנחנו מנגנים את מה שאנחנו אוהבים, בלי שום הגבלה.

המוזיקה שלכם מורכבת למדי, עד כמה קשה כתיבת השירים שלכם, והביצוע שלהם בהופעה?

קשה זה עניין סובייקטיבי… אנחנו לא כותבים מוזיקה על פי דרגת קושי או סיבוך, אלא פשוט שופכים החוצה את מה שאנחנו מרגישים. אין פה תבניות מתמטיות או נוסחאות מסובכות – אנחנו אפילו לא יודעים תווים. אנחנו כמו צוענים – פשוט מרגישים ומנגנים…. את השירים כותבים בעיקר יוני ואנוכי, כאשר יוני אחראי גם על המילים. בהופעה, כמו בהופעה – תמיד יש לאן לשאוף הלאה. בתחילת הדרך גם אנחנו היינו גרועים על במה, והיום אני מאמין שאנחנו בהחלט מעבירים בצורה הולמת את מה שאנחנו רוצים לשדר מעל הבמה, ויהיה אפשר לבחון את העניין מקרוב ביום שישי…

במה עוסקים הטקסטים של הלהקה?

את כל הטקסטים כותב יוני, ככה שזו שאלה יותר לתחום שלו… בגדול – על מה שאנחנו מרגישים שחשוב. על המגיפות ששוטפות את העולם הזה, בזו אחרי זו – ואני לא מדבר רק על מחלות, אלא על תחלואי המין האנושי.

קצת עליך כמתופף, אך התחלת לתופף?

קצת אחרי שהכרתי את יוני, מצאתי בבית דיסק זרוק של Deicide, שהיה שייך לאחי, שמתי אותו במערכת – ופה התחיל הרומן. הייתי המום מעבודת התופים, לא הבנתי שומדבר ממה שהלך שם, פשוט אהבתי את זה, וזה נתן לי את המוטיבציה והחשק לתופף מטאל. בתכל'ס אפשר להגיד שאחי הגדול השריש בי את המטאל באופן לא מודע, פשוט מלשמוע את המערכת סטריאו שלו צועקת וזועקת כמו טבח שנפל לו סיר מרק על הבוהן… זה פשוט איתי מילדות.

באיזה שלב הגעת למטאל ולדת' מטאל באופן ספציפי?

בד"כ לאנשים יש את "סולם הדרגות" – מתחילים מקצת מיידן, מטאליקה, נירוונה, הדברים הרגילים… אני פשוט נחתתי ב-Deicide והמשכתי הלאה לדברים חמורים יותר. ככה שאני בדת' מטאל מאז שאני בעצם במטאל – וזה קרה בערך בגיל 16… אתה צריך להבין שאז, לא היה יותר מידי מטאל בצפון, לא היה קשר בין אנשים ולהקות – ובגלל זה הכל קרה אצלנו כ"כ מהר. התחלתי לשמוע מטאל, התחלתי לתופף, הקמנו את Epidemic ומאז אנחנו ביחד…

מי הם מתופפי הדת' שהכי השפיעו \ משפיעים עליך?

או-הא…. סטיב אשיים מ-Deicide, ישתבח שמו לעד, שבזכותו אני בכלל מתופף. הדרך שבה הוא מתבטא על התופים תפסה אותי משמיעה ראשונה – לא טכניקה ולא בטיח, פשוט ראש חולני ונטו נשמה. ג'ין הוגלן, שכל מילה עליו פשוט תהיה מיותרת, מייקל שוורץ שתופף בדיסקים הראשונים של Atrocity, וטים אלכסנדר – המתופף של Primos.

בוא ותספר לנו קצת על סצנת המטאל בצפון, שאתם מהווים חלק ממנה, מי יש ומה היחסים בין הלהקות?

סצינת המטאל בצפון היא מאוד בעייתית, כי מצד אחד יש לך פה לא מעט קהל וגם אחלה של להקות, אבל אין כמעט איפה להופיע. המקום היחיד שזמין וטוב הוא הסיטי הול – והוא מחוץ לטווח ידן (וכיסן) של לא מעט להקות. אנחנו מנהריה, שלדעתינו היא בירת המטאל של הצפון – יש כאן אחוז די גדול של מטאליסטים, ולא מעט להקות בהווה או בעבר…

סתם למשל, רק בנהריה יש לך את Kna'an, את Epidemic, את Winterhorde (שאמנם לא כולם מנהריה, אבל חדר החזרות שלהם ממוקם פה), וחוץ מאיתנו יש את Gore-Met (שכבר לא כ"כ פעילים), יש את סיטרא, ג'ולי רוג'ר, אלת'ריה, ג'ט-לג, וזה רק מה שעולה לי בראש כרגע. יש פה עוד המון חבר'ה צעירים ומוכשרים שקורעים את התחת שלהם ועושים אחלה של מוזיקה, ואין להם לאן לקחת אותה – כי אין איפה להופיע.

מבחינת יחסים בין להקות, לפחות בנהריה כולם ביחסים טובים, אין דבר כזה כסאחים ולכלוכים מאחורי הגב, כולם פה מאוחדים, יוצאים לבלות ביחד, נפגשים באירועים ומסיבות, בעל-האש וימי הולדת, חולקים חדרי חזרות וציוד, ובגדול נהנים – מטאל זה המוזיקה שבחרנו לנגן כי אנחנו אוהבים אותה ונהנים ממנה, לא כי אנחנו מחפשים כסף ותהילה – וחשוב לנו לשמור על גחלת של Fun.

עד כמה אתה קשור ואוהב להקות אחרות מארץ? מי במיוחד?

Winterhorde, שלמען האמת גיליתי רק לאחרונה וממש ממש תפסו אותי – יש להם חומר מאוד אווירתי ועוצמתי. Kna'an, שמעבר ללהיות אחלה להקה הם גם חברים טובים מאוד שלנו ואני זוכר להקה בשם אכזבות', שלצערי אני לא יודע אם היא עוד פעילה היום, שממש תפסה לי את האוזן…

איך בעצם נוצר ערב ההופעות הקרוב בצפון, עם Knaan ו Winterhorde?

כמו שאמרתי, המקום האיכותי העיקרי להופעות בצפון הוא הסיטי הול, ומלבדו יש את מועדון "הנמלה" הידוע לשמצה, שהיווה את "קרש הקפיצה" לרוב הלהקות בצפון. לפני מס' חודשים פנו אלינו ואל Kna'an והזמינו אותנו לאירוע בנמלה, שהביא קהל רב שהגיע כדי לשמוע קצת מטאל ולהנות, אבל לצערינו… בניסוח מאוד עדין היה ממש מחורבן. אנחנו יצאנו עם הרגשה מאוד רעה, לא רק כלפי עצמינו, אלא בעיקר כלפי הקהל ששילם את מיטב כספו ולא קיבל תמורה הולמת.

החלטנו שהגיע הזמן לעשות מעשה ולהתחיל להזיז עניינים בעצמינו. להרים הפקה איכותית בצפון זה רעיון שאנחנו מגלגלים כבר המון המון זמן, ואף פעם לא יצא לפועל עד היום… פנינו ל-Winterhorde, שהיו שותפים לתחושות שלנו, וביחד התחלנו לעבוד על ההפקה.

מה אתם מתכוונים להעביר בהופעה הזאת שלכם?

שיש עוד תקווה לצפון. אנחנו מאמינים שיש פה אחלה קהל ואחלה להקות שרק מחכות לפריצה שלהן, והגיע הזמן לעשות משהו בנידון. כואב לנו לראות להקות מתחילות שצריכות לעבור 7 מדורי גיהנום כדי להתברג כ-"להקת קירור" בערב בתל אביב. כואב לנו לראות להקות צעירות שצריכות לקרוע את התחת כדי להרים הפקה כושלת ב-"נמלה". מעל הכל – כואב לנו שאף אחד לא מרים את הכפפה ומנסה לעשות משהו בנידון. אנו באים להעביר ולהבהיר אחת ולתמיד – יש צפון ויש בו מטאל. ההופעה הנוכחית היא רק יריית הפתיחה מבחינתנו. אנחנו כבר חושבים ומתכננים הלאה, אירועים נוספים פה בצפון, עם דגש על נתינת הזדמנויות ללהקות צעירות.

לאן אתם רוצה לקחת את הלהקה בעתיד הקרוב? חוזה, הופעות?

אני לא חושב שיש נגן שיגיד לך שהוא לא אוהב להופיע, ככה שהופעות הן תמיד שאיפה… אז השאיפה כרגע היא להמשיך ולהופיע, להגיע לכמה שיותר קהל בארץ, לתת תמיכה ללהקות צעירות, וכמובן – חוזה בחברת תקליטים והופעות בחו"ל, שזו המטרה הנכספת.

מסר אחרון לקוראים ולמי ששוקל אם להגיע לראות אתכם בהופעה?

ההופעה ביום שישי הקרוב היא יותר מסתם הופעה מבחינתנו – זו התחלה חדשה, וככזו – עשינו ואנו עושים את מירב המאמצים להביא לכם הפקה איכותית כמה שיותר, שזה אומר פתיחת שערים בזמן, סאונד טוב, ובעיקר – המון אווירה. מתוכננות המון הפתעות מיוחדות, כמו למשל תפאורה, אמצעים ויזואלים וקוליים, ועוד… חשוב לזכור שכולנו כאן באותה סירה, כולנו מיעוט מובחר המקושר באמצעות המוזיקה – וחשוב לתמוך כמה שיותר. תודה רבה על הראיון, ומקווים לראותכם באירוע!