Hapartzufim – הסדקים שמאחורי הפרצופים

מרואיינים: חן "צ'ני" אלביליה וערן גורדון, להקת "הפרצופים"

"הפרצופים" היתה להקת ראפ-מטאל מוצלחת שראשיתה ב-2004 והופיעה עם הרכבים רבים בארץ. הלהקה הצליחה לשלב בכשרון רב בין שני הסגנונות, ועוד בעברית. נדמה שלכל מקום שפניתם נתקלתם בחברי הלהקה – אם זה עם יוני בלוך ו"הדג נחש" או עם הרכבי דת' ות'ראש מטאל. הם היו בכל מקום והצליחו להגיע להכרה ואהדה בסצינה, בדרכם הצנועה והבלתי מתיימרת. לאחר שש שנים של פעילות וסינגל ששוחרר ב-2005 החליטה הלהקה להתפרק, אך זה לא מנע ממנה לשחרר את האלבום הראשון (וככל הנראה גם האחרון), "סדקים", לאוויר העולם. שוחחנו עם כמה מחברי הלהקה על ההתחלה, הנוסטלגיה והזכרונות היפים וגם על הפירוק, האלבום ומה צופן להם העתיד. ממוריאל ללהקה נחושה ורבת הישגים, שהשכילה לעשות שילוב מוצלח ביותר בין מיינסטרים למטאל, בלי לגרוע מאף אחד מהשניים.

קודם כל קצת היסטוריה… מי אתם, מה אתם?
צ'ני: אנחנו – ערן גורדון (גיטרה), אלון לוגסי (גיטרה), חן אלביליה (שירה), זוהר ברזילי (תופים), יובל איילר (בס). כולנו מהוד השרון, חברי ילדות שגדלו בפארק יד לבנים בהוד השרון ובסביבה מלאה במוזיקה, אפשר להגיד שהיינו "הלהקה של החבר'ה". התחלנו בהופעה בבימטרון בהוד השרון כחלק מערב מיוחד שהעירייה מפיקה כל שנה, שם ניגנו קאבר לקאבר… כן כן, זה בעצם השיר "אין קץ לילדות" של פורטיס-סחרוף בעיבוד של להקת "אמסטפ" שבאותה תקופה היינו בקשרים מאוד טובים איתם ועשינו את זה כמחווה לאותה להקה. לאחר שראינו שכיף לנו לנגן ביחד החלטנו לקחת את זה ברצינות ולגבש הרכב ומכן התחילו כמה שינויים.

ספרו על התהפוכות והמכשולים בדרך.
גורדון: התחלנו בשנת 2004 עם ארבעה נגנים: אני, לוגסי (אז הבסיסט), צ'ני וזוהר. לאחר ההופעה הראשונה צירפנו את יובל איילר לתפקיד הבס, לוגסי תפס את מקום הגיטרה השניה ואופיר טלמור התווסף בתור סולן נוסף או יותר נכון צרחן. ב-2006 אופיר עזב את הלהקה, מקרה שכמעט הביא לפירוק מוקדם של הלהקה אך במקום זה החלטנו להמשיך הלאה ושצ'ני ילמד לצרוח [צוחק]…

איך התבצע תהליך הכתיבה? מי כותב את השירים?
צ'ני: את כל השירים אני כותב. לרוב השירים לא נכתבים עבור לחנים ספציפים אלא כחלק מסדר יום ומאורח החיים שלי ככותב, מגיל מאוד צעיר. ישנם שירים שהחלטתי להוציא מהמגירה ולחשוף אותם לאוזני העם, כמו השירים בדיסק. לאחר שאני כותב את השירים אני מקריא אותם ללהקה ובדרך כלל גורדון מלחין ריף מרכזי בגיטרה לפי הרגשות המועברים בכתיבה. לאחר מכן הוא מביא את החומר לחדר החזרות וכולנו כלהקה מפתחים אותו לשיר שלם, כך נוצר החיבור בין המילים ללחן בלהקת "הפרצופים".

למה החלטתם לשלב בין ראפ ומטאל? לא פחדתם שזה יהיה קיטשי או יותר מדי "מודרני" (ע"ע נו-מטאל)?
צ'ני: הסיפור המרכזי שתמיד היווה בסיס יציב בלהקה הוא המקום במוזיקה שכל אחד מאיתנו מגיע ממנו. המטאל היה הבסיס ההתחלתי והכיוון הכללי של הלהקה. אני אישית כל השנים שרתי ראפ כסולן יחיד ובהרכב "|הערך המוחלט|" שהיה פעיל בין השנים 2002-2005, זה מה שידעתי לעשות עם המיקרופון וזה מה שבאתי לעשות ב"פרצופים".

מה ההשפעות שלכם?
צ'ני: כל אחד מאיתנו מגיע עם השפעות משלו שכמובן גם נשמעות בכל טראק וטראק באלבום. זוהר מושפע מלהקות כמו Limp Bizkit, Pantera ו-Crover. איילר מגיע עם השפעות חזקות של Fאנק מלהקות כמו Mister Bungle, Jamiroquai, Fat Boy Slim. לוגסי מושפע מת'ראש ובעיקר אולדסקול מטאל ורוק כבד ובקיצור, כל מה שההורים שלנו היו שומעים. לגורדון השפעות של נו-מטאל ומטאלקור כמו Killswitch Engage ו-In Flames. אני, צ'ני באתי עם השפעות של 2PAC, Ran DMC, שב"ק ס' ו-Rage Against The Machine. החיבור בין כל ההשפעות שלנו נקרא "הפרצופים" – מהבסיס החזק של התופים בגרוביות היישר לבס שמטייל על Fאנק לאורך השירים, לגיטרות שמחזיקות את הנו-מטאל והמטאלקור עד לשירה שמחברת את הראפ וצרחות ההארדקור למוזיקה.

האם בחרתם להשתמש בעובדה שאתם שרים בעברית כדי "לתפוס לכם מקום" במוזיקה הישראלית? האם חשבתם שזה יכול לקדם אתכם גם במיינסטרים בארץ?
צ'ני: את האמת שלא היתה לנו החלטה מושכלת, זה היה מאוד טבעי באותה תקופה לשיר ולכתוב בעברית מבחינתי, שאר ההרכב קיבל את זה כמובן מאליו וכהדבר שנשמע הכי טוב כרגע על המוזיקה שלנו. להכנס למיינסטרים? בתור ילדים זה חלום להופיע על כל הבמות שהופענו אבל לא קישרנו את זה לזה ששרנו בעברית.

צורת ההגשה שלכם מאוד אמוציונלית וכואבת – האם השירים מדברים על מקרים אמיתיים מהחיים?
צ'ני: כל האלבום הוא סיפור חיי ההתבגרות שלי, כנער מתבגר שחווה חוויות קיצוניות, חברתיות ונפשיות. האוזן הקשבת היחידה שהייתה באותה תקופה היא המחברת שהקשיבה ובכתה איתי.

שאלת השאלות – מדוע התפרקתם? מתי התקבלה ההחלטה להתפרק?
גורדון: ב-2009 אלון לוגסי החליט שהוא פורש מחיי הלהקה בעקבות האינטנסיביות שחיינו בה. אני מסוגל להבין את המקום שזה בא ממנו, משום שמדובר בשנים על גבי שנים של שתי חזרות בשבוע, גם מהבחינה הנפשית זה קשה וכמובן גם כלכלית זה לא קל להחזיק להקה. בהתחלה התחלנו לחפש גיטריסט נוסף שימלא את המקום אבל מהר מאוד הבנו ש"הפרצופים" זאת להקה של חברים שהיו יחד מגיל צעיר ושאף אחד לא יכול לקבל את המקום של לוגסי והחלטנו לסיים את זה יפה ולהודיע על פירוק לאחר שש שנות פעילות.

איך התקבלה ההחלטה להקליט אלבום על אף הפירוק?
גורדון: את האלבום התחלנו להקליט בשנת 2008. לאחר שסיימנו להקליט ולמקסס אותו, לוגסי עזב את הלהקה, וזה גרם לנו ל"שחרור כפתור" ולתהיות האם כדאי להוציא את האלבום הזה או לא, האם בכלל יש תכלית לזה אחרי שהלהקה התפרקה. בסופו של דבר גיבשנו החלטה להשקיע מאמצים נוספים ולהוציא את האלבום הזה, מתוך המחשבה והידיעה שאולי עשינו הרבה והופענו מעל 60 הופעות עם כל האומנים הגדולים בארץ – ולא רק בסצנת המטאל, גם עם הרכבים ברוק ובראפ הישראלי כמו "הדג נחש", "בוטן מתוק בקרקס", יוני בלוך ועוד… אבל כל אלה לא ייזכרו ויותר מזה ישכחו מאוד מהר, אלא אם נוציא אלבום שינציח את ההרכב הראשון שיצר ושילב את המוזיקה הזאת בארץ.

ספרו על תהליך ההקלטות – אצל מי, איך התבצע?
צ'ני: את ההקלטות עשינו באולפני "הגרוב" שעוד לפני הקמת הלהקה, כבר שנים מהווה לכל אחד מהנגנים בית למוזיקה. ההקלטות התבצעו בעזרתו של אליאס אנזרוט (להקת אוי בוי) ועם עזרה מהלב כשצריך מינון טל (Viscera Trail לשעבר).

מה היה בהופעת הפרידה (ב-21 לאוגוסט)? מה היו התגובות שקיבלתם?
צ'ני: הופעת הפרידה היתה ההופעה הכי גדולה שלנו ללא ספק, גם כשמילאנו את הבארבי בשנים הראשונות עדיין זה לא השתווה למה שהיה שם. להקת "הפרצופים" לא הופיעה מאפריל 2009 כך שהאנרגיות שהיו על הבמה היו מטורפות, הרבה כאב ושמחה מעורבים, הרגשה של בלבול, של "למה זה נגמר" ואיך עושים את זה הכי טוב בפעם האחרונה. ניגנו הופעה ארוכה של 18 שירים (שלושה מתוכם לא היו מתוכננים ונוגנו רק מאהבה לקהל שרצה עוד). התארחו אצלנו: עידו אוזן, אריאל פפא, אורן יעקובי, שי מישעלי, מיכל "המכסחת" איתן ויניר תירוש. הקהל לא נשאר אדיש לרגש ונתן איתנו בראש לאורך כל ההופעה. מאוד קשה לי לבטא את זה במילים, אני חושב שאפשר לראות את ההתרגשות שלנו בקטעי הוידאו ובתמונות. זו הופעה שתזכר לדורי דורות בסצנה שלנו.

מה תעשו עם האלבום? האם תשקיעו בהפצה שלו, או שהוצאתם אותו רק כתוצר שיישאר אחריכם ועכשיו תמשיכו קדימה?
צ'ני: הדיסק יצא בהוצאה קטנה – כמה מאות עותקים שציפינו שיימכרו בהופעות ועוד מספר עותקים לכל אחד מהלהקה כדי להראות ולספר לנכדים.

שמעתי שאתם מקימים משהו חדש, שתפו. מי מההרכב הנוכחי יהיה שם? האם זה יהיה באותו סגנון?
צ'ני: מוזיקה זה משהו שלא יכול להפסק, זה זורם לנו בדם ובורידים. אני, גורדון וזוהר החלטנו שאנחנו לא מפסיקים לנגן ביחד, הצטרפו אלינו עוד שני חברים טובים מסצנת המטאל, אני יכול להגיד שזה משהו מאוד גדול ששווה לצפות לו ובתקופה הקרובה אנחנו נביא את הסצנה לידיעה חדשה.

מה יהיה עם החומר שהוקלט? האם תמשיכו לנגן אותו בהרכב הנוכחי או במסגרת אחרת?
גורדון: החומר שהוקלט צפוי להישאר כמו שהוא, ולא ינוגן שוב על הבמה. כמובן שגם לא ננגן אותו בהרכב החדש, שלא ממשיך את הסגנון של "הפרצופים". זה צפוי להיות משהו גדול מאוד. אני לא יכול לנדב יותר מידע על זה… מצטער, אני מבטיח שתדעו בקרוב. אני מניח שפעם בכמה זמן נרצה שוב לנגן ביחד ואז נפגש שוב בחדר החזרות ונזכר בתקופה היפה הזאת.

האם צפוי איחוד מרגש בעוד כמה שנים?
צ'ני: אחרי ההופעה ניפגשתי עם גורדון והיתה שתיקה גדולה. זאת שתיקה של כאב, של זעזוע ושל איבוד חלק מאוד גדול בבן אדם של כל אחד מאיתנו. כרגע אנחנו בשלב הקבלה וההבנה שזה נגמר, קשה לנו לעכל את זה אבל אנחנו מתמודדים עם זה כל יום. בינתיים יש המון בקשות מהקהל להופעת איחוד ובכללי לעוד הופעות שלנו. אנחנו יודעים שיש ביקוש, אנחנו לא מתעלמים מהקהל שלנו ומאוד מכבדים אותו. זה תהליך מסויים שלהקה צריכה לעבור ותידרש תקופה כדי שהופעת איחוד תכבד את עצמה כהופעת איחוד עם כל מה שהיא מביאה איתה.

** התמונות באדיבות אביחי לוי **