HeavenBound – אופרת רוק מטאלית

מרואיינים: קשת (גיטרה), ספאנג' (תופים) וגבריאל (שירה) מלהקת HeavenBound

להקת HeavenBound הישראלית הוקמה בשנת 2003, כאשר קשת הגיטריסט החל לעבוד עם הסולן גבריאל ("גייב") ג'סט על כתיבת אופרת רוק באנגלית. לאחר תקופה ומספר הופעות, חברו אליהם המתופף מאט "ספאנג'" אייזיק ורמי "בוטל אוף" רום הבסיסט, ו-HeavenBound התגבשה במתכונתה הנוכחית. הלהקה שיחררה בוטלג בהפקה עצמאית, דיסק כפול הכולל את אופרת ההארד רוק "הדימנטים" אשר מורכב ממיטב הקטעים מההופעות החיות וכמו כן הקליטה בצורה מקצועית את הסינגל "The Clash" מתוך האופרה. במהלך השנה האחרונה שיחררה הלהקה בצורה עצמאית EP המכיל שמונה שירים ואף העלתה מופע המורכב משירים חדשים המתפרשים על שלל סגנונות, כאשר הלך הרוח המוביל הוא הארד-רוק \גראנג' \ מטאל. כיום חברי HeavenBound ממשיכים לכתוב וליצור, משלבים במופעים שלהם קטעים מאופרת ההארד רוק, שירים חדשים וקטעי אלתור. כדי להכיר את הלהקה מעט טוב יותר, שוחחנו עם כמה מחבריה.

אהלן HeavenBound! מה קורה עם ההרכב בימים אלה?
קשת: בימים אלו אנו מתרכזים בלהפיץ את בשורת HeavenBound לקהל הרחב. התמזל מזלנו ואנשים איכותיים הצטרפו לצוות היחצ"נים שלנו ועוזרים לקהל חדש להכיר אותנו. בדיוק הוצאנו מהדורה שנייה ל-EP שלנו והחלטנו שזה הזמן להשיק אותו כמו שצריך, אז יצרנו קשר עם כמה עיתונים ותחנות רדיו ובקרוב יהיו סיקורים עליו.

ספאנג': אנחנו גם כותבים המון חומר חדש בתקופה האחרונה. לגבריאל ולי כבר יש כמה שירים חדשים שכתבנו ונתחיל בקרוב לבצע במסגרת הלהקה, וקשת וגייב עובדים על אופרת ההארד רוק הבאה שלנו, עם עזרה ממני ורמי בעת הצורך.

ממה שיצא לי לשמוע בהופעות שלכם, יש כבר מספיק חומר לאלבום חדש. האם תיכנסו לאולפן בקרוב?
קשת: כמות החומר מספיקה כבר לכמה אלבומים, יש לנו את אופרת הרוק "הדימנטים", שמונה שירים ב-EP ושבעה שירים שנכתבו במקביל אך לא נכנסו אליו (הוקלטו כדמואים). מאז שחזרתי מחו"ל כבר כתבנו בערך חמישה-עשר שירים חדשים, ובנוסף יש אופרת הארד רוק חדשה שמתבשלת. עשינו לפני כמה חודשים דמואים לחלק מהחומר החדש, והם נשלחו למעריצים שלנו דרך רשימת התפוצה. היינו שמחים להיכנס לאולפן באופן מקצועי, אבל כל התקציב שלנו מרוכז כרגע בקידום ההופעות.

ספאנג': זה לא נעשה קל יותר לאור העובדה שהשירים נכתבים ממש מעצמם בקצב מהיר As We Speak!

ה-EP הראשון שלכם נשאר די אנונימי. למה לא דאגתם ל-"באזז" סביבו? האם עדיין יש תוכניות לגביו או שמתמקדים בחומר החדש?
קשת: למען האמת כשהוא יצא לא ידענו איך לעשות רעש סביבו. אנחנו רק Dudes שאוהבים לנגן מוזיקה בועטת, אנחנו לא מכירים את הצד העסקי של עולם המוזיקה! כשראינו שמכרנו את כל הדיסקים מההדפסה הראשונה החלטנו להתחיל לקדם אותו כמו שצריך, ואנחנו עכשיו מתחילים לדחוף אותו יותר בתקווה שהוא יגיע ליותר אוזניים.

בכל שנה אתם מעלים את "הדימנטים" (Dements), אופרת הארד-רוק שיצרתם. ספרו קצת על הפרויקט.
קשת: ההרכב למעשה הוקם למען האופרה הזו. גבריאל ואני נפגשנו בלהקה אחרת ומחוץ לחזרות שלה התחלנו לכתוב אותה. שנינו גדלנו על אופרת הרוק "Tommy" של The Who, ואף פעם לא ראינו מישהו עושה אופרה בסטייל כזה. היו כל מיני פרויקטים דמויי אופרת רוק, כמו "מאמי" למשל, אבל הם לא באמת עמדו בסטנדרט של להיות גם אופרת רוק וגם אלבום רוק טוב לכל דבר. השתעשעתי עם הרעיון לכתוב אופרה כבר כמה שנים. ההשראה באה מתסכול ממערכות יחסים זוגיות שלי. כתבתי סיפור מאוד בסיסי וחילקתי אותו לחמש עשרה "סצנות" שהלחנתי, ושם נתקעתי. אז הכרתי את גבריאל, ששמע חלק מהחומרים והתאהב ברעיון. זה היה כמו למצוא נפש תאומה, הוא השלים אותי בצורה שלא יכולתי לדמיין. הוא עזר לי לפתח את הסיפור וכתב את כל הליריקה ומלודיות השירה וכך האופרה נוצרה.

האופרה בבסיסה היא סיפור בגידה ואובדן עצמי. במרכזה שלוש דמויות – אדי וברי דימנט שהם שני אחים, ולילה, אשתו של אדי. אדי מגלה שברי ולילה מנהלים רומן ומתפתח ביניהם ריב. ברי נרצח זמן קצר לאחר מכן, וכמובן שאדי הוא החשוד העיקרי. אדי מדרדר לסמים קשים כדי להתמודד עם רגשות האשמה, הוא רואה את רוחו של אחיו בכל מקום והיא דוחפת אותו לבצע מעשי טירוף. הוא נכלא בבית משוגעים, ומתגלה שמטרת המוסד היא לא לעזור לחולים אלא לנצל אותם לניסויים. הוא בורח משם, מתעמת עם רוחו של אחיו ומתאבד. לבסוף אנו מגלים שלילה היא זו שרצחה את ברי ודאגה שאדי יסומם וייכלא בבית משוגעים (ההתאבדות שלו היתה פשוט "בונוס"…) וכך היא נשארה עם כספי המשפחה.

כשהכתיבה הושלמה חיפשנו נגנים והתחלנו להרים הופעות של האופרה, זו הייתה ההתחלה של HeavenBound. זה היה מאוד לא שיגרתי ללהקה חדשה להתחיל עם מופע כזה, מוזיקה מורכבת שמטרתה לספר סיפור, ולא במתכונת של "להיטים". אחרי יותר משנה התחלנו להעלות גם שירים רגילים שכתבנו בלי קשר לאופרה, ולבסוף מופע של שירים חדשים בלבד. כיום בהופעות תמיד יש כמה שירים מהאופרה בכל סט, ופעם בשנה אנחנו מעלים את המופע המלא.

האם יש תכנון להקליט את "הדימנטים" כפרויקט נפרד? איך הפרויקט הזה מתקשר לשאר החומר?
קשת: למען האמת, ניסינו להקליט אותו לפני ה-EP. האופרה נכתבה בצורה מאוד מורכבת, יש בה תפקידים כתובים לכלי מיתר וכלי נשיפה. ההקלטות לא התפתחו כמו שרצינו והחלטנו להקפיא את הפרויקט ולבצע אותו רק כשבאמת יהיו לנו אמצעים להקליט אותו כמו שצריך, כי אנחנו רוצים להגיש את היצירה הזו ברמה הגבוהה ביותר האפשרית. אחרי הכל, האופרה מבוססת על שירי הארד-רוק טובים. אמנם יש שם קטעים יותר פרוגרסיביים מרוב החומר הרגיל שלנו, אבל יש שם גם לא מעט שירי הארד-רוק בועטים שעומדים בזכות עצמם גם מחוץ לה. השירים האלה לרוב נמצאים בסטים שלנו גם בהופעות רגילות.

ספאנג': באופרה נמצאים הקטעים הכי ארוכים וקשים לעיכול של הלהקה. אמנם בחומר הרגיל מהלך הכתיבה הטבעי היה הרבה יותר נגיש וקליט, כלומר הרבה פחות שירים באורך 7 דקות, פחות מעברי-קצב מבלבלים, פחות מסרים קשים. אבל האופרה הזו היא HeavenBound, היא פשוט כזו. לדעתי השורה התחתונה של הלהקה בהחלט מתבטאת באופרה הזו. מוזיקה ללא פשרות, שלא מפחדת להעיז. אנחנו ללא ספק יום אחד נקליט את האופרה בצורה ראויה, אך זה רחוק מאוד מאיתנו.

תהליך ההקלטה שלכם די אנדרגראונדי – בחדר חזרות, באמצע הלילה כשאף אחד לא נמצא… האם זה נובע מסיבות לוגיסטיות או שזה חלק מה"קטע" שלכם?
קשת: לצערנו מבחינה כלכלית אין לנו הרבה אמצעים כדי להקליט בצורה מקצועית, ואלו שישנם מושקעים כרגע בפרסום ההופעות. אנחנו מאוד מקווים בעתיד להגיע למצב שנוכל להקליט כמו שצריך. בנתיים אנחנו סומכים על הקסם האישי שלנו ועל קומבינות שאנחנו מצליחים להשיג כמו מחירים זולים או אפילו בחינם אם מקליטים ב-2 בלילה…

ספאנג': אין כמו הקלטות לילה. Burning the midnight oil – סיפורו של כל מוזיקאי, לא?

גבריאל: HeavenBound היה ונשאר הרכב הופעות בעיקרו. מקליטים כשאפשר, אבל ההופעות הן העיקר.

אולי להבא עדיף לחכות, לחסוך ולהקליט בצורה מקצועית יותר? איך יוקלט האלבום השני?
קשת: זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לעשות. אנחנו משתדלים עכשיו לחסוך ולהקליט לפחות סינגל בצורה מקצועית יותר. השאיפה שלנו היא שאת האלבום השני נקליט בצורה מקצועית לחלוטין, בתקווה כלהקה מוחתמת.

ספאנג': אני בהחלט מסוקרן לדעת מה יהיה בחוויית האולפן הבאה שלנו…. עד היום, בכל פעם שנכנסנו להקליט נוצרו על המקום הברקות שלעיתים עשו את השיר, באופן הכי לא מתוכנן שיש. אני אוהב את זה, זה חלק מהקסם בעיני.

אתם עושים לא מעט הופעות ומנסים להגיע למודעות של הקהל הישראלי. מה בעצם "תוכנית העל" שלכם והאם היא כוללת את חו"ל?
קשת: תוכנית העל שלנו היא להגיע לכל קצוות הארץ ובשנה הבאה לנסות את מזלנו בחו"ל, כנראה באירופה.

גבריאל: חלק חשוב מהעניין הוא לעורר את המטאליסטים, הרוקרים בדם… אני מרגיש שלפחות בארץ אנשים מוותרים על הארד-רוק ומטאל כי כאילו "הכל כבר נעשה". חשוב לנו שאנשים ייהנו בהופעה ושמטאל טוב ימשיך להרעיד לאנשים את החיים ובתקווה את המעיים והלב בהופעה… ולא רק בחו"ל.

ספאנג': אני חושב שזה לא דבר רע שאנחנו לאו דווקא מחדשים ולא מביאים משהו שאף אחד לא עשה לפנינו במוזיקה שלנו. "If it ain't broken, don't fix it". אם יוצא לנו בכל זאת לחדש דברים ולרענן את האוזניים של המאזינים זה כי זה בא לנו במהלך היצירה, זה רק טבעי וזה כמובן דבר טוב.

ספרו לנו קצת על תהליך הכתיבה.
קשת: בשירים שגבריאל ואני כותבים לרוב אני מגיע עם לחן. לפעמים אני נותן לגבריאל כיוון, מה הלחן שידר לי, בין אם זה נושא או רק רגש. גבריאל מאזין לזה, מחליט מה הלחן משדר לו, מוצא מלודיית שירה ומילים, ויש שיר! באופרות, הכתיבה קשה יותר לגבריאל. אני לרוב מגיע כבר עם תוכנית של תפקידי הדמויות והנושא הכללי של השיר. זה מאוד מגביל את גבריאל והוא חייב להתאים את עצמו גם ללחן של השיר וגם למבנה הסיפורי שאני מציג לו. הוא צריך למצוא מלודית שירה ש-"תעבוד" עם השיר ומילים שיהוו את "הסיפור" שבשיר. לרוב אנחנו כותבים גיטרה ושירה ואז מציגים את זה להרכב כולו ומתחילים לעבד. אנחנו משתדלים לתת יד חופשית לכל נגן לכתוב את התפקיד שלו, להציע הצעות ולהכניס שינויים לשיר. לדעתנו זה אחד הכוחות שלנו, בזכות הדברים הקטנים שכל אחד מכניס לשיר נוצרים לנו שירים שלבד לא היינו יכולים לכתוב בכלל.

השירים שלכם מאוד אישיים. אתם יוצאים כנגד ההורים והממסד, יש רמיזות לסמים, כמו הלהקות של פעם. האם זה נובע מהתנסות אישית או שזו רק אומנות שמופרדת מהחיים האמיתיים?
קשת: בשבילי זה תמיד מגיע מהתנסות אישית, מהמעט שירים ומאופרות הרוק שאני כתבתי בהם את הליריקה. בשבילי מוזיקה זו דרך להביע דברים שעוברים עלי ומחשבות שרצות בתוכי.

גבריאל: הליריקה לא יכולה להיות לגמרי מופרדת מההתנסות האישית. אם היו משלמים לנו לכתוב שיר על משהו שאנחנו לא מכירים – הייתי משתדל לחוות משהו דומה. רק ככה הכתיבה מרגישה לי נכונה… יש לנו שירים שהמילים שלהם בהחלט "תלושות", וזה לא שדחפתי הרואין לוורידים שנים ברצף – אבל מה שנכתב נכתב לרוב בהקשר למשהו שחוויתי או חווינו באיזשהו אופן ממשי, משהו מהחיים. כתיבה אישית חשובה בעיני, ככה השיר מרגיש יותר "שלך" ויותר קל לשיר אותו ברגש נכון.

לאיזה קהל אתם מכוונים? הסגנון קרוב יותר לגראנג' והארד רוק, אבל השירים החדשים בועטים יותר. האם זה נסיון להתאים את עצמכם למסגרת מסויימת, או שזה פשוט תהליך טבעי שהלהקה עברה?
קשת: אני חושב שזה תהליך טבעי שהלהקה עברה. מן הסתם כשאנחנו בונים סט להופעה אנחנו מנסים לכלול יותר שירים שבועטים, כי זה פשוט יותר כיף! אבל אף פעם לא כיוונו את עצמנו לכתוב סגנון מסוים. למרות שיש שירים חדשים בועטים יש לנו גם שירים חדשים בעוד סגנונות כמו Fאנק, פולק, בלוז וכדומה. באופרה החדשה למשל, אנחנו ממש מתפרשים על שלל סגנונות שחלקם מפתיעים אפילו אותנו. יש שיר מאוד שבטי-אינדיאני, שירי פרוגרסיב רוק ומטאל ועוד.

גבריאל: לדעתי אם להקה מכוונת רק לקהל מסוים היא מאבדת משהו… להקה כזאת יכולה להרוויח הרבה (הצלחה, בחורות…), אבל היא מפסידה את האפשרות לנגן מה שמתאים ועושה טוב לא רק לקהל אלא גם למוזיקאים, וזה חשוב להרגיש שעושים משהו כיף, או משהו חשוב, בכל שיר.

על הבמה אתם מאוד מחוברים למה שאתם עושים ואחד לשני. מאיפה בעצם באה הכימיה הזו? גלו לנו את הסוד…
קשת: כמו שציינתי מקודם עברנו הרבה שינויי ליין-אפ, בנוסף היו לנו לא מעט וויכוחים וריבים במשך השנים. דווקא שנת ההפסקה שלי בחו"ל הייתה הדבר הכי נפלא שקרה לנו. חזרנו ממש מאוחדים וחזקים, כאילו כבר עברנו הרבה ועכשיו אין יותר על מה לריב, הכיוון שלנו ברור. זה נותן לנו הרבה כוח, אנחנו כמו אחים בלהקה, על הבמה ומחוץ לה. אנחנו גם אחלה חברים ומסתובבים ביחד הרבה. לגבי החיבור לעשייה, בגלל שיש לנו קטעים של אלתור במופע אנחנו מאוד מתרגשים כל פעם על הבמה ומשתדלים כמה שיותר לתת מעצמנו למוזיקה.

מה תוכניותיכם לעתיד הקרוב? ואיפה תראו את עצמכם בעוד חמש שנים מהיום?
קשת: בעתיד הקרוב אנחנו רוצים להופיע יותר מחוץ לתל אביב, ובעוד כמה חודשים להתחיל להציג את האופרה החדשה. בעוד חמש שנים אני ממש מקווה שנהיה להקה מוחתמת שמופיעה בחו"ל על בסיס קבוע, כמו כן אני אשמח אם נתפרסם בארץ.

גבריאל: העתיד הקרוב חשוב מאוד, הוא מלא בהופעות ומיץ פטל… אנחנו מקווים להגיע לכמה שיותר מטאליסטים. בעוד חמש שנים… ל-Red Hot Chili Peppers יש שיר בשם "Scar Tissue", ובו אנטוני שר, בתרגום הקלוקל שלי – "אגיע לירח גם אם אצטרך לזחול"… זה נשמע מגניב מאוד באנגלית וזה מסכם את מה שאני מוכן לעשות בחמש שנים הבאות ובעצם – כמה זמן שזה ייקח.