מרואין: John Ricci, גיטריסט להקת Exciter

להקת הת'ראש הקנדית Exciter אולי לא קדומה כמו אגדת פסח, אבל היא כנראה להקת הת'ראש הראשונה. הלהקה התחילה דרכה ב-1978, שלוש שנים לפני Metallica ו-Overkill ושנתיים לפני Metal Church. לאחר אלבום ראשון בשם Heavy Metal Maniac שיצא בחברת התקליטים המיתולוגית Shrapnel, הלהקה המשיכה לעבוד קשה בשנות ה-80', כשאלבומה Violence And Force, מ-1984, נחשב לאחד הקלאסיים של הסגנון. במרכז הלהקה עמד תמיד הגיטריסט ג'ון ריקי, ותחת הרכבים משתנים, הוא היה ונשאר הבסיס, מלבד הפוגה שלקח בין 1985 ו-1992. עם העבודה על אלבומה החדש של Exciter, ישבנו לשיחה עם John Ricci, אדם שבהחלט היה שם כשהת'ראש רק קרם עור וגידים.

היי ג'ון, מה העניינים עם ההרכב עכשיו?

אנחנו כרגע עובדים על אלבום חדש שאנחנו מקווים להוציא אותו בהמשך השנה. יש לנו כ-10 שירים, אבל עדיין אין לנו שם לאלבום. כמו כן, ניגנו לאחרונה הופעות כאן במונטריאול שבקנדה לצד להקות קנדיות וותיקות אחרות כגון Anvil ו-Razor והיו כמה הופעות ממש חזקות. היו שם מעריצים שטסו מארה"ב ואפילו מפולין כדי לראות אותנו, ואני בהחלט נרגש מהנאמנות של מעריצים שכאלה.

האלבום האחרון שלכם היה בעצם אוסף של גרסאות מוקלטות מחדש לשירים מהעבר, למה הוצאתם אותו?

החלטנו להקליט מחדש 10 שירים קלאסים תחת השם New Testament בעצם כדי שהמעריצים שלנו יוכלו לשמוע את השירים האלו כשהם מנוגנים על ידי ההרכב הנוכחי, עם הסולן ז'ק בנלנג'ר. מעבר לכך, כשיצא האלבום, ב-2004, לא היו לנו שירים חדשים מוכנים, וזה כבר היה 5 שנים אחרי האלבום האחרון המלא שהוצאנו Blood Of Tyrants – רצינו משהו לתת למעריצים כדי להשאיר את השם של הלהקה באוויר.

יש הבדל בין הגרסאות החדשות לישנות?

מעבר לסאונד, אני חושב שהנגינה של ההרכב הרבה יותר הדוקה כיום ממה שהיא הייתה בעבר, כמו כן, המוזיקה מנוגנת עם יותר החלטיות וללא ספק הרבה יותר נסיון.

אני מבין שהסולן שלכם, ז'ק, עזב לאחרונה, ואז חזר שוב להרכב, מה הסיפור איתו?

כן, ז'ק עזב כמה פעמים מאז שהוא הצטרף ב-1996, בגלל חילוקי דעות מוזיקלים. אבל כנראה שבכל פעם שאנחנו יושבים ביחד על איזו בירה דברים נפתרים יפה. בכל מקרה אני מאמין שמאז פתרנו את כל הבעיות שהיו בינינו, ואני לא חושב שתהיה עוד עזיבה בעתיד הנראה לעין.

(הערה: מאז שהתקיים ראיון, ז'ק עזב שוב את הלהקה והוחלף בסולן חדש בשם Kenny Winter)
חזרה להיסטוריה קדומה, אתה זוכר איך התחלת את הכול ב-1978?

ב-1978 חיפשתי מוזיקאים כדי להתחיל להקה חדשה, ניגנתי בכל מיני להקות קאברים מקומיות מאז סוף שנות ה-60 והפעם רציתי להקה כבדה באמת. הכרתי את אלאן ג'ונסון מחנות המוזיקה שבה נהגתי לעבוד, והוא היה חבר של דן בילר, הסולן הראשון שלנו – שלושתנו אירגנו איזה ג'אם ביחד וזה היה ממש קסם מהרגע הראשון.

זה נכון שקראת ללהקה על שם אלבום של Judas Priest?

אכן, באותה שנה יצא האלבום Exciter הקלאסי שלהם, והוא היה בהחלט השפעה רצינית מבחינתנו.

איך נחתת על החוזה הראשון, עם Shrapnel?

שלחנו דמו בן 4 שירים, שכלל את השיר "World War 111" לחברת התקליטים ב-1982, מייק וארני, הבוס של החברה, התקשר אלי, והוא הציע לי חוזה הקלטות. הוא אמר לי שהדמו היה הדבר הכי רענן ומקורי שהוא שמע מזה זמן רב, בהחלט אפשר לומר שמייק וארני גילה אותנו.

אתה זוכר משהו מהקלטת האלבום הקלאסי שלכם, Violence And Force?

אני זוכר שהמפיק היה קארל קנדי, מלהקת The Rods, הוא הפיק את האלבום ב-1984 באולפני Pyramid באיתיקה שבניו יורק, הוא בחור נהדר והוא ניסה ממש חזק לתפוס את החזון שלנו לאלבום, בסופו של דבר זה באמת יצא מה שרבים רואים בתור האלבום הקלאסי שלנו.

אתה עזבת את הלהקה לתקופה מסוימת, למה?

עזבתי ב-1985, בגלל שהרגשתי שאני מאבד את השליטה בלהקה שהקמתי בעצמי, בחמש שנים שלאחר מכן הייתי פעיל עם להקה בשם Blackstar שבה ז'ק היה הסולן. לא הקלטנו שום דבר עם ההרכב ההוא, שהיה יותר לכיוון הפרוג מטאל. ב-1990 זה התפרק ואז החלטתי ליצור קשר שוב עם דן בילר וחזרתי ללהקה ב-92'.

אך הרגשת לגבי האלבום האחרון שלכם בינתיים, Blood Of The Tyrants?

זה היה אמור מראש להיות אלבום מאד פשוט, מאד בסיסי מבחינת גישת המטאל שבו. בגלל שגם ההפקה הייתה חלשה, קיבלנו לא מעט תלונות לגביו, היה לו סאונד של אולפן חזרות כמעט… אני באופן אישי חושב שזה אלבום טוב בשבילנו.

אחרי כל השנים של הפעילות עם הלהקה, יש תחושה ש-Exciter היא יותר להקת קאלט מאשר להקה עכשווית?

אני בהחלט מסכים שיש איזה שהוא גורם של קאלט בהרכב כמו שלנו, ובהחלט יש כמות של מעריצים מהתקופה הישנה שרואים אותנו בתור משהו כזה. אבל אני לא מקבל את העובדה שאנחנו רק להקת קאלט, אנחנו אמנם לא מוכרים כמו כל מיני הרכבים עכשוויים, ואין לנו את התדמית וההפקה שיש ללהקות עכשוויות, אבל אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים לעשות, שזה מטאל אמיתי כמו זה שגדלנו עליו, ומעבר לזה לא מעניין אותנו כל נושא ההצלחה או עד כמה אנחנו אופנתיים או לא.

אתה מרגיש כמו שריד של עידן שחלף?

קצת, אבל אני עדיין כאן, המוזיקה שלנו עדיין כאן, והמטאל עדיין כאן. הלהקה תמשיך לעבוד ולעשות מטאל עד סוף הזמנים, Hail To The Fury Of Metal!